מאיר חיים

אודות

"" בגשם בשמש באש ובמים
באתי לראותך בית"ר ירושלים
באתי חולה באתי עצוב
באתי גם שלא היה כל כך חשוב
אין דבר שגרם לי אותך לפספס
גם בנפילות לא הייתי כועס
בדרכי האחרונה ליוויתם אותי
כובע לראשי ומעיל לגופי

אני מאיר דרככם מלמעלה
הגוף לא שם אך הלב שם נותר
אל תשכחו לעולם את הסבא
שחי ונשם כל חייו רק את בית"ר ""

*** הסבא של בית"ר. האדם הכי טהור, חייכני, אוהב ומפרגן שידעה משפחת בית"ר

מאיר חיים ז"ל שכונה הסבא של בית"ר לא קילל, לא התלהם, רק אהב - את כולם - בעיקר את בית"ר ירושלים.
בתאריך 5/1/2003 יום שגרתי נוסע מאיר חיים ז"ל לעוד אימון של קבוצתו האהובה בית"ר ירושלים שמתכוננת למפגש נגד הפועל תל אביב.
כשהסתיים האימון איציק זוהר שחקנה של בית"ר הציע לסבא של בית"ר טרמפ הבייתה אך מאיר חיים סירב והודה לזוהר ונסע בתחבורה הציבורית כשהגיע לתחנה המרכזית בתל אביב ובעודו מחכה לאוטובוס שייקח אותו הבייתה לאזור מחבל מתאבד פוצץ עצמו ליד התחנה ומאיר חיים הסבא של בית"ר היה בין הנרצחים.
מאיר חיים ז"ל היה בן 74 השאיר אחריו אישה 5 בנות נכדים ונכדות

אין אחד שלא הכיר את הסבא של בית"ר אין אחד שלא עשה לו כבוד אוהדים היו רבים מי ייקח או מי יחזיר את מאיר חיים ז"ל.
הוא היה מגיע למשחקים עם כל המשפחה הבנות היקרות סיגל סוניה ורד אידה ואורה הנכדים הנכדות הייתה יוצאת שיירה ססגונית וצבעונית ומלאת שמחה ואהבה למשחקים של בית"ר.

קשה למצוא בנוף הכדורגל הישראלי אוהדים רבים שהצליחו לגבש סביבם קונצנזוס של אהדה ואהבה מכל קצוות הארץ.
מאיר חיים ז"ל היה איש מדהים, חכם וחייכן שייצג את הצד היפה של אוהדי בית"ר ירושלים והכדורגל שלנו בכלל - במלוא מובן המילה.

מאיר חיים ז"ל לא היה עוד אוהד שרוף מן השורה. הוא תמיד התנגד לקללות נגד שחקנים, והיה רק מעודד. השלווה, השקט הנפשי והחיוך אפיינו אותו במיוחד, וגם במצבים בהם הפסידה קבוצתו האהודה הוא היה מוצא את הטוב.
"לא נורא", הוא היה אומר לשחקנים, "שבוע הבא אנחנו ננצח". עם אופטימיות ולב נטול שנאה הוא היה פוקד מדי שבוע את משחקיה של בית"ר.
בית"ר היתה בשבילו הכל, למרות שבדעותיו בכלל לא היה ימני - ההיפך הגמור מכך. הוא היה מגיע לאימונים, למשחקים, לאירועים - וכל מה שהיה לו בלב היתה בית"ר. כמו כל אבא גאה בקבוצתו, גם מאיר חיים השריש את האהבה אצל כל בני הבית, שכולו מלא דווקא ב... נשים - אשתו פורטונה וחמש בנותיו, שהלכו עם אבא ועם בית"ר לכל אורך הדרך. חיים אהב את בית"ר, אבל לא שנא אוהדים או שחקנים של קבוצות יריבות, הוא תמיד כיבד את כולם.

קצת על מאיר חיים ז"ל

מאיר חיים ז"ל נולד למשפחה יהודית בעיר איזמיר שבטורקיה. בשנת 1945, כשהוא
בן 17, עלה מאיר לבדו לארץ-ישראל והתנדב לפלמ"ח, וארבע שנים לאחר מכן הצטרפו אליו אמו ושלושת אחיו - יחדיו הם השתכנו באזור. חיים המשיך לשרת בפלמ"ח, וזאת מתוך מטרה להקים את הארץ ולפתח את אזור. לאחר תקופת הפלמ"ח, החל חיים את עבודתו בחברת המים "מקורות" שהיתה מזוהה עם ההסתדרות הציונית (לימים המערך). חיים ופורטונה היו מעורים מאוד בפוליטיקה. "היינו בן-גוריוניסטים בלב ובנפש", נזכרת פורטונה. "היו חברים במפלגת רפ"י ומה שהכרנו היתה עבודת הארץ. מאיר עד יומו האחרון תמיד האמין באחווה ושלום בין כל תושבי המדינה, וכך גם אני, עד יום ראשון האחרון, היום בו הוא נרצח".


במשך השנים ידעה בית"ר המון עליות וירידות, אבל חיים היה תמיד נאמן לסמל המנורה. גם בחייו האישיים הוא עבר לא מעט רגעים קשים כמו שני התקפי לב וניתוח קשה של אשתו, אבל גם המשברים הללו לעולם לא הפרידו בינו לבין בית"ר, אותה ליווה באש ובמים. בביתו הצנוע שבאזור נראית האהבה הגדולה על-פני השטח. מחוץ לבית, במרפסת, ישנו דגל של בית"ר. הבית כולו מלא פוסטרים, מדבקות ותמונות של השחקנים
שלו ושל האוהדים, תמיד שלו ושל... אף פעם לא לבד. סיגל חיים: "באו אלינו מהטלוויזיה כדי לקחת תמונה קטנה שלו ולא היה לי מה לתת להם. יש לנו עשרות אלבומים, אבל בכל התמונות הוא לא היה לבד, תמיד אנשים מסביבו מרוב שהוא אהב אנשים". גם בלוויה גולת הכותרת היתה האנשים שבאו להיפרד ממנו. אוהדי בית"ר, אוהדי בני יהודה, אוהדי מכבי יפו, שכנים, חברים, חברי-כנסת, שחקנים, מאמנים ואפילו שופטים. באו אנשים מכל הארץ, מעפולה ועד אילת.

כולם - אבל כולם - היו בניו ונכדיו.

** תודה לך סבא של בית"ר היקר, איש אהוב, על הכל.
☝אלוהים ☝שומר עלייך קרוב💛 קרוב .


🌷🌷מאיר חיים ז"ל🌷🌷
יהי זכרך ברוך.💛💛💛💛💛💛💛💛💛💛