סמל מקסים מולצ'נוב ז"ל

אלעד ששון, חברו של מקסים

הסיפור שלי ושל מקסים התחיל בטירונות ששובצנו ביחד באותה פלוגה. לאורך כל הטירונות הוא היה שם לידי וליד כל החברים שלי ברגעים קשים ומאתגרים שהיו לנו. לפני שעלינו לגדוד הוא עבר לצוות 1א ואחרי שזה בוטל אני הייתי מאוד עצוב כי רציתי שהוא יהיה איתי עד סוף השירות.
יש רגע אחד שלא אשכח לעולם ממנו. היינו במסע כומתה ולכבוד המאורעות הבאתי אבוקה בשביל האש והיופי. ואז מקסים שאל אותי בחיוך שייחד רק אותו ״מה זה?״ וכשאמרתי לו שזה אבוקה הסברתי לו למה זה משמש וכמה אני אוהב את הדבר הזה שמלווה אותי תמיד ואז הוא שאל אותי עם המבטא שלו ״איך אבוקה נראית?״ ואחרי זה הדלקתי אותה והוא מאושר בטירוף והתלהב ממש, הוא אמר לי שזה פעם ראשונה שהוא רואה דבר כזה ❤️
לכל אירוע ביקש שאביא אבוקה, מאז כשאני מדליק אבוקות אני נזכר בו

יגור לויטס, מדריכו של מקסים

אני הייתי חייל בודד גם מאוקראינה ופגשתי אותו לראשונה כשהייתי אחד המדריכים בכפר הנוער ''הדסה נעורים''. ראיתי את מקסים לראשונה ומיד בנתי שמדובר בבחור זהב, עם לב ורק רוצה לתרום ולעזור לכולם. כשישבנו ודיברנו לראשונה, והוא סיפר לי את הסיפור חיים שלו מיד הבנתי באיזה בן אדם מדובר. בבן אדם עם לב זהב, שתמיד שם את אחרים לפני שהוא שם את עצמו ותמיד דואג לכולם לא משנה מה.
לא פגשתי בחיים הרבה אנשים כל כך אמיתיים וכנים עם עצמם והסביבה שלהם כמו מקסים.

לקראת הגיוס, ישבנו ובדקנו יחד איזה יחידות יכולות להתאים ומה מעניין אותו אבל העיקרון היה ברור- מקסים יהיה לוחם. גם אם לא, לאן שהצבא יצטרך אותו הוא יעשה הכל כדי להצליח.

''לאן שהצבא חושב שצריך אותי אלך ואהיה לוחם''. היה אומר. למדתי ממנו צניעות וחריצות. כל סוף שבוע שהוא יצא מהבסיס הלך לעבוד כדי לחסוך, לתכנן ולהגשים את העתיד שלו בישראל. בעבודה, בצבא ובכל תחום שהשקיע - ראה הצלחות וקיבל אותן בצניעות יוצאת דופן. דמותו ואישיותו תלך קדימה עם כל מי שהכיר אותו, ואיתי בפרט.

לזכרו ❤️‍🩹

טל רביב, מש״קית ת״ש של מקסים

״לגבי מקסים שלא אשכח-
האמת שפשוט תמיד שביקשתי ממנו לשלוח אישורים או לבוא למשרד הוא היה בא בחיוך, בחור חייכן, וישר ראיתי שיש לו לב זהב. אחד החיילים שאני יותר זוכרת שנהניתי באמת להיות שם בשבילו, אפילו סתם כדי לשמוע איך היה לו במסע או בשטח. ידעתי שאין הרבה כמו מקסים.
התרומה של מקסים לכל מקום הייתה בחיוך שלו, בטוב לב שלו, בקסם שלו שאין לעוד הרבה. אזכור אותו לנצח״

דומיניק, מדריכו של מקסים

20/2/26

לקח לי כמה שנים טובות למצוא מילים מתאימות כדי לנסות להעביר בכתב מי מקס היה בשבילי ולא רק ואיך הוא נלקח מאיתנו.
האמת היא שאני חושב שאין דרך לתאר את האור שמקס פיזר סביבו בטקסט אחד, ואפילו לא במאות ספרים.
כל אדם הוא עולם ומלואו - במיוחד נער שהיה מלא בנתינה כמו מקס.

הכרנו בכפר הנוער הדסה נעורים, ליד נתניה. בשבילי זה תמיד יהיה מקום על הים עם השקיעות הכי יפות בארץ.
חיינו זה לצד זה ארבע וחצי שנים, וזכיתי להיות מדריך מוביל בקבוצה שבה מקס גר ולמד.
עברנו יחד את כל סגרי הקורונה, בגרויות ועוד אינספור חוויות יומיומיות.

מה שתמיד אפיין את מקס היה הרצון לתת ולהתנדב - גם לדברים שפחות כיפים. עבודה, ניקיונות, משימות שאף אחד לא רץ אליהן - הוא תמיד היה שם. מוכן להרים את הכפפה בשמחה ובאהבה, בלי אינטרסים אישיים.

בתחילת י”ב חיפשנו מישהו שייקח אחריות על הצגת הקבוצה וטיפול בבעיות שבתוכה. אף אחד מהחניכים לא רצה לקחת את זה על עצמו - בגרויות, עומס, עניינים אישיים.
מקס לקח. ובאיזו אחריות.
הוא היה שם לא רק בשבילי - אלא בשביל כל 23 החניכים. בכל ערב היה מגיע לחדר צוות ויושב איתנו לפתור בעיות של כולם, עד כיבוי אורות.

היינו קבוצה של נעל”ה. בסיום בית הספר התחילו לעלות שאלות - להתגייס או לא, להישאר בארץ או לחזור למדינה שממנה עלו.
למקס לא הייתה בכלל שאלה. הוא עלה על מדים והתגייס בגאווה, עם אהבת ארץ ענקית ובלב שלם.
אין לי ספק שגם בשירות הוא היה משמעותי וחבר נאמן ,בדיוק כמו שהיה בכפר.
ואין לי ספק שהוא עוד היה נוגע ועוזר להרבה אנשים בדרכו, אם לא היה נלקח מאיתנו בדרך כל כך אכזרית.

אני אוהב אותך מאוד, מקס. ותמיד אוהב אותך, ילד.
הבטחתי לך שנחגוג שחרור מהצבא ואני בטוח שעוד נחגוג, כשאצטרף אליך, איפה שלא תהיה.

אני מודה להורים ולאח של מקס על החינוך שנתנו לו, על זה שלימדו אותו לאהוב את הזולת בלי גבולות. רק נתינה טרייה.

שגיא בסון, חברו של מקסים

״לא אשכח שיום אחד קיבלתי שעות ביציאה בטירונות וגם מקסים, והוא ראה אותי מבואס במרכזית באר שבע והגיע אליי עם קוראסון שוקולד ואמר לי: ״קח, תאכל משהו מתוק״. אמרתי לו תודה רבה ושאלתי כמה זה עולה ואחזיר והוא אמר:״ לא צריך, אתה מחייך אני מאושר״.
הוא ישב איתי לשיחה ושאל אותי למה אני עצוב, הסברתי לו שאני מבואס וקשה לי עם הטירונות הזו ולא קל שכל פעם אני מקבל שעות יציאה על שטויות ולא רואה את הבית.

ואז, מקסים אמר לי משפט שלא אשכח בחיים: ״לעולם אל תתבאס על זה שאתה לא הרבה בבית, המשפחה שלי באוקראינה ולא ראיתי אותם הרבה מאוד זמן״ נכנסתי מיד לפרופורציה וכך התחיל הקשר שלי עם הילד עם החיוך על הפנים. מקסים לימד אותי המון דברים, בעיקר העניין של לקחת הכל בפרופורציות שיש אנשים כמוהו, חיילים בודדים שחוזרים לבית אבל אין מי שיחכה להם לקבלת שבת איכותית ואוכל של בית.

הוא לימד אותי על צניעות, הראה לי כמה חשוב היה לו להתגייס ולשרת את המדינה למרות הכל. הוא היה הבחור הכי אנרגטי שאני מכיר שתמיד חייך בכל מצב, גם כשממש חרא וממש קשה תמיד היה מפיץ אור״

שלם נוקד, חברו של מקסים

אני זוכר את מקסים טוב טוב שהוא היה מחבק הרבה ובהתחלה לא הייתי יודע איך לאכול את זה אבל לאט לאט הבנתי שזה סוג הבן אדם.
אין ספק שתמיד בזמנים קשים מקסים ידע איך להרים עם החיוך שלו. מקסים השאיר חותמת לכל מי שהכיר אותו ובכל מקום אשר היה, תמיד היה אוהב להגיד: ״היה חזק אתה לוחם״.
מקסים היה בן אדם אוהב, שכל מה שמחפש זה להיות שם בשבילך גם אם לו זה הופך דברים ליותר קשה, הוא היה דמות להערצה.
השיחה האחרונה שלי איתו הייתה שבועיים לפני שנפל, הגעתי לשבטה לקורס מפקדים והייתי מצוברח ומקסים בדיוק הגעת לקורס נט״ר. הוא הגיע עם החיוך הקסום שלו ולאט לאט זרמתי לשיחה לזמן ארוך שבסופו של דבר גרמת לי לחייך ולצאת מאושר.

אשתף שבשיחה שלנו היו לו המון חלומות שלצערי אותם הוא לא יגשים, אבל בשיחה הוא נתן לי תקווה כל כך גדולה לחיים ברגע שהכי הייתי צריך.
וזה כל סוד הקסם של הרמטכ״ל, גם כשלא היה לו דרגות כל הכתף
אוהב ומתגעגע המון ❤️״

לירון משעל, חברו של מקסים

את מקסים אני הכרתי מהיום הראשון של חלוקת הצוותים בטירונות אוגוסט 22.

הוא היה בן אדם שתמיד עוזר לכל אחד במה שהוא צריך בלי להסס, לא משנה מאיפה הוא בארץ ומה הוא עבר בחיים.
למרות הקשיים שהיו למקסים בתור חייל בודד והריחוק מהמשפחה שנמצאת תחת מלחמה באוקראינה, הוא אף פעם לא הראה את זה לחברים שלו וכל דבר עשה תמיד בחיוך ענק על הפנים.

הסיפור שלא אשכח לעולם ממנו היה באימון קיץ שהיה לנו ברמת הגולן. חום יולי-אוגוסט, אימון בשטח בתת תנאים. התחלתי להרגיש לא טוב באמצע תרגיל, חושב שהתייבשתי. ואז מקסים ניגש אליי.

״מה קורה לירון? הכל בסדר? בוא אני עוזר אותך״. למרות שניסיתי להסביר לו שאני בסדר, מקסים התעקש לעזור לי. הוא הלך להביא לי מים וישב איתי, ווידא שאני מרגיש יותר טוב ולא שחרר.

כזה היה מקסים, כשם כן הוא. היה מקסים את כולם במילים ובמעשים שלו, היה דואג לכולם ועוזר לכל בן אדם בכל מה שהוא היה צריך.
לזכרו🥀

איתן עלייב, חברו של מקסים

״ביום הזיכרון 2023, התקשר אליי מקסים ז״ל ושאל למה יש אזעקה והיה מאוד לחוץ מזה. הסברתי לו למה, ואחרי זה מקסים שמע את החדשות ושאל:״איתוש, מה זה חלל למערכת בישראל? מה מישהו טס לחלל?״ צחקתי והסברתי שחלל מערכת ישראל זה חייל שנהרג עבור המדינה בפעילות מסוימת. הוא שאל:״מה זה שני? קשה לי להגיד את זה״ והסברתי לו שנופלי פעולות האיבה אלה נרצחים בפיגועים. מקסים ניסה להבין, שידר שכן, אחרי זה לא אבל בשורה התחתונה הוא הבין את המשמעות. ב20:00, נשמעה צפירה והוא אמר לי:״אההה נכון, אני לזכור זה אזעקה משנים קודמת״ והסברתי לו את המהות.

יום למחרת, הוא התקשר אליי שוב וסיפר לי את מה שהוא הרגיש בהר הרצל כשפקד קבר. מקסים ז״ל אמר לכולנו שאלה הגיבורים האמיתיים של כל המדינה. הוא התיישב שם ודיבר עם חייל בודד. בטוח שניסה להצחיק אותו ותמיד חייך, בדרך שלו. אמר לכולנו שיום יבוא ויהיה הרמטכ״ל ויודיע שכבש את העולם ויעזור לאוקראינה במה שצריך.

מתגעגע אליו בכל יום 🥀

סיטר הנובר, חברו של מקסים

10/10/25


״מסע ממ בטירונות, הממ בחר בי להיות קשר במסע שלו, הריץ אותי כמו שלא חשבתי שאפשר להריץ מישו הלוך ושוב לאורך השיירה ולדחוף אנשים קדימה, לקראת סוף המסע, כאשר היינו כבר בסוף עליית מצדה, הממ אמר לי ללכת להביא מישהו שנתקע בתחילת העלייה, חשכו פניי, בחליטות אני יורד למטה ופתאום מישהו רץ לידי, ככה פתאום, אחרי לילה לבן של מסע, אקטים למיניהם והמון צעדים, מקסים צועק לי ״קדימה סיטר אני נעזור לך להרים אותו למעלה״ מעורר השראה, עזרתי כוחות אחרונים וירדתי עם מקסים למטה. סוף המסע התחבקנו במדים רטובים אבל באושר שהסיוט הזה נגמר״

יונתן פרימור, מפקד הסוללה של מקסים

11/7/25


״הצוות של מקסים היה בשבוע הראשון לעלייה לסוללה בלעדיו (מקסים היה בהתאוששות מהתרומה) ועשה גם אימון צוות בלעדיו. בתרגול המסכם של האימון צוות סיפר לי מי שתרגל כטען באותו זמן, ששווה לי לחכות לשבוע הבא שיגיע מקסים ״כי הוא טען חיה״. כעבור שבוע מקסים הגיע לסוללה, ודרשתי מאלכס שהיה מפל״ג ומפקד הצוות לעשות אימון צוות חוזר, כדי לבנות אורגניות גם עם מקסים. בתרגול המסכם של אימון הצוות השני החלטתי שאני הולך לבחון את ה״טען חיה״ שסופר לי עליו. התמקמתי בצריחון טען מעל מקסים והתחלתי לתרגל את הצוות כשאני מתמקד במקסים. הסט לא בייש יום קרב, ולא משנה כמה פגזים הוא היה צריך להרים וכמה קושי מקצועי ופיזי ניסיתי להערים עליו, הכל הוא עשה בחיוך, בצחוק וברצון להיות טוב.
כשסיימנו את התרגול, מקסים ישב בכניסה לתומ״ת עם שכפ״צ פתוח, מזיע בטירוף. שאלתי אותו אם היה לו קשה והוא ענה במנגינה שמאפיינת את הדיבור שלו ״כן היה קשה אבל היה טוב עם צוות״.
כאקט של חוסן מנטלי, 5 דקות אחרי סוף התרגול החלטתי להקפיץ שוב את הצוות לתומ״ת לעוד סט. מיותר לציין שמקסים רץ לכלי עם חיוך מרוח על הפרצוף.
כי זה מקסים, כשקשה הוא מחייך, כשקשה הוא מסתכל על זה שלפחות טוב לו עם הצוות.
אני מאמין בלב שלם שגם שבוע אחרי זה, כשהוא ירה באירוע מבצעי כטען, החיוך שלו בסוף היה זוהר יותר מכל 6 פגזי התאורה שהוא ירה ביחד.״

ענת סער, מדריכתו של מקסים בהדסה נעורים

7/11/25


מקסים היקר, מקסיק שלי
ככה תמיד הייתי תמיד קוראת לך, גם בהודעה האחרונה שדיברנו
ילד שמח, חייכן ומאושר. הילד הכי נאמן שאני מכירה.

תמיד תישאר בליבי ובלב של כל האנשים שהכירו אותך.
תמיד הייתי גאה בך ואתה יודע את זה. היית בשבילי כמו בן, ובכל פעם שהיית יכול היית מרים אליי צלצול ובא לבקר אותי.

אני לא אשכח את הפעם האחרונה שהתראינו, כשסיימת טירונות ונקראת לתרום מח עצם וסיפרת על זה בגאווה גדולה.

הייתי בשבילך כמו אמא ב3 שנות לימודים עם קשיים- בגרויות, חיים תחת הקורונה, פרוץ המלחמה באוקראינה מולדתך אבל למרות הכל לא נתת לשום דבר לעצור אותך והשגת את כל המטרות שלך בחיים- בין אם בלימודים ובין אם בצבא.

אני מתגעגעת מאוד, ויודעת שאתה שם למעלה מחייך ושומע אותנו.

אריאל נוי, חברתו של מקסים

8/8/25


מקסים
בהרבה דברים היית טוב, אבל בלהצחיק את הסביבה שלך באמת היית מצטיין.
לא אשכח איך כל פעם לפני מסדר בטירונות שלנו יחד, היית מוריד לאחת מאיתנו את הגומייה בשיער, בדיוק לפני שכולנו היינו סופרים 10, 9 לאחור.
שנייה לפני שצריך לעמוד ולא לזוז בכלל היית מוריד לנו את הגומייה מהשיער כי ידעת שלא נוכל לזוז במסדר כדי לסדר את זה,
לא היינו יכולות לעשות כלום עם הסיטואציה, אז היינו מתפקעות מצחוק.
יומיים לפני המקרה, פגשתי בך שוב בבאח,
כשאני מפקדת בטירונות ואתה באת לקורס נטר מהסוללה שהייתה אז באיוש.
והמוטיב החוזר חזר גם שם, לאחר שנה וקצת בצבא.
הצחקת אותי מול החיילים שלי ודיברת איתם והצחקת גם אותם,
ואפילו דאגת שאספיק לאכול משהו לפני שארד שוב לשטח, לקחת בננה מהפינת פריסה, שמת לי בתוך הווסט בלי שאבקש אפילו, כמובן.
כזה היית, מצחיק את כולם, דואג לכולם.
בלי שום אינטרס, הכל מאהבה אמיתית.
כי באמת היה לך אכפת.
תודה לך על הרגעים האחרונים שלנצח יינצרו בלב שלי כרגעים הכי מצחיקים שלנו יחד.

טל רוזנבוים, מפקד הפלוגה של מקסים בטירונות

אספר קצת על מקסים מנקודת המבט שלי, כמסול שלו בטירונות.
אז מקסים מהרגע שהגיע לסוללה נכנס לליבי ולליבם של המפקדים, היה שטותניק, חבר טוב, זה היה ניכר מקילומטרים, בכל מסי, בכל אקט, בכל קושי שנתנו למחזור לחוות הוא היה מקדימה, מזיע, אדום, עם קושי ניכר אבל תמיד תמיד סוחב איתו אנשים, מדרבן ומרים לכולם.
מקסים היה חייל בודד, כמסול ביקרתי את מקסים כמה וכמה פעמים, לא אשכח שהגעתי אליו יום אחד כשהיה בבית, הוא היה על אזרחי ובגדים רגילים ואני על מדים, מקסים בתמימותו הצדיע לי, אמרתי לו תוריד תוריד את היד, לחצתי לו את היד ונתתי לו חיבוק.
הוא סיפר לי לעומק על עצמו, על המשפחה ועל הדירה שבה הוא גר.
אחד המפגשים הזכורים לי ביותר ממקסים היו לאחר התרומת מח עצם, המחזור כבר נגמר, הלוחמים החדשים נקלטו לגדוד ואני הייתי בחופש מכיוון שעדיין לא נכנסתי לתפקיד מסול ברק.
נסעתי עם דקל שהיה אז המשהד לביצו בהרצליה, מקסים היה נראה מצויין, כאילו לא עבר שום פרוצדורה רפואית, ישבנו עם מקסים, דיברנו, העברנו חוויות מההכשרה וצחקנו.
נפרדנו לשלום ואיחלתי לו בהצלחה בגדוד ושאני סומך עליו ואוהב אותו.

הזיכרון האחרון שלי ממקסים זו ההלוויה שלו, הייתה לי הזכות לפקד על משמר הכבוד בהלוויתו, אני והלוחמים מהגדוד שהבנו את השליחות שלנו ושזו דרכו האחרונה וכל כך רוצים לכבד אותו בה.

אני כבר לא מעט שנים משרת את עם ישראל בצהל ופגשתי כבר לא מעט חיילים בודדים שנכנסו לליבי, מקסים לעולם יישאר הלוחם עם החיוך, עם הנתינה ועם הרצון להיות רמטכל, הוא יישאר בליבי ובליבנו לעד❤️

סיפורו של דן בנאים, חברו לצוות של מקסים

אני ומקסים היינו ביחד בצוות בטירונות ובמחזור הראשון בגדוד.
פעם אחת נשלחנו ביחד לשבוע שמירות בחרמון (בזמן סופת שלג מטורפת) והיה מלא שלג. אמרו לנו שיסיעו לנו לשם את התיקים הגדולים כדי שלא ניסחב. כל הדרך לשם הייתה מייגעת אבל עם מקסים זה הרגיש כמו הרפתקאה, בכל מקום שעברנו בדרך הייתה למקסים דרך לעשות לנו אווירה טובה. אפילו כשחיכינו שרכב שלג יבוא לאסוף אותנו ועמדנו בשלג בחוץ על מדי א מקסים החליט שעכשיו עושים קרב שלג. בסוף התיקים שלנו לא הגיעו והיינו תקועים בלי בגדים בחרמון אבל משום מה רק אותי זה הדאיג, מקסים נשאר באווירה שלו הטובה

רפאל ליבוף, חברו ומפקדו של מקסים

אני זוכר את היום שבו הגעתי לבקו"מ להתגייס לתותחים אחרי שסיימתי קורס עברית במחווה אלון. הגעתי, וישבתי בצד על הטלפון שלי. מקסים גם הגיע שם ממחווה אלון. הוא זיהה אותי, ראה שישבתי לבד, ישב איתי והתחיל לדבר, משהו שהפך את היום שלי להרבה יותר טוב.
מקסים היה ממשיך כך בטירונות, מרים אנשים, עם החיוך שלא ירד אף פעם. בכל מקום, בחדר אוכל, בשטח, בשעת ת"ש ובכיתת המש"קית עברית, המשימה האישית של מקסים היה לשים חיוך על כמה שיותר פנים.
הוא המשיך ככה כל השירות שלו. בשבוע לפני הפיגוע היה לו משפט שבו קיבל ריתוק. הוא ניגש אליי, כבר המפקד שלו, ושאל אותי אם הוא יכול ללכת הביתה ליום אחד לעשות כביסה, תוך שהוא מבטיח לי "הריתוק בסדר, זה עובר", ואז הוא הלך למרכז סוללה להיות עם כולם, שתוך כדי החיוך לי ירד אף פעם.
מקסים הוא דוגמה מושלמת לאדם שנהנה מאושרם של סביבתו, שעשה הכל כדי לגרום לאנשים לחייך.
נזכור אותך לנצח, גיבור ישראל ❤️

עומרי דניאל, אחד ממפקדיו של מקסים בטירונות

יום אחד בצופים אני וזדה הכנו חמגשיות לשומר וכשהגענו ראינו שנשארה חמגשית ספייר, ראינו שיש עוד עמדה שאנחנו לא מכירים באופק. הלכנו אליה וצעקנו לשומר לרדת, פתאום יוצא מקסים מהעמדה וצועק מרחוק ״מה קורה מפקד עומרי״ ורץ לכיוון שלנו, הבאנו לו את החמגשיות והוא היה מבסוט עד השמיים, מקסים מתחיל לשחק לי בשיער וצוחק ממתי יש לי פטור שיער מחבק אותי וחוזר לעמדה

דניאל יצחק, חברו של מקסים בשירותו הצבאי

כל פעם שהסוללה עלתה תורנות מטבח בטירונות, היה לי מין מסורת שהייתי לוקח לימון מהמקרר פירות ואוכל אותו, כמו שהוא. מהר מאוד מקסים ראה אותי עושה את זה והצטרף, וזו נהייתה המסורת שלנו - עושים חצי חצי. כמובן שמקסים היה מסיים אותו בביס אחד, לפעמים גם עם הקליפה. פעם אחת גם החלטתי להפתיע אותו בנוהל שבת והבאתי לימון למגורים וכמובן שעשינו חצי חצי, וביקשתי ממנו להצטלם.
השמחה, האנרגיות ורוח השטות שמקסים הפיץ לכל עבר בכל מקום בו היה היו מטורפות לגמרי, ואפשר לשמוע את זה מכל אחד שהכיר אותו.
מתגעגע אליך הרמטג"ל❤️

אסי מליס, מפקדו של מקסים בטירונות

28/11/25


אני ליוויתי את מקסים מהיום הראשון שלו בטירונות בגדוד 411.
אני זוכר את היום הראשון, ערב רעל- הלוחמים התחלקו לצוותים והקראתי את שמות הלוחמים שאיתי בצוות- דאגתי שהצוות שלי יהיה הצוות הכי טוב וחזק שיש ולכן בחרתי אותם בפינצטה, וכשהסתכלתי על מקסים ישר הבנתי שמדובר בלוחם מטורף ושהוא חייב להיות בצוות שלי.

במסע, מקסים עבד כמו מטורף והרים את החברים שלו שהתקשו ובמשך כל הטירונות וכל משימה שהייתה- מסדר, שבוע שטח או קרב מגע הוא היה עושה הכל ברמה גבוהה ובמקצועיות. גם במסעות, תמיד היה סוחב את המאג והיה תומך ועוזר לחברים שלו שמתקשים.

היה לו לב זהב, כשנקרא לתרום מח עצם לא היה לי ספק בכלל שהוא יסכים. המשכתי לפקד עליו גם בגדוד ולאחר מכן דרכינו בצוותים התפצלו אבל לא בסוללה. הוא היה נוכח בכל רגע של הסוללה, בכל מקום ובכל רגע הקשר בינינו היה חזק ותמיד הוא היה נוכח בסוללה.

הוא היה הלב של הסוללה ותמיד החזיק אותה ברגעים קשים. כשנפל בפיגוע הייתי הכי עצוב שיש, כזה מלח הארץ הלך לנו. אני מתגעגע אליו מאוד ואין יום שאני לא חושב עליו.

הייתה לי הזכות לפקד עליו, יהי זכרו ברוך 🥀

סקאי לדני, מש״קית העברית של מקסים בטירונות

לי ולמקסים היה קשר מאוד מיוחד. מקסים היה בין החיילים הראשונים שזכיתי לעזור להם וסיטואציה אחת שזכורה לי מאוד זה שהייתי צמודה למקסים בטירונות בזמן הקורס נט״ר שהוא עבר. באמת כל הקורס היה לו קשה ברמות, גם חיילים שהם לא עולים לא מבינים על ההתחלה מה רוצים מהם עם כל המילים והמושגים האלה אז לעולים חדשים זה פי כמה יותר קשה, והוא באמת לא וויתר כל הקורס והיה יושב איתי ועם המדריכות נט״ר בלי סוף, לומד ,מחייך , צחק ובאמת עם מוטיבציה אינסופית. בסוף את המבחן הוא לא עבר בנקודה ואני בסוף הייתי הרבה יותר מתוסכלת ממנו כי הוא באמת ככ השקיע והוא צחק עליי ואמר לי שהכל טוב ונעשה עוד מועד למבחן וזה מראה המון על מי שמקסים היה. בן אדם עם שמחת חיים בלתי פוסקת, מוטיבציה ורצון שיש רק לו❤️

סיפורו של דור קופר, חברו של מקסים בשירותו הצבאי

על מקסים שלנו אני יכול לספר שהוא היה מעלה לי חיוך על הפנים בכל זמן שיש. כל פעם מחדש שהייתי פוגש אותו. כל פעם הוא היה אומר “קופר מה שלום אתה?” והייתי נקרע מצחוק.

מקסים זה בחור שנוטר ממנו שמחה, אושר. רואים שהוא היה אחד כזה שמסתפק תמיד במה שיש לו ורוצה רק לעזור לאנשים. הוא תמיד חושב על אחרים לפני שהוא חושב על עצמו, תמיד נותן מעצמו מעל כל השאר.

בחור שלא יודע מה זה רע, תמיד טוב. כל כך אמיתי וכנה. במשימות אין מה לפרט אפילו. בכל מקום נתן את המקסימום תמיד, בין אם זה במסדרים, במשימות מבצעיות, ברי פגזים או סתם לארגן ערב סוללה.

לא אשכח בחיים את הרגע שפגשתי אותו באקט מפל”ג בטירונות שבו אני והוא הובלנו את האלונקה הראשונה קדימה. את איך שהוא צחק “איזה כיף לי איזה כיף עם אלונקה”. אני כל כך מתגעגע.

אם אפשר לסכם במילה זה חיוך. ילד פשוט עם שמחת חיים ודברים חיוביים.

לא יאמן שכבר שנתיים כמעט אתה לא איתנו. מקווה שטוב לך איפה שאתה ואתה שומר עלינו מלמעלה❤️

העמוד אינסטגרם להנצחתו

https://www.instagram.com/remember_maxim_molchanov?igsh=dXZ1YWgxN3kyYmF5&utm_source=qr

כתבה ב'מעריב'

"חייו נקטעו באכזריות": סיפורו המדהים של הלוחם מקסים מגדוד 411

https://www.maariv.co.il/news/military/article-1098935

פודקאסט הנצחה לזכר מקסים 🥀

https://open.spotify.com/episode/1UAgkg3HkXpKUWDGIeGUMp?si=Gb0baaVHTcC5KFXOM9Jc8A

כתבה ב'ישראל היום'

"שמעו את סיפורו ולא יכלו להישאר בצד": "הרמטכ"ל" שלא הכרתם | https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/20370591