0
1
1
עדי בריח - מנהלת קו לחיים סניף ירושלים
קשה להאמין שנפרדת מאיתנו.
חודש שכולנו מנסים לארגן את המחשבות,
ולעכל את גודל הבשורה העצובה.
לביא של עידו.
ככה קראתי לך מהשבוע הראשון שהכרנו.
כשיגל אמר לי שאח שלו מצטרף לקו לחיים הייתי מאושרת. ידעתי שתהיה איכותי אבל לא ידעתי כמה.
עוד באותו היום שבאת אלי לראיון הרגשתי איזה מיוחד אתה. הרגשתי שעם עידו שלנו יהיה לך חיבור אחר. איזה קשר היה לכם. קשר של פעם בחיים. ברגע אחד הפכת לאח גדול עבורו והייתם בילתי נפרדים.
כמנהלת חלק מתפקידי היה להסתכל מהצד על סיטואציות ולכוון במקרה הצורך.
איתך זה היה כל כך פשוט.
מעולם לא עזבת את עידו, תמיד דאגת, הלבשת, האכלת, נישקת, חיבקת, דיברת ופשוט אהבת.
לא הספיק לך רק להעביר את הזמן בפעילויות של הקו- רצית להפוך את עידו למאושר, ובלי לשים לב הפכת את כל הסביבה שלך למאושרת.
במחנה נטור בשנה שעברה עידו לא הגיע ושמתי אותך עם חניך אחר. חניך שלא היה פעיל שנים כי לא הצליח להתחבר למתנדבים ברמה האישית.
לקחת על עצמך כפרוייקט לעשות הכל כדי שהוא יהנה במחנה ויהיה שמח.
כבר לפני המחנה התקשרת אל החניך ורצית לדעת מה הטיפול, תרופות, מה משמח אותו, אוכל אהוב..
מתחילת המחנה ראיתי את החיבור המדהים ביניכם- שמת אותו לפני כולם והפכת אותו לכוכב.
באחד הימים שעשינו קיאקים - באת אלי ואמרת לי שזאת פעילות שפחות מתאימה לחניך שלך ואתם לא תשתתפו. על הדרך כבר לקחת איתך חניכים נוספים שלא רצו לעלות לקיאקים ומצאת מעיין באיזור. במקום לשבת באוטובוס כמו בד״כ ולהעביר את הזמן במזגן עד שנחזור הפכת את השעות האלה לשעות הכי שמחות ומלאות בחוויות.
לראות את החיוך שלך מהצד היה ממיס לי את הלב.
כל התמונות שלך הם רק עם עידו. לבד לא היה סיכוי למצוא אותך..
לביא. ידעת תמיד גם לאזן -עידו היה מקום ראשון אבל היית לא פחות משמעותי לאחרים.
אין חניך שלא ביקש ממני לצאת עם לביא לפחות לפעילות אחת. חניכים אהבו אותך מאוד. מתנדבים העריצו את מי שהיית. אני כמנהלת הייתי הכי רגועה ובטוחה כשאתה בסביבה.
כשהחבורה שלכם לפעמים הייתה עושה שטויות-
אליך פניתי ראשון . היית מנהיג שקט וכריזמטי.
ידעת להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון ולסגור את הסיפור בלי הרבה רעש. העיקר שכולם יהיו שמחים והחניכים לא יפגעו.
לפני חצי שנה ביקשתי ממך פעם ראשונה לצאת במקומי כמנהל שבת כשהייתי בחול. זה תפקיד רציני הדורש אחריות ותשומת לב לכולם.
הסכמת רק אם אתה עדיין חונך של עידו באותה השבת.
כמובן שהסכמתי כי ידעתי שאין לי ברירה
ואתה היחיד שתהיה מסוגל לשלב בין ניהול השבת לחונכות של עידו. במוצאי שבת סיפרו לי כמה מוצלח היית, שמת לב לכולם, דאגת לבנות שירות שהן בסדר ועשית את זה כאילו זה בשיגרה שלך..
זה מי שהיית.
אדם גדול ומיוחד שרואה את כולם.
לביא לקח על עצמו כל משימה- ברצינות, התמדה ודבקות במטרה. לביא לא היה רק מתנדב.
הוא היה צוות טכני מבלי שהתבקש, אחראי אווירה, הראשון שמעלה חניכים לאוטובוס, אלוף בסידור התא מטען כאילו זה חידה שצריך לפתור.
כשלביא היה רואה מתנדב חדש שלא יודע לקפל כיסאות גלגלים פשוט שימש דוגמא אישית והסביר לו איך עושים את זה בפשטות.
לביא היה אחד שאפשר לסמוך עליו בעינים עצומות.
אני רוצה לשתף אתכם שאומנם קו לחיים היה מקום ראשון אצל לביא.
אבל לא על חשבון המשפחה.
לביא היה מוכן לוותר על כל דבר בשביל החניכים- אבל אם הייתה פעילות שנפלה על אירוע משפחתי ידעתי שהמשפחה לפני הכל.
באחד האירועים שהייתי במצוקה של מתנדבים ניסיתי לשכנע את לביא להגיע לפעילות, היה לי מוזר שהוא לא נרשם כשהוא יודע שצריך אותו.
לביא אמר לי ׳יש השבעה לאח שלי יגל ואני חייב להיות שם איתו אז לא אוכל לוותר על זה..׳
לביא. אני בטוחה שאתה פה. אתה שומע אותנו. אני רוצה שתדע שזכינו להיות איתך בשנים האחרונות הכי היפות שלך.
היית מתנדב גדול עם לב ענק. פשוט חבר אמיתי .
תודה על הביטחון שהענקת לכולנו, על אהבה שהשארת בלב שלנו, על חיוך שלא נשכח לעולם, על נתינה אינסופית שאפשר רק ללמוד ממנה.
אנצל את ההזדמנות לבקש ממך סליחה אם כמנהלת לפעמים לא הייתי רגישה מספיק.
מקווה שתמיד ידעת כמה אני מעריכה אותך.
בשיחה האחרונה העמוקה שלנו דיברנו על הפרידה שלי מקו לחיים אחרי ככ הרבה שנים. דיברנו גם על הגיוס שלך ועל הקושי לעזוב את עידו שלך.
אבל משפט אחד חרוט בזכרוני
״גם כשאהיה בצבא , אני לא נעלם רק לוקח הפוגה. אני תמיד רוצה להמשיך להיות חלק ממשפחת קו לחיים בדיוק כמוך..״
אז אני פה היום עומדת ומבטיחה לך- אתה תמיד תהיה חלק ממשפחת קו לחיים.
ואני באופן אישי יחד עם כל החברים אעשה הכל להנציח אותך בדרך שכ״כ אהבת.
אני בטוחה שתלווה אותנו ואת משפחת קו לחיים ירושלים לנצח.
נשארנו שבורים ומתגעגעים💔
תשמור עלינו מלמעלה.
עדי בריח
מנהלת קו ירושלים לשעבר.
