נדב כהן ז"ל

אודות

נדב, בן רבקה וישראל, נולד ביום ו' באב תשי"ג (18.7.1953) בקיבוץ דורות, ולמד בבית-הספר האזורי "שער הנגב". חייו וחינוכו של נדב היו שזורים בחייהמשפחה, החברה ומרחבי השדות של היישוב הקיבוצי. כאן, באווירה ובסביבה זו גם ספג את אהבת המולדת והעם. שטחי התעניינותו היו רב-גוניים מאוד, ובכל נושא שעסק בו, השקיע את מיטב מרצו, בהתמדה ומתוך גישה של אחריות ורצינות. גם הלימודים בבית-הספר לא היו בשבילו בבחינת הכרח כפוי, הוא אהב ללמוד, במיוחד את המקצועות הריאליים, וסיים את לימודיו בציונים גבוהים. נדב היה גם ספורטאי מצטיין בשחייה, במשחק טניס השולחן, בהתעמלות, בטניס, ובמיוחד - בכדורסל. הוא השתתף בנבחרת הכדורסל של המשק ואף הדריך קבוצות כדורסל אחרות. כשהיה בן עשר החל לפרוט על פסנתר והמוסיקה היתה בשבילו עולם ומלואו. שעות ארוכות היה יושב ומתאמן ליד הפסנתר, האזין לתקליטים של מוסיקה קלסית ודחה בביטול את שירי הפופ, שהיו אהובים על חבריו. לא רק במוסיקה התעניין נדב. הוא אהב לקרוא ספרות יפה, אם כי לא היה תולעת ספרים, אהב לטייל בשדות ולהנות מיפי הנוף ואף אהב את העבודה. סיפר אביו: "נדב היה ישר וכן. תמיד חיפש טעם והגיון בכל דבר, החשיב מעל לכל את ערך האדם ורדף צדק. קשה היה לו לסרב לבקשה כלשהי וחסרו לו ה"מרפקים" התקיפים כדי להסתדר בחיים". ספרה עליו חברתו תמי: "קשה להביע במלים כיצד אהבנו את נדב. הוא היה שונה מכולנו, מרוחק, מיוחד; גם שמר על ייחודו, אולי לא מתוך רצון, אלא משום שהתקשה למצוא לו שותפים, שיתעניינו בכל אותם נושאים שמילאו את עולמו. בעוד אנו מפטפטים, ישובים על מדרגות שכונת הנעורים, היה הוא מנגן בפסנתר, או פותר בעיות מתמטיות. המסירות בה הקדיש עצמו לכל נושא, וההצלחות שהיו פירותיה, הביאו אותנו ליחס של מעין הערצה ואהבה רחוקה, ערטילאית כמעט".

נדב גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח. במהלך שירותו עבר קורס רובאים וקורס מ"כים. סיפר עליו חברו לשירות, דוד: "נדב היה מוכן תמיד לעזור לכל. אהבתי לצאת אתו לפעולות, כי היה חייל מצוין וזהיר בסיורי הסיירת. חיילים אהבו לשבת אתו בתצפיות, כי עם נדב לא הרגישו שהוא מפקדם. הוא היה כאחד מהם. דרש מעצמו בדיוק מה שדרש מהם. לכן העריכוהו מאוד". וספרו עליו חבריו לגרעין: "נדב, שהיה בעת שירותנו מ"כ צעיר, התחבב עלינו מהרגע הראשון שראינו אותו. כשחשנו את היחס הטוב כלפינו מצד נדב, עשינו כל עבודה מרצון טוב. תמיד עזר לנו לבשל ולשטוף את הכלים, למרות שעבודה כזאת לא הייתה כלל מחובתו של מפקד. באחד הימים חכינו לביקור של קצין בכיר. היינו צריכים להכין הכל ולהכשיר את השטח לקראת בואו. היינו עייפים והלכנו לנמנם מעט. נדב החל בסידור המקום ובשל טוב לבו לא העיר אותנו עד שארגן הכל לתפארת. מאוד הערכנו זאת". מלחמת יום הכיפורים מצאה את נדב ואת חבריו במוצב שעל שפת התעלה - המוצב של אלי. כשנראו מרחוק סירות הקומנדו של המצרים, נכנסו אנשי המוצב לקרב מר עם האויב, שבו אבדו חלק גדול מכוחם. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), היום השני למלחמה, נפל נדב בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של קיבוץ דורות. השאיר אחריו אב, אם ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נדב היה מסור לרעיון הגשמה חלוצי. הוא היה חייל אהוד ואהוב על חבריו ומפקדיו".

לזכרו הוציאה המשפחה לאור חוברת ובה קטעי מכתבים מפרי עטו; כמו-כן נכתב עליו פרק בחוברת שהוציא לאור קיבוץ דורות לזכר נופליו.