אלי שוורץ
מנהג קבוע היה לה אחרי תפילת שחרית בבית הכנסת מוסיוף היתה צועדת אל המאפיה ממול, ומפרישה שם חלה, על מנהגה זה לא ידענו לא בחייה ולא במותה, משום שהיא הסתירה את מעשיה בהסתר בתוך הסתר, וכיצד נודע הדבר ? שנה לאחר פטירתה, נכנסה אחת מבני המשפחה אל אותה מאפיה, ושמעה את המוכרת משיחה לפי תומה: "צדקת אחת היתה נכנסת בכל יום לחנות ומקיימת מצוות הפרשת חלה בברכה" וכשדמעות בעיניה המשיכה ואמרה "והנשמה הצדיקה הזאת ליבא שווארץ נהרגה בפיגוע הנורא ההוא בקו 2
ראה עוד > >
אלי שוורץ
למרות שתשוקת נפשה למצוות לא ידעה גבולות, היא ידעה בעת הצורך לקחת את אותן מצות יקרות ולמסור אותן כדי להיטיב עם זולתה. בחלון ביתנו נמצא קן ציפור, שמחתינו היתה ללא גבול, הנה הזדמנה לידינו מצות שילוח הקן, אך אמא אמרה בנועם, ילדים יקרים: לא אנחנו נקיים את המצוה! יש לנו קרובי משפחה שכבר תקופה ארוכה שמחכים להפקד בבן זכר, ומצוה זו מסוגלת לבנים. ניתן לו את המצוה! הקרוב נקרא, ובשמחה רבה קיים את המצווה, ואכן לתקופת הימים נושע בבן זכר
ראה עוד > >
אלי שוורץ
פרשה בפני עצמה היא סיפור הקשר בינה לבין אביה הצדיק ר' יעקב גדליהו זצ"ל, אשר בחייו ולאחר מותו היא ראתה בו "דמות של מורה דרך". על כל דבר קטן כגדול ניצבה מולה דמות דיוקנו של אביה, מה הוא אומר ומה הוא היה אומר במצב דומה, איך היה מחזק, באמונה, בביטחון, ובקבלת יסורים באהבה. המסירות שלה אליו היתה דבר פלא, הסבא תמיד ציין שליבא יודעת מה הוא רוצה מבלי שיפרש רצונו, עוד לפני שפצה פיו היא כבר היתה ניצבת ומבוקשו בידה, סבא זצ"ל ששנים רבות היתה לו קביעות מידי יום ביומו לומר את כל ספר תהילים בכותל המערבי, במנין של נקיי הדעת שבירושלים, אל הכותל היה נוסע עם אוטובוס אגד קו 38, בתקופת חולשתו נודע לאמא שאבא הפסיד כמה פעמים את האוטובוס וזה גרם לו עגמ"נ, מה עשתה, ביררה מי הנהג בשעה שסבא זצ"ל נוסע, וביקשה ממנו "היות ואבי הינו אדם חשוב ויקר ונחלש לאחרונה, אנא התחשב בו ועצור לו קרוב יותר לביתו שלא יצטרך להתאמץ, הנהג שהיה רחוק מהוי של תורה, התרגש עד עמקי נשמתו, מדאגתה הכנה של הבת לאביה, ואכן מאותו יום נתן יחס ושירות מיוחד לסבא זצ"ל, ובכך זכתה לכיבוד אב ולקידוש שם שמים. בימי מחלתו מסירותה הרקיעה שחקים, היא עמדה לסעדו ולתמכו בכל כוחה ואף יותר מכוחה, זכור לנו שבימים ההם הסבא לא היה מסוגל לאכול אוכל מוצק, אמא ע"ה היתה מכינה דייסה מיוחדת למאכלו ובכל יום הלכה להביא את הדייסה לסבא זצ"ל, באחד הימים כאשר שלג כבד כיסה את רחובות ירושלים וקור עז שלט בחוצות וחדר לתוך העצמות, וכולם ישבו ספונים בבתים המוסקים וברחוב כמעט אין יוצא ואין בא, המחשבה על כך שאבא לא יקבל היום את הדייסה החמה, הוציאה אותה מהבית אל הרחוב הקר, היא לבשה את מעילה, ונטלה בידיה שתי מטריות שלא תחליק ותמעד בשלג המחליק, וכך יצאה בקור המקפיא כשרגליה מבוססות בשלג, מביתה שברח' שמואל הנביא עד בתי ברוידא לקיים מצוות כיבוד אב
ראה עוד > >
אלי שווארץ
דבר נוסף התגלה לנו רק אחר פטירתה: הטלפון בבית צלצל ומעבר לקו חיפשו את אמא, מי זה? מי לא שמע על השבר אשר הושברנו וכי אמא איננה עוד בין החיים? היתה זו אישה זקנה שמחמת חולשתה היתה ספונה בביתה תמיד, ואמא היתה מגיעה כל כמה ימים אליה לשמחה, לסעדה ולעודדה, ובשבועיים האחרונים היא מחכה ומצפה לה והיא משום מה אינה הגיעה, ולכן התקשרה לברר.
ראה עוד > >
1
