ישראל סעיד ז"ל

אודות

ישראל (ישרוליק), בן שרה ויחיא, נולד ביום ט"ז בשבט תשי"א (23.10.1973) בכפר אלרועי. מאז ילדותו התגוררה המשפחה בעיירה ראש-העין, שמרבית תושביה תימנים. בעיירה למד ישראל בבית-הספר היסודי-דתי ובבית-הספר התיכון "המקיף". בבית-הספר נתגלה כישרונו במשחק, בחיקוי ובשירה, סביבו נאספו חברים, שנהנו להיות בחברתו.

בגבעות שליד העיירה בילו הילדים חלק גדול מזמנם - בטיולים על ההרים, בציד בעלי-חיים מתוך בורות המים, במרדפים אחר חמורים וסוסים ובקטיפת פרחי בר.

ישראל היה שובב גדול בילדותו, ותשוקתו להרפתקאות לא ידעה גבול. כשהתחיל ללמוד בבית- הספר התיכון, בניהולו של המחנך האהוב והקפדן עקיבא, נכנס למסגרת חדשה של סדר ומשמעת. תנאי הלימוד בבית-הספר היו קשים. בקיץ התקיימו השיעורים תחת כיפת השמים, ובחורף - בחדרים שכורים, שלא נשלמה בנייתם. בזכות הרצון העז הצליח המנהל עקיבא להשליט סדר וללמד את חניכיו תורה.

תנאים קשים אלה יצרו אווירה חברית מיוחדת בין התלמידים והמורים - יחסי גומלין של עמלים יחדיו. המורים חינכו את תלמידיהם, כדי להקנות להם מקצוע בחיים ; לכן - לימדו אותם חרטות, רתכות ומסגרות מכנית - ובמקצועות אלה הצטיין ישראל. עבודותיו תמיד הובאו כדוגמה של דיוק ויכולת אלתור. האווירה המיוחדת ששררה בבית-הספר התבטאה בתופעות שונות - מורים רבים הפסיקו את סדר שיעוריהם, כדי לענות לתלמידיהם על שאלות שהציקו להם. בטיול שנערך לאילת, דקלם עקיבא את "שירת הים" על חוף ים-סוף; בשיעורי הטבע היו יוצאים כולם לשדות, שם חיפשו צמחים, בדקו אותם ושמעו הסברים על גידולם והתפתחותם.



ישראל, שהיה ספורטאי מצטיין ובעל כושר גופני מעולה, נשלח לקורס מ"כים במסגרת הגדנ"ע, וכשגמר נחשב אחד הטובים שבמדריכים. כישרונותיו של ישראל מצאו ביטוי מעשי בפעילותו בתנועת "הנוער העובד". התקופה שהיה חניך במועדון המקומי, הייתה אחת התקופות המזהירות של המועדון. הוא דאג להגברת פעילות החוגים ולטיפוח הפעילות החברתית, והיה הרוח החיה בכל מפגש חברתי של חברי התנועה. סיפרו עליו חבריו מהעיירה: "כשמעלים את דמותו של ישראל, הרי זה כאילו שמדברים על המדינה, על המולדת. מדינה הנאבקת לקיומה, מדינה צעירה ושאפתנית - כך היה ישראל. צעיר שאפתן. הוא ידע הרבה מאבקים בחייו, אהב את החיים ואת העמל, ידע צחוק, אך גם את הרצינות הכיר".

ישראל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1969 והוצב -לחיל הרגלים, בחטיבת "גולני". במסגרת שירותו השתלם בקורס קשר, ומונה לתפקיד קשר המג"ד. בתפקיד זה יצא עם יחידתו למספר פשיטות בגבול הלבנון.

בשלהי פברואר 1972 סיים את שירות החובה ויצא לחיים האזרחיים. לאחר התלבטויות רבות, התחיל לעסוק בענף היהלומים ועשה חיל בעבודתו. בתקופה זו נהג לבלות בחברתה של חברתו רותי, שעליה כתב רבות ביומנו. זמן קצר לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא ישראל לשירות מילואים יחד עם אנשי החטיבה הירושלמית, שהוצבו בקו המעוזים בתעלה. ישראל ישב במעוז "ליטוף" כקשר של המ"פ, ולפי בקשתו הורשה להשתתף בסיורים היומיים לאורך התעלה.

ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) יצא לסיור הבוקר כקשר. הסיור נערך לאורך האגם המר הקטן, והכוח שב למעוז בשעות הצהרים. ישראל, יחד עם המ"פ, נשארו מחוץ למעוז, בעמדת הפריסקופ. לפתע החלה הפגזה ואחריה החלו המצרים עולים על המוצב. ישראל ומפקד הפלוגה לחמו בחירוף נפש נגד המצרים שפשטו על המוצב. כעבור שעה של לחימה אכזרית, נפגע ישראל ונפל. חיילי המעוז שיצאו אחר-כך לסריקה בשטח, מצאו את המ"פ פצוע. הוא הורה להם להמשיך ולהילחם עד הסוף. את ישראל מצאו דומם ומכשיר הקשר על גבו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במבתב תנחומים למשפחתו השכולה כתב מפקדו : "ישראל לחם בגבורה רבה. הוא גילה מסירות רבה לחבריו, אומץ לב ותושייה, ופעל בחירוף-נפש וסיכון עצמי רב. ישראל היה אדם ולוחם למופת".

לזכרו ערכו חבריו חוברת, שמשפחתו הוציאה אותה לאור; כמו כן הוכנס ספר תורה לזכרו, לבית-כנסת בראש-העין.