ישעיהו וינברג

אודות

ישעיהו וינברג נולד בוורשה שבפולין. אביו היה מייסד ומנהל הגימנסיה העברית המקומית בשנת 1916, אך בעקבות מלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לגרמניה והתגוררה בפרנקפורט ומשנת 1927 בברלין. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. וינברג החל ללמוד בגימנסיה בלפור, וכעבור שנה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ונמנה ב-1929 עם מייסדי קיבוץ אילון. בשנים 1942–1946 שירת במסגרת הבריגדה היהודית וחיל הרגלים של הצבא הבריטי, בין היתר באיטליה, והשתתף בפעולות קבוצת "הנוקמים". בשובו לארץ שימש מזכיר קיבוץ מסילות ועסק בהדרכת חברות נוער של ניצולי השואה. בשנים 1935–1949 היה חבר ארגון "ההגנה".

בשנת 1956 עבר עם משפחתו לירושלים ומונה למנהל המרכז למיכון משרד ראש הממשלה. בשנים 1961–1975 שימש מנהל התיאטרון הקאמרי, ובשנים 1963–1977 היה חבר הנהלת המכון הבינלאומי לתיאטרון. בשנת 1970 הצטרף כמתנדב לצוות התכנון של בית התפוצות, ועמד בראשו בשנים 1976–1984. בשנים 1981–1985 היה חבר המועצה הציבורית לתרבות ואמנות בישראל.

כמנהל התיאטרון הקאמרי תמך בהעלת המחזה"מלכת האמבטיה" של חנוך לוין, למרות הביקורת הרבה על תוכן המחזה.

בשנת 1985 מונתה רעייתו חנה (גרושתו של מנחם מאיר) לתפקיד בארצות הברית, ווינברג התלווה אליה בשליחותה. הוא שימש יועץ לתכנון המוזיאון היהודי של לוס אנג'לס (1985–1986), יועץ לתכנון המוזיאון למורשת יהודית בניו יורק (1985–1988), וליווה כיועץ את תכנון והקמת המוזיאון לתולדות ירושלים במגדל דוד (1984–1989), המוזיאון לתולדות יהודי פולין בוורשה והמוזיאון לתולדות יהודי גרמניה בברלין. בשנים 1988–1989 עמד בראש צוות ההקמה של מוזיאון השואה האמריקאי בוושינגטון, ולאחר הקמתו בשנת 1993 עמד בראשו עד לשנת 1996.

וינברג זכה בשנת 1999 בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 1994 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מההיברו יוניון קולג'.

נפטר לאחר שבץ ב-1 בינואר 2000, בתל אביב. הובא למנוחות לצד אשתו חנה, שנפטרה עשר שנים לפניו.