כתבתו של שמעון כהן י"א בחשון תשפ"ד - ערוץ 7
'לקחו לי חצי מהלב. כמו עקידת יצחק'
אמו של מעין ניסים לוי ז"ל, שנרצח בידי מחבלי חמאס, משחזרת ומספרת על ימי התקוות שאולי נחטף ועל הבשורה המרה שהגיעה.
מרים-שמחה לוי מספרת בראיון לערוץ 7 על בנה, ניסים מעיין לוי ז"ל שנרצח בידי מחבלי החמאס כשהיה בדרכו ליער רעים. בתחילה עוד הייתה תקווה שהוא בין החטופים ושעוד יחזור, אך ביום חמישי שלאחר הטבח זוהתה גופתו.
מרים מספרת על ילדותו של ניסים כילד שגדל בבית חרדי בירושלים, מקורב לתורת רבי נחמן מברסלב, "ילד שמח עם נתינה אין סופית, אהבת הזולת בצורה שאי אפשר להאמין, תמיד עוזר, הוא היה יד ימיני, מספרת מרים שנדרשה לעזרתו של בנה כאישה גרושה. "תמיד הוא עזר לי ותמך בי".
"בגיל 16 עזב את הדת ועבר לעולם החילוני, אבל תמיד היה ילד של בית. עבר תמיד מהעבודה לבית", היא אומרת ומציינת כי בשלבים אלה של חייו עדיין לא הכיר בנה את עולם המסיבות. "תמיד היה איתי, צמוד אליי עד שבגיל 24 שידכתי לו שידוך, הוא התחתן ועבר מירושלים לרחובות, שם הקים בית. יש לו ילד".
כעבור שנתיים וחצי התגרש ניסים ו"אז הוא התחיל ללכת למסיבות. הוא היה אומר לי 'אימא אני כל כך אוהב את זה. זה מחיה אותי' אבל הייתה לו מסירות נפש לעבודה שלו. הוא הרגיש שמסיבות עושות לו טוב.
בשבת בה פרצה המלחמה עם מתקפת המחבלים מרים לא הייתה מעודכנת בכך שניסים בדרכו דרומה, מאחר והיא שומרת שבת. ניסים יצר קשר עם אחותו. "הוא ואחותו היו במסיבה ביחד ביום חמישי, ואז הוא נפרד ממנה. היא נסעה הביתה לנתיבות והוא חזר הביתה אליי".
בארבע וחצי בבוקר שלח תמונה לאחותו במה שאולי גם הוא נראה חלק ממסכת הפרידות שערך עם קרוביו בימיו האחרונים. "כאילו הוא ידע שהוא עומד ללכת", אומרת מרים. "הוא נפרד מהגרושה שלו, מהילד שלו מחמיו לשעבר, חיבק אותם חזק. גם אותי הוא חיבק חזק, כאילו הייתה לו תחושה פנימית שהוא עומד למסור את הנפש לבורא עולם. בארבע וחצי בבוקר הוא יצר קשר עם הבת שלי ואמר לה 'קחי תמונה יפה'. בשש וחצי בבוקר הוא אמר לחברה שלו 'אני תקוע בפקק. יש כאן טילים מעליי'. זו ההודעה האחרונה".מאוחר יותר נראה היה על פי איכון מכשיר הטלפון שניסים נמצא בג'בליה. "אני שומרת שבת ולכן לא תיקשרתי, גם כשהבת שלי הייתה במצוקה ואמרה לאחותי שניסים נעדר ולא מוצאים אותו במסיבה. היינו בציפיות שהוא עוד יחזור הביתה ושחטפו אותו. ביום רביעי הגיע אליי קצין ואמר לי שהבן שלי חטוף", היא מספרת ומוסיפה כי תחושתה הייתה אחרת משום ששניים שהיו אתו ברכב, בחור ובחורה, נרצחו. "הייתי סקפטית כי איך יכול להיות שהבן שלי נשלף ורק אותו לקחו, ובמוצאי שבת הגיע קצין ואמר לי שהוא נרצח".
מרים מספרת על ימי הציפייה לאות חיים, ימים בהם נעשו ניסיונות ליצור קשר עם מכשיר הטלפון שכאמור אוכן בג'בליה ונתן תקווה שניסים עודו בחיים. זאת בזמן שאת גופתו של ניסים התקשו צוותי הזיהוי לזהות. "לא נתנו לי לזהות אותו, את הבן היחיד שלי", היא אומרת ומוסיפה כי תחושתה היא "כמו עקידת יצחק. יש לי בן אחד ובת אחת. זה מה שיש לי".
בניסיון ללקט מידע על רגעיו האחרונים הגיע למרים עדכון מאח של הבחורה שהייתה עם ניסים ברכב. "היא התקשרה לאח שלה ואמרה לו 'ניסים נלחם עליי, ניסים נלחם עליי פה'. זו השיחה האחרונה של הבחורה לפני שרצחו אותה. עוד היא מספרת כי מצב גופתו העיד על ירי רב שפגע בו, ככל הנראה כאשר נאבק על מנת למנוע פגיעה באותה בחורה שנסעה ברכבו.
"יש לנו חבר שעובד בזיהוי גופות והוא סיפר שכנראה ירו לו בראש", אומרת מרים ומוסיפה: הימים שעוברים עלינו קשים מאוד. הוא היה בן יחיד, היה לנו קשר מאוד מיוחד, זה לא היה ילד רגיל. כל יום מתקשר אליי... ילד של מחלה עזרה ונתינה. זו אבידה שאי אפשר להאמין. לקחו לי חצי מהלב. כל יום שעובר לי הוא גיהנום".