משה גואטה ז"ל

אודות

משה בן רחל וציון, עלה ארצה בשנת תשכ"ד (1964), לאחר סיום בי"ס יסודי, וביה"ס העברי, ששכן בבית-הכנסת על שם הרב יהודה סרוסי ז"ל. משה גדל וחונך ברוח המסורת של יהודי לוב. תלמיד חרוץ ושקדן שהגיע להישגים מעולים. עקב מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, יצא לעבוד והתמחה במקצוע החייטות. הוא נשא בעול פרנסת המשפחה, אך את אחיו ואחיותיו הצעירים עודד לרכוש השכלה, ובכך להגשים את אשר נבצר ממנו. נעים הליכות, חביב על הבריות ושונא ריב ומדון. אהוב ומקובל על בני הקהילה היהודית בטריפולי, בזכות מידותיו הטובות ונכונותו לסייע תמיד לכל נזקק. מנעוריו ספג משה את האהבה לעם ישראל ואת השאיפה לעלות לארץ-ישראל. הוא דבק ברעיונות התנועה הציונית והאזין בסתר לשידורי קול-ישראל.

בשנת 1963 לאחר שהגיע למסקנה שמשפחתו מבוססת די הצורך, החליט להגשים את חלומו ולעלות לארץ-ישראל. ברוב תחבולות במשך שנה הצליח להערים על השלטונות, יצא מלוב עם אחותו מרים והגיע לאיטליה. נציגי הסוכנות היהודית שם סייעו בידו להגיע ארצה. היה טייח ופועל בניין, עבודות שלא היה אמון עליהן.

בשנת 1965 נשא לאשה את חברתו אילנה והקימו את ביתם בלוד. משה גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1967 ועבר מסלול שירות של עולים חדשים. אחרי הטירונות והאימון הבסיסי, הוצב לשירות מילואים בחטיבת ירושלים. בשנים הראשונות לנישואיו השקיע משה את כל מרצו ואונו בעבודה, כדי להתבסס מבחינה כלכלית. לאחר שנות עבודה ארוכות ומפרכות רכש בית משלו והחל להגשים שאיפותיו. בערב ראש השנה תשל"ד יצא לשירות מילואים במעוזים שלאורך תעלת סואץ. בערב יום הכיפורים הגיע תורו לחופשה, אך ויתר כדי להיות עם משפחתו בחג הסוכות. במלחמת יום הכיפורים ניצבו חיילי החטיבה הירושלמית מול שפע האויב שצלח את התעלה. בקרב ההגנה על מעוז "לחצנית" נפצע משה פצעים אנושים ונפל בשבי.

ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) מת מפצעיו בשבי המצרים. לאחר שגופתו הוחזרה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד. השאיר אחריו אשה, שני בנים, בת, הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. כתב מפקדו: "משה לחם בגבורה רבה במעוז "לחצנית" שעל שפת תעלת סואץ, ונפל בהגינו על חבריו ועל ביתו אשר בעורף. משה ניחן בתכונות של אדם ולוחם למופת".