מרדכי איש-שלום ז"ל

אודות

איש-שלום נולד בשנת 1901 בשם מרדכי פרידמן (שם משפחתו העברי הוא תרגום השם פרידמן) בעיירה ורנה שבליטא כשלישי מבין חמשת בניהם של בן ציון ורייצה-רעיה. אביו היה ציוני נלהב ובר אוריין, ולימד בחדר המתוקן, שבו התחנך גם בנו הצעיר. בגיל 11 נשלח לגלות למקום תורה, ולמד בישיבות בשקודוויל ובקורשן, עד שפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914 וטרפה את הקלפים. בשנות המלחמה למד איש שלום תחת רב העיירה, אך בעוד בישיבה הקדיש את מירב זמנו ללימודים תורניים וזמן מועט לרכישה אוטודידקטית של השכלה כללית, כעת התהפך היחס, עד שבעיירה כינוהו על שם ברוך שפינוזה. בשנים אלו החל גם לטעום טעמה של פעילות ציבורית, כשעמד בראש קבוצת נערים שסייעה בידי יהודים שברחו ממחנות עבודות כפייה גרמניים.

בשנת 1923 עלה לארץ ישראל. בארץ הצטרף לחברי גדוד העבודה בתל יוסף, שם עבד בעיקר בייבוש ביצות. בעקבות ביקורו של יצחק שדה בתל יוסף, שבו דיבר בזכות כיבוש העבודה, עבר לפלוגת גדוד העבודה בירושלים, שהייתה ממוקמת בחצר מנזר רטיסבון, ושבה עמד בראשית שנות העשרים בראש קבוצת בנאים.

בשנות העשרים קנה חלקת אדמה בשכונת הפועלים בפאתי שכונת בית הכרם, ושם התגורר עם משפחתו.

בשנת 1950 התמנה לחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מפא"י.

בשנת 1955 קיבלה מפא"י בבחירות 6 מושבים מתוך 21, גרשון אגרון מונה לראש עיריית ירושלים, ואיש-שלום היה לסגנו ואחראי על תחום החינוך והתרבות.

בדצמבר 1959, לאחר הבחירות למועצת העיר, נבחר לראשות עיריית ירושלים, לאחר ששימש כחודש מ"מ ראש העירייה בעקבות פטירתו של אגרון (שנפטר ימים ספורים לפני הבחירות).

בין פעולותיו הבולטות כראש העיר היו: הקמת בית העירייה, קידום רעיון יריד הספרים הבינלאומי, הקמת יד יצחק בן-צבי, העברת בית האומנים ממקומו ליד מלון המלך דוד למבנה ההיסטורי של בצלאל, בניית מוסדות חינוך, קידום מפעל המים של ירושלים בשיתוף עם חברת מקורות, ופתיחת סוכת ראש העיר בחג הסוכות.

בבחירות לעיריית ירושלים ב-1965, שהייתה בסימן המתיחות בין המערך (רשימה משותפת של מפא"י ואחה"ע) לבין רפ"י, קיבלו המערך בראשות איש-שלום ורפ"י בראשות טדי קולק, 5 מנדטים כל אחת. שתי המפלגות פעלו למשוך את הדתיים, שקבלו יחד שישה מנדטים, לקואליציה שלהם, וטדי קולק הצליח לגבש סביבו קואליציה, ואיש-שלום נותר באופוזיציה. איש שלום טען שקולק עשה ויתורים לדתיים שהוא לא היה מסכים להם. בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הצטרף איש-שלום בראשות מפלגתו לקואליציית חרום, ונהיה לסגנו של קולק. בסוף 1967 התאחדו רפ"י והמערך בירושלים ואיש-שלום מונה לסגן ראש העירייה.

לקראת הבחירות בשנת 1969 הוחלט על הצערת רשימת המערך (מפלגת העבודה ומפ"ם) ואיש-שלום הסיר את מועמדותו. אולם בהמשך שוכנע להתמודד בכל זאת כדי שיהיה ממלא מקומו של קולק למקרה שיפרוש מראשות העירייה. בהינתן ההחלטה על הצערת הרשימה, התמודד איש-שלום מול חיים מרינוב על המקום שהוקדש לחבר ותיק ונוצח.

בשנת 1970 מונה ליו"ר ועדת חקירה של משרד הפנים לעניין מועצת בית שאן. כן כיהן כיו"ר ועד המנהלים של בנק ירושלים, שהיה אז בנק למשכנתאות.

נפטר בז' באדר תשנ"א (1991) ונקבר בהר המנוחות. איש-שלום לא הסכים שיקראו רחוב על שמו. רחוב הסתת בשכונת בית הכרם מנציח את תחילת דרכו בירושלים בשנות העשרים. למרות בקשתו, הכביש הסובב את שכונת יפה נוף, מבית הכרם בואכה הר הרצל נקרא על שמו.

על שמו מוענק ועל שם רעייתו מוענקים "פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום" ו-"פרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום" מטעם אגודת הציירים והפסלים ירושלים.

היה נשוי לרוזה-שושנה לבית ברנוב (1903–1984) משנת 1923 ועד לפטירתה. אב לשלושה: ד"ר חדוה רוזנברג איש-שלום (1925–2022) מחנכת ומנהלת בתי ספר שניהלה את בית ספר ארלוזורוב ובית הספר התיכון ע"ש דנמרק בירושלים במשך עשרות שנים, דוד איש-שלום (1931–2017), שקרוי על שם אחיו של איש-שלום, דוד, שנפטר בגיל 15 ממחלת הטיפוס, ואיה בן-בסט (נולדה ב-1942).

אחד מניניו של איש-שלום הוא המוזיקאי ניצן-חן רזאל.
מרדכי הוציא ספר בשם: בסוד חוצבים ובונים: אוטוביוגראפיה