מאיר אביצדק רוקובסקי ז"ל

אודות

בן אליהו וצילה. נולד בשנת תש"ז (1947) בירושלים. למד בבית-הספר היסודי "אוהל יעקב" ובישיבת תל-אביב. את לימודיו התיכוניים סיים ב"ישיבת הרב עמיאל" שבתל-אביב. לאחר מכן עבר ל"הישיבה הגדולה - חברון". בכל שנות לימודיו הצטיין וזכה בציונים גבוהים ביותר. נמנה עם הגרעין שייסד את תנועת "בני תורה", בהנהלת אחד מראשי ישיבת חברון, תנועה שמטרתה היתה החדרת תודעת הדת ו"הישיבות" בקרב בני הנוער. פעולתה כללה הרצאות, עצרות, כינוסים וסימפוזיונים וגם שליחת מרצים לחוגים בצה"ל ובבתי-הסוהר שברחבי המדינה. הוא הקדיש את רוב עיתותיו ללימודי התורה, אך כל רגע פנוי ניצל לקריאת ספרי מחשבה והגות ישראליים, פילוסופיה כללית, שירה, היסטוריה ועוד. היה בעל שמיעה אבסולוטית ובקי במוסיקה קלאסית. הוא עסק בחיבור הרצאות ואהב להרצות בחוגים שונים, להסביר ולהתווכח, בעיקר בנושאי אמונה ודת. הוא היה נפגש עם נוער בלתי דתי ואהב לשמוע את דבריהם. יחד עם היותו איש ספר, היה איש חברה מאין כמוהו. טוב לבו, ישרו ונאמנותו עשוהו איש סודם של רבים מבני גילו וכיתתו. הוא שאף תמיד ליצור מסגרת חברתית המושתתת על בסיס אינטלקטואלי רחב. בימי תלמודו ב"ישיבה הגדולה" ("חברון") שקע ראשו ורובו בלימוד התורה וההלכה ואז דרך כוכבו כבר-אוריין משכיל, שלא הסתגר בד' אמותיו. הוא עסק אז בחינוך עצמי, בביסוס האמונה ובפיתוח דעות והשקפות. הוא היה החבר הנאמן, שהתמסר לשיפור פני סביבתו וחברתו. כושר הביטוי המצוין שלו המריצהו לכתוב מאמרים ולנהל ויכוחים רבים בתנועת "בני תורה", אשר להם תרם חלק רב.

ביולי 1968 התגייס לצה"ל ופנה לנח"מ ולנח"ל. מאיר ידע כי בד-בבד עם מילוי חובתו, יצא להתמודדות קשה, אשר בה ייבחנו הישגיו הדתיים והרעיוניים. לכן מובנת הרגשתו, אותה הביע במכתב אל חבר: "אינני חושב שהצבא השפיע לרעה ולו במעט על דיעותי והשקפותי. אינני חושב שהושפעתי לרעה מבחינה דתית מעשית, אף על פי שקשה לאדם לשפוט את עצמו באובייקטיביות". גם מפקדיו העריכו אותו מאוד על חריפותו וכושרו האינטלקטואלי, ששולבו בהקפדה נוקשה על עקרונותיו ואמונתו. הוא עמד על סף שחרור מן הצבא ותכנן לשאת לאשה את ארוסתו ולהמשיך בלימודים, גם בשטח התורני וגם בשטח הפילוסופיה באוניברסיטה. אך לא זכה לכך. ביום ב' בטבת תשל"א (30.12.1970) נפל בעת מילוי תפקידו בנאות הכיכר שבערבה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות על הר הזיתים בירושלים.