מיכל סלה ז"ל
עובדת סוציאלית ואמא לתינוקת שנרצחה בביתה ע"י בן זוגה
18/05/1987 - 03/10/2019
מיכל גדלה במושב בית זית, בת רביעית מתוך ששה ילדים. מיכל עבדה כעובדת סוציאלית בבית ספר יסודי בירושלים. בגיל 32, ביום 3.10.2019, היא נרצחה בביתה באכזריות. הרוצח הוא האיש שהכניסה לליבה ולביתה, אבי בתה התינוקת.
מיכל, כשמה, כל חייה הכילה והעניקה מכל הלב. היא טיפלה, תמכה, שקמה וליוותה מתמודדי נפש, נוער בסיכון, קשישים ניצולי שואה, נפגעי תקיפה מינית בעלי צרכים מיוחדים, הנחתה הורים מוכרים לרווחה, סייעה לילדים עם קשיים רגשיים ועם מוגבלויות פיזיות.
מיכל, כשמה, כל חייה הכילה והעניקה מכל הלב. היא טיפלה, תמכה, שקמה וליוותה מתמודדי נפש, נוער בסיכון, קשישים ניצולי שואה, נפגעי תקיפה מינית בעלי צרכים מיוחדים, הנחתה הורים מוכרים לרווחה, סייעה לילדים עם קשיים רגשיים ועם מוגבלויות פיזיות.
מיכל ניהלה פסטיבלים בינלאומיים, הקימה וניהלה תכנית לקידום השפה האנגלית בסוכנות היהודית (תכנית שממשיכה עד היום), הדריכה נוער חו"ל, עבדה כרכזת פרח ונבחרה כנציגת חוג לימודיה באגודת הסטודנטים במכללת תל חי. היא בוגרת מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית "נחשון" ובוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד וחינוך בשילוב אומנויות. היא סיימה תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בציון 91.68. היא סגרה את התואר עשרה ימים לפני הרצח.
גם בבגרותה, בתיקה תמיד היו כלי כתיבה ויומן עם כריכה קשה ועל שולחנה תמיד היו צבעים מוכנים, ממתינים שהיא תסיים לכתוב ותתפנה לצייר בעזרתם. היצירה של מיכל הייתה מגוונת והיא שילבה גם פיסול וקדרות.
בכל רגע מחדש מיכל התפעלה מקסם העצים, השקט של המרחבים והיופי של הטבע. שם איתרה סלע או עץ גדול, פרסה בד למרגלותיו, התיישבה ושלפה מתיקה מחברת, ניירות וקלמר ובו כלי כתיבה, צבעי פנדה וצבעי עפרון. כתבה וציירה את עולמה באותם רגעים, מותירה אחריה מחשבות, רעיונות, חוויות ועדות למי שהיא ולמה שאשר על ליבה. שם, בינות עצים, נחלים ומרחבים עיבדה חוויותיה. לעתים לקחה את ספר המנדלות שלה, צבעה ונשמה את הנפש, צברה אנרגיות ליתר השבוע, שתמיד היה גדוש בעבודה ובעשייה.
מי שהכירו את מיכל, חוו אותה בצבעים, בשמחת חייה ובבגדים שעיצבה לעצמה. הרב גוניות שבאומנות שלה וביצירתה הפך כל פריט שלבשה למיכל וכל דבר שנגעה בו לאומנות. בעזרת האומנות היא פתרה בעיות, טיפלה באחרים והקשיבה לעצמה.
כשמיכל כתבה, המילים שלה רקדו, וכשמיכל רקדה האופן בו גופה זז סיפר סיפור, יצר אומנות תנועתית מהפנטת.
(מתוך פורום מיכל סלה)