לימור ואקנין פרמוטר הי"ד

יואב

מוקדש לזכרה החי, המלא בזרעים טובים של אהבה, של לימור ואקנין פרמוטר
בשדה מאחורי הגבעה
אני שומע את רוחך משוררת
וזורעת זרעים של אהבה
אין שם דחלילים ולא אמצעי הרחקה
ומי שמגיע
תלוי בעונה
זוכה לקטוף קצת ממך
פירות בשלים של אהבה
בהם נוגסים שהגוף צמא למגע
והנפש חסרה באהבה

בשדה מאחורי הגבעה
אני אוהב להשקיף
לפעמים למשך כמה ימים
לפעמים למשך תקופה
איך הזרעים נובטים
איך האהבה עולה והעצים צומחים
רוחך עוברת בין הפירות שגודלים
והאהבה גדלה יחד איתם
עד שיש רק אור במחשכים

בשדה מאחורי הגבעה
שרוחך כבר ישנה
אני מתגנב בלילה שקר
וזורע זרעים של געגועים
הנצח הוא הנצח
אבל שאת משקה אותם באהבה
אני חי לרגעים