סמל שני בנימין-צבי (בניצ'קה) יעקובוביץ ז''ל

אודות

בני נולד בבית החולים "רמב"ם" בחיפה, ומאז לידתו גדל בקריית אתא.

השם בנימין ניתן לו על שם בינה, סבתהּ של אימו. שמו השני, צבי, ניתן לו על שם דודהּ של אימו. הוריו קראו לו בני, בניצ'קה. חבריו כינוהו בנצ'יק, ואילו הוא אהב לקרוא לעצמו בנוסיק. בגיל שנתיים הוריו התגרשו. סבתו מוסיה עזרה בגידולו.

בבית, במקום הבטוח, הרשה לעצמו לנהוג בשובבות ובמסגרות החינוך שלמד בהן שמר על כללי המשמעת. מעולם לא העירו לו מחנכיו, לא בגן הילדים ולא בבית הספר. בילדותו היה ביישן וצנוע ורק כשגדל והתבגר נפתח לסביבה והשתחרר.

מגיל צעיר טיפח מעגל חברים רחב, מבית הספר ומחוצה לו. הוא אהב לצחוק ולהצחיק והיה מלא שימחת חיים בקרב חבריו. גם בקרב בני משפחתו ידע להפיג מתח וליצור סביבו אווירה נעימה ונינוחה. ליבו הרחב והנתינה העצומה אפיינו אותו לאורך כל חייו, בכל מקום. טוב לב, דאגן, קשוב ורגיש מאוד לבעיות של בני אדם אחרים. בצעירותו חלק את מזונו עם מי שהגיע ללימודים בלי אוכל; ובבגרותו תמך כלכלית בחברים מעוטי יכולת, והציע עזרה גם בדרכים אחרות.

בני אהב מאוד לעזור גם בבית. היה יוצא עם סבתו לקניות ומסייע בכל דבר שנזקקה לעזרתו. בני כיבד את המבוגרים. בכל פעם שראה את שכנתו הקשישה יוצאת להשליך את האשפה – הציע לסייע ועשה זאת בעבורה.

בני אהב לפנק את בני משפחתו, בעיקר את חלי, אחותו הצעירה; עשר שנים הפרידו ביניהם ובני הרבה לבלות איתה, לקח אותה לצפות בסרטים וקנה לה צעצועים. חלי שמרגישה כיום מאוד את החוסר ומספרת לכולם על האח שהיא איבדה, מודה מאוד לחברים של בני על שהקיפו אותה בחמימות ובחיבה.

בני למד והתחנך בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "גיבורי עציון" בקריית אתא, המשיך לחטיבת הביניים בבית הספר הדתי "שובו" בעכו, ובכיתה ט' עבר לבית הספר ה"טכני של חיל האוויר" בחיפה. בתיכון למד ב"כפר הנוער הדתי" בכפר חסידים. בכל מוסד חינוך רכש חברים חדשים ובילה איתם בשמחה. הוא מִגנט את כולם, ותמיד עמד במרכז החבורה. חברים רבים הכיר גם דרך האינטרנט: חברים למשחקי מחשב, וכאלה שהכיר באמצעות הרשת החברתית.

בן חמש החל לרקוד ריקודים סלוניים עם חברת ילדות והתמיד בלימודי הריקוד עד גיל עשר. בן אחת-עשרה נרשם בני לחוג שחייה.

בני אהב מאוד לטייל בארץ ובעולם מגיל צעיר. הוא ביקר בטורקיה, הולנד, צרפת, בלגיה ובסנט פטרבורג שברוסיה. בני ידע להנות מהחוויות ומהמראות החדשים שנגלו בפניו. בני היה במסע בפולין מטעם בית הספר, מסע זה השאיר בו חותם למשך תקופה ארוכה.

בן חמש עשרה שנה החל לעבוד בחגים ובחופשות מבית הספר כמאבטח בלונה פארק בתל אביב. פעם אחת, כאשר פעל המקום ביום סגור למשפחות שכולות – נחשף לסיפורים על יקיריהן שנפלו. בני הוא שהתעניין ויזם את השיחות עם המשפחות. באותו היום גמלה החלטה בליבו – בבוא היום יבקש לשרת במשמר הגבול (מג"ב). ב-30 ביולי 2014 התגייס לצה"ל והגשים את שאיפתו לשרת כלוחם במשמר הגבול. פעם בשבועיים יצא מן הבסיס לסוף שבוע בבית, והקפיד – עוד לפני שפגש את משפחתו – לבקר בתיכון שלמד בו. הוא נטל על עצמו את המשימה להעלות את המודעות ואת המוטיבציה של התלמידים לשרת במג"ב.

שנה ושלושה חודשים שירת בני במג"ב ובעת שירותו הספיק לסיים קורס סמב"צים (סמלי מבצעים). בזמן השרות שובץ בני לח”מל (חדר מלחמה). בני שרת שם במשך כמה חודשים ובמהלך אותה תקופה ביקש לצאת לשטח כי היה סבור שזה המקום הטבעי שלו להיות לוחם בשטח. בני תכנן ללמוד פסיכולוגיה לאחר שחרורו מן הצבא ולעבוד במשטרה כפסיכולוג. חלומותיו הנעלים נקטעו באכזריות. ביום רביעי ה־4 בנובמבר 2015, פעל צוות לוחמי מג"ב, ובני ביניהם, בכביש 60 ליד צומת חלחול הסמוך לחברון. לפתע הגיח לעברם רכב; הנהג הסיט את רכבו ופגע בעוצמה רבה בבני, והוא נפצע אנושות. הלוחמים שעמדו בסמוך פתחו בירי מדויק לעבר המחבל וחיסלו אותו. אנשי מגן דוד אדום וכוח רפואה צבאי הוזעקו למקום, העניקו לבני טיפול רפואי ראשוני מציל חיים, ופינו אותו לבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים. במחלקת טיפול נמרץ עשו הרופאים מאמצים להציל את חייו, אולם כעבור ארבעה ימים נפטר בני מפצעיו.

סמל שני בנימין צבי יעקבוביץ' נפל בעת מילוי תפקידו, בפיגוע חבלני מצפון לחברון, ביום כ"ו בחשוון תשע"ו (8.11.2015). בן תשע-עשרה היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר מותו הועלה לדרגת סמל שני.

איבריו של בני נתרמו להצלת חיים. כשם שעזר לכולם בחייו, כך עשה גם במותו. אמנם לא הספיק לחתום על כרטיס "אדי", אך זו הייתה משאלתו שהביע באוזני אימו.

כאלפיים בני אדם ליוו את בני בדרכו האחרונה, חברים רבים כל כך צבר בחייו הקצרים.

בסיום טקס גילוי המצבה במלאות שלושים למותו, הוענקו להוריו הסמלים והדרגות שבני ענד. חבריו לפלוגה השתתפו במרוץ לזכרו, מבית העלמין לבית הספר "כפר הנוער הדתי" בכפר חסידים. את הקילומטר הראשון רצו הלוחמים לצד הוריו, אחיו, מוריו וחבריו הקרובים של בנימין. במרוץ השתתפו גם תלמידים מכיתות י"ב וגם חניכים מן הפלוגה שהוא שירת בה. "כפר הנוער הדתי" ערך ערב לזכרו של בני.

בית הספר היסודי "גיבורי עציון" בקריית אתא, הקים פינות הנצחה לזכרו בכותלי בית הספר.

חניכי קורס שיטור בבית הספר לשוטרים של משמר הגבול, יזמו יום של השתלמות ולמידה שנבנה לאור הערכים שהיו נר לרגליו של בני. "יום הערכים לזכרו של בני" התקיים ביולי 2016 בהשתתפות בני משפחתו, המחנכת מכיתה א', המחנך מכיתה י"ב וחבריו לפלוגה.

חבריו של בני שומרים על קשר רציף עם אימו, משוחחים עימה בטלפון ואף באים לבית ההורים לעזור ולתמוך.

ביום ההולדת האחרון שלו חגג בני עם חברים על חוף הכינרת. כעבור שנה נסעו חבריו שוב לכינרת, כדי לציין את יום הולדתו, בלעדיו. הרבה מחבריו הקרובים קעקעו על גופם קעקוע ובו שמו ותאריך פטירתו.