סמל ארז שגיא ז"ל

אודות

בנם הבכור של עדנה ואילן. נולד ביום ג' בשבט תשנ"ה (4.1.1995) בקריית אתא. אח בכור של נועם ושי.

ארז למד בבית הספר היסודי "הצבי ישראל" ובחטיבת הביניים "רוגוזין א'" בעיר הולדתו. ילד שובב שאהב חיות ואהב לצייר ולשחות. "ארז היה המלך של הבית ושל כל המשפחה. כולם אהבו אותו. העיניים הכחולות שלו, החיוך הכובש והאופי שלו העניקו לו המון כריזמה ... תמיד היו סביבו אנשים שחיפשו את תשומת ליבו", סיפרה אימו, "ספורט אקסטרים משך אותו כל הזמן".

בגיל שש-עשרה נרשם ללימודים בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. הוריו סיפרו כי ארז קיבל לבדו את ההחלטה לעזוב את הבית ולעבור ללמוד בפנימייה וכי הוא סיפר להם על כך רק לאחר שכבר ערך בירורים וסיור במקום. תחילה הם התנגדו לצעד זה, אך כל התנגדות מצידם לא עזרה. "רציתי אותו בבית, קרוב אלי", סיפרה עדנה אימו. "איזו אמא רוצה שהבן שלה ייצא מהבית בגיל שש-עשרה? ארז הרגיע אותנו ואמר שיש למעלה מאלף נרשמים, ומתוכם מתקבלים רק כשישים. אז קיווינו שהוא לא יהיה ביניהם. בכל שלב שהוא עבר הרגשתי שאני נשאבת לתוך זה, ופתאום רציתי כבר שהוא יגשים את מה שהוא רוצה ויתקבל".

הוא התקבל ללימודים בפנימייה והשתלב בה היטב. חבריו לחדר סיפרו: "לארז היה אופי מיוחד כזה. אין אחד שלא יכול היה להתחבר אליו. היה לו את האופי המצחיק שלו, את הציניות שלו, וכולם כל הזמן צחקו מהבדיחות שלו".

בתום הלימודים, טס עם חבריו הטובים לתאילנד לטיול טרום הגיוס. תקופת הטיול הייתה חוויה של ממש, מלאה בהנאה וצחוק.

ביום 10.3.2014 התגייס לצה"ל. "ארז היה חייל עוד הרבה לפני שעלה על מדים", סיפר אילן אביו, "הוא חלם על קריירה צבאית מפוארת. חשב שהוא הולך להיות מינימום מפקד גדוד, אבל תמיד אמר שבדרגים הגבוהים בצבא יש הרבה פוליטיקה והוא לא פוליטיקאי ולכן הכין 'תוכנית מגירה': אם יראה שהוא לא מצליח להתקדם, יפרוש מהצבא וילך להיות רואה חשבון ומהנדס בניין". הוא יועד לשרת כלוחם, ולהוריו אמר בנחישות: "אותי חינכו להיות בגדודים. לשם אני הולך".

שירת כלוחם בחיל רגלים בגדוד "שקד" של חטיבת גבעתי. כבוגר פנימייה צבאית הוא לא עבר טירונות אלא נכנס מייד למסלול 'כוכבים', שמייעד את החיילים לתפקידי פיקוד, והצטרף אל החיילים שהתגייסו במחזור לפניו, בנובמבר 2013. אחרי הכשרה של ארבעה חודשים בגדוד עבר לאימון מתקדם, ומשם היישר לקורס מפקדי כיתות.

רב-סרן יניב, בן דודו של ארז, תיאר נער נחוש, החלטי מאוד שכל מה שתכנן ורצה עשה בדרך שלו. "הוא יצא לקורס מ"כים כי רצה להיות קצין בכיר בצבא ולתת את הנשמה למדינה".

רב-טוראי ארז לא הספיק להשלים את ההכשרה במסגרת קורס המ"כים, וזאת בשל מבצע "צוק איתן" אליו יצאה ישראל כנגד החמאס באזור עזה. הרקע למבצע היה ירי רקטות הולך ומתגבר מרצועת עזה לישראל בחודש יוני 2014. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט. החניכים בקורס שולבו במערך הלוחם ברצועת עזה.

האם עדנה סיפרה כי במשך חודש ארז לא יצא הביתה, התקשורת איתו הייתה רופפת והגעגועים עזים. לכן החליטו ההורים להביא צ'ופרים לחיילים בשטח וכך להגיע אליו ולראותו, ולו לרגע. "ידענו שהם נמצאים באחד משטחי הכינוס. רצינו להביא להם באגטים עם שניצלים חמים, מלאים בכל טוב. חיפשנו מקום קרוב לדרום שנוכל לטגן בו את השניצלים ושהם יגיעו חמים לחיילים. יניב, האחיין שלי, פנה דרך קרובת משפחה לקיבוץ חצור, והם מייד נרתמו למשימה וסייעו לנו. כל הלילה עמדנו שם וטיגנו שלוש מאות חמישים שניצלים". ביום שישי בבוקר, 25 ביולי, הם יצאו לשטח עם המאכלים, בדרך לא דרך הצליחו לעקוף את המחסומים ולהגיע אל ארז וחבריו.

עדנה סיפרה: "ארז בכלל לא רצה שנבוא, הוא חשב שזה לא צנוע שאני אגיע עם כל כך הרבה אוכל וציוד, כשאיתו נמצאים חיילים שלהוריהם אין כסף והם לא יכולים לבוא לראות את הילדים שלהם. רק כשאמרתי לו שיגיד שהכול נאסף מתרומות של הרבה אנשים טובים ואני רק השליחה, הוא הסכים. הספקנו להיות שם דקות ספורות, עד שביקשו מאיתנו ללכת. אפילו לא הספקתי לראות אותו אוכל ונהנה, אבל חיילים סיפרו לי שהוא אכל, ודאג שכל חייל וחייל יאכל גם".

בן דודו של ארז, רב-סרן יניב, סיפר כי פגש אותו מספר פעמים לפני הכניסה לעזה: "הוא אמר כל הזמן, 'בשביל זה התכוננתי, בשביל זה התאמנתי'. שנינו יודעים שעושים שם את מה שצריך... החיילים האמינו שהמלחמה הזו צודקת והם נכנסו לשטח מורעלים, וכך גם ארז היה".

ביום שני 28.7.2014 חדרו מחבלים דרך מנהרה לאזור קיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה. המחבלים החמושים ירו טיל נגד טנקים לעבר חלקה התחתון של עמדת פילבוקס צבאית בה שהו שמונה מחיילי קורס מ"כים והחלו חילופי אש במקום. חמישה מתוך שמונת החיילים ששהו בפילבוקס נהרגו בקרב מול המחבלים, ובהם ארז, סמל דור דרעי, סמל דניאל קדמי, סמל נדב ריימונד וסמל ברקאי ישי שור.

רב-טוראי ארז שגיא נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום א' באב תשע"ד (28.7.2014). בן תשע-עשרה בונפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר הורים ושתי אחיות.

ארז הועלה אחרי נפילתו לדרגת סמל.

על מצבתו כתבו אוהביו: "בנופלך נוצרו תהומות של עיניים כחולות, חכמות וחיוך של ילד".

עדנה, אימו של ארז, ספדה לו: "לא האמנתי. אני רק רוצה עוד לספר לך, להגיד לך ולהזכיר לך כמה שאנחנו אוהבים אותך. אתה יודע מה אתה בשבילנו, אתה יודע איזה בור עמוק אתה משאיר. אנחנו כל כך אוהבים אותך פה כולם. מגיל כל כך צעיר סללת לך מסלול ברור וגם בחרת בדרך הכי קשה להגיע למטרה. נלחמת והשגת. בשיחה האחרונה אמרת לי 'אימא לוקחים לנו את הטלפונים. אל תדאגי. אני מוכן לזה. אני התאמנתי טוב'. עניתי לך: 'תשמור על עצמך ואני אוהבת אותך'. שמעתי את הפחד שיש לך בקול. כנראה שזה פחד שיש לכל לוחם שנכנס. אני לא נפרדת ממך. אתה משאיר לי כזה בור ענק, חלל שאתה תהיה חייב למלא אותו. ותסלח לי שלא הייתי שם בשבילך. תמיד הגנתי עליך. תסלח לי כי אני לא אסלח לעצמי בחיים. אני אוהבת אותך מלך שלי".

ספד לארז רב-סרן יניב, בן דודו: "ארז הוא המלך של המשפחה הזו. זה ילד שמתחילת דרכו ידע מה הוא רוצה לעשות. כשהוא הלך לפנימייה הצבאית, זה היה נגד הרצון של ההורים שלו. הוא ילד שבא מבית ציוני, ערכי וטוב. הם לא רצו לשחרר אותו והוא התעקש, ומה שהוא רוצה – הוא מקבל. הוא הלך לגבעתי ויצא לקורס מ"כים מוקדם. זה בחור שאין כאלה, אין כאלה אנשים. כל מה שעניין אותו – הוא חקר אותו ברמת חצי פרופסורה. בהתחלה, כשהיה ילד קטן, זה היה חרקים, אחרי זה מכוניות ואופנועים ולאט לאט זה המשיך עם הרצון לעשות קריירה צבאית. הוא רצה להיות מג"ד לפחות. תמיד הייתה לנו התערבות מי יצדיע למי בקצה, והוא ניצח. אני אצדיע לו".

הפזמונאי יוסי גיספן כתב שיר בהשראת ברכה ששלח ארז לאימו לכבוד יום הולדתה, כחודש לפני נפילתו: "אל תחשבי ששכחתי, הכול בסדר, אף פעם לא אשכח אותך / לפעמים קצת קשה לי לשמור על קשר אבל תמיד אהיה שלך / אולי השקט זוחל ומאיים על השלווה / גם אם הזמן עמד מלכת, לנצח תתנגן האהבה / את הכול, לפני הכול, אחרי הכול, תמיד זו את / אין לפנייך ולא תהיה לי אף אחרת בעולם / את היום וגם אתמול והמחר שלא נדע / אז בינתיים כותב אלייך ומקווה / אל תחשבי ששכחתי, זה רק נדמה לך, אלו רק געגועים / רוצה אותך מאושרת, תמיד צוחקת וממשיכה אל החיים / רוצה לומר את יקרה לי ויש לי עוד כל כך הרבה לומר / אבל בעצם, את הרי הכול יודעת, חייב להיפרד, הזמן נגמר". השיר הולחן על ידי תומר הדדי ובוצע על ידי רועי וגיא זו-ארץ כחלק מהאלבום "שיר וזיכרון 2015" של רשת גימל. הוא ניתן להאזנה ביוטיוב.

בני משפחתו וחבריו של ארז העלו לאתר יוטיוב מצגות וסרטונים לזכרו, בהם הסרטונים "אתה זה אני...", "הנסיך הקטן מפלוגה חץ", גיבור כארז" ו"בעיניו הכחולות" הכוללים תמונות וחוויות מתחנות חייו השונות. ביולי 2015 הכינו תלמידי מגמת תקשורת בבית ספר רוגוזין בקריית אתא, שם למד ארז, סרט המספר על חייו ונפילתו כפרויקט סיום י"ב שלהם. הסרט ניתן לצפייה ביוטיוב.

באתר פייסבוק נפתח דף קהילה "דף לזכרו של ארז שגיא ז"ל". בדף כותבים אוהביו דברים לזכרו ויש הודעות על אזכרות והנצחות.

לזכר חמשת החיילים שנפלו בקרב בנחל עוז, ובהם ארז, נחנך "שביל החמישה" במעיין שדמות דבורה, יישוב מגורי הנופל נדב ריימונד.

ביער ניצנה בדרום הארץ הוקמה "פינת מרגוע ארז". הפינה נגישה וכוללת חורשת עצי אקליפטוס ושולחנות פיקניק לקהל המבקרים. בני המשפחה סיפרו שהוא אהב את יער ניצנה ונהג לבקר במקום ולשבת בצל העצים, ולכן בחרו להנציח אותו באופן הזה. "זה בדיוק הנוף שארז אהב - המדבר, החולות, המרחבים העצומים שאינם נגמרים" סיפר אילן אביו. "האתר הזה מזכיר בתכונותיו את ארז – מרשים, שקט, אך יחד עם זאת צנוע ונחבא מעט. רק מי שמתקרב אליו זוכה להכיר את מעלותיו הרבות". על סלע ההנצחה במקום נחקק המשפט - "מכל הדרכים אני בחרתי את הדרך הקשה. בשבילי זאת הדרך בהשקט ובבטחה", המתאר את אופיו של ארז ודרכו. הסרת הלוט בפינה נערכה בסיום מסע שנערך לזכרו, מסע "דרך ארז".

בפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה, שם למד ארז, הקימו הוריו גזיבו ענק לחניכי הפנימיה – "פינת ארז", ובכניסה נשתל עץ ארז