יצחק רבין

אודות

יצחק רבין נולד בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, ובגיל שנה עבר יחד עם הוריו לחיפה.
בשנת 1928 החל רבין ללמוד ב"בית החינוך לילדי עובדים א', ובגיל תיכון עבר ללמוד בקיבוץ גבעת השלושה (הישן), בבית ספר מחוזי חדש שהוקם ביוזמת אמו רוזה, ב-1937 המשיך רבין ללימודים בבית הספר החקלאי כדורי.
כשהיה עוד תלמיד בכדורי הצטרף ל"הגנה". ב-1941, בגיל 19, היה מראשוני המצטרפים לפלמ"ח, שהוקם במאי, לנוכח סכנת הפלישה של מדינות הציר לארץ ישראל.

פעולתו הראשונה, ביוני אותה שנה, הייתה במסגרת שיתוף פעולה עם הצבא הבריטי להשתלטות על לבנון ועד סוריה, שהיו תחת שלטון צרפת של וישי, פעולה שבה איבד משה דיין את עינו. במהלך הפעולה רבין ועוד שלושה חברים בפלמ"ח הקדימו כוחות אוסטרלים פולשים וניתקו קווי תקשורת בדרום לבנון, כדי למנוע מן הצרפתים להחיש כוחות לבלימת הפלישה.
במשך ארבע השנים הבאות היה רבין בשגרה לא מבצעית, והחליט להישאר בפלמ"ח במקום לפרוש ב-1944 ולהתחיל בקריירה אקדמית.
בשנת 1945, בגיל 23, התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, באוקטובר 1947 העבירו אלון לתפקיד קצין המבצעים של הפלמ"ח. בתקופת שירותו בפלמ"ח נודע רבין בשם הקוד "עמירם". דרך תפקיד זה היה רבין סגנו בפועל של אלון, והמינוי היה מפתיע. רבין נחשב לאדם בעל תפיסת עולם יוצאת דופן, ופשרנותו הפוליטית קירבה אותו למפא"י, לעומת הרוב של תומכי מפ"ם בקרב אנשי הפלמ"ח.

בנובמבר 1949 מונה יצחק רבין למפקד בית הספר למפקדי גדודים. רבים ממשתתפי קורס המג"דים הראשון היו יוצאי הפלמ"ח, שרבין שכנעם להמשיך ולמלא תפקידי פיקוד בצה"ל וכך לשמר את רוח הפלמ"ח וערכיו. הצלחתו של רבין בתפקידו פתחה בפניו את מסלול הקידום בצה"ל.

בראשית 1951 התמנה לראש מחלקת מבצעים באגף המטה הכללי. בתקופה זו התבלט כאיש מטה מובהק, המכיר כל פרט בתחומי טיפולו הרבים, והיה לשותף בכיר בעיצוב תורת הביטחון של צה"ל.

כמועמד לתפקידי פיקוד בכירים נשלח בנובמבר 1952 לאנגליה, ללימודים בבית הספר לקציני מטה של הצבא הבריטי. ב-1953, זמן קצר לאחר שחזר ארצה, מונה על-ידי הרמטכ"ל החדש, משה דיין, לראש אגף ההדרכה. בתפקיד זה פעל לשילוב הניסיון שנצבר בפלמ"ח ובצבא הבריטי כאחד, הקים את תשתית ההדרכה בצה"ל, היה ממקימי בית הספר לפיקוד ולמטה (פו"ם) וקבע סטנדרטים חדשים לחינוך המפקדים.

בינואר 1961, עם מינוי צבי צור לרמטכ"ל, מונה רבין, בנוסף לתפקידו כראש אג"ם, לסגן הרמטכ"ל. מינויו ביטא בפומבי את מעמדו הבכיר במערכת וסימנו כמועמד לתפקיד הרמטכ"ל הבא.
ביוני 1963 נבחר לוי אשכול לראשות הממשלה, ובדצמבר אותה שנה אישרה הממשלה את מינויו של רבין לרמטכ"ל.

בתחילת 1968, לאחר 27 שנות שירות צבאי, פשט יצחק רבין את מדיו והתמנה לתפקידו האזרחי הראשון: שגריר ישראל בארצות הברית. שנת כהונתו הראשונה עמדה בסימן הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ורבין ניצל אותה ללימוד מנגנוני הממשל האמריקני, היכרות עם אנשיה הבולטים של התקשורת האמריקנית ולפיתוח קשרים עם הקהילות היהודיות וראשי הארגונים היהודיים החשובים.
במרץ 1973 שב ארצה. לאחר שנבחר לכנסת השמינית (1973) מטעם מפלגת העבודה (המערך), מונה לשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. כעבור פחות משלושה חודשים התפטרה מאיר מראשות הממשלה. רבין נבחר ליושב-ראש מפלגת העבודה לאחר שגבר על שמעון פרס ברוב זעום, והיה לראש הממשלה. בתקופת כהונתו הראשונה חתמה ישראל על הסכם הביניים עם מצרים ועל מזכר ההבנה הראשון עם ארצות הברית, ואף חילצה בהצלחה את בני הערובה הישראלים באנטבה.

,בדצמבר 1980 התמודד רבין שוב על ראשות מפלגת העבודה. שמעון פרס ניצח בהתמודדות, בספטמבר 1984 מונה רבין לתפקיד שר הביטחון בממשלת האחדות הלאומית, והוא כיהן בתפקיד זה עד מרץ 1990. בתקופת כהונתו כשר הביטחון נסוג צה"ל מרוב שטח לבנון ותפס עמדות בדרום לבנון בלבד. רבין תמך בהפסקת פרויקט הלביא וניהל את המאבק באינתיפאדה. מדיניותו נתפסה כמדיניות של יד קשה. בינואר 1989 העלה תוכנית לקיום בחירות בגדה המערבית וברצועת עזה, והיא התקבלה על ידי הממשלה וכונתה יוזמת שמיר–רבין. אולם בשל התנגדות גוברת והולכת ליוזמה בקרב חברי הכנסת מן הליכוד, הקשיח שמיר את עמדתו.

ב-13 בספטמבר 1993 חתם בוושינגטון על הצהרת העקרונות עם אש"ף ולחץ את ידו של יאסר ערפאת. באוקטובר 1994 חתם גם על הסכם השלום עם ירדן והביע נכונות לנסיגה ישראלית מרמת הגולן בתמורה לשלום מלא עם סוריה. ב-10 בדצמבר 1994 קיבלו רבין ופרס, יחד עם יאסר ערפאת, את פרס נובל לשלום.

ב-4 בנובמבר 1995, אור לי"ב בחשוון ה'תשנ"ו בסביבות השעה 21:45, בתום עצרת תמיכה בהסכמי השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בעת שצעד לעבר מכוניתו, נורו שלוש יריות לעברו של רבין. הוא הובהל למרכז הרפואי תל אביב, שם נפטר כעבור כ-40 דקות מפצעיו. הלווייתו התקיימה בירושלים ביום שני, 6 בנובמבר 1995, בהשתתפות נציגים מטעם 78 מדינות.

לאחר הרצח הוקמה ועדת שמגר שחקרה את השתלשלות העניינים ותפקוד הגופים האחראים על ביטחונו ושלומו של ראש הממשלה ופרסמה את מסקנותיה.