משה וולך ז"ל

אודות

וולך נולד באויסקירכן הסמוכה לקלן, בפרובינציית הריין של ממלכת פרוסיה, אח בכור לשישה אחים ואחות. אביו יוזף היה סוחר בדים עשיר ודתי אדוק, ממנהיגי הקהילה האורתודוקסית הבדלנית בעיר. וולך הצעיר למד רפואה בברלין ובווירצבורג. הוא הגיע לירושלים ב-14 בדצמבר 1890 בגיל 24, בשליחותו של "ארגון הפקידים והאמרכלים" באמסטרדם שסייע ליישוב היהודי בארץ, ביחד עם ד"ר אהרן יוסף ירמנס. באותה תקופה היו בעיר רק עשרה רופאים יהודים. וולך שימש בעיר כרופא וגם כמוהל.

וולך התגורר בשנים הראשונות בעיר העתיקה, שם קיבל חולים, עשה ביקורי בית, והיה הראשון שביצע בעיר העתיקה את ניתוח פתיחת הקנה (טראכיאוסטומיה).

וולך היה ידוע באופיו הנוקשה, אך גם בנדיבותו ובמסירותו. דוד ילין כתב עליו:
לא חשך כל עמל מנפשו יומם ולילה לבקר חולים ולבוא עליהם בעת מחלתם פעמיים ושלוש פעמים, גם בטרם דרשוהו. ולחולים נצרכים אשר השתתף תמיד בצערם וידע מחסורם הרבה לפזר מכיסו גם כסף.

וולך היה דתי במשך כל חייו ונעשה חרדי אדוק במהלך שנות ה-20 וה-30. אדיקותו התבטאה בכך שנמנה עם הנהלת העדה החרדית בירושלים. באמצעות חברו יעקב ישראל דה האן, התקרב אל הרב חיים זוננפלד. הוא התנגד לציונות בתוקף. במהלך עבודתו ניסה לדבר אל לבם של מטופלים חילונים כדי לקרבם לדת.

הוא נותר רווק כל חייו, אך הסתייע באחות זלמה מאיר, ומסופר שקידש אותה ללא העמדת חופה, מה שגרם לה להיות מוגדרת הלכתית כאשתו הארוסה, כדי שיוכלו לשהות בצוותא באותה דירה מבלי לעבור על איסור ייחוד.

בשנת 1914 השתתף בוועידת הגרענת הארצית. הוועידה התכנסה בד' בניסן, תרע"ד ב"בית חולי עיניים העברי", בירושלים, ונמשכה שלושה ימים.

וולך החליט שלא לעזוב את הארץ, כדי להיות בה כאשר המשיח יגיע. אך לימים הפר נדר זה ונסע לגרמניה כדי לאסוף כספים למען הקמת בית החולים. בנסיעה זו, שהייתה כרוכה במאבקים לא פשוטים עם בתי חולים אחרים שגם הם נזקקו לכספי תרומות, הצליח להשיג די תרומות כדי לרכוש אדמה ליד שכונת שערי צדק ולהקים עליה ב-1901 את בית החולים שנקרא על שם השכונה. בית החולים שהקים היה המשוכלל והמודרני בכל הסביבה. ד"ר וולך היה גם מנהל בית החולים וגם הרופא הראשי בו. ממלא מקומו היה הד"ר שרגא פביוס פופלס.

וולך היה דמות דומיננטית בבית החולים, עד כדי כך שבמשך תקופה ארוכה כונה בית החולים על ידי הציבור הירושלמי בשם "בית החולים וולך" או "בית החולים האמסטרדמי".

בשנת 1916 יצא לגרמניה והגיע לבית החולים בהמבורג בו פגש באחות זלמה מאיר ושכנעה לבא לירושלים ולשמש כאחות ראשית בבית החולים שלו.

וולך תמיד נשא עליו את צרור מפתחות בית החולים שאת כל דלתותיו נעל בעצמו. הוא הקפיד על אופיו האורתודוקסי של המקום, אך גם חוגים סוציאליסטיים השתמשו בשירותיו הרפואיים המתקדמים יחסית לאותו הזמן.

וילהלם השני, קיסר גרמניה, העניק לוולך תואר כבוד, כשביקר בירושלים. בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, שררו יחסים טובים בינו לבין השלטונות הבריטיים, ובשנת 1944 אף קיבל מהנציב העליון את אות הכבוד של הקיסרות הבריטית.

בקיץ של שנת 1929, היה על ספינה בדרכו ממצרים לכנסייה הגדולה השנייה של אגודת ישראל בווינה כאחד משמונת צירי ירושלים, וטיפל באדמו"ר מליובאוויטש הרב יוסף יצחק שניאורסון, שהיה על הספינה וחלה. בשנות השלושים טיפל גם בעבדאללה הראשון, מלך ירדן.

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, סייע בהעלאת יהודי גרמניה לארץ.

בזקנתו קיבל וולך את התואר אזרח כבוד של העיר ירושלים. לפניו היו רק ארבעה אנשים שקיבלו את התואר (חיים ויצמן, יצחק בן-צבי, דוד בן-גוריון והרב יהודה לייב פישמן מימון). ד"ר וולך הגיב על התואר באומרו: "אינני ראוי לכל השבחים שחלקו לי כאן. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא תוך מילוי חובתי כרופא".

וולך היה מעורה בנעשה בבית החולים גם בשנות השמונים לחייו, כשהעביר את ניהולו לד"ר פאלק שלזינגר. הוא מת בגיל תשעים. בהלווייתו השתתף המון רב, והוא נקבר בבית העלמין שערי צדק הסמוך לבית החולים. בצידו של בית העלמין קרוי רחוב על שמו.

במשך שנות כהונתו כמנהל בית החולים, תיעד ד"ר וולך מסמכים, תיקים רפואיים, חפצים צילומים וכו' אותם אסף ושמר בחדרו. ארכיון הצילומים שבנה משה וולך הפך בשנת 2022 לתערוכה הכוללת 62 צילומים נדירים המרכיבים את ההיסטוריה הרפואית של המוסד, בעזרת שיתוף הפעולה עם ארכיון יד בן צבי בראשות האוצרת נירית שלו כליפא.

בית החולים שערי צדק עבר מאוחר יותר למבנה מודרני יותר באזור שכונת בית וגן.