סמל עדי דנן הי"ד

אודות

עדי שירת כמפקד כיתה בגדוד צבר שפרצה המלחמה הוקפץ לכפר עזה חילץ משפחות רבות וחיסל מחבלים נכנס בכניסה הראשונה לעזה ולאחר ארבעה ימים של לחימה נפל עם כל מחלקתו באסון הנמר אסון שבו טיל נ״ט נורה על הנמר, הנמר בו שהוא תחמושת שהייתה איתם בפנים התפוצצה בעקבות הפגיעה וכתוצאה מכך כלל החיילים נהרגו מלבד הנהג.
עדי הותיר אחריו הורים אחות תאומה אחות קטנה בת זוג ועוד שלל חברים שהיו לו כאחים.
כל אחד שהכיר את עדי יכול לספר על הטוב לב שלו במשך שעות כדי היה ילד רגיש אהב את כל האהובים שלו מהלב ומהנשמה לא היה אדם טהור ממנו לא היה בו גרם של רוע הלוואי שכל אחד היה זוכר להכיר אותו הוא תמיד ניסה לעשות טוב לכל מי שפגש בחייו תמיד המטרה העליונה היא להסב אושר לכולם ושכולם יהיו מאושרים.
החיילים שלו היו לו כמו אחים קטנים הוא דאג להם 24/7 גם מחוץ לבסיס היה מספר אותם בשעות לא שעות רק כדי שיהיו מרוצים מאיך שהם נראים, מושך אותם בתרגילים ובמשאות עד שהמדים נקרעים.
עדי היה ילד חייכן שמע מוזיקה בקולי קולות לא היה אפשרי לא לשמוח לידו הקריב את חייו עבור מדינה שלמה כמה וכמה פעמים מתוך אהבה לעם ישראל.
עדי היה מפקד מדהים!! החיילים שלו היו חשובים לו ברמות הם תמיד היו יותר חשובים ממנו וכל מה שעשה היה מתוך רצון שיהיה להם טוב. כשסיים קורס מכים רצו שיהיה מפקד טירונים בגלל שהצליח בכל תחום בקורס אבל הוא התעקש להגיע לגדוד כי רצה להתעסק בהגנה על המדינה ולא בהכשרת טירונים אפילו שידע ששניהם חשובים מאוד אבל רצה לצאת לשטח ובגופו להגן.
עדי אהב את המדינה מאוד ובכללי אהב כל בן אדם. לכן לאורך כל השירות שלו אנשים מספרים עוד מהרגעים של הגיבוש לסיירת שלא עבר כי איבד הכרה- הוא תמיד תמיד משך את כולם, החזיק והרים את המורל, עודד וידע להגיד את המילים הנכונות ביותר. חברים שלו מהשירות מספרים שלא היו עוברים את מה שעברו אם לא היה שם לצידם.
לאחותו התאומה קוראים לינוי, ולאחותו הקטנה קוראים ליאור
לבת זוגתו קוראים יהלי
הוא נקבר בבית העלמין ביבנה