נחמה ליבוביץ' נולדה בריגה שבלטביה בשנת 1905, שנתיים לאחר אחיה, ישעיהו ליבוביץ (מדען, הוגה דעות ופילוסוף), לפריידה ומרדכי קלמן ליבוביץ שהיה סוחר עשיר. לאביה הייתה השפעה רבה על חייה גם בזכות אישיותו, וגם כי היה אחד ממלמדיה הבולטים בילדותה. הוא היה ציוני ודיבר עם ילדיו בעברית. ליבוביץ' למדה מפי מורים פרטיים עברית ותנ"ך, עוד בטרם החלה ללמוד בבית הספר. ב-1919, בעקבות המהפכה הבולשביקית, עברה המשפחה לברלין. בברלין היא סיימה בית ספר תיכון ממשלתי ועמדה בבחינות הבגרות ב-1925. למדה באוניברסיטאות היידלברג, מרבורג, וברלין.
כבר בהיותה סטודנטית החלה ללמד בבתי ספר. היא הורתה בבית ספר יהודי עממי ובבית ספר יהודי תיכון של קהל "עדת ישראל" מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר. ליבוביץ לימדה עברית ותנ"ך בעברית, בלא תיווכה של שפה מקומית, בצורה חלוצית שטרם הייתה נהוגה אז בגרמניה. באותה תקופה החלה להרצות בדידקטיקה ופרסמה מאמרים על הוראת העברית כשפה חיה. היא למדה במשך שנתיים בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבברלין, שם למדה מפי לאו בק, פרופסור גוטמן ופרופסור אלבוגן. ב-1930 קיבלה ליבוביץ תואר דוקטור מאוניברסיטת מרבורג, לאחר שכתבה עבודה על "שיטת התרגום של תרגומי המקרא לשפת היידיש בני המאה ה-15 וב-מאה ה-16", זאת בהסתמך על כתבי יד בספריות של ברלין ושל פארמה. בד בבד סיימה לימודי הוראה לבית הספר התיכון.
במהלך לימודיה נחשפה לשיטתו של מרטין בובר, הידועה בשם מילה מנחה, בחקר הסיפור התנ"כי והושפעה ממנה כי התאימה לרוח הבית בו גדלה - ניתוח המקרא מבלי להיעזר בביקורת המקרא.
ב-1930 נישאה לדודה (אחי אביה) ליפמן ליבוביץ, שהיה מבוגר ממנה ב-29 שנים. לבני הזוג לא נולדו ילדים.
בשנת 1930 עלתה לארץ ישראל יחד עם בעלה. הזוג השתקע בירושלים, בדירה בדמי מפתח בשכונת קריית משה וליבוביץ החלה ללמד בסמינר המזרחי למורות. בשנים הראשונות החלה ללמד ספרות, מקרא והיסטוריה של עם ישראל.
נחמה ליבוביץ שימשה במשך שנים רבות כפרשנית תנ"ך בשידורי הרדיו של "קול ישראל".
על פועלה בחקר התנ"ך והפצתו ברבים זכתה בפרס ישראל לחינוך ב-1956.
על אף שעסקה במחקר ברמה אקדמית, נהגה להופיע רבות בציבור הרחב כמרצה עממית, וגם כפרופסור הייתה ידועה בפשטות הליכותיה ומכונה "נחמה" בפי תלמידיה, והעדיפה את התואר מורה על פני פרופסור ("מורה", כך נכתב על מצבתה). התפרסמה ב'מסעותיה' בארץ, כדי ללמד במקומות רבים ככל האפשר, ויהיו מרוחקים ומבודדים ככל שיהיו.
הידע הרחב שלה ביהדות התבסס על מגוון גדול של פרשנים מכל הדורות, החל מרש"י וכלה בפרשנים מודרניים כמו בנו יעקב. היא נצמדה לגישתם של הפרשנים המסורתיים, והתעלמה מאסכולת ביקורת המקרא (אף שהייתה בקיאה בה). מחקריה הצטיינו בעמקות רבה תוך כדי התייחסות למרכיב הספרותי של הכתוב, אך מבלי לפגוע ברוח היהדות. היא ראתה לעצמה יעוד להפיץ את ידע התנ"ך ואהבת התנ"ך לא רק בין תלמידיה אלא גם בציבור הרחב.
נחמה ליבוביץ נפטרה בירושלים ביום ה' בניסן תשנ"ז (12 באפריל 1997).
מרצה מפורסם סיפר שפעם הוזמן לתת שיעור על נושא השמיטה באחד המושבים החקלאיים הדתיים. הוא הכין שיעור עמוק ומורכב. גם נחמה הייתה בקהל, לצד החקלאים תושבי המקום. והיא ניגשה אליו בסוף השיעור המפולפל ואמרה: "אני תוהה אם כל הקהל הבין..", הבנתי את המסר, בשיעורים שלה לא הייתה מטרה להראות כמה היא יודעת (והיא יודעת המון), אלא ללמד את כלל הציבור.
ראה עוד > >
תלמידה שלה סיפרה איך בכל פעם שהתלמידים בכיתה ביקשו תשובות, היא התעקשה לשאול אותם שאלות. היא לא רצתה רק להעביר את החומר, אלא לגרום להם לחקור ולתהות, ולגלות לבד. פעם כתבה: "כל אחד צריך למצוא את קריאתו שלו את התורה, שהיא חד פעמית בזה העולם, לא הייתה ולא תהיה שוב."
ראה עוד > >
21/03/2018
סיוון רהב מאיר
אדם קשיש עלה על אוטובוס צפוף מאוד, ובחור צעיר קם ופינה לו את מקומו. אמר הקשיש לצעיר: "איזה חלק של הפסוק גרם לך לקום ממקומך לכבודי?". הוא התכוון כמובן לפסוק "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". על פי הפרשנים, חלקו הראשון של הפסוק מתייחס לאדם בא בימים, וחלקו השני לאדם שהוא גם חכם. הצעיר השיב מייד: "שניהם", והקשיש התיישב. נחמה תמיד סיימה את הסיפור הזה בחיוך רחב ובהתרגשות, ואמרה: "ואף אחד לא היה צריך אפילו לומר לאיזה פסוק הכוונה!".