אדר היתה לוחמת מצטיינת שירתה כמפקדת מחלקה בבא"ח העורף בבסיס זיקים היא נהרגה כאשר הסתערה וחתרה למגע בגבורה מול המחבלים שחדרו לבסיס.
ובכך הצילה את חייהם של 120 טירונים
דבקה במשפט "הקושי רגעי, הגאווה נצחית"
בת לארז וזהבה בן סימון, בת 20 בנופלה, היא אחת מחללי צה״ל במלחמת ״חרבות ברזל״.
מהיישוב הקהילתי נווה זיו שבגליל המערבי.
לאורך כל חייה, הפגינה מקצועיות והצטיינות, יצירתיות, חוכמה, כריזמטיות ומנהיגות לצד נועם הליכות ודרך ארץ. אדר נתנה מעצמה בחייה ובמותה לכל הסובבים שלה, ותמיד חשבה על כולם לפני עצמה. לקחה הכל בפרופורציות, חיה את החיים מהיום למחר, נהנתה מכל רגע ותמיד הסתכלה על חצי הכוס המלאה- אבל באמת תמיד. הייתה דמות להערצה לכל סובביה. תמיד הפיצה אור, הושיטה יד לעזרה לכל אחד ואחת, נתינה, עזרה ואהבת האחר היו הערכים המובילים שלה.
עם כל זאת, אדר תמיד הייתה שטותניקית, צוחקת ומחייכת מכל דבר. לקחה הכל בקלות והייתה תמיד חיובית ושמחה.
אדר שירתה כמפקדת מחלקת טירונים בפלוגת תבור בבא"ח העורף בבסיס זיקים והייתה לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף.
ביום שבת 7/10/2023 אדר וחייליה, התעוררו לבומים וטילים מעל ראשיהם ומיד רצו למיגונית. חוליית מחבלים הגיעה לבסיס זיקים, עם הבנת הסיטואציה הורו אדר והמפקדים לטירונים להישאר במיגוניות והחליטו ובלי לחשוב פעמיים, רצו לעמדות הש.ג בחזית הבסיס, להסתער על המחבלים ולהגן על הטירונים.
במשך כ-40 דקות, התנהל קרב יריות הרואי בין אדר ומפקדיה לבין המחבלים, בו הצליחו להדוף את המחבלים ולמנוע מהם להשתלט על הבסיס ולטבוח בטירונים. המחבלים ירו טיל RPG לעמדה של אדר ובכך הרגו אותה במקום.
120 נפשות, טירונים ואזרחים ששהו בתוך הבסיס, ניצלו בזכות מעשה גבורתה של אדר ושל חבריה המפקדים. יותר מזה- הם מנעו מהמחבלים להגיע לקיבוץ זיקים, כרמיה ועוד קיבוצים לאיזור, לעיר אשקלון ואפילו צפונה יותר. (ממילותיו של מפקד הבסיס).
אדר אהבה את המדינה ואת הצבא בכל רמ"ח אבריה. מגיל צעיר שאפה להתגייס לתפקיד לוחמה וכך היה - היא שירתה כלוחמת ונהרגה כלוחמת.
כשנכנסה לתפקיד כמפקדת מחלקת טירונים, התבקשה לבחור חיה שתאפיין את המחלקה. אדר בחרה בחיה דמיונית "עוף החול". חיה שמאופיינת בכך שגם כשהיא מתה, היא קמה לתחייה מהעפר שלה. ואנחנו המשפחה רואים בכך מסר מאדר- תמיד לקום, לא לשקוע ולהיות במקומות נמוכים. תמיד להתעלות מעל עצמך, להיות חזקים ולהרים את עצמך ממקום נמוך.
היא דבקה במשפט "הקושי רגעי הגאווה נצחית".
סיפור הגבורה של אדר בן סימון ז"ל
גיבורת ישראל
אדר בן סימון, בת 20 בנופלה, מהיישוב הקהילתי נווה זיו שבגליל המערבי.
נולדה בתאריך 13.03.2003 ביחד עם התאום שלה, אביב, להוריה ארז וזהבה, ולאחיה הגדולים רז ושחף למשפחת בן סימון.
לאורך כל חייה, הפגינה מקצועיות והצטיינות, יצירתיות, חוכמה, כריזמטיות ומנהיגות לצד נועם הליכות ודרך ארץ. אדר הסבה גאווה תמידית למשפחתה, הייתה חברה מסורה, תומכת ועוזרת תמיד. אדר נתנה מעצמה בחייה ובמותה לכל הסובבים שלה, ותמיד חשבה על כולם לפני עצמה. תמיד הייתה דמות להערצה בעיני כולם, החברים, המשפחה, ולימים גם בעיני החיילים שלה.
אדר התגייסה ב-4 באוגוסט 2021 כלוחמת בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. לאחר הכשרתה כלוחמת, יצאה לקורס מפקדים, ובסיומו נשארה לפקד על מחזור של קורס מפקדים. מיד בסיום מחזור זה, אדר יצאה לקורס קצינים והמשיכה כמפקדת מחלקת טירונים בבא"ח בזיקים, הקרוב לגבול עם רצועת עזה.
חבריה מהצבא מספרים על אדר חייכנית, תמיד במצב רוח טוב, מפיצה אור ושלווה, ובכך השפיעה על כולם. ללא יוצא מן הכלל, כולם מאדירים את האומץ שלה, קור הרוח, טוב הלב שלה, המסירות והחמלה שלה לאחר, ולחיילים שלה בפרט.
ביום שבת 7/10/2023 כ"ב תשרי תשפ"ד אדר וחייליה, התעוררו לבומים וטילים מעל ראשיהם ומיד רצו למיגונית. לבסיס זיקים הגיעה חוליית מחבלי חמאס במטרה להשתלט על הבסיס ולבצע רצח המוני, לאחר שאותה חולייה טבחה ורצחה חיילים בבסיסים אחרים. עם הבנת הסיטואציה אדר והמפקדים הורו לטירונים להישאר במיגוניות והחליטו, בלי לחשוב פעמיים, לרוץ לעמדות הש.ג בחזית הבסיס, להסתער על המחבלים ולהגן על הטירונים.
בהודעות לאחותה שחף כתבה אדר "מחבלים רצים לש.ג. שלנו. אני עם כדור בקנה. שמע ישראל. נדבר."
במשך כ-40 דקות, התנהל קרב יריות הרואי בין אדר ומפקדיה לבין המחבלים, בו הצליחו להדוף את המחבלים ולמנוע מהם להשתלט על הבסיס ולטבוח בטירונים. המחבלים ירו רימונים וטיל RPG לעמדה של אדר ובכך הרגו אותה ואת שלושת המפקדים איתה, במקום. בקרב זה על בסיס זיקים נהרגו 7 לוחמים, 6 חברי סגל וטירון אחד.
120 נפשות, טירונים ואזרחים ששהו בתוך הבסיס, ניצלו בזכות מעשה גבורתה של אדר ושל חבריה המפקדים. יותר מזה- הם מנעו מהמחבלים להגיע לקיבוץ זיקים, כרמיה ועוד קיבוצים לאיזור, לעיר אשקלון ואפילו צפונה יותר. בזכות הקרבת חייהם, הם מנעו אסון הרבה יותר גדול.
אדר אהבה את המדינה ואת הצבא בכל רמ"ח אבריה. מגיל צעיר שאפה להתגייס לתפקיד לוחמה וכך היה - היא שירתה כלוחמת ונהרגה כלוחמת. היא דבקה במשפט "הקושי רגעי הגאווה נצחית".
לפני קבלת הפיקוד המחלקה, התבקשה אדר לבחור חיה שיש לה משמעות עמוקה, המסמלת אותה ואת דרכה. אדר בחרה את "עוף החול" (הפניקס). על אף שאין זו חיה אמיתית, החיבור לאדר בחייה ובמותה הוא מצמרר. עוף החול, גם כשהוא נשרף, הוא מתאושש וקם מאפר ועפר. הוא לעולם לא ימות. ניתן לראות בכך מסר אותו היא ושלחת למשפחתה - צמיחה וחיות מתוך כאב.
אדר, כמו עוף החול הייתה עוצמתית, מובילה, ייחודית. מעולם לא ייחסה חשיבות לקושי או לאתגר הניצב לפניה - היא התרכז בהתמודדות עימו ובצמיחה ממנו בחוזקה ובעוצמה.
לאחר מותה, נתקלה משפחתה של אדר בשיר "ציפור מדבר" של להקת אתניקס. משפחתה מרגישה כי מילות השיר, יחד עם השילוב של עוף החול, הוא החיזוק והמילים שאדר שולחת אליהם, בכדי להתמודד עם העוצמות הכאב שאינן ניתנות לתיאור. שירותה במדבר, היותה עמוד האש שלפני המחנה, מנהיגותה ומסירותה בעת שהסתערה מול האש והגנה בגופה על חייליה.
ראה עוד > >
ציפור מדבר / אתניקס
מילים ולחן: זאב נחמה
"את קרובה אל קו הגבול
שבויה, קסמו של המדבר
את עמוד האש לפני המחנה - בראשית את
מסיתה אל קו המים והאש לא תבער
את הלהבה והלהב
כמו ציפור את חופשיה
רוצה לגעת בשמיים
כמו ציפור את חופשיה
מסיתה אל קו המים
ציפור מדבר
את קרובה אל קו הסוף
צמאה, עורפו של המדבר
את מעיין יבש באפיקים צרובים - במדבר את
מסיתה אל קו המים והאש לא תבער
את האהבה והלהב
כמו ציפור את חופשיה..."
כואבים ועצובים, מבקשים לשתף ולהפיץ את סיפור הגבורה של אדר, ואת המשפחות הרבות שניצלו בזכותה.
ההורים ארז וזהבה,
האח הבכור רז, אחותה שחף, והאח התאום, אביב.
בני משפחת בן סימון.
ראה עוד > >
״אדר, אחות ליבי.
אדר היא היפה של השכבה, החכמה של השכבה, ההבטחה של השכבה. כשאדר בסביבה אף אחד לא מתעסק איתי.
כשפה ושם אנחנו מנסים לדמיין את העתיד, לחשוב מי יהיה הגבר של אדר, מי תהיה אשתי, אבא תמיד צוחק עליי. איתך לא צריך לחשוב הרבה, הוא אומר, אשתך חייבת להיות העתק של אדרי.
היום אבא לא צוחק. אף אחד סביבי לא צוחק. כולנו מהלכים דוממים ודומעים.
אומרים שתאומים מרגישים. זה כל כך נכון.״
״...בשניות האחרונות שאדר הצליחה לגעת בפלאפון, היא כתבה לשחף אחותה הגדולה:
"9 מחבלים רצים לש"ג שלנו. אני עם כדור בקנה. תגידו שמע ישראל…"
אני לא מסוגל לדבר. לא מסוגל לנשום. לא מסוגל לעמוד. אני קורס לזרועות של אבא.
ביד אני מחזיק את הפלאפון ומסמן שיעיפו מבט. מסתבר שאיבדתי את ההכרה לכמה רגעים.
מאוחר יותר קיבלתי את הסיפור המלא שעבר על אדרי באותם רגעים ארורים. בזמן שאני התעלפתי אדרי שלי שמעה אזעקות בבסיס שלה. בתור מפקדת, היא שלחה את הטירונים למרחב מוגן, ויצאה באומץ בלתי נתפס לעבר עמדת הש"ג עם עוד מפקד.״
״אחות ליבי, המתוקה, העדינה, הרגישה. ברגע האמת, כשחיי הטירונים שלה בסכנה, היא אפילו לא מצמצה. באותן שניות, אין בה הרהור או פחד. היא אמא אווזה שמגנה על הילדים נגד הרוע המוחלט. אדרי, יחד עם חבורת מפקדים, ניהלה את קרב חייה. כמעט ארבעים דקות, שוודאי הרגישו כמו נצח, הם עשו הכול, אבל הכול, כדי להדוף את החמאסניקים.
בזכותם הבסיס לא נכבש. בזכותם הטירונים בחיים. טיל אר־פי־ג'י מתפוצץ. טיל אחד, ואדרי שלי איננה לעד. הבסיס עוד עומד, אבל אדרי שלי כבר לא. ...הגיבורה של חיי, הגיבורה של צבא הגנה לישראל, גיבורת העולם.
אדרי, אני כל כך מתגעגע.״
הקטע הזה, שכתב אחיה התאום של סגן אדר בן סימון ז"ל, שנפלה בהגנה על חייליה הטירונים בבסיס זיקים ב-7.10, מופיע בספר חדש שיצא – אור אינסוף, סיפורי גבורה ממלחמת חרבות ברזל.
50 סיפורים יצאו בכרך הראשון, היזמים עובדים כעת על הכרך השני.
אדר בן סימון זכרונה לברכה.
את אדר לא הכרתי באופן אישי.
אמה, זהבה בן סימון ציירה איתנו חודשים ארוכים לפני השבת הארורה, את ארז אביה הכרנו אינגריד ואני ממש שבוע לפני כשישבנו יחד לשתות ולאכול.
זהבה היתה מספרת רבות על אדר. על השירות בבסיס זיקים, על היותה עולם ומלואו עם חוסן בלתי רגיל, על ילדה כל כך יפה וחזקה, על השילוב עוצר הנשימה בין ילדת מדים של צבע לילדת שמלת קיץ ושיער פזור כאילו מספיק לראות אותה פעם ראשונה והצמרמורת מעצם נוכחותה כבר תפרוץ מאליו כאילו הרגע פגשת מלאך, על געגועים, על דמעות ועל וחיבוק.
הסיפור של אדר נגע בי כל כך חזק שזו לא היתה שאלה בכלל אם לצייר אותה במלוא התשוקה והלב.
זהבה וארז אמרו שאדר היתה נפעמת אל מול הציור של עצמה. השבתי להם שהיא עזרה לי לצייר אותו. היא כיוונה אותי מלמעלה כי היא רוצה שכולם יהיו שמחים וחזקים.
חיבוק ענק לרז,שחף ואביב ❤️
יהי זכרך ברוך אדר מושלמת.
"אדר, את גיבורה. הצלת המון חיילים והצלת אותם בגוף שלך": סג"מ אדר בן סימון ז"ל שירתה כלוחמת ביחידת חילוץ והצלה, ונרצחה ב-7 באוקטובר בבסיס זיקים. אחיה התאום, אביב, נפרד ממנה >> bit.ly/3yoiXWS
זיכרון ברזל | אדר בן סימון ז"ל
"Adar, you are a hero. You saved so many soldiers, and you saved them with your soul": The late Sgt. Adar Ben Simon served as a fighter in the Search & Rescue Unit, and was murdered on October 7 at Zikim Base. Her twin brother, Aviv, says goodbye.
Zichron Barzel | Adar Ben Simon.
ראה עוד > >
״אדר שלי, אהבת נעוריי. הלב מסרב להאמין. אין מילים שיוכלו לתאר את שש השנים האחרונות שלנו יחד. תמיד הייתי אומר לך שאת לא יודעת כמה אני אוהב אותך ומה את בשבילי - והיום המילים האלו מקבלות משמעות אחרת. תמיד אמרתי לך שהשמיים בשבילך הם הגבול, ואת הוכחת את זה פעם אחר פעם״.
״מותך הוא מות גיבורים. תמיד ידעתי שאת אמיצה, כמו פרפר לאש היית, לא מפחדת מכלום. בבוקר שבת, כשראיתי מה קורה, הייתה לי תחושה רעה. התחלנו לחפש אותך בבתי חולים, וסירבתי להאמין ולקבל את הנורא מכל - עד שהגיעה הבשורה המרה. תמיד היינו מרחמים על זוגות שזה היה קורה להם, אז מה עכשיו, הגיע תורנו? עכשיו נשארתי לבד והדמעות לא מפסיקות לזלוג״,
״עברנו הכל ביחד, למדנו ביחד, טעינו ביחד, בכינו ביחד, עשינו פשוט הכל ביחד, היית מרכז חיי וכל דבר שאני עושה, כל מקום שאני הולך - פשוט מזכיר לי אותך. שום דבר לא היה יכול להפריד בינינו - כנראה רק המוות. היו לנו כל כך הרבה חלומות - להשתחרר, לעשות טיול קטן, ללמוד ביחד, להתחתן, לגור במושב בבית קטן עם 2 כלבים״.
״תודה רבה על הזכות לחיות לצידך בשש השנים האחרונות. תודה על אהבה אינסופית, על כבוד הדדי, תודה על כל נשיקה וכל חיבוק. אני גמור, אני שבור, מרוסק ומתפלל שתתני לי כוחות להמשיך מכאן הלאה. כרגע אני רק רוצה שהמלחמה תיגמר, לחזור הביתה למיטה שלנו, לכבות את האור, ללכת לישון ושמישהו יעיר אותי מהסיוט הנורא הזה. הלב שלי הלך - יחד איתך״.
ראה עוד > >
אוהבת אותך לעד 💔אחותך שחף
אדר אחותי היחידה,
אחותי הלוחמת, מפקדת המחלקה, הקצינה שלנו.
זה אגואיסטי לכעוס עלייך שהסתערת ראשונה להגן על החיילים הטירונים שלך מפני המחבלים חלאות האדם האלה?
אני גאה בך, כל הגוף שלי שורף מכאב ומתחושת גאווה שהגנת בגופך והצלת כל כך הרבה חיי אדם.
אדר אחותי הקטנה והיחידה, הערצתי אותך ולמדתי ממך כאילו את אחותי הגדולה.
אני מנסה להיות חזקה אבל את בכלל החזקה מבנינו.
אף פעם לא פחדת מכלום, הכל היה שטויות בשבילך ״קחי בפרופורציות״ תמיד אמרת לי ״תפסיקי לבכות משטויות״.
עכשיו אני לא מפסיקה לבכות עלייך יפה שלי.
לקחו לי צלע אחת, חצי מהלב שלי נקבר איתך כי אנחנו יד ביד לתמיד.
לפני חודש התארסתי, העלת סטורי וכתבת ״החלום שלי מתגשם, אחותי הגדולה מתחתנת.״
איך אתחתן בלי המלווה היחידה שלי? איך ארקוד כשאת לא תרקדי איתי? איך אכנס לחופה בלי להסתכל עלייך מחייכת אליי ומתגאה בי?
אין עוד אחת בשבילי אדר אחותי היחידה. כל מה שדמיינתי לשתינו בחיים מת ביחד איתך.
אין יותר ״רק הבנות״, אין יותר אמא שחף ואדר, אין יותר טיולים וחוויות רק שלנו.
יום שבת, 7 באוקטובר 2023.
6:33 קמתי מאזעקה וישר שלחתי לך הודעה:
״היי אדר את בבסיס? יש לך אזעקות?״
״שחף איזה פחד את לא מבינה, טילים מעופפים מעליי, נפל בתוך הבסיס.״
פעם ראשונה בחיים שכתבת לי שאת מפחדת.
ואז כתבת ״9 מחבלים רצים לשג שלנו. אני עם כדור בקנה. שמע ישראל. נדבר.״
התחננתי שתתחבאי, שתשמרי על הגוף שלך!!!!! אבל את גיבורה, צעדת ראשונה ושמרת על כולם.
״אנחנו בעמדות, מחכים להם״ עידכנת אותי בהכל כאילו ידעת מה הולך לקרות.
ואז 7:38 ההודעה האחרונה ממך,
״אנחנו בקרב יריות. מכים שלי נפצעו.״
המשכתי לשלוח לך אם את בסדר, התחננתי לסימן אבל את כבר לא ענית.
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה!!!!!!!!
יפה שלי כמה אהבת את מה שעשית בצבא!
היית פייטרית אמיתית, כולם העריצו ומעריצים אותך, עכשיו עוד יותר. תמיד היית המנהיגה של כולם, השטותניקית שמצחיקה, והראשונה שתעזור בכל דבר שצריך. תמיד תמיד חשבת על כולם לפני עצמך.
במחברת שלך כתבת את דברייך בשיחת פתיחה לחיילים שלך, היית כל כך מסודרת ומסורה להם שלא פספסת דבר.
משפט אחד שכתבת צימרר אותנו:
״אנחנו הולכים לעבור הרבה דברים ביחד, נחווה רגעים קשים, משמחים, מצחיקים ואולי גם קצת כואבים. אבל ביחד אפשר לעבור הכל!״
אדר אחותי האחת והיחידה שלי,
ניקח את המשפט שאמרת לחיילייך וננסה להיאחז בו גם אנחנו.
אני עדיין לא יודעת איך אנחנו נעבור את זה, נפער בור עמוק מאוד בלב של כל אחד מאיתנו.
כרגע אנחנו רואים שחור, לובשים שחור, יושבים על הספה עם חולצה קרועה, בוכים עלייך, ומנסים חזק להאמין שאת באמת במקום טוב יותר.
יש עוד כל כך הרבה מילים שיש לי להגיד לך אבל אשאיר את זה לשיחות שלנו בלילה, כמו בכל לילה שהיינו ישנות יחד והיית עושה לי נעים כדי להרדים אותי.
אני מבטיחה לך שרז, אני ואביב נשמור על אמא ואבא, נישאר מאוחדים וחזקים- רק בשבילך.
אני מתגעגעת אלייך ונשרפת מבפנים אדר אחותי.
הכאב בלב שאני מרגישה, רק את תביני.
גיבורת ישראל, גיבורת המשפחה, והגיבורה הפרטית שלי.
אוהבת אותך אדר אחותי היחידה, לעד תהיי איתי בכל תא ותא בגוף שלי.💔
אומץ הוא החיוך האחרון, המילה האחרונה והתפילה האחרונה.
אומץ הוא למות בשביל המדינה שאת אוהבת והחיילים עליהם נשבעת להגן.
בזכות אנשים כמוך אדר ועשרות גיבורים אחרים, יש לנו תקווה, יש לנו אמון.
לא זכיתי להכיר אותך, אלא דרך Bar, אבל אני מבטיח לא לשכוח, את מי שראויה להיזכר.
ת.נ.צ.ב.ה
💔
סגן אדר בן סימון נהרגה בהגינה על טירוני פיקוד העורף בבסיס זיקים - זוהי תמונתה האחרונה
ראה עוד > >
Ayelet Partoush
בתמונה על השער במוסף הארץ מצולמת אדר. היא בדיוק אמרה לטירונים שלה באופן שלא משתמע לשתי פנים – "אתם נשארים פה ולא זזים". אדר נלחמה עד הכדור האחרון.
בתמונה על השער במוסף הארץ מצולמת בת הדודה שלי. במן סיפור גבורה מפואר.
לי נחקקה בראש תמונה אחרת. שני כיסאות בפינה של הרחוב. למרות שארז וזהבה בן סימון לא השתמשו בהם, הם ישבו על הרצפה, מנסים לבדוק אם הקרקע עדיין קיימת.
נחקקו לי בראש זעקות השבר כשהקומנדקר הצבאי הגיע עם הארון שלה לפרידה מהבית. נצרבה לי בזכרון השאלה של אבא שלה, "למה צריך למהר לבית קברות? היא רוצה להיות בבית שלה עוד קצת".
נצרבה לי בעור התחושה של היד של אמא שלה, ריקה מחיים, שממלמלת שוב ושוב, "איך אני אעשה, איך אני אעשה".
אדר בן סימון
אדרי https://www.haaretz.co.il/.../0000018b-4555-d614-abcf..
ראה עוד > >
Ram Elkaslassy
אדרי
גיבורה שלנו, גיבורה של המשפחה, גיבורה של עם ישראל
הילדה הכי יפה שיש. רק לפני שבוע המשפחה שלי הגיעה לצפון לדבר על החתונה בסוכה המאולתרת שבנינו.
היינו האושפיזין שלך ואיך לא, דאגת לנו כמו שרק את יודעת.
הרגשנו כמו מלכים, תמיד ידעתי שזה בנשמה שלך העזרה לכולם, הטוב לב שלך והנתינה לאחר ברגעים הכי קטנים שבסוף מתברר שגם קרו ברגעים הכי גדולים.
מול כל המחבלים עמדת איתנה ונתת את כל כולך גם כשידעת שאין לך סיכוי, הצלת את הטירונים שלך שאפילו לא יודעים להחזיק נשק, שלחת אותם למקום בטוח ויצאת להסתער וללחום.
90 משפחות הצלת , מהערכים שקיבלת בבית 90 !!!!
יש גיבורים בסרטים ויש גיבורים על מדים , וברגע שאני מקבל כל כך הרבה הודעות ושומע סיפורים על איך שהצלת את הטירונים שלך אני מבין
את גיבורה על מדים , את לא סתם גיבורה
את הגיבורה הכי מצחיקה , הכי יפה והכי אופטימית שיש .
את לא כמו כל גיבורי העל שמחכים שיקראו להם עם איזה אור בשמיים מיוחד בשביל לבוא לעזור , את רצת אל תוך האש במטרה להגן על המדינה שלך ולחסום את המחבלים המתועבים שלא יכנסו למחנה וימשיכו במסע הרצח שלהם .
לפני כמה חודשים התבקשת לבחור חיה שתייצג את המחלקה שלך , יכלת לבחור את כל החיות בעולם אבל בחרת בחיה שהיא מיתוס - הפניקס.
למי שלא יודע הפניקס זה ציפור מדבר , זאת חיה שהיא מתה היא קמה לתחיה וזה מה שרצית להעביר לחיילים שלך ולנו גם אחרי הרגעים הכי קשים אפשר לקום .
אנחנו נעשה את זה בשבילך נקום כל יום מחדש כדי להנציח אותך כי ככה עושים לגיבורים .
כמו שרשום בשיר את עמוד האש לפני המחנה זה סיפור הגבורה שלך !
ראה עוד > >
אמה של הלוחמת שנפלה ב-7 באוקטובר: "קשה לי לשיר את המנון התקווה"
"אני יושבת פה מעל קברה ופשוט לא מבינה מה אני עושה כאן. היום, כשראיתי את משמר הכבוד במהלך הטקס, נזכרתי ביום הזיכרון בשנה שעברה, בו הלכנו לראות את אדר משתתפת במשמר כזה ומכבדת את זכרון החיילים שנפלו. משום מה, אפילו חיפשתי אותה היום מבין כל החיילים, ואז הסתכלתי לשמיים. חיפשתי סימן שיעיד על כך שהיא רואה אותנו. ואז לפתע הגיע פרפר מול העיניים שלי", אומרת האם, שמתקשה לעכל את העובדה שביתה איננה.
0
3
4
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
