ישי יהודה הנאו

אודות

ישי ז"ל, בחור בעל שמחת חיים עצומה,
בזמנים הטובים שלו הוא היה שר ורוקד בלי הפסקה, הוא הכיר כל שיר שיצא, לכל מילה שאמרנו לו היה לו שיר לשלוף.
גם בתקופה שהוא כבר לא הצליח לדבר הוא עדיין שר, וכשגם את זה הוא כבר לא יכל אז קליפים של מוזיקה והופעות היו בשבילו אור.
הוא היה צוחק המון, הוא צחק כמעט מכל דבר, היתה תקופה שהוא צחק היה לו ריפיון שרירים מהצחוק והוא היה נופל היינו חייבים לתפוס אותו בזמן לפני שהראש יפתח מהנפילה, היה משפט "מי שמצחיק מחזיק".
ישי נולד והיה נראה כמו ילד רגיל לגמרי... כשנולד אימו רצתה להוסיף לשם ישי (ע"ש סבא שלה) את השם יהודה כי ישי נולד כשיוסי היה בן 8 ובדיוק אז התחילה ההתדרדרות של יוסי ז"ל, והיה לה קשה מאד, אש היא רצתה להודות שהוא בריא ושלם, אבל בערך בגיל 2 הגיעה ההבחנה שגם הוא חולה.
בסביבות גיל 6 הגיעה ההתדרדרות של ישי, היתה סיעתא דשמיא, כי אצל יוסי לא היה מה לעשות, היו שנתיים של התדרדרות מהירה והוא נפטר בגיל 10.
אצל ישי בדיוק התברר שיש תרופה ניסיוניות וישי הצליח להשתתף במחקר, סיעתא דשמיא גדולה היתה שבזמן שהורי התחתנו הם בצורה לר מובנת סידרו את הנישואים שלהם בקונסוליה הצרפתית (הם אזרחים) וגם רשמו את כולנו וכך ישי יכל להשתתף במחקר, אף אחד במשפחה לא סידר את האזרחות כמוהם.
ישי השתתף במחקר הזה 14 שנים, בהם הוא נסע כל חצי שנה לביקורת, וקיבל תרופות בחינם! שעלותם במשך 14 השנים היו יותר מ25 מליון ש"ח!
בהמשך היה מחקר נוסף שהוא השתתף ו2 התרופות יחד היו שילוב מעולה, וגם אותו לא היה צורך לשלם, ישי היה נחשב הצלחה גדולה מבחינתם כיון שהצליח להגיע לגיל 20.
ישי נולד בשבת י"א אדר פרשת תצווה, ונפטר בשבת פרשת תצווה בדיוק ביום ההולדת 20 שלו.
בזכות התרופות הנ"ל ההתדרדרות שלו היתה איטית, הוא הכפיל את תוחלת חייו וזכה לחיים רגועים וטובים.
עד גיל 19 הוא לא התאשפז אף פעם, בסביבות פסח הוא חלה בדלקת ריאות שהצריכה אשפוז ראשון ומאז היו 4 כשהאחרון היה חזק ולא הצליחו לטפל בו, ביום ראשון הוא הורדם והונשם והוחזק על תרופות החייאה במינון גבוה מהרגיל, ביום חמישי היה מקרה חירום שהיה ענין של דקות אבל הצילו אותו כי הנשמה שלו היתה צריכה להגיע ליום הולדתו...
בכניסת שבת התחילו המדדים לרדת לאט לאט עד שב 23:30 הוא נפטר.
עד הפעם האחרונה הוא היה בטיפול של מנהל מחלקת ילדים בהר הצופים שהיה מומחה לריאות, אבל הוא יצא לפנסיה לפני כמה חודשים, ובגלל שהפעם הבינו שהמצב קשה ממש לקחו אותו למעייני הישועה והוא זכה לקבל טיפול מאחים ואחיות חרדים במראות שהוא רגיל לראות, בסביבה טבעית לו.
בבית החולים הם קיבלו יחס מדהים ומתחשב, נתנו להורי להיות לידו כל הזמן למרות שרשמית יש שעה כל פעם, 3 פעמים ביום.
היו עוד המון סיפורי סיעתא דשמיא, כשהורי קנו את הדירה הם רצו את הדגם הזה, היו 3 כאלה ברחוב והם בחרו את שלהם בגלל האויר והנוף, והתברר אחכ שהיא היחידה שיש ממנה יציאה דרך החצר עד הרחוב בלי מדרגה אחת!!

המחלה של ישי היתה סוג נדיר של ניוון שרירים, היו שנים שהוא היה היחיד בארץ!
מילד רגיל לאט לאט הגוף שלו נחלש והדרדר עד שהוא היה סיעודי לגמרי.
היתה תקופה שבשולחן שבת הוא היה עובר אחד אחד ונותן בו מבט עד שהיו מחזירים לו מבט כאילו רצה להגיד שלום או שבת שלום.
הוא הרגיש מי אהב אותו באמת והאנשים האלה קיבלו ממנו חיוכים ענקיים כל פעם שהם הגיעו.
ברוך דיין האמת.