מיכאל אוחיון ז"ל

אודות

מיכאל, בן רחל ושלום ז"ל, נולד ביום כ"ה בחשון תשט"ו 21.11.1954)) בחדרה כבן למשפחה ברוכת ילדים. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו באושר בזכרון-יעקב, שם למד בחברת אחיו ואחיותיו בבית-הספר הממלכתי-דתי "יעבץ". אחרי שעות הלימודים נהג לשחק עם הילדים הקטנים ממנו בבית ולטפל בהם ככל שיכול. הוא היה ילד עליז וחביב ותלמיד טוב, שגרם רוב נחת לסובבים אותו, להוריו ולמוריו. בן אחד עשרה היה מיכאל כשניחתה המכה על משפחתו עם פטירתו של האב. האם נשארה בחוסר כל, מטופלת בילדים, מהם פעוטות. מיכאל נשלח לפנימייה לבנים על-שם ציון בלומנטל בירושלים ושם עשה עד סיום לימודיו היסודיים. עוד בבית-הספר התגלה כשרונו הטכני והוא הופנה לבית-ספר "אורט" בנתניה ומשם נשלח לקורס חשמלאות-רכב באשדוד, שאותו סיים בהצטיינות. מיכאל היה נער שקט וחביב, מסור מאוד לאמו, שעבדה קשה לכלכלת ביתה. חבריו אהבו אותו, את בת-צחוקו הטובה ואת נכונותו לעזור תמיד. לאחיו הבוגרים ממנו רחש כבוד ואחיו הצעירים העריצו אותו. מיכאל היה פעיל במועדון הנוער העובד בזכרון-יעקב, שם הצטיין כמדריך טוב, וניהל חוג לריקודים. גם בספורט עסק ובזכות משחקו בכדורגל נמנה עם נבחרת-הנוער של "מכבי" זכרון-יעקב ולאחר מכן עם נבחרת הבוגרים.

מיכאל גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והוצב לחיל התותחנים. אחרי שסיים את האימון הבסיסי נשלח לקורס תותחים-מתנייעים נ"מ. המתיחות בצפון הביאה להחלטה להעביר את החניכים לרמת-הגולן עד עבור זעם ולהמשיך באימונים לאחר מכן. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שטפו גלי האש הראשונים את המעוזים שברמת הגולן, ומיכאל, שהיה מוצב בתל-פרס נפגע ונפל בצהרי יום שבת י' בתשרי תשל"ד 6.10.1973)). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בזכרון-יעקב לאחר יומיים. השאיר אחריו אם, ארבע אחיות ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתבו אל המשפחה השכולה כתב מפקדו: "טוראי מיכאל אוחיון נפל באתר תל-פרס שברמת הגולן כתוצאה מפגיעת ארטילריה במוצב הפיקוד בו ישב. הדבר אירע ביום הראשון של הלחימה. על אף היות מיכאל צעיר מבחינת גיל ומבחינת ותק ביחידה, גילה כושר לחימה מעולה, שלא עזב אותו גם בקרב בו נפגע. אתכם בצערכם, קציני הגדוד וחייליו".

אחותו צפי כתבה לזכרו את השורות הבאות: "מי כמוך מיכאל / יחס חם וכבוד לכולם נתת / כבשת את ליבנו ובמותך השארתנו המומים / אבלים במותך בננו יקירנו ולעולם / לא נאמין בלכתך מאתנו".

המשפחה תרמה ספר תורה להנצחת זכרו.