סוניה פרס

אודות

פרס (לשעבר גלמן) נולדה בפולין ב-1923. היא עלתה ארצה עם משפחתה ב-1927, והתיישבו בבית שמן, שם היא גם הכירה את בעלה לעתיד - שמעון פרסקי (פרס), שלמד בשנתון שמעליה.

פרס סיימה את לימודיה, ובניגוד לרוב חבריה לספסל הלימודים שהתגייסו לפלמ"ח - היא סברה שדחוף יותר לצאת לחזית וללחום בגרמנים לצד הבריטים. ב-1942 התגייסה לצבא הבריטי וביקשה לשרת כאחות בבית חולים. היא הוצבה בבית החולים מספר 63 בהלמיה, ליד קהיר, שם שירתו כ־100 אחיות מארץ ישראל.
לאחר כשנה בתפקיד, ובעקבות ויכוח עם האחות הראשית, נשלחה לקורס נהיגת רכב כבד ועברה לשמש כנהגת משאית. בתפקיד זה היא חצתה את מצרים לאורכה ולרוחבה.

במאי 1945 נישאו סוניה ושמעון פרס, והיו ממקימי קיבוץ אלומות.
לאורך השנים העדיפה פרס להימנע ככל האפשר מחשיפה ציבורית ומיעטה להגיע לאירועים ציבוריים ונשארה מחוץ למעגל העשייה הפוליטית. שמעון פרס נהג לומר שזהו סוד הקסם של הקשר ביניהם, וכיבד את רצונה להישאר מאחורי הקלעים. "על מה צריך לראיין אותי? אני פשוט לא מעניינת אף אחד", היה ההסבר האופייני.

סוניה פרס הייתה שומרת מסורת. המטבח בבית המשפחה כשר למהדרין, ובימי שישי בערב הדליקה נרות.

בעבר פורסם, כי נהגה לבקש את עצתם וברכתם של המקובלים יצחק כדורי והרב חיים פינטו בנושאים אישיים. אנשים שליוו אותה לאורך השנים סיפרו שנטלה חלק בפעולות וולנטריות, הרחק מעיני התקשורת.