נעמי שטרית אזולאי

אודות

נעמי עבדה במרפאת שיניים ביום, ואחר הצהריים הייתה מאמנת כושר ומדריכת חוגים בשדרות. היא הייתה מרתוניסטית, שהשלימה את המרחק המלא במרתון טבריה ב-2022, והשתתפה בעוד שלל תחרויות ריצה בכל הארץ, החל ממרתון תל אביב, מרוץ שדרות, מרתון ים המלח, מרוץ הנשים של תל אביב ועוד. חבריה לקבוצה מספרים כי הייתה אישה חזקה עם יכולות מדהימות, שרצתה בהמשך גם לעשות איש ברזל.

נעמי גרה בשדרות רוב הזמן ועבדה בנתיבות.
נשואה ליובל, אם לאופק, שחר וטל.
מגיל 20 עבדה במרפאת השיניים בעיר. שימשה כסייעת במרפאה ולאחר מכן עבדה במזכירות בפרוייקט חיוך מדביק.
היתה מאוד אהובה על כל באי המרפאה ועל כל מכריה.
נעמי אשה יפה ואנרגטית, נראתה תמיד צעירה מגילה, מקובלת ואהובה. שופעת שמחת חיים , חייכנית ופתוחה, שובבה, רוקדת, הרוח החיה בכל מפגש, בכל אירוע.
היתה לנעמי נוכחות חזקה ובולטת, היתה אשת שיחה, מוקד עליה לרגל, מדביקה בהתלהבות את הסובבים אותה.
כל מכריה וכמובן בני המשפחה מרגישים חוסר ענק בהיעדרה.
אשת חייל, בכל מה שעשתה שבתה לב והצליחה. עבדה בשתי עבודות, גידלה למופת שלושה ילדים, התמקצעה באימוני כושר ובריצה ובכל תחום הגיעה למיצוי ושלמות.
בהיותה בת 47, חמש שנים לפני אסון השבעה באוקטובר נחשפה לנושא הספורט ומאותו רגע התמכרה לפעילות גופנית ובעיקר לריצה. נעמי התאמנה בקורס מדריכי כושר בוינגייט, התקדמה והתפתחה והפכה להיות מדריכה בחדר כושר בנתיבות, במקביל לעבודתה במרפאה.
היתה אהובה ומבוקשת גם כמדריכת כושר ורבים רצו להירשם וללמוד אצלה.
בנוסף להדרכה גילתה את נושא הריצה ואף בתחום זה העפילה לשיאים
נעמי נהגה לרוץ כשלוש – ארבע פעמים בשבוע וכשנה לפני האירוע רצה ריצת מרתון בטבריה.
אופק, בנה הבכור של נעמי היה קרוב מאוד לאימו. היה ביניהם קשר מיוחד מאוד. הוא היה המשענת עבורה, האוזן הקשבת לשיחה ועצה, כשם שהיתה היא עבורו. היה איש סודה ויד ימינה תמיד, בן טיפוחיה הנערץ. מעולם לא התגלע ריב או קושי ביניהם. הוא מאוד גאה בה ותמיד כיוון להיות ראוי לה, ואכן הסב לאימו גאווה גדולה בדרכו – לימודיו, הצלחותיו.
בשבעה באוקטובר יצאה נעמי לריצה בשעה חמש וחצי בבוקר עם חבריה לקבוצת הריצה – קובי פריינטה ורם חיון.החנתה את ריכבה ביד מרדכי ושלושתם יצאו לריצה בשדות. כאשר היו סמוך לנתיב העשרה החלון מטחי יריות. שלושתם התחבאו ביחד.
המחבלים ראו את קובי ורצו אחריו. נעמי ורם הסתתרו מחמת הירי כארבע – חמש שעות.
בערך בשעה 11.30 התקשרה נעמי למשפחה ממכשיר הטלפון של רם ואמרה כי הכל בסדר.
דקות ספורות לאחר השיחה הזו נעמי ורם נתפסו על ידי המחבלים ועימם שני צנחנים.
רם, אשר שרד את התופת ידע לספר את שאירע בשעות הללו.
אחד הצנחנים שרד ואושפז לטיפול.
במשך כיומיים היתה אי בהירות למשפחה לגבי כל פרטי המקרה.
ביום רביעי ,11 באוקטובר התקיימה ההלוויה של נעמי, והיא נקברה בשדרות.
לאחר ה-7 באוקטובר עברה המשפחה להתגורר במלון דן פנורמה בתל – אביב.