2
21
33
שתף 
מעקב אחר הדף 
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
 - Copy.jpeg)
רינאן חבר מהצוות
אתה יהודי דתי מירושלים
ואני דרוזי חילוני מדלית אל כרמל
שנינו באנו והתחנכנו על ערכים שונים וגדלנו במקומות שונים לגמרי
כבר מהיום הראשון בגיוס היה בינינו קליק שאי אפשר להסביר אותו.
אני זוכר שבאת אליי והכרנו בפעם הראשונה
אמרתי לך שקוראים לי רינאן וחזרתי על השם כמה פעמים כמו תמיד עד שהבנת ושאלת מאיפה אני ועניתי מדלית אל כרמל וישר התלהבת ״אתה דרוזי״, עניתי לך כן אחי ואמרת לי ״אף פעם לא היה לי חבר דרוזי שיאללה סוף סוף״.
את הטירונות עשינו ביחד, אני הייתי חמום מוח ומתעצבן על שטויות ואתה היית מרגיע אותי,
אתה היית שוכח את הנשק תמיד ומפוזר ואני הייתי מסתלבט עליך על זה תמיד, היית מתעצבן ממני ואז היינו משלימים.
תמיד התלהבת מזה שאני מכיר את התנך והחגים ממש טוב וזוכר שהיית אומר ״תאמין לי אתה איך זה הגיוני שאתה דרוזי אתה יכול ללמד את כולם פה על הדת שלי לבד״
בעליה על ב לא הייתה שום תחרות בטירונות, בכל זאת היה לי יתרון של שלוש שנים בפנימייה צבאית שהייתי בהם רק על מדים.
אבל אז הגיעה הטירונות יחידה אני ואתה ישנו מיטה מול מיטה באוהל הגדול שהכיל את כל הצוות
ובנוהל בוקר שהיה צריך לעלות על ב ואז לצאת החוצה ולעלות על ציוד,תמיד היינו מתחרים זה בזה וכשניצחת אז תמיד היה לי תירוץ שרימתה(נתי המלפף) אני זוכר שהיית מלפף את השרוכים ובגלל זה היית עולה מהר, וכשאני הייתי מנצח היית בא ואומר לי ״חכה חכה מחר״, באמת שהתחרות בינינו בבוקר הפכה לי את הטירונות יחידה ליותר כיפית איתך וגרמה לנו תמיד לדחוף אחד את השני.
אני זוכר שבמסכם טירונות יחידה היית הנווט חוד
והייתי עולה מולך בקשר באמצע הלילות שכל הזמן תדווח לנו כמה מרחק נשאר, היית הנקודת אור בלילות החשוכים שלי ושל הצוות.
בשבתות הייתי תמיד מתעקש איתך שאני אכין לך קפה בעקיף והיית מתנגד, באתי אליך עם ספר הלכות ודברים שמותר ואסור שהיה בבית כנסת, והיה כתוב שם ״ שאם גוי מציע בשבת קפה שהוא חימם והכין ולא בכוונה בשבילך אז מותר״ כל הדתיים חגגו על זה רק אתה התעקשת שלא, ולא וויתרתי, לפני כניסת שבת היינו יושבים לקפה ביחד, ובשבתות עדיין הייתי מתעקש, עד שלקראת סוף הטירונות יחידה באת אלי ואמרת לי ״ איזה מטומטם יצאתי שאלתי את הרב שלי והוא אמר לי שבטח אפשר כמו שאמרת בספר״ וישר צחקנו על זה ביחד ואמרנו שלא נורא יש עוד מלא שבתות במסלול.
בהבדלה הראשונה שעשינו בצאת שבת, עמדתי לידך ושרתי את ההבדלה בעל פה בנוסח שאתה אוהב ופשוט היית בשוק ממני והתלהבת מזה רצח.
עלינו ליחידה ונבחרתי על דינור להיות הסמל של הצוות, תמיד היית שם בשבילי לכל דבר לכל עזרה לכל וכשראית שהיה לי קשה להשתלט על הצוות הייתה בא ונותן את המילה שלך וכולם היו מקשיבים.
תמיד דיברת איתי שאתה חייב למצוא מישהי כבר ושאתה מבוגר ועוד מעט צריך להתחתן ואני כרגיל צחקתי ואמרתי לך אף פעם לא הייתי בחתונה של דתיים, שאלתי אותי איך זה אצלכם ואמרתי לך שיש הפרדה בין נשים לגברים והתלהבת ואמרת יאללה כמו אצלנו.
בתקופה שהייתי סמל הייתה מישהי שהתעניינת בה אז היית לוקח את הטלפון שלי וכותב לחבר שלך יוני דרך הטלפון שלי ותמיד היית משתף אותי בהכל וכשחתכת הייתי שם איתך.
התחלנו ביחד את תחום המים בשבוע הכרה מים,
סוף השבוע היה לנו בוחן 20 (20 דקות שבהם אתה צריך לעשות כמה שיותר בריכות) עשינו אותה כמות של בריכות ואז באנו אחד לשני ואמרנו ״תראה מה זה דרוזי ודתי שוברים סטיגמות, ביחד במים ושוחים יחסית טוב״ (בתכלס היינו גרועים והבנו את זה יותר מאוחר אבל היה נחמד ששיקרנו לעצמנו ביחד)
היום הולדת שלי הייתה ב31.5 וכל הזמן אמרת לי איזה מתנה הכנתי לך אתה לא מבין קיבלתי אותה שנה אחרי, אבל היה שווה את השנה הזאת לחכות.
כל הזמן הצקנו אחד לשני ואמרנו אחד לשני מי עוקץ יותר, אני אמרתי לך שזה בדוק אתה כולל התפילות הארוכות בבוקר שלא היית מפספס פעם אחת, את כל הצומות שהיית צם, את כל החתונות שיצאת אליהן וגם התבור שלא עשית פעמיים, והמסכם ניווט,מנגד אתה היית צוחק עליי ואומר לי על החגים שאני הייתי עוקץ ויוצא אליהן ,החתונה של בן דוד שלי שיצאתי אליה שלושה ימים וצחקת על זה כל המסלול ואת שבוע ניווט 5 שלא עשיתי.
תמיד אהבנו לצחוק אחד על השני על הדברים הכי קטנים.
אני זוכר לפני פסח תמיד היית בא אליי ואומר לי רינאן אתה חייב לקנות ממני את כל החמץ אחרת זה יזרק הייתי קונה ממך ובדיוק שיצא פסח לא עברה שעה וכבר היית קונה בחזרה ואני כמו תמיד הייתי משגע אותך ולא מוכר עד שבסוף הייתי מוכר
תמיד במהלך המסלול אני ואתה פיקדנו על הרבה תרגילים ביחד ומקביל
לא אשכח בתע״מ שהיינו ביחד מפקדים באחת המשימות שהייתה מארב, זה הרגיש מונפץ אבל שעשינו את זה ביחד הרגשנו כמה שזה לא וכמה שכל משימה קטנה יש לה משמעות גדולה לא משנה מה היא, תלוי מאיפה אתה מסתכל עליה ואיך אתה ניגש אליה, אני זוכר שדינור בא אלינו אחרי המשימה ואמר לנו כל הכבוד על הביצוע והרצינות והסתכלנו אחד על השני וחייכנו והמשכנו כרגיל.
תמיד אמרנו אחד לשני שעוד נהיה מפקדים גדולים ביחידה ביחד ונתחרה על התפקידים כמו תמיד היינו תחרותיים אחד כלפי השני אבל בקטע טוב שמרים אחד את השני ומשפר.
ההקלטה הראשונה ששלחת לי בווטסאפ הייתה :״ הדרוזי הראשון שסיים בשלדג נהיה למפקד יחידה, ואתה תהיה הדרוזי הראשון שיסיים מסלול ב669 וככל הנראה תהיה המפקד יחידה״
בבראור אף פעם לא ניצחתי אותך בריצה והיית בא וצוחק עליי ואז אני הייתי בא ואומר לך ״יש כאלה שטובים בריצה אבל לא טובים בכוח, יש כאלה שטובים בכוח ולא טובים בריצה ויש אותי שטוב בריצה וטוב בכוח״ תמיד הייתי מתאמן בבראור בריצה רק כדי לעקוף אותך ובבראור האחרון אמרתי חכה יש לי הפתעה (התכנון היה שאני עוקף אותך ושיהיה כתוב לי על הגב איפה אתה נתי?) עדיין לא הצלחתי לעקוף אותך ולא היה רגע במסלול שלא שכחת להזכיר לי את זה שאתה טוב ממני בריצה למרות שסיימתי 4 שניות אחריך.
המשכנו את המסלול ותמיד היינו שם אחד בשביל השני ברגעים הקשים וברגעים השמחים בהתייעצויות אחד כלפי השני בפתרון דילמות והכל היינו עושים.
רוח ההתנדבות שלך היית לא מהעולם הזה באמת לא פגשתי אדם כמוך זה הייתה תחושה מדבקת,
שסיפרת לי על התרומת טרומבוציטים וכמה שזה חשוב ישר אמרתי לך שאני בא לתרום רק תגיד איפה, הלכתי מוקדם בבוקר לתרום ובדרך שלחת לי תחתור למכונות החדשות ולא הישנות, שאלתי אותך מה ההבדל ואמרת ״בחדשות תורמים 3 מנות ובישנות 2 ואם כבר תורמים אז עד הסוף״ לא היה לי ספק שאהיה במכונה החדשה. לקראת סוף התרומה שאני יושב על הכיסא מחובר נכנסת וישר צילמת אותי ואמרת ״טרומבוציטים של דרוזים שווים כפול״ ישר העלת לי חיוך על הפנים כמו שאתה רק יודע.
הייתי בין הראשונים שבאת וסיפרת לו על הלל,
ראיתי איזה להט וריגוש היה לך בעיניים שדיברת עליה וזה באמת עשה אותי מאושר בשבילך,
פגשתי אותה פעם ראשונה כשהיא הקפיצה אותך לתורן ואני זוכר אחרי שהיא הלכה הדבר הראשון שאמרתי לך רק מהכמה מילים איתה, ״זכית אחי ומתי החתונה שאדע מה לקנות כבר״, תמיד היית מספר לי על חוויות מהסופש ומה עשיתם עם חיוך ואושר ופשוט הקשבתי בידיעה אתה מאושר אחי והיא אחת שלך, היית שולח לי תמונות שלך של הלל ושל יקיר אחיך וכותב ״האוהבים עליך ונתי״ והייתי שולח לך שבת שלום אחי אוהב אותכם❤
לקראת סוף מסלול שבוע לפני הסוף הזמינו אותי להגיד כמה מילים בחג הקורבן בתור הדרוזי הראשון ביחידה בבית של ראש העדה מול הרמטכל, אתה היית הראשון שבאתי אליו ואמרתי לו וישר התלהבת מזה יותר ממני, ישבתי וכתבתי מילים שרובם היו שטויות כי הייתי אחד הלחוצים מהמעמד וישר הלכתי אליך וביקשתי עזרה ואמרת מה הבעיה תגיד:״ תוך כדי מסע חולות אתה קולט שאתה מתחת לאלונקה עם חייל בודד אמריקאי מניו גרזי, עוד אחד קיבוצניק מהעמק ומשמאל אליך (והדגשת את זה) החבר הכי טוב שלך דתי מירושלים, ואז קלטת שבסוף יש מטרה משותפת אחת לכולם ולא משנה מאיפה אתה, מה הדת שלך על מה התחנכת בסוף כולם נרתמים לדבר אחד.״
לא היה לי ספק שאגיד את זה וככה היה במפגש וברור שלא שכחתי להזכיר שאצה החבר הכי טוב.
דיברנו על לצאת ביחד לבה״ד ולעשות הכל במקביל ואני זוכר כמה התבאסת שנודע לך שאני לא יוצא איתך אלא יוצא יותר מאוחר ושם פעם ראשונה נפרדנו איחלתי לך דרך צלחה ידעתי שתהיה הכי טוב וגם היה לך יום הולדת וכמובן שהבאתי לך מתנה, שכל הזמן חיכית לה ובסוף קיבלת.
ב6.10 הייתי כונן בתל נוף ביחידה, שכבתי במיטה לשנת צהריים והתקשרת אליי, שאלת איך אני איך הולך בכוננות ואז איך שהתחלתי לענות ניתקת לי,
חזרתי אליך עצבני מה אתה מנתק, אני מדבר ואז בול בטימינג עמדת בכניסה לחדר שלי, כל כך שמחתי לראות אותך אחרי חודש כמעט שלא התראנו, זוכר שצחקתי עליך ואמרתי לך ״מה לא הבאת לפחות כלום לאכול אתה יודע שאנחנו מורעבים פה חחחחחח״ אמרת לי שהיה לך חשוב להגיע כמה שיותר מהר כדי להספיק עוד דברים לפני כניסת שבת.
לצערי קרה מה שקרה ב7.10 וחזרת ליחידה לעזור במה שצריך בכוננויות.
ב8.10 זינקנו בשעות בוקר מאוחרות לפעילות הצוות שלי ואמרו לנו שלא מצליחים ליצור קשר בשטח עם הכוח ואז פתאום שמעתי את הקול שלך בקשר, ישר היה לי תחושה של רוגע שאתה שם וכנראה שהכל יהיה מסודר ומנוהל טוב.
שלחתי לך הודעה בווטסאפ ומשם המשכנו את הפעילות תוך כדי שאתה אומר לי מצב הפצועים ואני נותן לך הוראות שתעביר לכל השאר,
נחתנו הכל עבר חלק וישר אחרי זה שנפגשנו ביחידה התלהבנו שיצא לנו לעשות ביחד פעילות שהייתה מעולה משני הצדדים.
נתי אחי שנודע לי מה קרה לך, התרסקתי לא ידעתי איך אני ממשיך, התפללתי כן כן התפללתי אחי החזקתי אצבעות מה לא עשיתי רק לקוות שתצא מזה.
אתה באמת נכנסת לי ללב עמוק, אתה אח שלי, זכיתי בחבר כמוך באח כמוך, זכיתי להיות איתך ברגעים השמחים, זכיתי לחלוק איתך סודות, זכיתי להיות איתך ברגעים הקשים, זכיתי לצחוק איתך וזכיתי לאהוב אותך אהבת אחים.
שבוע שעבר הייתה ההלוויה שלך ועדיין לא מצליח לעכל לרגע שאתה לא פה, הגיע זמנך לנוח אחי כי עד עכשיו לא נחת לרגע, אני מבטיח לך שאמשיך את דרכך אלך לכל מקום וכולם יכירו איזה איש מדהים היית, לב ענק,בן אדם שרק נותן ונותן ונותן.
אני אמשיך את החלום של שנינו ואהיה מפקצ ביחידה את כל מה שחלמנו עליו אני לא אעצור בשבילך ותמיד תהיה איתי בכל רגע ומחשבה והחלטה שאקבל
תשמור עליי מלמעלה אחי אני אוהב אותך באמת אהבת שבאמת לא מוסברת
זכיתי להיות לנצח בתמונת פרופיל שלך בווטסאפ.
וכמו שתמיד היית אוהב להגיד לי :״ וגר זאב עם כבש״
יהיה זכרך ברוך❤
