משה בן יקר ז"ל

אודות

משה בן יהודית ואברהם. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. למד בביה"ס היסודי בלוד והחל לעבוד בנגריה. הצטרף לתנועת הנוער העובד והלומד וקנה לו שם חברים רבים. תחביבו העיקרי היה ספורט, ומגיל צעיר היה חבר באירגוני ספורט שונים. עד גיוסו לצבא היה חבר בנבחרת הפועל לוד והשתתף במשחקים ובתחרויות רבים. משה היה אופטימי ושמח בחלקו אף כי אהב לטייל בגפו ולהתבודד בחיק הטבע. רכש חברים רבים ושמר על קשר הדוק אתם עד לאחר שירותו בצבא. חבריו מספרים כי נתחבב עליהם בשל טוב ליבו, מרצו ושמחת החיים "המדביקה" שלו.

משה גויס לצה"ל בראשית מאי 1963, ושרת ביחידה באיזור הצפון. אהב ביותר את מסגרת הצבא, אף רכש לו חברים רבים מקרב חיילי היחידה. השתתף בתחרויות ספורט רבות ואף שמר על קשר הדוק עם חבריו בקבוצת הכדורגל בלוד. לאחר שהשתחרר משירות חובה החל משה לעבוד בתחנת הרכבת בלוד ואף נבחר לוועד העובדים שם. במלחמת ששת הימים הצטרף ליחידת המילואים שלו ולחם בסיני. הוא נשא את חברתו מרים לאשה ונולדו להם שתי בנות. משה היה בעל נאמן ואב מסור, וחבריו מספרים כי נהגו להצביע עליו כדוגמה לאיש אוהב ביתו. את דירתו תכנן והקים במו ידיו, ועשה לילות כימים כדי לרהט אותה בשלמות.

כשבועיים לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא משה לשירות מילואים ונשלח לסיני. משפרצה המלחמה נקלע להפגזה במעוז "כתובה" שעל שפת תעלת סואץ. הוא נפצע בהפגזה וחזר להילחם לאחר שנחבש פצעו. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע שנית ונהרג. זמן רב נחשב כנעדר, אולם לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד. השאיר אחריו אשה ושתי בנות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתבו מפקדיו: "משה בן-יקר ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל מסור, חבר נאמן ואהוד על הכל. בתקופת שירותו עמנו בגדוד גילינו בו תכונות של אדם ולוחם למופת. דמותו תשאר עמנו תמיד".