1
9
13
מסיפורם של החברים שניצלו בחמל 'נחל עוז'
שבעה באוקטובר 2023, 6:30 בבוקר, מוצב נחל עוז.
החלו אזעקות. נכנסתם למיגוניות.
התקבלו בבסיס התראות שיש חקלאים על גדרות הגבול.
נמרוד, המ"מ שלך, ביקש ממך להתלוות אליו ולבדוק מה קורה שם. כשהגעתם לאיזור, התחילו לירות עליכם והבנתם שמדובר בחדירת מחבלים. השבתם באש, הרגתם מספר מחבלים ועיכבתם את כניסתם לבסיס.
אבל אז, התקבלו התראות שמחבלים נוספים חדרו למוצב מנקודה אחרת. כל חיילי הבסיס קפצו להילחם במחבלים. אתה, נמרוד ויוחאי, מ"מ נוסף, החלטתם לרוץ לחמ"ל במטרה להגן על החיילים והתצפיתניות שהיו שם. וגם להגן על המידע הבטחוני הרגיש שבחמ"ל, שלא יגיע לידיים הלא נכונות ויגרום נזק לבטחון המדינה.
הגעתם לחמ"ל והכנסתם את כל התצפיתניות לחדר פנימי.
בשעה 8:25 שלחת הודעה לחברים שלך "אני עושה את זה קצר" כתבת "יש פשיטה על מוצב נחל עוז. יש לנו כמה פצועים. חיסלתי לפחות שניים. ויש עוד לפחות עשרה הרוגים אצלם. כרגע אנחנו מתבצרים ונותנים אש. הכל בשליטה"
בשעה 9:32 שלחת לי הודעה- "הכל בסדר אצלנו, אין מה לדאוג. אני לא זמין כי אנחנו בכוננות. הכל טוב" דאגת שאהיה רגועה.
6 שעות נלחמתם במאות מחבלים!! ואף הצלחתם להרוג עשרות מהם.
בשלב מסוים כיתרו המחבלים את החמ"ל וצעקו לכם להיכנע. "לעולם לא!!!!" צעקתם. והמשכתם להילחם בגבורה. כשאזלה התחמושת, עברתם להילחם בסכינים ובידיים.
המחבלים לא הצליחו להכניע אתכם והחליטו לשרוף את החמ"ל. הם זרקו רימונים ומטעני חבלה במטרה אחת - לשרוף ולהרוג את כל מי שנמצא שם.
נמרוד המ"מ שבר את חלון השירותים ע"מ לחלץ את מי שנשאר בחיים. הוא שאף עשן רב ונכווה בדרכי הנשימה. אתה ויוחאי שאפתם כבר יותר מידי עשן ואיבדתם את ההכרה.
נמרוד הצליח להציל איתו חמישה קצינים וקצינות ותצפיתנית אחת.
שישה ימים עברו עד שקיבלתי את הדפיקה בדלת. שישה ימים עד להודעת "הותר לפרסום". שישה ימים עד שזק"א הצליחו לזהות שזה אתה. שישה ימים בהם לא הצלחתי לתפקד, לא הצלחתי לנשום ולא הצלחתי לחשוב על שום דבר מלבדך. שישה ימים בהם פניתי לכל בית חולים אפשרי לברר האם אתה פצוע. שישה ימים בהם חייתי אבל לא באמת חייתי.
ועכשיו כבר לא תחזור. טמנו אותך באדמה. לא אראה אותך שוב ולא אגע בך יותר.
ואני רוצה לצעוק שזה לא יתכן ולא הגיוני!!! אמא לא צריכה לקבור ילד!!! אמא צריכה לחבק את הילד שלה ולא ללוות אותו בדרכו האחרונה.
איתי אברהם רון, היה בן 20 בנופלו. בנם של ערן ז"ל ודורית תבדל"א. אח גדול לעמית.
היה אמור להשתחרר מהצבא באפריל 2024.
איתי הצטיין בכל דבר שבחר. למד קפוארה מגיל 6 וכבר כשהיה בן 11 מונה לעוזר מאמן וזכה במקום הראשון בתחרות עירונית. עבד כשופט כדורגל מגיל 15 ועד גיל 18. היה אוהד שרוף של הפועל ת"א. איתי רצה להתגייס לקרבי והתאמן במשך שנתיים ב"אדרנלין כושר קרבי" ובמקביל פתח קבוצת אימונים פרטית בשם "בדרכי איתי".
ב 2021 התגייס לצה"ל והוכשר כלוחם בסיירת גולני. לאחר מספר חודשים בסיירת נפצע. התעקש להמשיך לשרת כלוחם קרבי ועבר לגדוד 13 פלוגה מבצעית ב' בגולני. שם הוכשר בנוסף כמש"ק תקיפה, חמ"ליסט ועבר קורס רחפנים. איתי סורב לצאת לקצונה בטענה שאין מוכשר ממנו בחיל ויש צורך ב 4 לוחמים כדי להחליף אותו.
חבריו ביחידה מספרים שאיתי תמיד דאג לכולם והיה החייל היחיד שאף אחד לא התווכח איתו מתוך כבוד לאדם שהוא. וכונה בפיהם "הלב של המחלקה".
חבריו מילדות מספרים שאף פעם לא ויתר לעצמו ותמיד שאף להיות ראשון. איתי היה אדם שתמיד הקריב מעצמו בשביל שאחרים מסביבו יהיו מאושרים. איתי נשאר טהור וה' שמר עליו שלא יתלכלך מהרוע שסובב סביבנו.
איתי נפל כגיבור במוצב נחל עוז כשלחם והגן על מדינת ישראל.
