מוטי אלקבץ

אודות

מוטי היה זה שכולם רוצים להיות חברים שלו, כזה שזורם למסיבה באמצע הלילה כי החברים ממש רוצים.
כשהתחילו אזעקות צבע אדום, מוטי, יחד עם נוי גיסו, מתן האחיין של אשתו ותומר הגיס של אשתו, נכנסו למכונית ומיהרו הביתה. תומר היחיד שניצל ממטח היריות שנורו לעבר מכוניתם, בנס הוא יצא מזה בשלום ובמזל גם יכול היה לספר את הסיפור למשפחתו של מוטי, שהמתינו שלושה ימים בהם מוטי נחשב נעדר.
מוטי שהיה הבדרן של הוואטסאפ המשפחתי, באותו הבוקר בחר לשתוק. הוא לא היה מאלו שכתבו הודעות במהלך השעות הנוראיות. הוא רצה לחסוך מהמשפחה את התופת שאותה הוא עבר. ההודעה היחידה שכתב לאשתו, ׳אני חמש דקות מהבית׳.
אותו בית היה עבורו הגשמת חלום. שם הקים משפחה עם אשתו סיון, שלה סגד ועשה הכל בשבילה. הוא היה איש של בית בכל מובן המילה, לא היתה מטלה שלא לקח בה חלק, ולא היה כמעט רגע שישב לנוח. כל הזמן היה בעשיה. החל מטיפול מסור בילדים, דרך תיקון כל דבר שהתקלקל בידי הזהב שלו ועד לאפיה.
לא במקרה מוטי אהב לאפות, הוא אהב להאכיל אנשים ואין דרך טובה יותר להראות אהבה מאשר בפחמימות מושחתות.
הבית של מוטי ורעייתו היה בית פתוח, בית מארח שברגע שנכנסת, נעטפת בחום ובריח מנגל. גם מעשנה היתה לו, כיאה למשקיען.
את הנתינה דרך הבישול למד מאמא מזל, שלנצח תתגעגע להאכיל אותו בממולאים שלה, וגם לשמוע את המחמאות שבהן אף פעם לא חסך. הוא השאיר לה למזכרת שולחן שבנה לה במו ידיו, עליו היא תמשיך לעשות את מה שמוטי הכי אהב, לארח בנדיבות.
אותו קו של אהבה ונתינה התבטא בקריירה המרשימה שפיתח, כמנהל מערך חקלאי בחברה לגידול והפצה של תפוחי אדמה.
לעבודה הזאת הגיע בזכות אבא רוני, שידע שהעיסוק הזה, שכרוך בתקשורת עם אנשים דרך אדמה, חקלאות ומזון, יתאים לבנו, הוא ידע, כי בנו מוטי היה החבר הכי טוב שלו.
הרבה אנשים הגדירו את מוטי כחבר הכי טוב שלהם וזה כולל שני אחים, ליאור ורן, ושתי אחיות, פרי ולינוי.
באותן שעות איומות גם אחותו של מוטי, פרי, חוותה סיוט מצמית. מחבלים חדרו לבנין המגורים שלה בשדרות והיא התחבאה בארון חשמל במשך שעות.
לימים היא תהרהר בכך שאחיה מוטי, איתו נהגה לדבר כמה פעמים ביום, לעולם לא ידע על הטראומה שעברה.
מאות אנשים הגיעו לשבעה, וכך גילתה המשפחה על כל הפעולות שמוטי היה עושה בהתנדבות, פעולות בסגנון שעכשיו כולנו עושים אחד בשביל השני מאז הטבח.
כשאדם נפתח אליו, הוא נתן לו להרגיש כאילו הוא היחיד בעולם. את הסודות של כולם הוא לקח איתו.
כשבני המשפחה מנסים לדמיין מה מוטי היה אומר עכשיו, ללא יוצא מן הכלל ברור להם שהיה אומר, ׳תשמחו!׳ ומפציר בהם ללכת ולעשות את מה שאהב, ׳לכו לדוג עם איזה בירה ביד׳. התחושה העוטפת שהעניק, של בטחון ושהכל יהיה בסדר, חסרה להם עכשיו, בדיוק כשהם הכי צריכים אותה.