מעיין קליכמן הי"ד

יואב

לזכרה החי, הגדוש ביצירתיות וכשרון
וגישה לעולמות מתוקים ויפים להפליא
של מעיין קליכמן

בחדר העריכה,
אני מוצא אותך מציירת
תמונות וסרטים, לתוכם את מוזגת שיקוי משכר של צבעים
של עולם שמתעורר לחיים
ובו, כל מי שסובל מתסמונת צבעים אפורים
יכול לטבול קצת את נשמתו
ולהחליף ערוצים

אני פתאום שם לב לשלט בכניסה:

הכניסה למי שלא מאמין בצבעים מותרה
והאחריות היא רק עוד דף שעליו את מה שעדין לא רואים, עוד נצבע

את מסתובבת אלי לרגע על כיסאך למרות שאת ממש עסוקה
ופותחת מגרה, עמוסה במשקפיים שיכולות להחליף את זווית הראיה
קח, תתכבד, את אומרת
רק לפני זה תתמקד, איזו צורת הסתכלות הגיעה כבר זמנה

והאמת, שאני מנסה כמה שיותר סוגים
יש זוג משקפיים אחד
שמחליף הסתכלות מתוך מקום של ייאוש, לתקווה
ועוד אחד אחר שהייתי חייב לנסות ולחבוש
וכשאותו מרכיבים
רואים איך החיים נראים בלי פחדים וללא מורא
ועוד זוג, אחר, שאיתו מבינים הכל מבלי שנצטרך להסביר אף מילה

בחדר העריכה, אני שם שב שאת עובדת ממש קשה
ולהתרכז את ממש צריכה
אז אני יוצא החוצה
ומסתובב לשמע קולך שאומר לי:

אתה
מה שלא יהיה, אור או עלטה
תמיד תמיד אסתכל עליך בעין טובה...