הנשיא השני- יצחק בן צבי

אודות

יצחק שימשלביץ' (בן-צבי) נולד בעיר פולטבה שבאוקראינה. למד ב"חדר", בגימנסיה וזמן קצר גם באוניברסיטה של קייב. היה פעיל בארגון "ההגנה העצמית" בעיר הולדתו, והשתתף בהקמת מפלגת "פועלי ציון" בעיר. לאחר מעצרם של אביו ובני משפחה אחרים, שבביתם התגלה מחסן נשק, נמלט בן-צבי לווילנה, שאליה הועתק מרכז "פועלי ציון". כינויו המחתרתי היה "אבנר".
בשנת 1907 עלה בן-צבי לארץ ישראל, והמשיך בה בפעילותו הציונית במסגרת הנהגת "פועלי ציון". מיד לאחר עלייתו היה שותף להקמת "בר גיורא", שהיה ארגון סודי להגנה עצמית. כשנה וחצי לאחר היווסדו, הקימו ראשי "בר גיורא" את ארגון "השומר" שהיה ארגון השמירה היהודי בארץ ישראל. בן-צבי נמנה עם ראשי ארגון זה.
בשנת 1909 היה ממקימי "הגימנסיה העברית" בירושלים ואחד ממוריה. כעבור שנה נבחר להקים עם כמה מחבריו את עיתונה של מפלגתו, "האחדות".
ב1912 יצא יצחק בן-צבי ללמוד משפטים באיסטנבול, אך שב לארץ עם חברו ללימודים דוד בן גוריון כשנתיים לאחר מכן עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, השניים ביקשו להקים גדוד עברי במסגרת הצבא העות'מאני. השלטונות העות'מאניים, שהתנגדו לפעילותם הציונית, גירשו את השניים מן הארץ, והם הפליגו לארצות הברית. שם יזמו בן-צבי ובן-גוריון את הקמת "הגדוד העברי" שהורכב מחיילים יהודים אמריקאים. הגדוד העברי פעל במסגרת הצבא הבריטי, ובן-צבי התגייס אליו וחזר עמו לארץ ישראל.
בשנים 1948-1920 כיהן בן-צבי כחבר הנהלת "הוועד הלאומי", כיושב ראש שלו משנת 1931 וכנשיאו משנת 1944. "הועד הלאומי" היה מעין רשות מבצעת ונציגות רשמית של היישוב היהודי בארץ ישראל כלפי השלטון הבריטי. במקביל היה פעיל בעיריית ירושלים, ואף נבחר למועצת העיר.
לזוג יצחק ורחל ינאית בן-צבי נולדו שני בנים, עמרם ועלי. בשנת 1948 שכלו בני הזוג את בנם עלי, שנהרג בקרבות מלחמת העצמאות בהגנה על קיבוצו, בית קשת.
יצחק בן-צבי נמנה עם חותמי מגילת העצמאות ובבחירות לאספה המכוננת בינואר 1949, שהפכה לכנסת הראשונה, נבחר כציר מטעם מפלגתו, מפא"י. הוא כיהן כחבר כנסת גם בכנסת השנייה, עד שנבחר להיות נשיא המדינה.
במשך כל חייו הבוגרים, במקביל לעיסוקיו הציבוריים, עסק בן-צבי בתחומי מחקר שהיו קרובים ללבו: חקר ארץ ישראל ועתיקותיה, חקר העדות והכתות השונות בארץ וחקר קהילות ישראל בארצות המזרח. בן-צבי גילה עניין רב בעדת השומרונים, ואף יצר קשר עם יהודי אתיופיה, שהביא את הרב הרצוג, הרב הראשי, להכיר בהם כיהודים.
בכ' בכסלו תש"ג (8 בדצמבר 1952) נבחר יצחק בן-צבי לכהונת נשיא המדינה. בן-צבי היה ידוע בצניעותו, ובתקופת כהונתו כנשיא קיבל את אורחיו בצריף עץ בשכונת רחביה בירושלים. נשיאים וראשי מדינה הגיעו לצריף זה לכבד את נשיאה של מדינת ישראל. כאדם צנוע ונטול גינוני שררה, החליף פעם אחת בפתח הצריף את מאבטחו האישי, כדי שהמאבטח יוכל לקבל בתוך הצריף כוס תה חם מידיה של רחל, אשת הנשיא. כיום שוכן הצריף במתחם "יד יצחק בן-צבי".
יצחק בן-צבי היה נשיא המדינה היחיד אשר נבחר לכהונה שלישית בתפקידו. הוא כיהן כנשיא המדינה כעשר שנים וחצי. כל ימיו כנשיא, כמו גם בתפקידים הציבוריים שמילא בחייו לפני כהונת הנשיא, קרא לאחדות ולאהבת אדם. הוא היה "נשיא של כל העם כולו", ופעל להידוק הקשר עם כל הציבור בישראל, חילונים ודתיים, יהודים, ערבים, דרוזים ונוצרים. שאיפתו הייתה כי כל אדם בישראל יוכל לראות בבית הנשיא בית פתוח ומסייע. עם פטירתו גדשו המוני בני אדם את הרחובות שבהם עבר מסע הלוויה.
יצחק בן-צבי נפטר בכ"ט בניסן תשכ"ג (23 באפריל 1963) בעודו מכהן בתפקידו, ונקבר בהר המנוחות בירושלים על פי בקשתו המפורשת בצוואתו.