מנחם לאבל ז"ל

אודות

מנחם מנדל אליעזר מרדכי, בן רבקה ונפתלי חיים לאבל, נולד בירושלים ביום ג' בכסלו תש"ם (22.11.1979). בן למשפחת חסידי ברסלב, נכד לר' יונה לייב לאבל, אשר הקים את הכנסת האורחים הגדולה במירון, בקבר ר' שמעון בר יוחאי. מנחם הי'ה אח לנחמן, יונה, אברהם, ברינדי, נתן ואליהו.
גדל בירושלים, ולמד בתלמוד תורה במאה שערים. מנחם המשיך לישיבה קטנה "אלכסנדר" ולישיבה גבוהה "חוג חתם סופר" בבני ברק, ולאחר מכן חזר לירושלים, להמשיך את לימודיו ב"ישיבת מיר". מנחם אהב ללמוד הרבה, ובפרט הלכות, השקיע כסף רב בקניית ספרי קודש ובביתו הקים ספרייה לתפארת.
חייו של מנחם היו מסכת רצופה של עמל, התגברות ועלייה בתורה ובמעשים טובים. הרצון והחוזק להתעלות, שהוא סימן לפנימיות הנפש, הי'ה ממש עצם מעצמיו. הייתה לו יראת שמים פנימית טהורה, שבכוחה עמד איתן, התחזק והחזיק את עצמו.
בכל תחום ובכל עניין בחייו חתר מנחם לשלמות. כל תפקיד שנטל על עצמו ביצע בעקביות ובדיוק, עד שהגיע לסיומו. בסיום כל מצווה או פעילות רוחנית חייך את החיוך הקבוע שלו, חיוך שהעיד על שמחה יהודית שפעמה בו, חיוך שהצליח לשמח את כל רעיו.
חוש מאוד מיוחד הי'ה למנחם לזהות שברון לב או כאב ומצוקה של הזולת, וידע לעודד את הנזקק בכשרון מיוחד, כאילו הוא בוגר ובעל נסיון. נעים שיחה הי'ה, קושר קשרים עם כל אדם מנער ועד זקן, ואת הקשרים טיפח ושמר לאורך זמן. תמיד השתדל לשמוח בשמחת ידידים וחברים, אפילו אם הדבר הי'ה כרוך בנסיעה וממון רב. הכרת הטוב הייתה מיוחדת אצלו, והודה לזולתו בכל הזדמנות.
הייתה במנחם מידה נפלאה של נושא עול עם חברו, כשסיפרו לו על מאורעות קשים שעברו אצל קרוביו וידידיו הי'ה בוכה עם דמעות בעיניים. טוב ליבו הי'ה שקול כנגד כל המידות. בשבתות ובחגים נהג לסעוד חולים לאורך כל היום, ולאחר שבת כזו חזר לביתו עם חיוך, באומרו שהתפקיד הוא מצווה.
כיבוד הורים של מנחם הי'ה מופלא. תמיד נתן הרגשה טובה, דאג להוריו ולאחיו ונשא בעול הבית בכל פרט ופרט.
שבועות אחדים לפני מותו החל מנחם להתפלל מדי יום בכותל המערבי בירושלים על זיווגו, הוא שאף להקים בית נאמן בירושלים. גם לאחר שסיים 40 יום של תפילה שקצב לעצמו, המשיך בתפילה היומית – למשפחתו אמר, שזוהי סגולה לקשר עמוק עם הקב"ה.
ביום שלישי בערב, כ"ב באב תשס"ג (19.08.2003), סמוך לשעה 21:00, פוצץ מחבל-מתאבד את חומר הנפץ שנשא על גופו בתוך אוטובוס אגד בקו 2, שעבר ברחוב שמואל הנביא בירושלים בדרכו מהכותל המערבי לשכונות העיר. האוטובוס הי'ה עמוס בנוסעים ששבו לבתיהם אחרי תפילות ליד הכותל. בפיגוע נפגעו למעלה ממאה איש, ו- 23 מיושבי האוטובוס נרצחו, בהם מנחם.
באותו ערב, לאחר תפילתו היומית בכותל, מנחם עלה לאוטובוס בדרכו לביתו. הוא ישב באחד הספסלים הראשונים ובפיצוץ נפגע מרסיס בעורפו. מנחם הצליח לרדת מהאוטובוס, ביקש מעט מים, בירך את ברכת "שהכול נהיה בדברו", ואז התמוטט ומת.
בן 23 במותו. מנחם הותיר הורים, אחות וחמישה אחים. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים, בחלקה במרומי ההר במקום שגדולי ישראל קבורים בו, ליד סבו שנפטר 42 שנה לפניו.
משפחתו של מנחם החליטה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו ולהכניס את הספר לבית הכנסת בבית שמש ביום השנה למותו.
בשכונת מגוריו של מנחם הוקם ארגון חסד "יד מנחם", אשר מסייע בעזרה ובכל דרך אפשרית לחולים, לגלמודים וליולדות.