רבי ישראל דב בער אודסר

אודות

רבי ישראל דב התגורר מרבית ימיו בעיר טבריה, בשכנות לרבי ישראל קארדונער, וזכה להביא לעולם תשעה ילדים. אחד מחתניו הוא הרב שמואל קרויזר ז"ל, מעורכי האנציקלופדיה התלמודית אשר תירגם מלאדינו את סדרת ספרי "ילקוט מעם לועז", ואף השלים את החיבור על ספרי הנ"ך עליהם לא חובר הילקוט. ר' שמואל תירגם בין השאר גם את "חובות הלבבות" לרבנו בחיי ואת "מלחמות היהודים" של יוסף בן מתתיהו.

מה גדולה היתה מעלת שבת־קודש אצל רבי ישראל, זאת נוכל לדעת על פי מנהגו בקודש בערבי־שבתות רבים בימי חייו הארוכים, וכך היה מעשה: בשבתות בהן היה מגיע רבי ישראל לביתו הייתה אשתו הצדקנית משכימה קום בליל שישי, וכבר בשעה שלוש בבוקר הייתה מתחילה בזריזות בהכנות השבת במסירות נפש, ותמיד עד השעה אחת בצהריים הבית היה כבר מוכן לשבת קודש. או־אז היה רבי ישראל יושב יחד עימה, והיו מתפללים יחדיו בבכיות ובגעגועים מתוך ספר "ליקוטי תפילות" – כך עד שעת כניסת השבת הקדושה.

בשעות הבוקר של יום השישי, עד שהייתה אשתו הצדקת מסיימת את כלל ההכנות, היה לוקח רבי ישראל את כל ילדיהם, מקבץ אותן סביבו תוך שהוא מביא להם תה ועוגיות, ומלמדם את פרשת השבוע, כשהוא משנן ומספר להם סיפורים ומדרשים מעניין הפרשה. מרוב אותו העונג שהיה באותו הזמן סביבו, אפילו בנותיו היו מפסיקות ממשחקן והולכות לחסות בצל אביהם הקדוש.

עוד מספרים כי ביתו היה בית של הכנסת אורחים ובית־ועד לחכמים. לימים סיפרה אחת מבנותיו כי, עד שהתחתנה חשבת לתומה כי מנהג טוב הוא שבעל הבית מציע את מיטתו לאורח, והוא בעצמו ישן על הארץ, כי כך היה נוהג אביה בקביעות, אולם לאחר שנישאה הסביר לה בעלה שלא כך הוא הדבר – רק שאביה היה נוהג כך בגודל חסידותו ומסירות נפשו עבור מצוות הכנסת אורחים…

מדי חצות־לילה היה מקפיד רבי ישראל להתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו. פעם היה תשוש ועייף, והלך לישון מספר דקות לפני חצות, אך מיד כשהגיעה שעת חצות, קם בשמחה ובהתלהבות. לימים סיפר שראה פעם את רבו הצדיק, ה"ה הרה"ח רבי ישראל קארדונער זצ"ל זיע"א, בוכה בחצות הלילה בשדה לפני ה' יתברך, ומדבר עימו וזועק בבכיות ממעמקי לבו: "בשביל מה בראת אותי?! בשביל מה בראת אותי?! בשביל מה בראת אותי?! בשביל התכלית! ולא ח"ו בשביל תאוות עולם הזה!"

בתקופה בה התגורר רבי ישראל אודסר בעיר תל־אביב, היה קם כהרגלו בקודש בחצות־הלילה, ועורך את סדר 'תיקון חצות' בצעקות גדולות ונוראות. במהרה קמו עליו שכניו בקובלנא וטרוניא על שמפר את שנתם, עד שהוכרח לעקור דירתו. תיכף כשעזב החלו צרות שונות ומשונות לפקוד את הדיירים בבניין שעזב, ומיד באו לפניו בתחינה ובקשה שישוב לדירתו, וראו זה פלא – תכף כשחזר לדירתו, מיד נפסקו כל הצרות מדיירי הבניין.

כמה אנשים שהתארחו על שולחנו בליל הסדר, סיפרו שמאמר חז"ל 'חייב אדם לספר ביציאת מצרים כל הלילה' היה מתקיים אצלו במלוא מובן המילה, והיה רבי ישראל מלא בשמחה וחיות במשך כל הלילה, ואחר אמירת הסדר היה אוחז הכוס יין בידו ומרקד בשמחה עצומה, עד שהגיע זמן תפילת שחרית…