סמל אורי יצחק חדד הי"ד
אורי יצחק נולד בד' אדר א' תשס"ג בבאר שבע, לאביו ולאמו ציון וחוה חדד נ"י.
אח לאחותו הגדולה שירה ולאחיו הגדול ישי, ולאחיו הקטן צור, נ"י.
למד בבית הספר היסודי 'עץ חיים' שבעיר.
אחר כך למד בישיבה תיכונית 'בית יהודה' כפר מימון, מכיתה ז' עד כיתה י"ב.
בישיבה הגבוהה למד בישיבת איתמר, בה התחבב על הרבנים והתלמידים, ושמח על הזכות להיות וללמוד במקום תורה נעים.
התגייס לצה"ל באמצע שיעור ב', תחילת חודש אייר תשפ"ג, במסגרת ה"הסדר". שירת בחטיבת הנח"ל, גדוד 'שחם' 931 , בפלוגת החוד.
אורי אהב לנגן, לשיר ולפייט.
אהב את האחיינים שלו בכל ליבו! את הבית, והמשפחה.
היה מהמובילים והמשמעותיים בין החברים, בשקט ובשנינות המיוחדת שהייתה רק לו.
חי את החיים, היה שמח מאוד ושימח אחרים.
לחם והגן על המולדת מתוך הבנת חשיבות המשימה.
מתחילת מלחמת חרבות ברזל אורי נלחם עם חבריו למחלקה בגבורה בערים ושכונות עזה, רפיח, ג’באליה, נוסיראת וזייתון.
כחלק מתכנית צה’’ל לשליטה בציר פילדלפי והעיר רפיח, הגדוד קיבל משימה לטיהור השטח, השמדת האויב וחשיפת מערכת הפירים שלו.
ביום כ’’ה בסיוון תשפ"ד יצאה המחלקה עם שחר להתקפה על מספר יעדים משמעותיים. באחד הבתים שנכבשו נחשף פיר מרכזי אשר מהווה חלק ממערכת המנהרות של האויב. בעת גילוי הפיר הכח החל לנתק מגע, כאשר החוליה של אורי נותרה לחפות על שאר חברי המחלקה. בשלב זה הופעל מטען רב עוצמה על הכח מתוך הפיר. אורי הי’’ד נפגע ונהרג במקום, ומספר חיילים נפצעו.
ההלוויה הצבאית נערכה באותו יום בירושלים הר הרצל, שם נטמן בחלקת הקדושים הרוגי מלחמת חרבות ברזל, ז"ל הי"ד. בן 21 שנים במותו.
הרב אלישע וישליצקי זצ"ל היה מתעקש לומר בכל פעם שניגנו את הניגון הזה שהמילים שכתובות במדרש הן: "ראו באורי שזורח עליכם" ללמדנו שאורו של משיח זה לא אור עמום שיזרח מתישהו והיכנשהו, אלא זה אור שמופיע כאן ועכשיו עליכם על כל אחד ואחד מאיתנו. על אותו משקל נראה לומר לכם ההורים היקרים ציון וחווה ולכל המשפחה היקרה ראו באורי שזורח עלינו, על כל אחד ואחת מהיושבים פה, "את אשר ישנו פה עמנו היום ואת אשר איננו פה עמנו היום". מפליא לראות כמה אנשים הוא האיר ובאיזה עוצמה והכל בשקט ובענווה. שאלו פעם את הרבי מילובביץ למה בחנוכיה השמש הכי גבוה, והרבי ענה שמי שמדליק אחרים הוא הכי גבוה. אני לא יודע אם יש מילים שיכולות לנחם, תקוותי שהאור שלו שמאיר ברבים מאיתנו יביא לכם קצת נחמה וזרחה לכם שמש צדקה ומרפא בכנפיה. שבת שלום וחודש טוב.
ראה עוד > >
"פתק מסכנות"
לילה אחד בעזה קצת נדפקתי בשמירות...
קמתי בבוקר אמרתי את זה לחבר'ה... אז אורי אומר לי - בסדר אחי, מה אתה רוצה, תעודת מסכנות?
אמרתי לו , וואלה כן, מגיע לי.
אז הוא לקח חתיכת דף ובאמת הכין לי תעודת מסכנות....
עשינו תמונה לעיתונאים...
ראה עוד > >
דביר כהן חבר מהמחלקה
לפני בערך חודש בכניסה הקודמת חבר ממש טוב שלי מהבית נפל.אורי לא הכיר אותו והוא בא וישב איתי מלא זמן וניחם אותי ,דיבר איתי ורצה לשמוע סיפורים .למרות שהוא לא הכיר אותו בכלל.
וגם אחרי זה היו לי כמה ימים קשים ואורי כל הזמן היה מגיע ושואל מה שלומי ? יושב ומנחם .וממש הרים אותי .היינו בעזה ולא יכולתי לצאת לשבעה ואורי ממש חיזק אותי ועזר לי לעבור את השבוע וחצי שנשארו לסבב.
ראה עוד > >
חנוך כהן חבר מהמחלקה
אני נורא נורא אהבתי כשאורי היה עולה חזן בערב שבת.ובכללי כשהיה שר.אמרתי לו כמה פעמים שזה משנה לי ממש את כל השבת.בשבת האחרונה אורי עלה לשמירה בזמן קבלת שבת והיה אמור לסיים בזמן לתפילת ערבית אז באתי אליו ושגעתי אותו קצת שיעלה חזן בערבית .בסוף עלה מישהו אחר ואני שכחתי קצת מהעניין .אחרי ערבית אורי בא אלי וממש התנצל שהוא לא עלה ושהוא לא הספיק הוא באמת הרגיש צורך להתנצל למרות שהוא היה בסדר גמור.
ראה עוד > >
אורי חתוכה
בהגנ"ם אורי ואני עלינו לשמירה יחד במגדל המים .עשינו יחד קבלת שבת רק שנינו והיה מצחיק וכייף.גם ממש זכור לי איך הוא מפייט שמע ישראל בצורה מרגשת ובלתי רגילה שהיתה מעבירה בי צמרמורת כל פעם מחדש.זכיתי להכיר חבר מדהים עם בדיחות פנימיות אלגנטיות ,תמיד שמח.
ראה עוד > >
סיסוי וזואי- חדר 1 קומה 1
אנחנו זכינו להיות עם אורי בחדר 7.הגענו לחדר לישיבה בפעם הראשונה והדבר בין הראשונים שאנחנו פוגשים זה את אורי.כמובן עם החיוך המיוחד שלו .
אחד הדברים הכי בולטים בחדר היה זה שנכנסו אליו המון אנשים יחסית לחדר.ואחרי קצת מחשבה הבנו שהסיבה שכולם מגיעים היא אורי.אורי פשוט היה הנקודה אור כפשוטו.ולכל אדם אורי נגע בדרך המיוחדת שלו וגם משהו שמתאים לאותו אדם .
למרות שאורי היה הכי שקלט ולא עשה הרבה רעש הוא פשוט קיבץ לחדר את כל האנשים שהיו צריכים חיזוק וחיזק אותם .ובזכות אורי החברים שלנו היום זה אוותם אנשים שהגיעו לחדר.
אחד הדברים הכי מיוחדים של אורי זה שהוא נגע בנקודה מאד פנימית של הבחור בלי שהבחור היה שם לב לזה אבל כל פעם שהיה צריך אתנחתא או חיזוק היה מגיע אלינו לחדר.
אז באמת זכינו להיות עם אור ענק בחדר שכמובן נגע בנו המון בלי ששמנו לב בכלל.
שנזכה לבשורות טובות
ראה עוד > >
ליאל גלעדי
רק רציתי להצביע על הניגודיות המטורפת בך באישיותך שפתאום מחדדת לי כמה אדם גדול היית .תמיד עם החברה שקט,נבלע,מצחיק ושנון יפה וענוותן.ועם זה הדבק שבחבורה מארגן את הכל ואת כולם .
לא זכית להרבה שנים אבל בליבנו תהיה לעולמים .כבחור הכי מדהים שפגשנו .ושעשה אותנו מי שאנחנו היום .את האמת שעכשיו כל החברה דואגים שלא יפרד הדבק ביננו כי אתה "לאורך נלך" ותמיד נזכור להיות גדולים כמוך ,אחינו אהוב נפשינו .
נ.ב שיעור בענווה –סרט הלוויה של אורי דקה 75 מפי אחיו צור.
אתה אחינו לנצח ובטח איתי.בכל יום והלאה בחיים וגם בתקופות הכי קשות של עמ"י –מלחמה .אתה דבק.את גבורתך ננצור ואת טובך נזכור.
אוהב מאד
ראה עוד > >
אברהם עטרי
צוציק אחי היקר
די אני רוצה לקום מהסיוט הזה לא מאמין שזה דווקא אתה מכולם .איך זה שאני מגיע לבית שלך פעם ראשונה כשאתהכבר לא איתנו איך?שאלוקים יעזור.
כ"כ מתגעגע לפשטות שלך לחיוב ולדאגה ,תמיד שואל מה שלומי עם חיוך פשוט .
אני זוכר באוהל אברהם תמיד חיפשת במה לעזור אבל בשקט ובלי רעש וצילצולים .
"אמור מעט ועשה הרבה " זה בדיוק אתה.
כ"כ מתגעגע .אוהב
ראה עוד > >
חבר מהסניף
אורי אהובי לקראת אמצע כיתה ח הכרנו .הגעת אני חושב לסניף בנווה זאב במשך כמה שבתות לפעולות(עוד היינו חניכים ) ובאיזה מוצ"ש אחד אם אני זוכר נכון אמרת לי "עזוב אין פה חברה נראלי אני עובר למרכז"
(היינו סניף בנ"ע מרכז בשכונה א ) אמרתי לך נכון אחי אנחנו נהיה החניכים ,נוביל אולי יצטרפו עוד...
אמת לי "אני נמצא עם החברה ואיפה שכייף להיות " ןאז אני (ליאל) התחלתי לחשוב –"וואלה צודק"
במרכז יש הרבה חברה ויהיה כייף...הודעתי למדריך שאני עוזב ולא ידוע מתי אחזור...
והלכתי איתך החל משבת הבאה לסניף מרכז..חשוב לומר...40 דק לא פחות...בשבת...בצוהרים ...הכל בשביל החברה .
טוב אני באמת עזבתי שם מאד מהר מסיבות כאלו ואחרות אבל אתה נשארת שם לדעתי שנים...
והיית המרכז בחבורה והכרת חברים מאד טובים כמובן אני חזרתי לסניף המקורי ואתה הפכת למדריך ונשארת עם החברה מהסניף וכ"ש מהישיבה והכפר מיליון מעגלים שבכולם היית הבחור הכי צנוע והכי מצחיק והכי יפה והכי מזוקן והכי עניו והכי סתלבטן ובקיצור "הכי אחי"
ראה עוד > >
נער מה"זולה" באוהל אברהם
וואי אין לי מושג מאיפה להתחיל פגשתי אותו פעם ראשונה בכינרת הייתי אבוד הייתי פשוט ילד בן 15 שמטייל בארץ בלי תכלית פשוט מטייל ומנסה תעולם הגדול לא לומד,לא עובד,לא נמצא בבית. כלום פשוט מרחף ממקום למקום מכיר אנשים חדשים וצובר חוויות פעם ראשונה שייצא לי ולאורי לדבר הוא פשוט הושיב אותי וגרם לי ולהקשיב לו שזה לא קורה הרבה אני לא יכול לשבת לדבר עם בן אדם שמטיף לי מעבר ל5 דקות והוא פשוט יישב איתי שעתיים על המים בכינרת ודיברנו וצחקנו והוא כל כך הסביר לי את הייעוד שלי והחזיר אותי לקו היישר דרך החיוך המקסים שלו והמילים החודרות שלו האכפתיות והדאגה לאחר ואיך שהוא יושב שעתיים ומקשיב לילד הזוי בן 15 שהוא פגש פעם ראשונה בחיים לפני 10 דקות אז משהו אחד יש לי להגיד למשפחה אורי הפך לי תחיים מקצה לקצה חזרתי לבית התחלתי לעבוד להגשים חלומות הוא פשוט החזיר אותי למסלול יהי זכרו ברוך
ראה עוד > >
נתיב בן אדמון
"אוהב את כולם, ואהוב על כולם"/ קטע לזכר אורי יצחק חדד ז"ל/ נתיב בן אדמון חשוב לי לשתף את הקטע הזה מנק' המבט האישית שלי,שלדעתי רבים יזדהו איתה... כמו שכולם כבר יודעים, לאורי היו הרבה מאוד חברים, חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות וחלקם טובים כמו בני משפחה... אני באופן אישי,למרות שלמדתי לצידו בישיבה התיכונית שש שנים, לא זכיתי להיות מחבריו הטובים ביותר, לא זכיתי להכיר לעומק את הלב הענק שהיה לו, לא זכיתי לטייל איתו, לשיר איתו ,לדבר איתו על החיים ולשמור איתו על קשר בשנים שאחרי כיתה י"ב. אבל עדיין הכרתי אותו מהצד, ישנתי חדר מולו בפנימייה בכפר מימון ותמיד ראיתי אותו מהצד, והמשפט הראשון שעולה לי לראש כשאני חושב על אורי ז"ל זה המשפט:"אוהב את כולם, ואהוב על כולם"... לפעמים זה נשמע כמו משפט שמתאים לומר על כל אדם טוב, אבל אם חושבים על זה לעומק זוהי תכונה נדירה ביותר... לרוב בני האדם,גם הטובים והאיכותיים, תמיד יהיו אנשים שיאהבו אותם, וכאלה שלא. וגם האדם עצמו, תמיד יהיו אנשים שאותם הוא אוהב, ואנשים אחרים שלא. כל מי שמכיר את אורי היכרות בסיסית, מעולם לא הרגיש התנכרות כלשהי מצידו, כולם העריכו אותו, גם מי שלא זכה להיות חבר קרוב שלו, הוא באמת באמת אהב את כולם וכולם באמת באמת אהבו אותו. אז להתראות אורי, חבל שלא זכיתי להכיר אותך יותר, לקבל ממך יותר בשנים שזכיתי להיות איתך, שמור עלינו מלמעלה אח יקר
ראה עוד > >
מאור
''אבנים שחקו מים''
אורי אחי, מים שקטים שחודרים עמוק. נעלמת לנו ברגע, הראש לא תופס בכלל שזה אמיתי...
היית בשבילנו 'שחקן נשמה', אחד שנותן את הכל ועושה את זה מכל הלב
היה לך קשה. אתה בחור קטן, 'צוציק', ולפעמים לקחת על הגב משקל כפול ממך...
זה לא הזיז אותך מהמשימה, חזרת על זה הרבה, בחצי צחוק חצי אמת 'אם זה מה שעם ישראל צריך'...
חייכת למשימות הכי קשות, ותמיד הכנת אותי לתמרון הקרקעי באיראן: 'כח מ"מ לוקח את הרב-קויים'..
בשקט שלך נגעת בכל כך הרבה אנשים, באמת חדרת עמוק לכל הלבבות, כל כולך היית לב.
נדירים האנשים שהמפגש הראשון שלך איתם חקוק בזיכרון. אבל אני שהכרתי אותך לעומק רק בצבא, זוכר לגמרי את השמירה הראשונה שלנו יחד בבא"ח, כל הלילה רק צחקנו, וגיליתי איזה מתיקות יש בך.
במסדרון נצרים כשהייתי מבואס, לא היית נותן לי לשבת ולהתמרמר, קפצת עליי עם איזמן ושרנו יודו לה' חסדו, או שכפית עליי איזה ריקוד .. איך אמרת לי 'קמתי חסידי היום'....
מתאר לעצמי שבמקום הטוב שבו אתה עכשיו, רק מצער אותך זה לראות איזה צער נפל עלינו, על כולנו. הרי אתה רק רצית לשמח ולגרום לאנשים לחייך... כל-כך ההיפך ממך...
המים השקטים שלך חדרו עמוק ללב שלי ולעוד כל-כך הרבה אנשים. בענווה ובשקט שלך, גילית לי איך מים מסוגלים לשחוק גם אבנים!