מישאל (מישה) חשין
היה משפטן ישראלי, אשר כיהן כשופט בבית המשפט העליון בשנים 1992–2006, ומתוכן בשנים 2005–2006 כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון.
16/02/1936 - 19/09/2015
היה משפטן ישראלי, אשר כיהן כשופט בבית המשפט העליון בשנים 1992–2006, ומתוכן בשנים 2005–2006 כיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון.
16/02/1936 - 19/09/2015
מישאל חשין נולד בביירות, בעת שמשפחתו שהתה בלבנון. ב-1937 שבה משפחתו לארץ ישראל. חשין גדל בתל אביב ובגיל 14 עבר לירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט וממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, צאצא למשפחה מהיישוב הישן.
חשין הוא מצאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא וה"שולחן ערוך הרב", מייסד חסידות חב"ד, וראש שושלת אדמו"רי חב"ד. וכן הוא צאצא למשפחת ריבלין. בשל סיבות רפואיות לא התגייס חשין לצה"ל, אך מאוחר יותר, כאשר כבר היה סגן פרקליט המדינה, התעקש לשרת במילואים בפרקליטות הצבאית.
ב-1953, בגיל 17, החל ללמוד הנדסה בטכניון. לאחר שלושה שבועות עזב את לימודיו והחל את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים תואר ראשון בהצטיינות יתרה, ובגיל 26 קיבל תואר דוקטור למשפטים, במשך שנים ארוכות שימש כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה זו.
בשנת 1962 הצטרף לפרקליטות המדינה, ובה התקדם עד שמונה ב-1973 למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. בשנות ה-70 הוא נחשב לאחד מבכירי משרד המשפטים במשפט חוקתי, ב-1978, לאחר שאהרן ברק ויצחק זמיר הועדפו על פניו כיועצים משפטיים לממשלה, פרש והקים משרד עורכי דין פרטי. בין השאר, ייצג את אמיר דרורי בפני ועדת כהן ואת רפי מלכא, מבכירי השב"כ שחשפו את פרשת קו 300. בתקופה זאת היה פעיל בלשכת עורכי הדין בישראל וכיהן כיו"ר המועצה הארצית של הלשכה.
ב-15 בינואר 1992 מונה לשופט בבית המשפט העליון. מינויו היווה את הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה שבה עורך דין מהמגזר הפרטי נבחר ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון. המינוי העיד על הערכה רבה ליכולותיו של חשין כמשפטן, ועם זאת עלה חשש שהעדר "מזג שיפוטי" יפגום בתפקודו. ואכן, חשין היה ידוע כבעל רוח סוערת. לעיתים קרובות העיר הערות חדות בדיון, יותר מהמצופה משופט. אופיו המיוחד משתקף בפסקי הדין שלו הכתובים בסגנון פיוטי יוצא דופן.
בשנת 2003 כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה.
ב-4 בינואר 2005 מונה למשנה לנשיא בית המשפט העליון, וב-16 בפברואר 2006, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות.
בשנת 2007 קיבל את אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון על מלחמתו בשחיתות ועל כך ש"נהג בחומרה בנבחרי ציבור שסרחו והתבטא בפומבי נגד קלקול המידות במגזר הציבורי".
בשנת 2009 יצא לאור לכבודו "ספר מישאל חשין", בעריכת אהרן ברק, יצחק זמיר ויגאל מרזל.
בשנת 2010 קיבל חשין את פרס גורני למשפט ציבורי מטעם העמותה למשפט ציבורי בישראל.
בספטמבר 2015 נפטר חשין בביתו בהרצליה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. חשין נקבר בבית הקברות גבעת השלושה