איתי היה לוחם חוד וסרס״פ בגדוד 13 פלוגה ג' מבצעית בחטיבת גולני "טורפי הלילה".
איתי, הבן של ליאת ואורן, אח לאורי וליהלי. גדל והתחנך ביקנעם.
מגיל צעיר אהב טבע, מרחבים ודייג ובלט ביכולות המנהיגות, ההובלה החברתית והכריזמה שבו, בחוש ההומור והצחוקים, בשובבות ובשמחת החיים הכובשת שלו. הוא הדריך בתנועת הצופים ביקנעם ואהב מאוד את החניכים, החבורה והטיולים.
הוא היה שחקן כדורגל מוכשר ואהד את מכבי חיפה.
איתי סיים בהצלחה את לימודיו במגמת תקשורת באורט אלון יקנעם והיה אהוב על הצוות, בלט בכבוד שרכש למוריו ולסובביו, אוהב אדם וענו. השתתף בנבחרת האתלטיקה של ביה״ס וייצג אותם במקומות הראשונים.
איתי אהב מאוד את חבריו ודאג תמיד לכולם, בעל לב רחב ועם מקום לכולם. הוא היה דמות נערצת ואהוב, "הלב הפועם" והמגנט של החברים ושל המשפחה.
חלומו היה להתגייס לגולני והוא התגאה תמיד בחטיבה ובפלוגה מבצעית ג' "טורפי הלילה" אליה השתייך. הוא לא ויתר לעצמו על אף מסלול ההכשרה הקשה והמאתגר כלוחם חוד של החטיבה ואף זכה לאותות הצטיינות מחלקתיים ולמצטיין מג"ד. הוא השתתף בפעולות מבצעיות והיה אחד הלוחמים הבולטים בגדוד בנחישותו, באומץ הלב, בעבודה קשה, בהשקעה למען החברים, בחברות ובאחריות רבה ולכן זכה לכינוי ״גליסקו האגדי״. לאורך השירות הוא נבחר להיות קשר מ"פ ובתפקידו האחרון היה סרס"פ של פלוגה ג' ודאג לכל מחסורם של החיילים.
איתי שידר תמיד חוסן ושקט-שאפשר לסמוך עליו בכל דבר. כל תפקיד מילא ברצינות, בחריצות ובאחריות רבה שכל כך אפיינו אותו. הוא היה לב הפלוגה.
ב- 7/10/23 הפתיעו עם שחר מאות מחבלים את מוצב "פגה" בעוטף עזה. איתי נלחם שם שעות ארוכות באומץ רב ובגבורה עילאית, תחת אש כבדה, תוך סיכון חייו, טיפול בפצועים ותמיכה בחברים שהיו סביבו ובמוצבים אחרים. בשעות הצהריים הציתו המחבלים את חדר האוכל בו שהה איתי וחיילים נוספים וטיפלו בפצועים. באין מפקד בשטח, תפש איתי פיקוד בראש מורם וכדי להגן על אזרחי מדינת ישראל, בקור רוח ונחישות השמורים רק לגיבורים כמוהו והוביל יחד עם עוד 2 לוחמים את האש אליו. כך הציל בגופו את 17 החיילים שנותרו במוצב ובחדר האוכל.
מילותיו לחבר תוך כדי לחימה היו: "בשביל זה התגייסנו.."
סיפור גבורתו ואומץ ליבו הם השראה לכולנו.
בן 20 בנופלו.
"גיבור של העולם ילד
עם חיוך של מלאכים
תשמור על העולם ילד
כי אנחנו כבר לא מצליחים..."
אזכרה 30 יום
איתיוש שלי
בן יקר ואהוב , יפה תואר שלי!
הלוואי ואתה שומע אותי ורואה את כולנו שמסרבים להפרד ממך.. שכואבים כל כך. שמתגעגעים ככ אלייך.
אם היית כאן היית אומר במבוכה שכל כך אופיינית לך: ״אמא לא צריך…למה טרחתם?״ אז ״איך אפשר שלא להתאהב בך?״
עבר כבר חודש וחצי מאז חיבקתי אותך לאחרונה . השמיים כבר לא אותם שמיים, הריח באויר אחר והיום ככ שונה בלעדייך.
אני נכנסת כל יום לחדר שלך ובודקת. אולי.. המחשבות, הרגשות והלב מסרבים להאמין. הגעגועים מרסקים אותי מבפנים.
כל יום חמישי מאז עדיין אני מחכה לך חמוד שלי , שתכתוב מתי אתה יוצא ושתתקשר ותגיד ״אמא, רק אם את יכולה בואי לאסוף אותי…״ כי הרי הבטחנו לך שנגיע אלייך לכל מקום. מחכה לריח האבק והזיעה מהכביסה, לנעליים צבאיות מאובקות בכניסה לבית..
ככ הרבה עוד יש לי לומר לך, ככ הרבה שלא הספקנו יחד כאמא ובן..יחד עם זאת נותרו גם המון זכרונות טובים שלנו של חוויות כיפיות, של שובבות וצחוק מתגלגל שלך, מעשי שטות עם החברים, משחקי כדורגל ומכבי חיפה (כולם יודעם שחיפה ירוקה הייתי כותבת לך..), טיולים משפחתיים של חמישתנו, חרקים וזוחלים שגידלנו יחד בבית בילדותך, אהבת מאוד לראות איך ראשנים הופכים לצפרדעים, סרטן שנעלם פתאום בבית, ומיני בעלי פרווה שגידלת.. היה גם הומור שלי שרק אתה הבנת או מדבקות שטותיות של אהבה בטלפון ששלחתי רק לך ..אזכור תמיד ״מנה שווארמה רק עם חומוס חריף ופטרוזילה ״כדי שיהיה מקום להרבה בשר אמא..״ , ישיבה לשמאלי בערבי שישי בקידוש קרוב ללב במקום ששמור רק לך..חיוך ביישני, המבט שלי ושלך כששאלת אותי ״מה אמא? ״ עניתי תמיד ״שאני מחזירה את כל הדקות שאני לא רואה אותך בבית כשאתה אי שם בצבא.
והחיבוק שלנו המיוחד- אוי החיבוק הזה שאפשר לנוח בו..
נזכרת בחיוך שצלצלת אליי בוקר שישי אחד לפני כשנה, כשתפסתם קו במוצב גלדיולה בהר דוב.. ירד שלג וקור נוראי ואמרת שאתה רוצה לפנק את הפלוגה ולהכין קוסקוס חם.. אז ביקשת ממני מתכון ל7 ק״ג סולת…חישבנו יחד כמה מים להוסיף... כזה היית: פינקת ונתת מעצמך לכולם !
בחודש האחרון שחלף הבנו שכינו אותך בפלוגה ״גליסקו האגדי״… שהיית אהוב ונערץ על כולם, אחד הלוחמים הבולטים בגדוד . ואנחנו לא ידענו ..הרי תמיד המעטת במילים...ככ צנוע..החזקת את הפלוגה על כתפייך, בעבודה הקשה שלך, בהשקעה ובדאגה לכל החיילים שחלילה לא יחסר משהו. היית לב הפלוגה..והמגנט של החברים בבית. כמה אהוב אתה!
אנחנו שומעים קטעי אינפורמציה על לחימתך ההירואית ביום שבת השחור ההוא, איך לחמת בארורים ההם, דאגת לחלץ ולטפל בפצועים , שלחת הודעות חיזוק לחברייך הלוחמים ולנו בבית- דאגת כמו תמיד לא להדאיג אותנו. תמיד שידרת לנו חוסן ושקט- שאפשר תמיד לסמוך עלייך בכל דבר. נלחמת שם בראש מורם כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל..עלינו.. אמרת לאחד החברים: "בשביל זה התגייסנו"!
אני מתרגשת כל פעם מחדש נוכח סיפור הלחימה במוצב כשאני שומעת על אומץ הלב שלך שם, כשנותרתם בסוף ללא מפקד, אחרי שעות רבות של לחימה, כשכוחות הרשע הציתו את חדר האוכל בו טיפלתם בפצועים ומשם נלחמתם, תפשת פיקוד, ובקור רוח ונחישות השמורים רק לגיבורים כמוך הובלת יחד עם עוד 2 לוחמים את האש אלייך. כך הצלת בחייך את חבריך שנותרו במוצב. המחשבה עלייך שם בלחימה קורעת אותי מבפנים. הלוואי ולא היית כזה אמיץ וגיבור..
אבל בעצם מגיל צעיר בלטת ביכולות המנהיגות והכריזמה שלך, בהובלת החבורה ובלב הענק שיש בו מקום לכל אחד. החברים הקרובים בכלל לא מופתעים מסיפור הגבורה הזה שלך- ״זה ככ גליסקו ״ הם אומרים לי..
מישהו חכם אמר לי לא מזמן שאתה רק בן 20 אבל צריך לחשוב שסכום גילאי האנשים שהצלת בלחימתך האמיצה עולה על כמה מיליונים…
חושבת גם על זה שלא אהבת ככ שעורי הסטוריה בביה״ס , אבל אתה איתי שלי, גיבור שלי, אתה וחברייך עוד תכתבו בספרי ההסטוריה של מדינת ישראל ומורשת הקרב שלך תונצח ! אנחנו מבטיחים לך!
מבקשת ממך סליחה אם לא דאגתי לך מספיק באותה שבת ארורה. כתבת לנו בבוקר לא לדאוג ושאתה בסדר והיינו כל היום עם המחשבה שאתה בסדר ועסוק כי הרי אתה הכי חזק, הכי גיבור, הכי מצחיק, הכי עוזר.. הלב הפועם של החברים בבית, של פלוגה ג ושלנו המשפחה שלך.
בחודש החולף שמעתי מחברייך הקרובים על הרבה תוכניות לאחרי השחרור שלא ידעתי ואפילו שתכננו להשאיר אותך בקבע …כן כולם רצו אותך תמיד בכל מקום אליו הגעת מגיל צעיר!
אבא ואני, אורי ויהלי, מבטיחים לשמר את רוחך הטובה ואת נדיבות ליבך בפלוגה ובבית. נעשה ככל יכולתנו להנציח אותך, את מורשת הקרב שלך ואת אהבותיך לטבע, לחברים, לכדורגל , לדייג ולחיים- ככ אהבת את החיים!
אנחנו שולחים מכאן כוחות לחברייך הגיבורים מפלוגה ג מבצעית של גולני 13 ״טורפי הלילה״ ולכל חיילי צה״ל . החלמה מהירה לפצועים. מבקשים מפלוגה ג ומהחברים מהבית להמשיך את דרכך המיוחדת ולרגע לא לשכוח אותך: את האהבה לכולם, החברות, הצחוקים והשובבות, אומץ הלב, הנתינה והערבות ההדדית.
אני מבקשת מכולם כאן להזכיר ולזכור בכל רגע שאנחנו כאן בזכות הלוחמים של ה7/10..41 לוחמים של פלוגה 13 של גולני נהרגו בשבת הארורה ההיא. ללא לחימתם העיקשת וההירואית, רובם ילדים וילדות בני 20, כמות ההרוגים והחטופים היתה פי כמה אלפים! אנחנו מבקשים שתזכירו אותם בכל רגע ואת הגיבורים שהיו, כמו איתי שלי, כי בלעדיהם לא היינו עומדים כאן היום.
אורן, אני והבנים רוצים להודות לכם משפחה יקרה שלנו וחברים אהובים שלנו על העזרה והתמיכה בכל החודש האחרון הנוראי הזה, בשעות קשות תמיד הייתם שם וזה לא ברור מאליו.
תודה לכם החברים והחברות של איתי מבית והחברים מהפלוגה על האהבה שאתם שולחים מקרוב ומרחוק ושאתם לא עוזבים אותנו ותומכים ביהלי ובאורי שלנו- זה ככ המון ואתם אלופים!
אהוב שלי איתי, תותו שלי,
״יש לי חור בלב בצורה שלך״ כך אומר השיר, אבל המילים מקבלות משמעות מוחשית בליבי..
למדתי הרבה דברים כאמא לאורך השנים, אבל אני לא יודעת מה עושים עם געגוע אינסופי אלייך! והרי לא הספקנו להפרד..זה בלתי אפשרי מבחינתי.
תודה לך על הזכות להיות אמא שלך במשך 20 שנים- מלח הארץ אתה! כמו שתמיד אמרתי לך-אני גאה בך תמיד ולתמיד!
יודעת איתי שלי, שצריך להרים את הראש ולהלחם על החיים בדיוק כמו שאתה עשית ומקווה לכוחות בהמשך, כי ככה היית רוצה לראות אותי- חזקה כמוך!
אוהבת אותך תותו שלי לנצח מעמקי נשמתי ולעד תשאר איתי ובליבי! אתה הרי זורם בדמי..
ראה עוד > >
אורן האבא אזכרה 30
תותו חיים שלי
עבר כבר חודש והגעגועים אליך רק מתגברים מיום ליום, קשה לנו תותו קשה מאוד! אמא ואני מנסים להתרומם מהאסון למען המשפחה הגרעינית והמורחבת וזה תהליך תותו שלי תהליך ארוך.
כרגע אנחנו בשלב של ההבנה שלא תחזור יותר הביתה.
במהלך החודש הגיעו אלינו חברים ששרדו את התופת שעברתם וסיפרו איזה גיבור היית שלחמת כמו אריה וטיפלת בפצועים (אחד אפילו כתב בפוסט שבזכותך הוא בחיים) ובכלל איזה גבר וחבר היית ואיך הצלחת לגעת בכולם, כולם מתגעגעים אליך בטירוף בני היקר והאהוב.
אני מתגעגע לשיחות איתך "אבא הכל טוב היית אומר" , מתגעגע לדייג משותף , טיולים משפחתיים , לצחוק שלך המתגלגל למבט הביישני ולגבר שהפכת להיות. כמה אני גאה בך. חבל שלא אמרתי לך את זה יותר וחבל שלא הצלחתי להגיע אליך בכל כל התופת הזאת.
תותו שלי לא משנה מה אכתוב ומה אומר שום דבר כבר לא יחזיר אותך. אמא ואני מתחילים עכשיו מסע ארוך ומטושטש רגשות ומנסים להתרומם ולחזור להיות משפחה שמחה למען אורי ויהלי.
אני מבטיח לך שננציח אותך בכל דרך אפשרית , את מורשת הקרב שלך ואת טוב ליבך.
אנחנו שולחים כוחות לחבריך בפלוגה ולכל הלוחמים בכל הגזרות ומקווים שהפעם ננצח באמת, לחברים של איתי תהיו חזקים תמשיכו את דרכו וביחד ננציח אותו.
משפחה וחברים יקרים אנחנו מודים לכם על התמיכה והעזרה בכל הימים הקשים שעוברים עלינו אמן ונישאר חזקים ומאוחדים כמו שאיתי היה רוצה.
תותו שלי אני אוהב אותך כל כך לנצח בני היקר! נוח על משכבך בשלום.
ראה עוד > >
26/12/2023
קרן נאובך
"באיזשהו שלב איתי קרא לחילוץ למפקד שלו והוא לא נענה וזה הורס לי את הלב ברמות מטורפות של חמלה ושל מחשבות עליו שם. על מה הוא חשב ומה הוא הרגיש והתמונות שהוא ראה ועל החברים שלו מול העיניים של בזמן שהוא מנסה להציל אותם. כולנו כאן גם בזכות לוחמים כמו איתי שלי והחברים שנפלו איתו: עידן רז, שלו ברנס ויקיר לוי. כולם היו גיבורים שם"
איתי גליסקו - שכונה "גליסקו האגדי" וחלם להיות שף ותכנן לפתוח מסעדה בארצות הברית אחרי השחרור - היה הסרס"פ של פלוגה ג', "טורפי הלילה" בגדוד 13 של גולני. בבוקר ה7 באוקטובר הוא היה יחד עם כ30 חיילים במוצב "פגה", 500 מטרים מהגדר, סמוך לנחל עוז.
12 חיילים נפלו בקרב על מוצב "פגה". הם היו מספר לא גדול של לוחמים מול עשרות מחבלים וכמו שמדגישה שוב ושוב ליאת גליסקו, אמא של איתי: "חשוב לזכור שמוצב פגה לא נכבש ולא נחטפו ממנו חיילים. כנגד כל הסיכויים, הם היו מעטים מאוד מאוד נגד עשרות של מפלצות."
דיברתי עם ליאת גליסקו ב #סדריום. יחד עם הורים לחיילים נוספים שנפלו בקרב על מוצב "פגה" הם עדיין מחכים לתחקיר הרשמי של צה"ל. בינתים הם אוספים פרט לפרט, מתחקרים בעצמם ואפילו הגיעו למוצב באופן עצמאי. ואיכשהו, הסיפור של הקרב על "פגה", פחות סופר עד עכשיו.
אצל ליאת, זה מתחיל בשש וחצי בבוקר, ביוקנעם עילית: "עם האזעקות הראשונות דיברנו איתו, הוא כתב שלא נילחץ ושהם במקלט של המוצב. הדלקנו טלויזיה ולא הראו שום דבר, הראו קצת עשן ודיברו על הישובים ולא היינו בסוג של לחץ, הבנו שיש פעילות אבל בכלל לא הבנתי שהוא בסכנה. במשך הבוקר הוא כל הזמן כתב לנו שלא לדאוג שהוא בסדר."
בהודעות בקבוצה המשפחתית איתי כותב ב10:04 בבוקר: "אל תצאו מהבית", "אל תפתחו את הדלת ולא משנה מי זה" וכשאבא שלו שואל אותו אם הם נלחמים הוא עונה "אבא, אני בסדר, תשמרו על עצמכם. וזהו".
וזהו. זו ההודעה האחרונה שהתקבלה ממנו ב10:15
מהמידע שאספו ההורים וומתוך הכתבה שפרסמו בר פלג ויניב קובוביץ' בהארץ עולה שכשהחלו האזעקות וירי הטילים, נכנסו החיילים לחדר האוכל הממוגן, חלקם ללא ציוד לחימה, כי רק התעוררו. עשרות מחבלים חדרו באותם רגעים למוצב. מפקד המחלקה סגן דקל סויסה, שהיה באותו בוקר מפקד המוצב בפועל, יצא מהמחסה עם מספר חיילים כדי להילחם בפולשים.
ליאת מספרת: "מתנהלת שם לחימה מאוד קשה, היתה חדירה על ההתחלה מהגדר שמקיפה את המוצב. אני מזכירה שמדובר על בערך 15 לוחמים, חלקם נהרגו מיד בהתחלה, חלק הצליחו לברוח. איתי שלנו מכנס את החיילים לתוך החדר אוכל והם שומרים פשוט תוך כדי לחימה. גם יוצאים להילחם וגם עם החופ"ל מטפלים בפצועים, ובהרוגים כדי שלא יהיו חטופים. הם פשוט בעוז הרוח ואומץ הלב ששייכים רק לגיבורים לאלופים בני 20 יוצאים להילחם ועושים את כל מה שהם יכולים. תוך כדי פצצות, מרגמות, טילים. הקצין שהיה בתוך המוצב דקל סוויסה, לחם שם קרב הירואי והוא נהרג והם המשיכו להלחם. כנגד כל הסיכויים. מעטים מאוד מאוד נגד עשרות של מפלצות, אין לי מילה אחרת לקרוא להם"
ותוך כדי מספרת ליאת, הוא גם דואג לחברים אחרים שלו, ששרדו את הטבח ב"נובה" ובודק מה שלומם. "אחי מתים לי פה חברים שלי מול העינים", זו אחת השורות בהתכתבות.
"אני לא יודעת עד כמה הוא ידע" אומרת ליאת בכאב, "אבל בסוף הם נשארו פחות מעשרה. המחבלים התחילו בשעות הצהריים לסרוק שם את המרחב המוגן, את חדר האוכל והתחילו להכניס לשם כל מיני רימונים או דברים אחרים רעילים, אפילו דרך הצינורות של המזגנים, גם התמונות שקיבלנו אח"כ מדברות בפני עצמם".
ההורים של איתי הגיעו למוצב "פגה" לפני חודש: "את רואה את השחור והפיח שעוד דבוק לתקרה של החדר אוכל ואת חושבת על הקרב שהיה שם, ואת מבינה שאין תקווה, לא היתה שום תקווה. באיזשהו שלב איתי קרא לחילוץ למפקד שלו והוא לא נענה וזה הורס לי את הלב ברמות מטורפות של חמלה ושל מחשבות עליו שם. על מה הוא חשב ומה הוא הרגיש והתמונות שהוא ראה ועל החברים שלו מול העיניים תוך כדי זה שהוא מנסה להציל אותם."
וכאן הקול של ליאת נסדק, המחשבה על הילד שלה והחייל שקורא לסיוע ואיש לא עונה, שוברת.
איתי ועוד שלושה חיילים נוספים מחליטים לצאת מחדר האוכל ולהלחם, במקום להיחנק בעשו ובאש: "תיראי איך הוא לא מאבד את התקווה, הם יצאו מחדר האוכל הוא ועוד שלושה. ואני אגיד את השמות שלהם, הם גיבורים: עידן רז ושלו ברנס ויקיר לוי ואיתי שלי. הם יצאו להסתער קדימה".
חיילים ששוחחו עם הארבעה לפני שיצאו מחדר האוכל הממוגן מספרים שהם אמרו שהם לא מוכנים למות ככה, ושאם נגזר עליהם למות מוטב שזה יהיה בקרב. והם אכן נלחמו במחבלים עד שנורו למוות.
ליאת ואורן, אבא של איתי יודעים מעט על הקרב האחרון, אבל זה מה שהם יודעים: "אנחנו רק יודעים שזה היה בשעות הצהריים די המאוחרות, בין 13 ל15. אנחנו עוד לא יודעים הכל בוודאות אבל אנחנו יודעים שהוא יצא להילחם והוא לא ויתר ולא היו יותר מפקדים בשטח והוא היה כ"כ גדול מהחיים. וצריך לזכור את זה וצריך להבין שבזכות לוחמים כמו איתי והחברים שלו, שלא ברח ולא הפקיר חברים בשטח, אנחנו כאן. והמצב ביישובים היה יכול להיות הרבה יותר חמור אם לא היו את החיילים האלה שפשוט חסמו בגופם את המחבלים, בכוחות של אלופים, כולם היו גיבורים שם, הם פשוט הצילו וכולנו כאן גם בזכותם, זה היה יכול להיות אירוע הרבה יותר גרוע אם הם לא היו שם."
רק ארבעה ימים אחרי השבעה באוקטובר קיבלה משפחת גליסקו את ההודעה המרה על נפילתו של איתי. "אנחנו עוד הלכנו וחיפשנו אותו בשדות, חשבנו שאולי הוא פצוע, אולי בהלם קרב? כי לא האמנו וכי הוא גיבור וחזק. והלב שלי יוצא אליו כל הזמן. וצריך לזכור את הערבות ההדדית שמסמלת את הלחימה שלו ושל והחברים האחרים במוצב הזה. ואנחנו לא יודעים עד כמה הם ידעו מה קורה בחוץ, סביר להניח שלא ידעו, כי אף אחד לא ענה באותו בוקר. אבל חשוב לי שידעו שמוצב פגה לא נכבש ולא נחטפו ממנו חיילים וזה גם בזכות איתי והחברים שלו".
- ספרי לי על איתי שלך?
- "איתי היה קודם כל הבן של אורן ושלי, אח לאורי הבכור וליהלי הצעיר. הוא היה הממרח הכי טעים בסנדוויץ. קסם של אדם, ילד של אהבה. אחד שנכנס ללב, המגנט של כולם. של החברים, של המשפחה. מגיל צעיר היה המנהיג השקט שלהם. הילד גבר הזה, הלב והנשמה הכי גדולים אחד כזה שלוקח מעצמו ולא משנה מה ונותן לאחר, פשוט נשמה גדולה. החוסר שלו מורגש כל הזמן. מאז ה7 באוקטובר חשוב לנו מאוד גם לקחת את הזכרונות, היפים. שהוא היה כ"כ מדהים, שהוא אהב לטרוף את החיים, לטייל, לבלות. הוא אהב מוסיקה הוא אהב את החברים שלו הוא היה חבר כ"כ טוב ואח"כ כמובן שגם ידע להילחם. הוא היה גיבור ישראל. איתי היה ילד מאוד מופנם איתנו אבל עם החברים הוא היה הכי שובב ושטותניק. ומסתבר שלצבא היו תוכניות להחתים אותו לקבע והוא חשב על זה. לנו הוא לא אמר את זה, כי היה שומר על פאסון"
- מה היו החלומות שלו?
- "איתי נולד בארה"ב ויש לו אזרחות אמריקאית ומסתבר שבין החבר'ה היתה תחרות אחרי שהוא ישתחרר ויגיע לארהב, עם מי הוא יתחתן ואת מי הוא יזמין לשם איתו. איתי מאוד אהב לבשל, הוא למד את זה במסעדה שעבד בה לפני הצבא, מסעדה איטלקית. כל שישי היינו מקבלים תמונות מפריסות שהוא היה מפנק את החיילים בכל טוב. אז מסתבר שאחד החלומות שלו היה לפתוח מסעדה בארה"ב ושהחבר הטוב שלו זיו ינהל אותה כי הוא טוב בכספים ואיתי שלי טוב בעשייה והוא תמיד שם את כל הלב שלו על השולחן. וזה כבר לא יקרה."
סמ"ר איתי אופק גליסקו
גדוד 13 חטיבת גולני
יוקנעם עילית
בן 20
יהיה זכרך ברוך
לא נשכח אותך
ראה עוד > >
כרמית בגים גליסקו- דודה
איתי אחיין אהוב שלי❤️
כבר תשעה חודשים שאתה לא איתנו וקשה לעכל ולהבין דבר כזה...זה גדול עליי והגעגועים הם יומיומיים ובלתי נסבלים. מיום ליום הגעגוע רק גובר וכל דקה ביום אתה חסר לי. זוכרת שעזרת לי מלא כשהייתי צריכה אותך ותמיד עידכנת אותי במה שצריך.
שישי אחד כשחזרת מהצבא התקשרת ושאלת אם אפשר שתי מנות של חלה עם שניצל כי אתה נוסע לים עם חבר אבל הוספת ואמרת: "רק אם זה לא קשה" כזה צנוע היית. היו בינינו יחסים של כבוד והערכה, יחסים אמיתיים של דודה ואחיין. תמיד כשהיינו נפגשים היית מחבק ואני על קצות האצבעות מנסה להגיע לצוואר שלך כדי לתת לך נשיקה וגם מצליחה. שבתות וחגים איתך היו הכי הכי, אהבנו "להציק" לך ולשאול שאלות שמעצבנות אותך ואתה כמו תמיד עם המבוכה שלך היית אומר לי: "נו די כרמית" ואני הייתי נהנית מזה. פעם אחת ביקשת ממני עזרה, הורדת את הראש וביקשת ואני כמובן הייתי פה כדי לעזור אבל זה ישאר בינינו.
כל כך התגאת כשהתגייסת לגולני ועוד לגדוד 13, היית חוזר מאובק עם הריח הזה של לוחם...לוחם אמיתי שרק מחכה לרגע הזה. אז הרגע הזה הגיע בסוף ואתה נתת את כל כולך, הגנת עלינו ועל החברים שלך, הבנת בדיוק מה קורה במדינה ביום הארור ההוא...הרגת כמה חלאות אבל נשארת לבד שם מול עשרות מחבלים וכנראה שלא היה סיכוי...כזה היית, דואג לכולם ורק אחר כך לעצמך. לעולם לא אשכח אותך❤️בכל הזדמנות אנציח אותך ואספר עליך❤️אתה כל כך חסר לי❤️הלוואי והיית פה לחיבוק אחד אחרון כשאני על קצות האצבעות מנסה להגיע לצוואר שלך לתת לך נשיקה❤️
ראה עוד > >
09/07/2022
ליאת האמא - עמוד נזכור את איתי גליסקו הפייסבוק
·
להיות אמא של לוחם גולני:
זה לראות אותך ולהרגיש איך הלב מתרחב בשנייה.
זה לא להעיז להתלונן שאני עייפה, שחם לי, קר לי, עוקץ לי או קשה לי..כי הרי איפה אני ואיפה אתה נמצא..
זה לדעת שאתה 24/7 בפעילות בלי פסק זמן של ממש ויכולת לשחרר ולאבד שליטה…או ללכת לאיבוד..
זה לחכות לטלפון (עם הרינגטון המיוחד ששמור רק לך כדי לא לפספס שיחה)ולשמוע את גוון קולך ולהתפלל שתגיד מהעבר השני של הקו ״שהכל בסדר אמא ואל תדאגי ״…
כשאתה חוזר סופסוף הביתה, זה לעטוף אותך בכל האהבה שיש בכל הצבעים והצורות ולקוות שזה מספיק לך.
זה להתרגש איתך מההצלחות שלך , גם כשלא תמיד מבינה את כל המונחים הצבאיים😜.
זה לחבק אותך בכל אפשרות שיש, הכי קרוב ללב ולתת לך לנוח בחיבוק.
זה להיות קשובה ונוכחת כשקשה לך ולנחם, לעודד ולקוות שהמילים ממלאות אותך מחדש.
אוהבתותך כ״כ ילד- גבר אלוף שלי. אין מילים לגאווה שממלאת אותי בכל פעם כשאני חושבת עלייך ועל הדרך הקשה שעברת עד כה. ניצחת כל מכשול בענק! אין ממך ראוי לכומתה החומה🏆
גאה להיות אמא שלך, איתי שלי, מאז ומתמיד ולתמיד. יודעת שהלב שלך נמצא במקום הנכון🤎💚🤎
המשך לכבוש פסגות, להגשים את עצמך בדרכך האישית ולחזור הביתה בשלום ובטוב. אני תמיד כאן באהבה אינסופית- אתה יודע…🥰
ראה עוד > >
27/11/2023
ליאת האמא עמוד נזכור את איתי גליסקו הפייסבוק
גיבור של העולם ילד,
עם חיוך של מלאכים,
תשמור על העולם ילד,
כי אנחנו כבר לא מצליחים…❤️🔥
ראה עוד > >
05/12/2023
ליאת האמא
ואף אחד לא לימד אותי מה לעשות עם געגוע אינסופי… נושמת אותך לנצח איתי ❤️🔥מודה על הזכות להיות אמא שלך אהובי
ראה עוד > >
07/12/2023
ליאת האמא
חג ראשון בלעדייך ילד שלי..❤️🔥מדהים שהחברים מהפלוגה הגיעו דווקא היום.... הבאת איתך תמיד כל כך הרבה אור לכל מקום.. אז איך אפשר שלא לאהוב אותך💚
ראה עוד > >
08/12/2023
שלומית מרקוביץ
·
זה שבוע שמיני שאנחנו נפגשים בכיכר, שרים, מתחבקים, מתחזקים מהביחד וזוכרים את החברים שלנו מיקנעם שנרצחו בשבעה באוקטובר. אופיר ציוני, איתי גליסקו, עדי לנדמן, רון ויינברג, ליאב אסייג, רותם לוי ושני גבאי הי"ד. ולצערנו השכול לא הסתיים ביקנעם ואתמול התבשרנו על מותו של מאור גרשוני הי'ד בקרב בעזה.
והפעם הקדשנו את הדלקת הנרות הישובית לזכרו של איתי גליסקו. הקשבנו מרותקים לאמא שלו שסיפרה עליו. התרגשנו מהשיר שמשה פרץ כתב לזכרו. וכשנציג מחב"ד הגיע בדיוק בזמן להדליק את החנוכיה בכיכר, אבא של איתי בירך והדליק את הנרות בחנוכיה.
בשבועות האחרונים, כשהמשפחות השכולות השתתפו כל שבוע בהדלקת הנרות הישובית, הרגשנו שהמפגש הזה משמעותי עבורם. אבל היום, כשאמא של איתי הודתה לכולנו שאנחנו כאן, הבנו עד כמה החיבוק הקהילתי הזה חשוב ומשמעותי להם. כמה הוא מחזק אותם. והבנו שהדבר הזה שהתחיל מיוזמה ספונטנית ובקטן, גדל בלי להתכוון, והוא נוגע בהרבה אנשים ומחבר אותם בכל כך הרבה רמות.
תודה לכל מי שלוקח חלק ותורם כדי שהמפגשים האלה יתקיימו.
תודה לכל מי שמגיע מידי פעם ולמי שמגיע כל שבוע.
תודה ל Sarit Horev Toledano שהגיעה שוב לשיר ול Idan Jungmann Pianist שניגן וליווה את שרית על הקלידים.
תודה לכל מי שצילם ושלח לי את התמונות זוהר אייל-רמון, מירי בארי, לידיה ליפשיץ.
וברוח ימי החנוכה והשיר שהקראתי במפגש, אני מזמינה את כולם בכל ערב שאנחנו מדליקים עוד נר בחנוכיה, להחזיק כולנו ביחד פתח קטן של אור לתקווה אחת גדולה 🙏
ואמן שבשבוע הבא ניפגש לציין את סוף המלחמה והחזרה של כל החטופים והחיילים הביתה לשלום.
מצרפת קישור לשיר שהשמענו שמשה פרץ כתב והקדיש גם לזכרו של איתי גליסקו הי'ד: https://drive.google.com/.../12cjARKMvGoHWcM3M.../view...
יפה שלנו💚
הבטחנו לך להנציח ולדבר עלייך בכל מקום! אז דיברנו אותך היום כדי שכולם ידעו וישמעו איזה ילד - גבר- חבר- לוחם ענק אתה!!
״גליסקו האגדי״ והבן שלנו הפרטי- זכינו בך!
לנצח איתי❤️🔥❤️🔥❤️🔥
לינק לכתבה: https://f.io/YCouFOpg
ראה עוד > >
29/12/2023
ליאת האמא
עוד שישי בלעדייך ילד- גבר יפה טוהר שלנו.. הגעגועים שורפים ❤️🔥❤️🔥❤️🔥 לנצח איתי איך אפשר שלא אהוב💚
ראה עוד > >
01/01/2024
ליאת האמא
יפה שלנו,
2024 הגיעה פתאום.. השנה האזרחית הראשונה בלעדייך.. הכל כל כך מטורף והגעגועים לא נרגעים לרגע. מזכירים לעצמנו שוב ושוב להתעטף בזכרונות ובחוויות איתך, בתחביבים של טיולים , דייג, מכבי חיפה ואיסוף חרקים וזוחלים (״אמא מה את עושה פדיחות״ בטוח אתה אומר לי מלמעלה), ברגעים של ביחד משפחתיים. כל כך אהבת טבע ומרחבים, את החברים ובישולי שדה ולצלם את השקיעות הכי יפות ולשלוח ללא מילים פשוט כי אתה איתי!
לנצח בליבנו יפה שלי💚💚💚
מתחילים שנה בלעדייך ולא מאמינים, מנסים להאחז בזכרונות כי ככה היית רוצה. אתה איתנו כל הזמן אהוב💔
ראה עוד > >
07/01/2024
ליאת האמא
ילד שלנו
7/1/24…
שלושה חודשים , 91 ימים… נצח
מאז השבת ההיא… זאת שאין לה מילים.. רק עצב גדול וכעס שמחלחל יותר ויותר על מפקדים ולוחמים שהפקירו אותך. אתכם. שם.. במוצב פגה הארור ההוא! זעקת לחילוץ והם המשיכו הלאה!!!
הצבעים בטבע שכל כך אהבת כבר התחלפו מצהוב לירוק, הפרחים צצים, בעיקר סתוניות ורקפות והשקיעות מדהימות בדיוק בצבעים האלו שהלב נטרף…כל כך מגיע לך להיות כאן איתנו- הכי מגיע מכולם! משחזרים פיקניקים בטבע, שקשוקות וביחד. מצלמים שמיים בכל מיני גוונים. כל כך אהבת!!
מנסים חמוד שלנו, כל כך מנסים להאחז במה ובמי שניתן ונותן לנו כוחות . בזכרונות. מתגעגעים אנושות 💔💔💔נושמים אותך איתנו. תמיד❤️🔥❤️🔥❤️🔥
״הו אלוהים תעשה שיבוא..
מחכים ביום ובלילה
לא, אין לי כוח שעוד יום יבוא
שושנים עצובות והוא לא פה
ראה עוד > >
08/01/2024
דנה דליסקו
אתמול עברו שלושה חודשים מהיום שבו נהרגת
אני לא מאמינה לעצמי כשאני רושמת משפט כזה
אלה היו השלושה חודשים הכי קשים שידעתי בחיי
שלושה חודשים של מכאוב בלתי פוסק
שלושה חודשים של דמעות שלא מפסיקות לזלוג
שלושה חודשים של מעברים יותר מידי חדים בקשת הרגשות
שלושה חודשים שהמחשבות הן בעיקר עלייך
שלושה חודשים של שאילת אלפי שאלות בלי אף תשובה אחת
שלושה חודשים שכל דבר קטן הפוך להיות בשבילך למענך ובעיקר בזכותך
אתמול עברו שלושה חודשים מהיום שגם האור שלנו כבה💔
אני אוהבת אותך תותו❤️
ראה עוד > >
14/01/2024
ליאת האמא
100 ימים למלחמה ..
זו הכותרת היום..
אצלנו, איתי אהוב שלנו, זה נמדד מאז
ה 7/10/23 בנשימות.. בדקות.. במספר הפעמים שנפשנו יוצאת אלייך.. במחשבות עליך שם בתופת, במספר החיפושים שלנו אותך עדיין בין חיילים שעוברים מולנו או שעומדים בטרמפיאדות..בגעגוע אינסופי שאין לו צורה או מספר..
בזעקה איך זה ייתכן והרבה למה דווקא אתה ואיך זה שהפקירו אותך.אתכם. המפקדים והחיילים שם במוצב..
הכל כבר מתערבב עם הכל אבל מזמן כבר לא 100…
לנצח איתי❤️🔥
מקווה שנהיה כולנו ראויים לאומץ ליבך ולגבורה בה נלחמת במוצב פגה, שעות ארוכות.. טיפלת בפצועים ובאין תקווה בסוף בגופך הצלת חיילים אחרים ומנעת את כיבושו.. הלוואי והצער שלנו על האובדן הכבד שלך יהיה לעיתים מהול בגאווה .. ככה היית רוצה אני יודעת..כרגע זה רחוק..
****מבקשת מכולם לזכור ולהזכיר לעד את הלוחמים האמיצים של ה7/10/23 שמסרו נפשם להצלת תושבי עוטף עזה בראש מורם ובמסירות אין קץ!!
ראה עוד > >
21/01/2024
ליאת האמא
תותו אהוב,
מגיל צעיר הבית השני שלך היה טבע, מרחבים, חברים ושקט של נופים .. ככה פשוט as is , בלי תפאורה מיוחדת, אלא יחד מיוחד .. היית מתנתק כדי להתמלא מחדש.
מנגד, או בעצם גם וגם, אתה לוחם גולני גיבור, ״יפה הבלורית והטוהר״, בראש מורם ו״כי בשביל זה התגייסנו״ אמרת לחבר.. שם בקרב ההרואי במוצב פגה ב7/10/23.
אתה גיבור, הסמל לאהבת הארץ, רעות וערבות הדדית. כמובן גם חתירה למגע והסתערות במונחים של גולנצי׳ק גאה..
מתגעגעים כל כך ונושמים אותך לנצח
איתי❤️🔥
ראה עוד > >
25/01/2024
ליאת האמא
לנצח איתי💚
יום חמישי הגיע.. שוב מחכים.. אולי בכל זאת.. ??
ואז הנטיעות היום מגיעות.
חמישי ונטיעות ואתה? הבנתי כבר מאז, ששום דבר כאן לא סתם או מקרי וזה כל כך סמלי לנטוע שורשים חזקים כמוך, דווקא היום בחמישי - היום שתמיד חיכינו שתחזור מהבסיס.
בטוחים שעץ שקד זה , שנטענו היום להנצחתך, על שימך, יהיה בדיוק כמוך:
עוצמתי, איתן , נותן פירות וצל (כי הרי נדיבות ונתינה כל כך אפיינו אותך ילד ) ופשוט יהיה אפשר לנוח לצידו- כך גם תמיד היית אתה- מקור של שקט ומנוחה, איתך ולצידך.
נוטעים, מתגעגעים ונושמים אותך ללא הפסקה ילד יפה שלנו❤️🔥❤️🔥❤️🔥גיבור ישראל💚
נזכור תמיד שאנחנו כאן בזכות לוחמים עצומים כמו איתי שלנו!!נמשיך להנציח בכל דרך אפשרית!
ראה עוד > >
31/01/2024
ליאת האמא
איתי שלנו, כמו שהבטחנו, ילד אהוב , ננציח אותך בכל מקום..
עמית, חבר ילדות טוב, מקדיש לך בהתרגשות את המסע המכין עם הטירונים שלו, לזכר האור שהפצת תמיד לכולם, העזרה והנתינה כחבר וכמובן גם הערכים שלחמת עבורם בראש מורם באותה שבת של 7/10/23 : חברות, אהבת הארץ, ערבות הדדית וחתירה למגע! גיבור ישראל אתה של כולם והגיבור שלנו הפרטי!!
אתה ומורשת הקרב שלך תונצח בכל מקום!כי ״ בשביל זה התגייסנו״ .. כמו שאמרת.
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
01/02/2024
ליאת האמא
״ את הגשם תן רק בעיתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לנו לשוב ולראותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים …״
תותו,
היינו היום בטקס הנצחה לגיבורי גולני ממלחמת חרבות ברזל בבא״ח גולני. המקום בו הוכשרת תשעה חודשים
להיות לוחם חוד…
הלכנו בשבילים שהלכת,
עדיין מדמיינים אותך שם רץ ממקום למקום כטירון, עובר מדס״ים,
מטווחים , לומד להלחם,
לצאת לקרב, יושב בשק״מ עם החברים, בבנייני המגורים.
האמת? עדיין מחפשים אותך שם בין החיילים.. לא להאמין! שנייה של הסחת דעת ואתה חי.. ברור שכן…
הרציונל יודע שלא אבל ללב יש חוקים משלו.
נטענו עץ זית בחורשת הגיבורים שמסמל כוח, שורשיות, נתינה ועוצמה בדיוק כמוך! נוטעים , כואבים וגאים בך לנצח איתי💚
ראה עוד > >
05/02/2024
שיראל סויסה
הלוואי גם השנה הייתי מקבלת ממך הודעה…אוהבת אותך ומתגעגעת
תותו … לנצח איתי 💔
ראה עוד > >
09/02/2024
ליאת האמא
לנצח איתי💚
תותו,
אתמול בלילה שודרה כתבת תחקיר בתוכנית עובדה עם אילנה דיין. משלשום כשראיתי את הפרומו פתאום הבטן שלי התכווצה , משהו לא הרגיש לי בנוח איתה. לפני 3 חודשים הגיעו לראיין אותנו וסיפרנו חמוד שלי הכל עלייך לפי מה שידענו אז.. ואז היתה בחנוכה תוכנית עליכם בחדשות ומסתבר שרצו בעובדה רעיון אחר..
מעניין איך עיתונאים לוקחים מידע והופכים אותו לאיזה פוקוס שהם בוחרים בשביל רייטינג.
ישבנו כאן מכווצים ועטופים עם חברים שבאו להיות איתנו בשידור , בביחד, וחושבים כל הזמן עלייך!
למרות הכתבה שהציגה זווית אחרת בכלל של הלחימה ורחוקה מהראיון שערכו איתנו לפני כמה חודשים, המסר עבר ילד גיבור שלנו! שתדע!
חברים וחברות כתבו וצלצלו שברור כמה אמיץ וגיבור אתה!! ושהקרב האמיתי על פגה היה *בתוך* המוצב עם לוחמים אמיצים כמוך בן יקר שלי, ועם עידן ושלו שיצאתם להלחם וחתרתם למגע!! באין תחמושת, באין מפקדים ובאין תקווה!!
היית הסרס״פ של הפלוגה ובעצם הדרגה הכי גבוהה שנשארה במוצב בשעה 12:00 בצהריים כשכולם נטשו אתכם !זעקת לחילוץ למפקד שלך, סמ״פ נועם ברקת, ולכל יושבי הנמר ולא ענו לך!! הם לא חזרו בשבילכם!
הלב שלנו מתרסק נוכח ידיעה זו!!
חושבים עלייך שם במלכודת המוות, בין פצצות ורימונים, שרופים ובקושי נושמים בתוך חדר האוכל בו שהיתם .. מה חשבת, מה הרגשת? קראת לנו??
הלב מתכווץ נוכח אומץ ליבך והמחשבות על איבוד תקווה שהיה שם, כשכנראה ידעת שהפקירו אתכם!! המשכת להלחם בראש מורם- כמו שלמדת.
״כי בשביל זה התגייסנו״..
אתה, ילד יפה טוהר שלי וגיבור, והחברים שיצאו להלחם, הם הגיבורים האמיתיים שערכים של כולנו חרוטים שם בדם ליבכם!!
אתם יצאתם מחדר האוכל, ממלכודת האש כדי להלחם ולהציל 13 חיילים אחרים.
שרק נהיה ראויים לאומץ לבך, למוסר ולחברות שאתה מייצג מאז ומעולם!
גיבור של העולם ילד ! גאווה אתה!
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
09/02/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
הנצחת אהבתו של איתי לבישולים ומטעמים יוצאת לדרך, כל יום שישי נעלה מתכון אחר שהוא אהב. לנצח איתי שלנו💚💚💚
ראה עוד > >
16/02/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי 💚
והיום מלבי של אבא !
איתי אהב עם המון סירופ , קוקוס ואגוזים או פיסטוקים … וכמו תמיד דאג לקחת ולפנק גם את החברים..
לנצח איתי💚
ראה עוד > >
16/02/2024
שירן אדר
היום, יהל חוגג 9 בתאריך העברי - ז באדר .
ברגע שראיתי את העוגה שאיתי הכי אהב, ידעתי שזו העוגה שתציין את יומהולדתו.
לזכרו של איתי גליסקו הגיבור, שבזכותו ובזכות גיבורים כמוהו הילדים שלנו יוכלו לחיות כאן בביטחון .❤️
ראה עוד > >
16/02/2024
ליאת האמא
תותו אהוב❤️🔥
ממשיכים להנציח את הרוח והחומר העוצמתיים שאתה, בכל דרך אפשרית כמו שהבטחנו, חמוד שלנו.
עם עזרה של המון אנשים טובים שפשוט מבינים אותנו גם בלי הרבה מילים…אבל עם מעשים.
מודים מקרב ליבנו לחברה האהובה שלי נאוה דוד ולכל משפחת בן יוסף ולרות עווד הנהדרת על הספסל שמסמל כל כך את איתי הגיבור של כולנו. הילד שלנו💚💚💚
נאוה בן יוסף
ראה עוד > >
19/02/2024
ליאת האמא
יפה שלנו
מנציחים את אהבתך לספורט ולכדורגל. בשישי הקרוב , 23/2 בשעה 11:00 .
נפגש, נדבר אותך, נתחבק ונשחק.
חנוכת מגרש על שמך וטורניר כדורגל.
מגרש שחב״ק רחוב הסחלבים יקנעם.
לנצח איתי💚
אהוב שלי, אתמול היה לי יום הולדת והמשאלה הכי גדולה שלי הייתה היא שתחזור, כל כך חיכיתי לברכה ממך כמו בכל שנה, ברכה של שורה וחצי אבל אחת כזאת שממלאת את הלב.. החור בלב נשאר ואין מה שימלא אותו, לא בלונים, לא עוגה ולא מתנה, כל התפאורה מסביב היא רק תפאורה היא שמחה שמהולה בעצב כל כך גדול שהלוואי ואתה מרגיש ויודע כמה אתה חסר לי.
אני כל כך אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת אלייך הלוואי שבשנה הבאה תכתוב לי ברכה💔
ראה עוד > >
23/02/2024
ליאת האמא
אהוב שלי, אתמול היה לי יום הולדת והמשאלה הכי גדולה שלי הייתה היא שתחזור, כל כך חיכיתי לברכה ממך כמו בכל שנה, ברכה של שורה וחצי אבל אחת כזאת שממלאת את הלב.. החור בלב נשאר ואין מה שימלא אותו, לא בלונים, לא עוגה ולא מתנה, כל התפאורה מסביב היא רק תפאורה היא שמחה שמהולה בעצב כל כך גדול שהלוואי ואתה מרגיש ויודע כמה אתה חסר לי.
אני כל כך אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת אלייך הלוואי שבשנה הבאה תכתוב לי ברכה💔
ראה עוד > >
24/02/2024
ליאת האמא
הרגעים האלו שעוצרים את הנשימה לזכרך ילד יפה שלנו וגיבור💚:
בחודשים האחרונים שיפצנו את המגרש ביקנעם שכל כך אהבת לשחק בו ואתמול הוא הוכרז רשמית על שמך.
אהבתך לספורט ולכדורגל הונצחה בכבוד הראוי לאנשים מוארים כמוך!
הרי אתה הסמל לארץ ישראל היפה! עוצמותיך מתנוססות משם למרחקים- דאגנו לזה.
במפגש עוצר נשימה שם אתמול, דיברנו אותך, התרגשנו, התחבקנו והרגשנו את האהבה אלייך בכל מקום במגרש ומחוצה לו!
הטורנירים שהיו בהמשך היו כל כך אתה (אל תדאג, החברים שלך מקום 2 אבל הגביע אצלם😅).
אתה היית איתנו שם כמו תמיד: הלב הפועם של כולנו, המגנט של החבורה.
הרוח, הספורט והעוצמות היו בכל מקום. הכל היה כל כך אתה! ובזכותך!
לנצח איתי שלנו💚💚💚שנמשיך להיות ראויים לך💔
ראה עוד > >
24/02/2024
אורנה גל
טקס חניכת המגרש, משחק ראווה וטורניר כדורגל
לזכרו של הלוחם הגיבור -איתי גליסקו ז"ל.
"...איך אפשר שלא להתאהב בך..."
ארוע עוצמתי מרגש, אווירת אנחנו ננצח למרות הכל שררה במגרש,
עם ישראל היפה נכח כולו במקום.
ראה עוד > >
03/03/2024
אירנה זוהר
גיבור ישראל
גאווה שלנו
מלאך פרטי מגן עדן
היום היית אמור לחגוג יום הולדת 21 אבל לנצח תשאר בן 20!
הגעגועים רק מתחזקים אליך כל יום שעובר.
תשמור עלינו מלמעלה יפה שלנו 💔
נוח על משכבך בשלום
יהיה זכרך ברוך 😓
ראה עוד > >
07/03/2024
ליאת האמא
5 חודשים מאז היום הנורא ההוא.. מקדישים היום את המתכון לחלהשניצל של דודה כרמית.
איתי אהב את השניצלים דקים דקים וקרנצי׳ם, בתוך חלה אישית שאפתה, עם חומוס ומטבוחה ביתית ועם המון אהבה.
לנצח איתי💚💚💚
איתי כל שישי💚
הקבב של דוד ירון אלוף הבישולים,
עם קצת טחינה וסלט ירקות,
בפיתה או טורטיה
או ככה פשוט ישר מהמנגל.
פשוט איתי❤️🔥❤️🔥❤️🔥
ראה עוד > >
21/03/2024
ליאת האמא
פורים 2024
החג שכל כך אהבת.. בלעדייך.
אהבת את השמחה, מגוון הצבעים וחגיגות פורים, היחד עם החברים, ממתקים, קפצונים ואוזני המן עם שוקולד.
נזכרת בילדות עם אפרוח (תחפושת ראשונה) , סמי הכבאי, חייל ביחידה מובחרת (כמה אהבת את התחפושת הזאת!! ) אינדיאני, נינג׳ה , שוטרת.. בבגרותך לא אהבת להתחפש אבל פתאום בשנה שעברה היית זורו (תחפושת אחרונה..💔).
בהמשך היו משלוחי מנות ששלחנו אליך לגולני שלך, למבצעית 13 טורפי הלילה ותמיד דאגת ״שיש מספיק לכל החיילים אמא?״.
אז אל תדאג חמוד שלי, שלחנו אליהם שפע משלוחים לכבודך גם השנה. מספיק לכולם…
הלב נשרף מהעובדה שאתה לא שם לקבל אותם בגאווה כמדי שנה❤️🔥
תודה מעומק ליבנו לבית ספר כרמל זבולון, להורים ולתלמידים ולמשפחה שלנו שנרתמו לכבד את איתי שלנו כמו בשנתיים החולפות.
לנצח איתי💚💚💚
כרמל זבולון יגור
ראה עוד > >
22/03/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
*הקוסקוס של אושרת*
שישי בוקר גשום וסוער לפני כשנה.. איתי עם הפלוגה סוגרים שבת במוצב גלדיולה בהר דוב הצפוני..״אמא קפוא כאן.. יורד שלג.. תשלחי לי מתכון לקוסקוס שנכין לחיילים.. משהו כמו 7 ק״ג סולת ״ . מצלצלת לאושרת… ״אושרתי, החיילים קופאים.. דחוף מתכון לקוסקוס ומרק שלך..״
מצוות משלוח מנות בחג פורים קשורה בנתינה איש לרעהו ועזרה. ערכים שכל כך מאפיינים את אושרת ומושרשים גם באיתי. המתכון שלה לקוסקוס חימם לוחמים רבים דרך איתי …💚
לנצח איתי שלנו💚💚💚
ראה עוד > >
29/03/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
*דג טונה ברוטב חריף של נועה*
דייג אוהב דגים?
אוהב מאוד!
מילדותו נמשך איתי לים, התעניין בבעלי החיים הימיים, הסרטנים, הדגים השוטטות על החוף ובין הסלעים ובעיקר אהב לדוג עם אבא אורן. תחביב משותף לשניהם: ככה בשקט ועם המון סבלנות, לשבת על הגדה או הסלעים, להשליך חכה ולראות מה ייתפס. הוא אהב את ההתעסקות עם המצופים, קרסים, חוטי הניילון המיוחדים וההוואי סביב תחביב זה. בבגרותו, כשנסע לטייל עם חברים, תמיד לקח איתו חכה, השתתף בקבוצות דייג של ציוד מיוחד וחכות מקצועיות ולפני שהתגייס אף רכש לו אחת בגאווה.
בימי הקורונה כשנסע עם חברים לטיול, קנה דגים ושחרר אותם לחופשי באחד הנחלים.
הוא אוהב לאכול את כל הדגים עם הרבה רוטב חריף או פיקנטי.
אבל בחג סוכות א׳ האחרון כשיצא הביתה (כן.. שבוע לפני…), התלהב במיוחד מדג *הטונה* החריף שנועה הכינה. לכן השבת, המתכון מוקדש לדג הטונה שלך, נועה, שמככב בשולחן שבת וערבי החג המשפחתיים.
לנצח איתי 💚💚💚
ראה עוד > >
05/04/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
*צלי עוף בקונפי בצלים של חני איחיל זוהר*
באחד החגים בשנה שעברה, חיפשתי מתכון מיוחד לעוף , שיהיה חגיגי ומפואר מצד אחד ומצד שני קליל להכנה. קיבלתי את המתכון של חני, אלופת המטבח.
בארוחת החג היו מגוון בשרים, אבל איתי מאוד התלהב דווקא מהטעם המתקתק- מלוח של צלי העוף ורוטב הבצלים המקורמל - סוג של ריבת בצל.
מתקבל תבשיל מושלם, שהוא בדיוק כמו איתי -גם וגם: פשוט אבל אלגנטי!
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
07/04/2024
ליאת האמא
ביום ההוא תותו, לפני חצי שנה, סדרי בראשית התהפכו ומאז השמיים כבר לא מעל והאדמה כבר לא מתחת. הרגשה של תוהו ובוהו והרבה מאוד חושך.
הרבה ימים של אין וריק. של תהום. הרבה שאלות של למה ואיך לעזאזל זה ייתכן שאתה לא חוזר. מחכים לך. תמיד. הגעגועים לכל כולך לא פוסקים ולו לשנייה. שאף לא אחד יחשוב אחרת.
185 ימים , 266,585 דקות מאז שאנחנו נושמים , כואבים, מתייסרים, מתגעגעים כל כך כל כך.
המחשבות עלייך שם בכל התופת הזה, במוצב פגה, כואבות מאוד ולא מרפות: מעטים מול רבים, באין תחמושת, באין מפקדים, באין..
מה חשבת? מה הרגשת? ידעת?
בטוחים שהערכים של גולני ובמיוחד של טורפי הלילה שלך- הפלוגה שכל כך התגאית להשתייך להם- כיוונו אותך באותה שבת ארורה: אהבת הארץ, שורשיות, חיבור לאדמה. קדושת המולדת. הרעות. יודעים שלא ויתרת ויצאת להסתער על אויב אכזר..!
הרבה זכרונות עוטפים אותנו חמוד, של הילד, נער, גבר שאתה: ילד טבע ומרחבים, מוקף תמיד חברים ואוהבים, המגנט של כולם, אוהד ירוק בנשמה, עלם חמודות, פייטר ענק ולוחם גדול מהחיים. תמיד מסתפק במועט ובמה שיש, טורף את החיים ונאמן לעצמך, למשפחה, לחברים. הסמל לארץ ישראל היפה- יפה מאוד!
אתה מצעיד אותנו כבר חצי שנה ילד, מלמד אותנו שעורים בסבלנות, אהבה, הורות אחרת, התמודדות עם רגעי כעס, אימה ואיבוד תקווה בלעדייך. נסיונות רבים ללמוד ללכת מחדש. לדבר. להנציח את אהבותייך. חיים אותך. מדברים אותך.
האמת חמוד?
לא ידענו שאפשר לאהוב ולהתגעגע ככה. לא ידענו שהלב יכול לצאת אל מישהו ככה. אנושות.
לנצח איתי💚💚💚💚
ראה עוד > >
12/04/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
בשביל איתי, האוכל הוא אומנות בפני עצמה.
הוא הקפיד כמובן על הטעמים והריחות בזריזות ידיים מופלאה ובשקט שלו, אבל גם הקפיד על העיצוב והטאץ׳ הסופי. מסתבר שהחיילים חיכו לפריסות שלו בסופי שבוע ובכלל.
שבוע לפני השבת ההיא, הוא הגיע לשטח ליד הגדר, ראה שהחיילים שלו רעבים, הציב שם שולחנות שהיו לו בטנדר והכין להם ארוחה לתפארת. כן כן, ליד הגדר הארורה ההיא..
סיר ממולאים בשבילו זו חגיגה לחיך ויצירת אומנות.
הוא תמיד שמח כשהכנתי, ככה לנשנש ישירות מהסיר, אבל הכי הכי הוא התענג על הממולאים של דודה עדנה האגדית.
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
ליאת האמא
איתי כל שישי 💚
*בורקס בשר של שיראל איחיל סויסה״
שישי צהריים מאוחרים, הבית מהביל מריחות של תבשילים…איתי חוזר מבילוי עם חברים. ישר חותך מהבורקס הזה..קראנצי, קליל ומתפצפץ לו בפה.
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
22/04/2024
ליאת האמא
תותו,
מה השתנה הלילה הזה?
כל לילה שונה מאז ולא רק הלילה הזה.
צועקים לחירות הלב הנפש והנשמה שלא מוצאים מנוחה.
מקווים ליותר חכמים ופחות רשעים, תמים ושאינם יודעים לשאול.
בתוך כל החמץ הקיים מסביב, מנסים לבער רגעים של יחד- כי הם לא חוזרים.
מודים, כמוך, על הקיים. בקטן, זה גם מספיק.
שומרים על האור, כמוך שם בחדר האוכל במוצב, כי חושך יש מספיק.
מעצימים ערכים של רעות ואחווה כמו אלו שאתה נלחמת שם עבורם.
רוצים להיות ראויים להקרבה שלך ושל הלוחמים של ה7/10/23 שנלחמו והגנו על חירותנו. לעולם לא לשכוח!
לנצח איתי שלנו💚💚💚אהוב ליבנו הנצחי!
הלילה הזה כל כך עצוב בלעדייך💔💔 מתגעגעים ללא הפסקה לכל כולך. ילד יפה ויקר שלנו. חסרונך ענק!
ראה עוד > >
26/04/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי 💚
פסח..
זכרונות של טעמים מה״פסחים״ האחרונים ובכלל..
צלי בקר ברוטב פטריות
סלט חציל פיקנטי של אושרת איחיל
עוגת מצה בשוקולד של אמא
אבל הכי הכי עוגיות יין (כן כן, אלו היבשות הגדולות וכמה שיותר..)
לנצח איתי💚💚💚 הלב לא מוצא מנוחה❤️🔥
מתגעגעים אנושות בכל שנייה ילד יפה שלנו וגיבור💔💔💔האובדן שלך ענק
ראה עוד > >
03/05/2024
ליאת האמא
*איתי כל שישי* 💚
*ארטישוק*
לדעתי העולם נחלק לשניים: כאלו שמתים עליו ואחרים שלא מבינים מה פשר הירק הלא ברור הזה ואיך אוכלים אותו (מה זה השערות האלו? עלים? יש לו לב ? מה אכיל כאן ואיפה?).
אני חושבת שזה ירק עם כל כך הרבה נוכחות שאין בכלל פליאה שאיתי אהב אותו מאוד. הם גם דומים: פשוטים, חזקים, עוצמתיים בנוכחותם הצנועה. מי שאוהב אותם זה עד הסוף!
איתי אהב לאכול את הארטישוק בשמן זית (כן כן אלו בצנצנת שקונים בסופר) בתוך סלט או על פיצה, או בבישול המסורתי הרגיל מבושל עם לימון (הרבה מאוד שעות) וגם אהב מנה שהכנתי- תחתיות ארטישוק עם פטריות. הכנתי אותה בשנה שעברה ברוטב עגבניות, אבל לאחרונה קיבלתי מתכון *שנועה גליסקו* הכינה (הזכויות שמורות לחני איחיל זוהר) : תחתיות ארטישוק ממולאות פטריות ברוטב אפונה.
אני בטוחה שאיתי היה נהנה ממנה עוד יותר.
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
07/05/2024
ליאת האמא
7 חודשים בלעדייך (זה רק מספר..)
והגעגוע רק מתעצם ילד יפה שלנו 💔💔
האובדן והחלל שהשארת קשה קשה. אוהבים אותך לנצח ילד אהוב 💚💚
לנצח איתי💚💚💚
תחזור.. בבקשה
ראה עוד > >
08/05/2024
ליאת האמא
פעילות זכרון והנצחה אותך עם הכיתה של יהלי היום במצפה שלך גיבור שלנו💚💚 מדברים אותך ועלייך, מנציחים את אהבותייך לטבע, מרחבים ובישולי שדה בדיוק אתה, בדיוק מה שאהבת❤️🔥
אתה כל כך חסר..
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
10/05/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚💚💚
לפני שהתגייס, איתי עבד במסעדה האיטלקית פיאנו ביקנעם. הוא היה עוזר של השף אבל מהר מאוד התקדם וניהל את המטבח. כמה הוא אהב את האוכל האיטלקי: פיצות, פסטות ברטבים קסומים, סלטים איטלקיים עם גבינות מיוחדות, ארנצי׳ני, ריזוטו, פוקצ׳ות , פולנטה .. בקיצור הכל!
הוא אהב את האווירה וההגשה המיוחדת של המנות הצבעוניות.
בבית נהננו מהנסיון שצבר וכשהכנו פיצות בטאבון זו היתה בשבילו חגיגה.
הוא אהב את ההתעסקות עם הבצק וביד אומן השקיע בקיפול הקצוות של הפיצה עם שומשום.
הפיצות מהבצק של אושרת ממכרות ומככבות אצלנו תמיד! הבצק המיוחד שלה מתאים למיני מאפים- (גם לפיתות על סאג׳ בטבע)- פשוט תענוג! בדיוק איתי❤️🔥
לנצח איתי שלנו💚💚💚
ראה עוד > >
11/05/2024
שלומית מרקוביץ
איתי גליסקו: איתי הבן האמצעי שלנו ואח של אורי ויהלי. היה רוצה שתזכרו אותו כמנהיג וכריזמטי, כמי שמאוד אהב טבע, חברים ומשפחה. דואג לכולם, זה שאפשר לסמוך עליו. הוא היה רוצה שתזכרו שתוך כדי לחימה ניסה לעודד את כולם ולשמור על כולם ולהגיד "בשביל זה התגייסנו" ולצאת להסתער על מחבלים בקרב מאוד הירואי. השמחה, הערבות ההדדית והרעות - כל אלה היו באיתי עד הרגע האחרון.
ראה עוד > >
13/05/2024
שבט שחר צופי יקנעם
במסגרת הנצחת נופלי השבט מאור גרשוני ז"ל איתי גליסקו ז"ל ואופיר ציוני ז"ל, בוגרי השבט מהשכבות מקורי פסגות ונחשול ובוגרי השבט לדורותיו הגיעו לספר, להעלות זכרונות ולתת זוית אישית לחוויות שעברו עימם בשבט.
מסורת שהחלה ותימשך לזיכרון הנופלים וחיבוק המשפחות שהן חלק בלתי נפרד ממשפחת שבט שחר💜💛
@shevet_shachar
@remember_itayglisko @ofirzioni_stories @remember.maor
בשבילנו כל יום הוא יום זכרון שלך חמוד שלנו.. כל דקה, כל נשימה. מסרבים לעזוב אותך.
לנצח אתה בכל מחשבה, בכל מעשה, בכל רגש שעולה, בכל תבשיל שמכינים, בכל…רק להיות ראויים לך!
לנצח איתי שלנו💚💚💚 יום חמישי היום והגעגוע הורס
ראה עוד > >
17/05/2024
ליאת האמא
*כנאפה*
יווווו כמה איתי אהב כנאפה!
גיל 17, באחד מימי הקורונה הקרים, רציתי ממש זמן איכות איתו באיזה בית קפה (כן, יותר צורך שלי משלו..). הכל היה אז סגור (ממרחק הזמן והתקופה נראה שזה קרה בעידן אחר לגמרי ..) והוא לא כל כך רצה לצאת.. ידעתי לשחד אותו בכנאפה מעולה בדלית אל כרמל. אז נסענו וישבנו שם: שעת בין ערביים, רק אנחנו לבד, טיפות גשם על החלונות, כוס תה חם ונענע, ריח מתוק של סירופ הסוכר וכנאפה שמתבשלת במקום על הגז. אה.. והייתה גם עוגת סולת וכל מיני בקלאוות במילויים שונים בכל מיני צבעים: ירוק, כתום, לבן ועוד עוגה עם קצפת ורודה. אבל תמיד תמיד, איתי בחר את הכנאפה עם המון סירופ סוכר מעל ופיסטוקים.
נהניתי להסתכל עליו מתענג על כל ביס של הגבינה המתקתקה הנמתחת..
השבוע, נועה הכינה כנאפה ביתית ומייד נזכרתי ברגע הזה שם, כשישבנו הוא ואני על כוס תה חם וכנאפה..אני כרגיל מדברת והוא מהנהן..
חלום…
השבוע הקשה הזה שעובר עלינו עם הגעגוע הזה לכולך ולרגעים האלו הקטנים- גדולים זה משהו שאין לתאר במילים.. כמו ביס מכנאפה בדיוק בטעמים הנכונים .
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
24/05/2024
נזכור את איתי גליסקו
השבוע המתכון מוקדש למשפחת שייך המדהימה, שצועדים איתנו אט אט מאז היום ההוא..
עידו, חבר ילדות טוב טוב של איתי מגיל 3 בגן רותם ועד היום. המון חוויות, זכרונות משותפים, ישיבות, טיולים, כיפים ובעיקר בעיקר חברות אמיתית ואמיצה בלב ובנפש.
את הבראוניז של אמא שלומית, איתי אהב מאוד ואמר שהם ״כמו פיצוחים ״ כי אי אפשר להפסיק לאכול אותם.. לנצח איתי שלנו💚💚💚 מתגעגעים ככ ככ💔
איתי כל שישי💚💚💚
-״תותו מה שלומך חיים של אמא?
-הכל בסדר איתי אמא, לא לדאוג, מה שלומך?
-בסדר חיימי..אתה חסר לנו..מכינים כאן פרגיות על האש וצריכים את המתכון שלך…
-חחחח בטח כבר רושם לך…״
המתכון היום מוקדש לחברתי הטובה הילה, שעוזרת לי להתרומם לאט בדרכה שלה המיוחדת , המשימתית, שמתובלת בהמון אהבה.
אתמול עצרה אותי וביקשה מתכון לפרגיות (כן, זו אחת הדרכים שלה לגרום לי להתרומם..).
עלה בי זכרון מתוק ורחוק משיחה עם איתי.. אי שם..שיחה פשוטה וכל כך איתיית.
מה הייתי נותנת לחזור לרגעים האלו..מתגעגעת כל כך לקול שלך💔
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
03/06/2024
כרמל זבולון יגור
היום בקרנו ב"מצפה איתי"
"איך אפשר שלא להתאהב בך..."
אורן וליאת הוריו של איתי סיפרו לנו את סיפור הגבורה של איתי וחבריו מגדוד 13 מבצעית "טורפי הלילה" באותה שבת, 7.10 השבת השחורה.
שרק ניהיה ראויים לך ולכל הגיבורים.
תודה🙏
ראה עוד > >
07/06/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
סבתא פרידה ז״ל היתה אישה מיוחדת במינה, הלב של כולנו.
דאגה תמיד לנכדים שהיו מרכז חייה.
ידעה לעטוף ולחבק, לאחד אותנו ולגעת בכולנו עם המון חום, אהבה אינסופית, מילים פשוטות וצנועות מתובלות בהמון צבעים ובישולים מיוחדים.
היה לה קשר מיוחד עם כולנו, ידעה לרקום חוטים של אהבה ודאגה לכולם. היא גידלה את איתי בינקותו והיה ביניהם קשר חזק ומיוחד מאוד. הוא היה אהבת חייה.
מוצאת המון קווים דומים באופי של שניהם: צניעות, נתינה, אהבת הזולת, חום אנושי לכולם ואהבת המטבח.
מאז האסון, לעיתים אני חושבת מה היה קורה לו ידעה שכך קרה …והלב שוב נשבר למליוני רסיסים..
בחג שבועות היתה מכינה מטעמי גבינה מיוחדים, אבל הכי הכי אני זוכרת את פשטידת הגבינות שלה המפורסמת שעוברת במשפחה.
מתגעגעים אליה כל כך כל כך ומקדישה לה את המתכון לחג שבועות שאוטוטו מגיע.למען האהבה האינסופית שהיתה בינה ובין איתי שלנו. למען חוטים של אהבה לכל.
לנצח איתי💚💚💚
ראה עוד > >
14/06/2024
ליאת האמא-
איתי כל שישי💚💚💚
המתכון השבת מוקדש לכל החברים והחברות של איתי. איתם גדל, למד, יצא לטיולים, בילויים ופיקניקים, ישיבות והרבה צחוקים ויחד מנצח.
במרחבי הטבע לקח איתו תמיד חברים, גזייה ומורל גבוה.
יש ביניהם חברות ענקית ללא גבולות, אהבה בלב ובנפש, חיבור אנושי גם ללא מילים. אחד בשביל כולם..
והוא בשבילם המגנט, הדבק האנושי, המרכז. בלעדיו הכל שונה.. הקסם נעלם.
אין כמו שקשוקה על גזייה בטבע כדי לחבר לבבות.. כמו שאיתי תמיד עשה.
ראה עוד > >
16/06/2024
ליאת האמא
הותר לפרסום
(מליבה של אם שכולה מ7/10)
מאז היום ההוא רואה לעיתים את ״הותר לפרסום״ והלב מתכווץ..
שואלים אותי מה שונה בהתמודדות של הורי ה7/10 לעומת כל היתר. אז זו דוגמא אחת:
חושבת על כל ״ההותרים לפרסום״ מאז, על השניות האלו כשמפרסמים בתקשורת ומופיעה תמונה, מספרים את הסיפור , יש כבר תחקיר ארוע וכל המדינה עוצרת את הנשימה נוכח הידיעה. המחשבות רצות והלב של כולם דופק , של כל המדינה- ככה זה כשהותר לפרסום..
איתי שלי יפה התואר הגיבור, בן יקר ואהוב, לא זכה ״להותר לפרסום״ הזה וכמוהו גם יתר הלוחמים האמיצים של ה7/10/23 שמנעו בגופם אסון כבד הרבה יותר ממה שחווינו.
אני מבקשת מכולכם שקוראים זאת, לחשוב כל העת על הלוחמים של ה7/10/23 ששמם לא הותר לפרסום, כי לא התפנו לכך במדינה שלנו.. גם לא אחרי חודש..כי אמרו לי שהחיילים לא בתודעה הלאומית אז..(טירוף הדעת לא?)
ועד היום, אפילו תחקיר ארוע עדיין אין.
כן, ככה אנחנו עדיין מתמודדים ..
מבקשת לזכור תמיד שבזכותם אנחנו כאן!! חיים וממשיכים .. נלחמים ונושמים!
לזכור לנצח גם אם שמם, תמונתם וסיפור גבורתם לא הותרו עדיין לפרסום.
לנצח איתי שלנו גיבור ישראל 💚💚💚 אנחנו לא נעזוב אותך לרגע וננציח אותך בכל דרך אפשרית, כדי שכולם ידעו גם אם לא הותרת לפרסום! הגעגועים אלייך חותכים את הנשמה 💔💔💔
ראה עוד > >
21/06/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
לאחרונה, מהרהרת רבות שאיתי כמעט אפפעם לא ביקש דבר , הסתפק במועט ולא אהב להטריח אחרים.
אבל אם יש עוגה אחת שהעז לבקש, זו עוגת איטריות עם מוס שמנת מתוקה של סבתא פרידה ז״ל. עוגה שעברה בירושה לדודה אושרת- ממנה ביקש שתכין לו מדי פעם ורק ״אם לא קשה לך״.
עוגה מתוקה מתוקה, מתפצפצת בפה , עשירה בכל טוב- כמו כל הטוב שיש באיתי. לו רק היה מבקש עוד פעם אחת..💔
ראה עוד > >
28/06/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
שווארמה
כל יום חמישי, פעם בשבועיים, לפעמים שלושה, איתי מגיע.. איזו חגיגה! הלב מתרחב פי מליון והידיים מחכות לחבק אותו, ללטף, לעזור לו להניח את כובד המשא של חייל גולני.. בציפייה לנעליים המאובקות, לכביסה (״אמא אל תרימי ..אני אשים לבד זה כבד..״), לריח הזיעה..למבט שלו ששמור רק לי. לצלול שם בכחול- ירוק הזה המיוחד ..
הכי הכי חיכיתי לטלפון ממנו שיצא והוא ברכבת או באוטובוס בדרך ושאם אני יכולה להביא לו ״שווארמה בלאפה עם חומוס, חריף ופטרוזיליה, בלי סלט אמא כדי שיהיה מספיק מקום לבשר״..
״ומה לשתות תותו? מים בטעמים בטעם תפוח״ אבל ״רק אם לא קשה לך אמא ויש לך זמן״..
הייתי יוצאת מייד לדרך, מתרגשת מעצם המחשבה שאוטוטו יגיע. עוצרת בדוכן של שווארמה טובה ביקנעם (הכי מנוגד לעקרונותיי הצמחוניים ולרצוני לעצור בדרך הביתה..אבל רק כי זה בשבילו), אומרת למוכר ש״זה בשביל הגולנצי׳ק שלי אז שיפנק טוב בבשר״ ונוסעת לאסוף אותו. הלב על 200 כשאני פוגשת אותו ואוספת אותו אליי. אחחחחח החיבוק הזה.. המגע.. הריח.. ״האמא מה נשמע?״
בדרך חזרה, נהנית מכל רגע לראות אותו נוגס בלאפה, הטחינה מטפטפת על המדים והוא בנונשלנטיות איתיית מנגב עם היד..
אוי אוי כמה געגועים לראות אותו מתענג על כל ביס.
מה הייתי נותנת בשביל זה ולו לפעם אחת נוספת..
מעולם לא הכנתי שווארמה בבית, כי כל העניין זה להתפנק על מנה טובה בחוץ. כמו שאיתי אהב.
אז תתפנקו עם לאפה שווארמה, חומוס חריף ופטרוזיליה ואל תשכחו להשאיר הרבה מקום לבשר.
לנצח איתי שלנו,
הגעגועים מנצחים תותו💔💔💔
ראה עוד > >
03/07/2024
שיראל אחיאל סויסה
תותו אתה חרוט לי בלב..ואין יום ורגע שאני לא חושבת עלייך ובוכה את לכתך💔החלטתי לחרוט אותך על גופי את כתב ידך שלנצח אזכור שאתה איתי בכל צעד ורגע בחיי, לנצח איתי 💔מתגעגעת ואוהבת עד כאב💚
איתי כל שישי💚
*אנדרטת זכרון*
תותו
אתמול הגיע מח״ט גולני , עם הנשק האישי שלך, אותו חילצו יחד איתך מהמוצב , מתוך התופת הזאת שאין לה מילים בשום שפה, רק רגש עמוק ובלתי נסבל של עצב וכעס ותסכול, עם עוד המון שאלות שנותרות ללא תשובה. המחסנית שלו מלאה סודות מהיום הנורא ההוא שרק הוא ואתה יודעים.
אז אנחנו עומדים כאן מאתמול, מול אנדרטת הזכרון הזו בסלון ביתנו, ללא מילים נוכח העדות האילמת ללחימה העוצמתית שלך עד הרגע האחרון של ההתקלות.
אל תדאג יפה שלי, הביאו גם כרית כזאת עם דרגות , תג וסיכות לוחם חוד ולוחם גולני חלופיות (כי את מדי א׳ שלך שלא מצאו עדיין, עם כל הסמלים האלו, עליהם עבדת בכל השירות, ק״מ של מסעות ומשימות מבצעיות..) .
כל כך היית גאה בנשק הזה, משבצר אותו, מוסיף כל מיני סממנים של לוחם גולני ופלוגה ג׳ מבצעית ״טורפי הלילה״.. שולח סרטונים לקורן על עוד איזה פצ׳ים מיוחדים שתרצה לתפור שם בחגורה ומתייעץ עם אבא על כוונת מיוחדת - אולי כזאת לראיית לילה?
אז יום שישי היום חמוד והוא ניצב כאן בסלון והלב מזמן כבר לא ממש לב רק שריד כלשהוא לחלק משלם שהיה ..והמחשבות שם עליך ילד שלי.. מדמיינת אותך שם נלחם עם הנשק הזה שלך, רץ, מחפה, יורה צרורות, מנסה להציל ולהנצל והלב נשבר שוב ושוב .. מה כבר אפשר לומר? לכתוב? להאמין?
המתנה הענקית בלהיות הורים לא יכולה להכיל צער כזה, מחשבות כאלו. אנחנו צריכים איתנו מישהו להחזיק את הדבר הזה המייסר, שאין לו מילים בשום שפה, או צבע או צורה- בדיוק כמו שהחזקת את הנשק שלך, את הלחימה והחיילים עד הרגע האחרון ..
לצד הנשק והאותות, נזכרת תותו, בילד שהיית, באהבתך לסוכריות גומי בטעם תות 🍓. שניהם ללא ספק הם הנשק הסודי שלך: לוחם בנשמה של פלוגה מבצעית ג׳ גולני 13, מלא אומץ ובכריזמה, יחד עם שובבות נעורים חיננית של ילד ותמימות, ארוזים בצורת סוכריית גומי תות שדה.
ראה עוד > >
12/07/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי💚
טפיוקה
אם יש קינוח מלכותי שאיתי אוהב זה טפיוקה. גרגירי עמילן שקופים מבושלים לאט לאט בחלב קוקוס. מעדן מלכים!
תמיד הטפיוקה נראה לי מיוחד כמו איתי: מצד אחד עממי כזה שכל אחד מתחבר אליו ומצד שני אצילי ועדין כמוהו.
כדי להכין אותו נדרשת הרבה סבלנות בערבוב ולכן זה התפקיד של אורן (מבין שנינו יש לו יותר את אורך הרוח לערבב ולערבב..)
הטפיוקה נוח מאוד, כמו איתי ומתאים עצמו לכל אירוח ואורח. מתאהבים בו ישר..
״כי איך אפשר שלא להתאהב בך תותו״..
לנצח איתי💚💚
הגעגוע אינסופי❤️🔥
גיבור יהי זכרך ברוך, מסרת את נפשך למען הצלת חבריך ,למען תושבי הדרום, למען המדינה, נלחמת בעוז עד אחרון כוחותיך. נוח על משכבך בשלום יקר שלנו, תהיה נצור לעד בלב המשפחה.
ראה עוד > >
מיכל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
איתי, תודה גיבור ישראל , לעד נזכור תנוח על משכבך בשלום💖💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם ינקום דמך.
לנצח איתי שלי💚 עם געגוע אינסופי אלייך, לחיבוק שלך, לחיוך, לצחוקים, לאהבה ללא מילים. עדיין מחכה לך יפה שלי אהוב. לחמת עד הסוף במוצב פגה בראש מורם וללא מורא- אנחנו גאים בך גיבור ישראל והגיבור שלנו הפרטי.. ״בשביל זה התגייסנו״ היו מילות העידוד שלך לחבר תוך כדי לחימה. מלח הארץ אתה💔💔💔
ראה עוד > >
גרין רוית Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
לנצח תשאר ילד אהוב וגיבור💔
ראה עוד > >
שרון הדר Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
מאז שהלכת איש אינו מסוגל לשער את כאבם של אלו שהותרת מאחור. אתה שמרת עלינו. היום כל עם ישראל שומר על זכרונך.
איתי כל שישי💚
קובה ומרק דלעת של אבא
אם יש מאכל שורשי מסורתי שמאפיין את ימי שישי אצלנו במשפחה, הוא קובה מבושל במרק סלק או דלעת. אצלנו בבית מככב תמיד מרק דלעת מעולה של אורן , כזה שמבקשים ממנו מתכון.
המחשבות לוקחות אותי לזכרון רחוק של איתי, עדיין תלמיד בכיתה יא או יב, נכנס למטבח עם חשק להכין קובה בימי הסגרים אי שם בקורונה - אז, יש שחשבו שזה הכי נורא אה?! אני, אגב, ראיתי בביחד המשפחתי הזה בבתים מתנה מבורכת של שוויוניות וקצת עצירה מהמירוץ המטורף של החיים לשפע וחומרניות מיותרת..
איתי, בסבלנות רבה מחפש בגוגל שיטה מיוחדת שלא יידבק לידיים, שלא יהיה קשה מדי הכדור בגלל הסולת ועם כמות מדוייקת של הבשר בפנים..שולף מתכון משפחתי, עומד ומכדרר כדורי קובה בשיטה מיוחדת שמצא ביוטיוב..
מרטיב ידיים, לוקח חתיכה מתערובת הסולת, וחופן בכף ידו. כפית מהבשר בפנים וסוגר.
מגשים מגשים נערמים במטבח שלנו, מלאי כדורי קובה מסודרים בצורה מופתית על השיש..
ואני מנגד, מסתכלת בהערצה על הסבלנות שלו, תנועות ידיים מיומנות (וגם קצת על הבלאגן וערמות הכלים שיחכו לי אח״כ לנקות.. הלוואי ויחזור הבלאגן הזה, מוכנה לנקות אחריו 24/7..💔).
אורן לידו, מכין את מרק הדלעת המפורסם שלו.. קוצץ, חותך, מבשל, טועם בשלוק כזה ארוך ששומעים בכל הבית לבדיקת הטעמים המדוייקים, מוסיף עוד קצת לימון ..וגם נענע קצוצה- המרכיב הסודי לטעם מושלם של המרק!..
מסתכלת עליהם אז וחושבת כמה הם דומים, בתנועות, בלוק הכללי, בטעמים, ברגישות ובתחביבים של בישול ודייג. אנשי אדמה ושורשים(ויותר מאוחר, גם בגולני שלהם…).
לאחר כשעה של בישול, הבית מתמלא ניחוחות של תבשיל מתקתק עם תיבול מיוחד של אהבה, שורשיות ועבר מסורתי גם יחד.
כמו הקובה, תותו, אתה הסמל לשורשיות ולארץ ישראל היפה!
געגועים יומיומיים לביחד הזה תותו, לניחוחות של אהבה ובית צפים במרק קובה דלעת משובח של אבא.
לנצח איתי💚💚💚
מצורפים כאן מתכונים של חני איחיל זוהר לקובה ושל אבא אורן למרק. מתכונים מנצחים זמן ומקום.
ראה עוד > >
02/08/2024
איתי כל שישי💚💚
עוגיות שוקולד ״שלגייה״
פעם פעם לפני שנים רבות, כשהילדים היו קטנים, חיכיתי תמיד לרגע הזה אחרי ארוחת ערב ומקלחות, הבית כבר די חשוך מסמל את סיומו של יום, ואז משכיבים אותם לישון עם סיפור לפני השינה. כן כן חובה! (יועצת חינוכית או פולניה לנצח מה שתבחרו..).
היה ברגעים האלו משהו מחבר מעבר למילים הכתובות בסיפורים.
ביחד כזה מקודש, טהור.
היו אצלנו ״הזחל הרעב״ ״ומעשה בחמישה בלונים״, ״בים בם תירס חם״ ״ושמוליק קיפוד״ , אבל הכי הכי היה ספר האגדות- אגדות ילדות שעוברות מדור לדור. היינו קוראים להם אותן באינטונציות שונות, מעניקים קסם ומוזיקה למילים (והם מתגלגלים מצחוק), כי תמיד הרי יש שם טובים ורעים ..אבל תמיד תמיד הטובים מנצחים..
(כותבת מילים אלו ונאנחת עמוקות נוכח תמימות ילדים..).
אחת האגדות האהובות, היתה האגדה על שלגייה יפת המראה, שהורעלה בגלל מכשפה רעה, אבל בסוף קמה לתחייה בזכות אהבתו של הנסיך.
הלוואי תותו שלי, הלוואי שתחזור כבר, כי עדיין מחכים לך שתפתח את הדלת או שאיזה בוקר אתעורר, אצחק ואגיד שהכל היה אגדה..כמו זו של שלגייה..כי הרי תמיד הטובים מנצחים לא?!
אין דבר שאהבתי יותר להכין לך לפני החזרה לבסיס מעוגיות .. מין טקס כזה פרטי שלי ובטח גם צורך להראות לך כמה חושבים עליך בכל רגע. היה נראה לי שלפתוח את התרמיל הענק ובתוכו למצוא קופסת עוגיות עם ריח וטעמים של בית זה אוצר!
לך כמובן לא היה חשוב איזה סוג אאפה, אבל העיקר ״שלא תעבדי קשה במטבח אמא״..
עוגיות שוקולד שלגייה הן אחת מהם,
כאלו שאפשר למצוא גם בתרמיל הצבאי עם כל האהבה מהבית ולא רק באגדות.
לנצח איתי💚💚💚 הלוואי והכל היה אגדה…על נסיך ושלגייה💔
ראה עוד > >
שמי יורי שלו, הייתי המ״פ של איתי במשך שנה בגדוד בפלוגה ג׳
איתי היה תחתי חצי שנה בתור לוחם במחלקת החוד וחצי שנה בתור קשר מ״פ.
איתי היה עבורי קודם כל כלוחם מקצועי ומעולה, מאלה שאתה תמיד רוצה שיהיו לידך ברגע מלחמה, מעבר לזה איתי היה עבורי איש שייח ואיש עבודה לכל משימה והתייעצות.
הוא היה בן אדם טוב, אחד שנותן וחושב על האחר לפניו.
חווינו הרבה רגעים משמעותיים יחד, המשמעותי ביותר היה בתקופה שלי בתור מ״פ במוצב גלדיולה, שם בחרתי בו להיות הקשר מ״פ שלי (רצון מאוד גדול ללמוד ולהיות מספר 1, רצון להרים את הפלוגה ולדחוף אותה קדימה) עוד אירוע שחוויתי איתו היה בתחילת דרכנו,
רצו את איתי בתור מפלגיסט בפלוגה אחרת ואני ידעתי שהוא לוחם טוב וחשוב לי לשמור עליו, אחרי שייח איתו הבנתי שהוא רוצה לעבור והייתי חייב להעביר מסר לפלוגה על חשיבות האחידות של המסגרת,
צעקתי עליו מול כל הפלוגה שמי שלא רוצה להיות בפלוגה יכול לקחת את הדברים שלו וללכת, זה עשה הד מאוד גדול שמייד לאחר מכן הוא חזר בו ונשאר.
חשוב לי להגיד לאורן וליאת ולאחים שלו, תלכו אם ראש מורם תהיו גאים במי שאיתי היה ובמה שהוא עשה ושידר, איתי השקיע ונהנה מכל רגע.
איתי תמיד היה אומר: ״תחשוב טוב יהיה טוב ומה שלא בטיפול״.
סליחה שלא הייתי איתך בזמן שרציתי שניהיה ושנלחם לצדך.
תעשה חיים שם למעלה שמור עלינו,
יהיה זכרו ברוך
תא"ל (מיל) ברוך שפיגל בשם צה"ל מפקד חטיבה 1 חייליה ומפקדיה
משפחת גליסקו היקרה,
אורן, ליאת והילדים
אתם משפחה של גולני ומשפחה של כל עם ישראל , המצדיעה לכם ולבינכם איתי הגיבור ישראל.
איתי היקר, עברת את כל המסלול המאתגר והקשה בחטיבה והפכת ללוחם ולמפקד מצטיין, מקצועי וקשוח.
בשרותך בגולני השתתפת באירועים המבצעיים הרבים תוך חתירה למגע ובהצטיינות.
היית אחד הלוחמים הבולטים בגדוד והחזקת את הפלוגה על הכפתים שלך, בעבודה הקשה שלך, בהשקעה למען החברים ובשמירה על הכשרות המבצעית.
כל כך אהבת אותם והם אהבו אותך, הייתה בך שמחת חיים גדולה, חברות ואחריות רבה במלחמה הזאת "חרבות ברזל".
הקשה במלחמות ישראל אתה וחברך עמדתם בגבורה מול חיות טרף ברברים וצוררי אדם והצלת רבים מחיילך ואחרים מוות, בלחימה אמיצה עד לנפילתך כגיבור חייל.
עם ישראל ישמע על גבורתך וגבורת חבריך ויישא אתכם גאווה ובגאון על כפיו לנצח.
מפקדך וחבריך עסוקים בלחימה ומתכננים להמשך המשימות עד למיגורו ומיטוטו של האויב הרצחני, גולני ינקום את נקמת ישראל ולא ישאיר כל זכר מהמרצחים שבאו עלינו לכלותינו (אמן).
משפחה וחברים יקרים.
צה"ל וגולני משתתפים באבלכם ובכאבכם הכבד.
איתי הגיבור וחברין נושאים על כתפיהם הרחבות את מדינת ישראל על האלונקה, באומץ , בגבורה, ובנחישות עד לניצחון.
יהי זכרו של איתי בניכם האהוב, חקוק בליבנו לעד.
איתי, אני מצדיע לך, כל ישראל מצדיעה לך.
לבני המשפחה ולחבריך הלוחמים הגיבורים והאמיצים.
תחי מדינת ישראל!!!
תא"ל (מיל) ברוך לפיגל
בשם צה"ל
מפקד חטיבה 1
חייליה ומפקדייה
ראה עוד > >
11 חודשים בלעדייך 1/9/24
תותו ילד אהוב, ילד יקר שלי, יפה הבלורית והתואר, מרחיב הלב שלי
היום בשבילי הוא רק עוד יום בלוח השנה העברי . כל יום הוא אזכרה לאובדן שלך. כל דקה. הגעגוע לא חולף ולא פוחת הוא פשוט מטריף ואין נחמה. אני עדיין מחכה לך שתחזור- שלא תחשוב אחרת. הלב שלי מאז הוא לא ממש לב, חסרה בו חתיכה ענקית שלך. מתגעגעת ככ ילד לכל כולך, לקולך. לכתפיים הרחבות שלך, לחיבוק הזה המיוחד ששמור רק לי, לנשיקה בעורף, ל״מה נשמע אמא ואל תדאגי לי״...ול"הכל בסדר".
סדרי עולם השתנו מאז אותו יום תותו. המקצב אחר, הנופים שונים וגם האנשים. אפילו טפטף הבוקר היית מאמין ילד? 1/9 ומטפטף..ואנחנו ? אנחנו משחקים מחבואים עם החיים. לפעמים מסתתרים מהכל, לפעמים מציצים ומסתכלים למציאות שנכפתה עלינו בעיניים, לפעמים נחים שם במחבוא בשקט, לפעמים פשוט מעיזים ואז יוצאים ומנסים אותם. האמת תותו? הכל ככ קשה וכואב בלעדייך ודי בלתי אפשרי.
בנסיונות האלו להלך מחדש בעולם זר לנו, בחליפות שכול שנתפרו למידותינו, בצבעים של אובדן אכזרי ובלתי נסבל, אנחנו עוטפים עצמנו בזיכרונות איתך וממך ילד יפה שלנו. עטופים באהבותייך. בתכול עינייך, במבטך הביישני ושובה הלב. מחייכים נוכח זכרונות מחוויות משפחתיות של יחד, של אותו ילד סקרן ושמח, אוהב טבע ובעלי חיים, שתמיד בלט ביכולות המנהיגות שלו והובלת החבורה. היה לך חוש צדק ורגישות לאחר, אהבת לטרוף ולרקוד את החיים, לטפל בכולם ולדאוג להם , להשתובב ולצחוק. ככל שאנחנו שומעים יותר סיפורים עלייך, כך אנחנו מבינים יותר ויותר כמה אהוב היית! לכל מקום שהגעת הארת את המקום בנוכחותך, באישיותך הכובשת. פשוט בך! אני חושבת שאהבת לאהוב. ידעת לפנק במעשים של נתינה, בנגיעות של הלב, בבישולים מיוחדים, באחד למען החבורה..
היית הbackup של כולם. של החברים בבית ומאוחר יותר בפלוגת טורפי הלילה שכל כך התגאית בהם. "גליסקו האגדי" הם קראו לך, ואני בכלל לא ידעתי כמה אגדי אתה, אבל האמת שאני לא מופתעת: תמיד היית שם עבור כולם, לא תמיד בפרונט אבל בולט באישיותך. אפשר שלא להתאהב בך ילד שלי? אתה הרי אחד כזה שכל אחד רוצה לידו- מגן אנושי. אדם שנותן שקט ובטחון.
התחקיר על הקרב הנוראי במוצב פגה בשבת ה7/10 עדיין לא הסתיים, אבל אני רוצה שתדעו שאיתי היה גיבור. הוא היה סרס"פ הפלוגה ונותר שם הכי בכיר כשהמפקדים כבר לא היו שם. הוא תפס פיקוד וניהל את הקרב לפי העדויות. וכשהמחבלים שרפו את חדר האוכל בו הם שהו, הוא, שלו, עידן ליאור, יצאו להסתער. בפעולה נועזת זו, ניצלו 24 חיילים!24!! חשוב לי שתדעו שאיתי לא היה גיבור רק שם במוצב, הוא היה גיבור מילדותו, בכל הווייתו: תותו שלי, היית הגיבור בחבורה שכולם ידעו שאפשר לסמוך עלייך, הגיבור שלוקח תמיד אחריות, הגיבור של הבנות, הגיבור שמי שזקוק לעזרה ישר תהיה שם בשבילו, הגיבור בביה״ס כי התגברת על חומרי לימוד מאתגרים. ברור לנו שכשיסתיימו התחקירים על הקרב הארור במוצב פגה, אתה תותו גיבור שלנו, מורשת הקרב שלך עוד תכתב בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל! אבל האמת? אני לא רוצה אותך גיבור. אני רוצה אותך איתי כאן.
תותו, גם כשאתה לא ביננו פיזית, רוחך איתנו כל הזמן. אתה טווה חוטים דקים של רקמה אנושית של נתינה ואהבה, מחבר ומדביק אותנו. שומר עלינו ודואג לנו מלמעלה. וכך, בחודשים שעברו, יש סביבנו תותו, הרבה אנשים טובים, גיבורים וחזקים. כמוך. נאמנים כמוך. הם אלו שמאפשרים לנו להיות חלשים ושמחזיקים לנו את הלב. בעדינות וסבלנות. אורן ואני, אורי ויהלי מודים לכם כ"כ: משפחה יקרה שלנו, חברים וחברות שלך תותו ושלנו, קהילת אנשי יקנעם, ביה"ס אורט יקנעם, אנשים זרים שלא הכרנו אבל שסיפורך נגע בהם, מקומות העבודה המחבקים שלנו בית ספר כרמל זבולון וחברת גב ים. תודה שאתם לא עוזבים אותנו במציאות הנוראית של השכול, הצער והכאב שנכפו עלינו. תודה שאתם מנשימים אותנו ברגעים שהנשימה כבר נעתקת, שאתם עוזרים לחשוב בהגיון , שמאפשרים לנו להיות חלשים ולנוח שם. הרגעים האלו עוצרי הנשימה, החיבוק, המבט המבין הם אלו שמרחיבים את ליבנו ונותנים חמצן. בדיוק כמו איתי שלי שם במוצב בשבת 7/10. הוא נלחם ונתן שם חמצן לכל הלוחמים ברגעי התופת והחשיכה כשיצא להסתער מהדלת המוגנת כדי להחדיר חמצן ולהציל את חבריו.
לא מזמן שמעתי שיש אנשים ביישובי העוטף החושבים שחיילי גולני לא הגנו עליהם, שהם לא נלחמו. אז אנחנו מבקשים מכולכם לעזור לנו להיות השגרירים של החיילים האלו ושל איתי שלנו, אלו שאינם איתנו כדי לדבר ולספר על לחימתם העיקשת במוצב שנמצא 500 מטר מהגדר ההיא. "מגן בארי" כך קוראים לפגה. כשמו כן הוא: הם נלחמו שם באין סיכוי, באין מפקדים, באין אמצעי לחימה. לבדם מול האכזריים שבאויבנו. 2 מחסניות לכל חייל. הייתם מאמינים? הם אלו שנלחמו בגופם, ברוחם ובנפשם עד הכדור האחרון כדי להגן על כולנו! הם נהרגו עם נשקים שלופים ואיתי נהרג בעודו יוצא להסתער קדימה כשסביבו מחבלים שהצליח להביס עד הכדור האחרון. זוהי שליחותנו: שכולם ידעו ויזכרו את הלוחמים של ה7/10 ושהמצב ביישובים ובכל המדינה היה יכול להיות הרבה יותר נורא אם לא היו שם לוחמים מסורים ואמיצים כמו איתי שלנו וכמו שאר הלוחמים שנהרגו. אולי אפילו לא היינו עומדים כאן היום.
ידעו כל מפקדי גולני וחיילי החטיבה, שאיתי שלי וכל הלוחמים שנהרגו שם במוצב, הם הסמל לעץ הזית המתנוסס על הדגל שלכם: איתי הוא השורשים שלו שמסמלים ערבות הדדית ואומץ, איתי הוא הגזע החזק שמסמל עוצמות לחימה והוא הצמרת שמסמלת את עוז הרוח שלו. הוא תפארת מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל! שרק נהיה ראויים לך ולהקרבה שלך ילד שלי. שלנו.
ביום קשה זה, אנחנו שולחים מכאן גם תפילה להחלמת החיילים הפצועים ולהחזרת כל החטופים. אמן.
תותו שלי, אתה בנשימתי ובנשימתי בכל רגע. הלב והמחשבות מאז צבועים בך. אנחנו מזכירים אותך בכל מקום כמו שהבטחנו. בארץ ובעולם. מנציחים את אהבותייך ותחביבייך במצפה בטבע שהקמנו לכבודך תחת עץ אלון שהוא הסמל לעוצמות שלך, בתבשילים מיוחדים שאהבת ובמגרש הכדורגל על שמך, זה ששיחקת בו כילד. וכך נמשיך הלאה. כולם ידעו ויזכרו מי אתה. גליסקו האגדי והבן שלי הפרטי.
סליחה ילד שלי שלא דאגתי לך מספיק באותה שבת, שלא הספקנו לדבר, כי הרי דאגת לא להדאיג אותנו ולכתוב לנו שהכל בסדר איתך ושלא נדאג. סליחה שלא הבנתי נכון באיזה תופת אתה נמצא ושלא הגעתי להציל אותך. סליחה על כל המילים שלא נאמרו. יש לי עוד כ"כ הרבה דברים לומר לך. יש לי עוד כ"כ הרבה אהבה לתת לך. תודה על שבחרת בי להיות אמא שלך. אני לא אעזוב אותך לעולם.
לנצח איתי
ראה עוד > >
מה קורה גליסקו? מה איתך תגיד לנו? תספר לנו קצת על איך שם למעלה? אתה מבסוט? מצאת כבר את
המקום שלך? כמה דברים כבר הספקת לשבור?
כל כך הרבה שאלות שישארו עם סימני שאלה
כבר חודש חושבים על מה נכתוב ועל מה נספר אבל לא מצליחים למצוא את המילים הנכונות כי איך אפשר
לספר על החבר שהיית בכמה משפטים בודדים
איתי שלנו,
11 חודשים מלכתך, 330 ימים בדיוק, 330 ימים שקיים בנו חור שלא מצליח להתמלא, צלע חסרה בחבורה.
אומרים שמטבע האדם בהתמודדות עם אובדן אנחנו לומדים לשכוח ולהתגבר עם הזמן, אבל מהרגע בו הלכת
הזמן עצר מלכת.
מחכים לך בישיבות, הכסא שלך ריק ומחכה שתמלא את מקומו.
בכנות, מחכים לצאת איתך למסיבות, מחכים לשבת איתך על כוס של ערק בחפלה של שישי צהריים, או סתם
שתתעצבן כי אנחנו מאחרים בזמנים.
מתגעגעים למנגל שרק אתה היית יודע איך כל אחד אוהב את הסטייק שלו.
מתגעגעים לשטויות שלך ולידיעה שברגע שנשבר משהו בישיבה כל העיניים כבר עליך.
כל התקופה האחרונה לא מפסיקים להריץ את הזכרונות, החוויות והשטויות איתך ותמיד מרגישים כמה אתה
חסר
היית אמור כבר להיות משוחרר לטרוף את העולם עם הבנים בטיול הגדול שתכננתם אבל הדברים ישתנו
הגעת להרבה מקומות בעולם שרצית אבל לא פיזית, הגעת בתמונות, בחולצות בדגלים ובמדבקות
כל אחד שפוגש את התמונה שלך מסתכל ישר על העיניים הרי איך אפשר שלא, ולרגע משתתק, העיניים שלך
שמספרות עלייך ואומרות הרבה מעבר.
אתה הגאווה שלנו והגיבור של כל כך הרבה אנשים
אם רק היו יכולים להכיר אותך בתור איתי כמו שאנחנו זכינו ולא בתור הגיבור שהקריב את חייו בשביל מדינת
ישראל
איתיוש אנחנו עוד מנסים לעכל את זה שהלכת ולא תחזור וזה קשה, קשה להבין את זה או יותר נכון קצת
מסרבים להבין זאת.
הלוואי והגלגל היה חוזר לשנייה אחת אחורה
אז איתי איך אפשר לסיים את זה ?
איך אפשר לעכל את זה שחייך היו כה קצרים, איך אפשר לחיות עם הידיעה שהחיים שלנו ממשיכים אבל שלך
במכה אחת נעצרו
אנחנו עדיין לא מאמינים ומסרבים לעכל את זה
11 חודשים קשים וכואבים עברנו, הלכת מאיתנו ללא התראה והכנה מוקדמת, אז איתי מה אתה אומר על
לחזור לשנייה אחת? לעוד צחוק אחד קטן? לעוד ישיבה? לעוד חיבוק? ואולי רק לעוד נשיקה?
אנחנו עומדים כולנו סביבך יחד עם המשפחה שלך אורן ליאת אורי ויהלי שהפכו להיות גם המשפחה שלנו
והדמעות לא מפסיקות עדיין לא התרגלו לחיות בלעדייך וכנראה שלא נתרגל לעולם
11 חודשים שמרגישים כמו נצח ומצד שני כאילו רק אתמול עוד יצאנו כולנו למסיבה ביחד
כנראה שלעולם לא נשלים עם החוסר והריקנות שהשארת לנו
איתי שלנו אנחנו רוצים להגיד לך תודה, תודה שבזכותך אנחנו עומדים כאן היום וממשיכים את חיינו
מתגעגעים אלייך ואוהבים אותך תמיד
החבורה שלך
ראה עוד > >
אזכרה 11 חודשים - אורי
איתי, היום עברו 11 חודשים מאותו יום אחי, 11 חודשים שהגעגוע אלייך לא פוסק, 11 חודשים שאני מנסה לעכל בכלל שאתה איננו, 11 חודשים שאני לומד כל יום איך לחיות את החיים בלעדייך מחדש. היית סה״כ בן 20 שעדיין לא חווה את החיים כמו שהוא רוצה, כמו שהוא תכנן, באיזה עולם זה קורה ? רק בעולם אכזר.
איתי, אין יום שלא עוברת בי המחשבה של מה עברת שם באותו רגע בתוך כל התופת הנוראית הזאת, או איזה מחשבות עברו לך בראש באותו רגע, אני כועס על עצמי ותמיד אכעס שלא הייתי שם לעזור לך כמו תמיד.
מאז אותו יום אני שואל את עצמי למה? למה דווקא אתה ? למה היית צריך לצאת מהמיגונית ולהציל את כולם ? עכשיו אני מבין שזה בגלל שזה מי שהיית, גיבור.
אנשים אומרים לי כל הזמן שעכשיו יותר טוב לך שם ושאלוקים לוקח רק את הטובים, ואני בתוך תוכי רוצה להאמין בזה אבל אני לא מצליח, כי איך זה אפשרי בכלל? למה הוא לוקח דווקא את הטובים?
אני מבטיח לך אחי שאני אגשים כל תוכנית וחלום שהיו לך גם אם זה יקח לי נצח, אמשיך בדרך שלך תמיד ובכל מקום.
לנצח אחי הקטן❤️
ראה עוד > >
בן יקר ואהוב שלנו, 01/09/2024
11 חודשים עברו ועדיין אני שואל איך נפרדים ממך, ילדנו היקר? איך מוצאים את המילים לבטא את האובדן, את הכאב, את החלל שהותרת? היית לנו הכל.
היית הילד שכל הורה חולם עליו – אהוב, חבר טוב לכולם, מישהו שאיחד סביבו את כולם. לא היה אפשר לפספס את האור שהבאת לחיים של כל מי שזכה להכיר אותך. מקור לגאווה אינסופית שלעולם לא מחפש את המרכז, מישהו שכולם סביבו חיפשו את קרבתו.
כשהתגייסת, ידענו שאתה הולך בדרכך, בדרכם של אמיצים שאינם מפחדים לעמוד בחזית. תמיד היית חזק וגם ברגעים הכי קשים , לא נתת לפחד להוביל אותך. הוכחת את זה בענק ביום פקודה, איתי גיבור שלי.
השירות שלך לא היה רק חובה, אלא שליחות. רצית לתרום, להגן, לשמור על כל מה שחשוב לך – המשפחה , החברים, המדינה שלנו , נתת את כולך בלי לחשוב פעמיים, ותמיד ידענו שאפשר לסמוך עליך.
הכאב והאובדן הוא בלתי נתפס , החלל שהותרת אחריך הוא גדול ואנחנו מנסים בקושי להמשיך בלעדיך. תמיד נזכור אותך כילד שלנו שאוהב את משפחתו ודואג לכולם, כחבר טוב, לוחם אמיץ, אבל גם אדם אדיב וצנוע, אחד שמכבד את כולם.
אנחנו לא באמת נפרדים. תמיד תהיה חלק מאיתנו , בלבבות שלנו , ובזיכרונות שלנו.
אהבת הארץ והמולדת היתה חלק בלתי נפרד ממך, וגם אהבת הטבע. כמה אהבת לבשל, לדוג, לצאת לקמפינג בשטח – זה היה הזמן שלך להתחבר לעולם בצורה הכי פשוטה והכי יפה. כך גם אנחנו נזכור אותך – צנוע, חייכן, מחובר לאדמה ולשורשים.
איתי, המורשת שלך לא תיעלם. נמשיך לזכור אותך בכל פעם שנצא לשטח, נבשל יחד, או נפגוש אחד את השני במגרש הכדורגל שנקרא על שמך. “במצפה איתי”, הפינה בטבע שהוקמה לזכרך תהיה המקום שבו נוכל להרגיש אותך, לדבר איתך, ולהיזכר בכל מה שהיית עבורנו. נמשיך לקיים את טורניר הכדורגל השנתי לזכרך, כי זה מה שהיית רוצה – שנמשיך לחיות, לשחק, ולהיות ביחד, ממש כמו שאתה ידעת לעשות הכי טוב.
סיפור הלחימה והגבורה שלך ושל החברים שלך שלחמו במוצב באותה שבת עוד יסופר לדורות במורק"ים הצבאיים.
לצבא אני קורא לא לשכוח את את החיילים שלנו – תמשיכו להנציח את הגיבורים שלנו
הם ראויים לזה – מקווה שגם אנחנו נהייה ראויים להם.
אני רוצה להודות לכל מי שתמך בנו בחודשים האחרונים. לחברים ולחברות של איתי, שליוו אותנו, והזכירו לנו כל יום כמה היית מיוחד ואהוב אתם מקסימים ולא מפסיקים לרגש אותנו אנחנו אוהבים אתכם!. לחברת גב-ים ולעומד בראשה אבי יעקובוביץ תודה על התמיכה הגדולה, לילדיי ואשתי היקרים אני רוצה להגיד – אנחנו חזקים יחד, לאחי ירון וגיסתי כרמית תודה לכם על העזרה התמיכה ללא סייג, לחברים הקרובים אנחנו אוהבים אתכם ומוקירים תודה.
נוח על משכבך בשלום, ילד יקר שלנו. היית ונשארת גיבור, ואנחנו נמשיך לאהוב אותך לנצח.
"לנצח איתי"
ראה עוד > >
רועי מיכלין. חבר ורס״פ פלוגה ג מבצעית טורפי הלילה גדוד 13
איתי,
אני מנסה לחשוב כבר כמה ימים איך כותבים הספד. באיזה מילים לבחור? ומה לומר לך? זו סיטואציה שבחיים לא דמיינתי שאהיה בה. בטח לא כשמדובר בחבר כל כך קרוב שלי. באח שמצאתי בגיל 18.
כשהתגייסתי לצבא ידעתי שאני מגיע למסגרת הזו לפני הכל בשביל חברות והווי. מבחינתי הצבא היה מקום שבו אתה מוצא חברים לדרך - אנשים שיהפכו להיות חלק בלתי נפרד ממך לכל החיים. זכיתי לעשות את הדרך שלי בצבא ביחד איתך. עשינו את ההכשרה יחד , עלינו ביחד לגדוד למחלקת החוד. משם עברת למפלג, הגעתי למפל"ג אחריך, וידעתי שאני מגיע למקום שיש בו את אחי , שיש לי שותף רציני לעשות שינוי ולהנות איתו . בסוף נשארתי שם בלעדיך, וכלום כבר לא נשאר אותו הדבר.
מהרגע הראשון שפגשתי אותך ידעתי שמצאתי את הבן אדם שלי. איתי, אתה היית השקט הכי גדול שלי, והשקט הזה נעלם ברגע שהלכת. היית החבר שמולו אני יכול לפרוק, לספר את הדברים הכי אישיים, לצחוק ברגעים הכי מצחיקים , וגם לבכות בו בזמנים שקשה וכואב. מאז שאתה לא פה, אני מרגיש שאין מי שיהיה פה בשבילי במקומך. אני מאושר שהייתה לי את הזכות להכיר אותך, ושהיית חלק כל כך משמעותי וגדול בחיים שלי, אני יודע שאם לא היית שם – כל תקופת הצבא שלי, התקופה הכי חשובה בחיים שלי הייתה נראית אחרת לגמרי.
השיחה האחרונה שלנו הייתה השיחה הכי קשה שהייתה לי בחיים. ביקשת ממני לשמור על המשפחה שלך. ביקשת ממני להיות שם בשבילם, כי אתה לא מוותר ונלחם עד הסוף. מאז המשפחה שלך הפכה להיות המשפחה שלי, וזה יישאר ככה לתמיד.
חשוב לי שכל מי שנמצא פה יידע איזה בן אדם מיוחד היית. כמה טוב ואכפתי היית. בתור סרס"פ התפקיד שלך היה לדאוג לפלוגה מכל הבחינות. ראית בתפקיד הזה שליחות, וידעת שאתה חייב לעשות את התפקיד בצורה הטובה ביותר כדי שלפלוגה יהיה הכי טוב שאפשר. תמיד דאגת לכולם, וזו הייתה הדרך שלך. גם ביום האחרון בחיים שלך, דאגת קודם כל ולפני הכל לפלוגה. היית בחדר האוכל כשהמחבלים בחוץ, ובחרת לצאת ולהילחם כדי למשוך את האש ולחסל כמה שיותר מהמחבלים הארורים , בזכותך ובזכות כל מי שנפל במוצב בפגה עשרות לוחמים ואזרחים אחרים נשארו בחיים. מאז שהלכת הכל התפרק. לא הצלחתי לנהל את הדבר הזה לבד, כי בלעדיך כולנו הרגשנו שזה פשוט בלתי אפשרי.
אני מאמין שאם כולנו נהיה קצת כמו איתי, אם נדע לקחת טיפה מהדאגה והאכפתיות שהייתה לך – המדינה הזו תהיה מקום טוב יותר. אתה חסר לי כבר שנה, ואני יודע שתחסר לי תמיד.
אוהב אותך. רועי.
ראה עוד > >
אורי גליסקו
איתי, אני מרגיש כאילו כל המילים שבעולם לא מספיקות לתאר את מה שאני מרגיש מאז שהלכת. שום דבר כבר לא אותו הדבר, והאמת היא שגם אף אחד סביבי כבר לא אותו האדם. כל הזמן אני מחפש את הנוכחות שלך, את החיוך שלך, את הצחוק הבלתי נשכח, אבל כל מה שנשאר זו רק ההיעדרות שלך, חלל שאין לו מילוי.
היום עברו 12 חודשים, שנה שלמה מאז אותו רגע ארור שבו נאלצנו להיפרד ממך, אחי הקטן. הזמן חולף, אבל הכאב לא. להיפך עם כל יום שעובר, הגעגועים אליך רק מתגברים, והמחשבות עליך תופסות יותר ויותר מקום בלב שלי. קשה לי לדמיין את החיים בלעדיך, זה מרגיש כאילו רק אתמול קיבלו הם נכנסו אלינו הביתה עם החדשות הרעות האלה.
החיים בלעדיך, איתי, הפכו להיות מאבק מתמשך. כל בוקר שאני קם איתי, אני מתמודד עם המציאות החדשה שבה אתה כבר לא כאן. כל זיכרון, כל תמונה, כל רגע שהיה שלנו – הכל מתעצם עם הזמן, וההבנה שאתה לא תחזור מכה בי שוב ושוב.
ראה עוד > >
יהלי האח
אזכרה שנה
אחי הגיבור
היום עברה שנה מאז שהלכת וזה שנה שאני עדיין לא מצליח לעכל שאין אותך יותר.
לא מצליח לעכל שיותר לא יהיה את החיוך שלך , הבקשות שלך השיחות ממך באמצע הלילה,המילה הטובה שלך, הריח שלך,הריבים שלנו, המכות בצחוק, ה״יהלי בוא שנייה תסגור לי את הדלת״.
היום עברה שנה מהיום בו נהרגת וכל פעם אנשים שואלים אותי מה איתי ואני עונה להם בסדר עם חיוך, אבל בפנים יש לי צלקת, הרי למי יש כוח לספר ולהגיד על מה אני באמת מרגיש מבפנים ואיך זה לאבד אח.
בעתיד הרחוק תיכננתי רגעים שלי שלך ושל אורי שלכולנו יהיה ילדים ובימי שישי ושבתות ניפגש כולנו בבית של ההורים.
יש לילות שהדבר היחידי שאני צריך זה אותך ללכת אליך לחדר ופשוט להגיד לך הכל כל מה שאני מרגיש וחווה הלוואי והיית כאן איתי
אני מתגעגע אלייך בצורה לא הגיונית
אני אוהב אותך הכי בעולם גיבור שלי
יהי זכרך ברוך💔
ראה עוד > >
אמא
הספד 12 חודשים
תותו ילד אהוב, ילד יקר שלי, יפה הבלורית והתואר
מחר כבר שנה חדשה- היית מאמין? רק בשנה שעברה נפגשנו כולם אצלנו כמדי שנה לערב החג יחד איתך, שרנו ופיללנו שתהיה שנה טובה ושכל החיילים ישובו הביתה בשלום. הייתכן אובדן כזה 3 שבועות מאז אותו ערב ראש השנה?
מאז היום הנורא ההוא תותו עברה כבר שנה. הכל שונה בלעדייך תותו. אנחנו חיים כאן בין לבין, בתהום מוסרית וחברתית שמזמן איבדה אחיזה במציאות. בספינינגים תקשורתיים של ימין נגד שמאל שמנסים לשלוט בתודעה הלאומית של כולנו ולכוון את האש למקומות שונים. ביננו. אפילו המנגינות מתנגנות בתדרים אחרים, המקצב התחלף, ונראה כי השקיעות שתמיד צילמת לי ואני לך גם הם כבר בגוונים אחרים. הנשימות שלנו אחרות, הלב דופק בקצב אחר, אנחנו שונים. גרסה מצומצמת של מה שהיינו אז לפני. לבושים יום יום בחליפות שכול שלא במידותינו בגוונים שלא בחרנו.
יום יום תותו, אנחנו עוטפים עצמנו בזיכרונות איתך ובאהבותיך ילד יפה שלנו, אהבה שאין לה מילים. מתגעגעים אנושות לתכול עינייך, למבטך הביישני ושובה הלב. לנשיקה בעורף שהיתה שמורה רק לי, ל"אמא מה נשמע ואיך היום שלך ואל תדאגי לי הכל בסדר איתי". מחייכים נוכח זכרונות מחוויות משפחתיות של יחד, של אותו ילד סקרן ושמח, אוהב טבע ובעלי חיים, שתמיד בלט ביכולות המנהיגות שלו והובלת החבורה. אהבת לטרוף ולרקוד את החיים, לטפל בכולם ולדאוג להם, להשתובב ולצחוק. לכל מקום שהגעת הארת את המקום בנוכחותך, באישיותך הכובשת. אני חושבת שאהבת לאהוב. ידעת לפנק את כולם במעשים של נתינה, בנגיעות של הלב, בבישולים מיוחדים, באחד למען החבורה, של החברים בבית ומאוחר יותר בפלוגת טורפי הלילה שכל כך התגאית בהם. "גליסקו האגדי" הם קראו לך, ואני בכלל לא ידעתי כמה אגדי אתה, אבל האמת שאני לא מופתעת: תמיד היית שם הרי עבור כולם, בולט בעוצמותייך.
בזמן האחרון יש כל מיני אמירות וספינינגים תקשורתיים נגד חיילי גולני שלא תפקדו באותה שבת. אני מבקשת מכולכם, לעזור לנו להיות השגרירים של החיילים האלו ושל איתי שלנו, חיילי גולני גדוד 13. הם אלו שנלחמו שעות ארוכות במסירות אין קץ. גיבורים רק בני 20! לבדם מול האכזריים שבאויבנו. 2 מחסניות לכל חייל. זו לא היתה מלחמה- זו מתקפת טרור! הם נלחמו בגופם, ברוחם ובנפשם עד הכדור האחרון כדי להגן על כולנו! הם נהרגו עם נשקים שלופים ואיתי שלי נהרג בעודו לוקח פיקוד ויוצא להסתער קדימה, כשסביבו מחבלים שהצליח להביס עד הכדור האחרון. על כולנו לזכור ולהזכיר את לוחמי גולני 13 של ה7/10 ועוד רבות יסופר בהמשך על הקרב ההירואי במוצב פגה כשיסתיים התחקיר. המצב ביישובים ובכל המדינה היה יכול להיות הרבה יותר נורא אם לא היו שם לוחמים מסורים ואמיצים כמו איתי שלנו וכמו שאר הלוחמים שנהרגו. ידעו כולם, כל מפקדי גולני וחיילי החטיבה, שאיתי שלי וכל הלוחמים שנהרגו שם במוצב, הם הסמל לעץ הזית המתנוסס על הדגל שלכם: איתי הוא השורשים שלו שמסמלים ערבות הדדית ואומץ, איתי הוא הגזע החזק שמסמל עוצמות והוא הצמרת שמסמלת את עוז הרוח שלו. הוא תפארת מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל! שרק נהיה ראויים לך ולהקרבה שלך ילד שלי. שלנו.
בימים האחרונים כתבתי את הצוואה שלך תותו. צוואה בעל פה שכתובה במעשים שלך, בדם ליבך, באופייך:
תאהבו את כולם- איתי ידע לאהוב, את הכל ואת כולם. היה לו מקום בלב גם לאלו מביננו שקשה להם יותר. המיוחדים. הוא ידע לגעת בכולם. לחבר.
תרקדו את החיים- היתה לו שמחה כזאת מכל דבר. מדבקת. הוא תמיד מצא סיבה למסיבה. הוא אהב את החיים.
תשקיעו בנתינה- אין משהו שמישהו ביקש ואיתי לא היה שם בשבילו. הוא נתן ודאג לכולם. בבית ובפלוגה.
תהנו מהרגעים הפשוטים- כמו לשבת מול הים כמוהו עם חכה, להנות מהנוף, מרעש הגלים, או לצאת עם פק״ל קפה לטבע. ככה פשוט ככה איתי.
תלחמו עבור המטרות שלכם- איתי נלחם עד הרגע האחרון על מטרות גדולות כמו אחריות, ערבות הדדית, נאמנות וחברות. עבור מדינת ישראל! עבורנו העומדים כאן בבטחון וחיים!
תנו חמצן לסובבים אתכם- בדיוק כמו שאיתי הסתער קדימה כדי להחדיר חמצן לחיילים בתוך חדר האוכל הבוער, תנו חמצן גם אתם: חמצן בדמות מעשים טובים, בנדיבות, באהבת הזולת. באחד למען כולם.
תהיו גיבורים- לא במעשים הירואיים בצבא, אלא ביומיום, גיבורים בעזרה לזולת, גיבורים בעמידה מול קשיים, גבורה ברוח.
תהיו יותר: חברים יותר טובים, תאהבו יותר, תכבדו יותר, תדאגו יותר, תשמחו יותר. תהיו נוכחים אחד בחיי האחר יותר- אבל באמת.
אני רוצה גם שתדע תותו, שאתה לא ביננו פיזית, אבל רוחך איתנו כל הזמן. אתה טווה חוטים דקים של רקמה אנושית של נתינה ואהבה, מחבר ומדביק אותנו. שולח לנו אהבתך בדמות המון אנשים טובים, גיבורים וחזקים כמוך. נאמנים כמוך, שמאפשרים לנו להיות חלשים ומחזיקים לנו את הלב, בעדינות ובסבלנות: המשפחה האהובה שלנו, החברים היקרים שלנו, חברים וחברות שלך תותו שכ"כ מתגעגעים אלייך הם לא עוזבים אותנו והם בעצמם ילדים, חברים של אורי ושל יהלי, קהילת אנשי יקנעם המופלאה, ביה"ס אורט יקנעם והעירייה, אנשים זרים שלא הכרנו אבל שסיפורך נגע בהם, מקומות העבודה המחבקים שלנו . אמיר קצין הנפגעים שלנו. אורן ואני, אורי ויהלי מודים לכולכם כ"כ: תודה שאתם לא עוזבים אותנו במציאות הנוראית של השכול, הצער והכאב שנכפו עלינו. תודה שאתם מברכים לשלום ברחוב, שאתם לא מפחדים להשאר. תודה על חיבוק ללא מילים- אני יודעת שאין מה לומר. תודה שאתם מנשימים אותנו ברגעים שהנשימה כבר נעתקת, שאתם עוזרים לחשוב בהגיון כשהכל מתמוטט ומייאש, שמאפשרים לנו להיות חלשים ולנוח שם. הרגעים האלו עוצרי הנשימה, החיבוק, השלום, המבט המבין -הם אלו שמרחיבים את ליבנו ומנשימים אותנו. הם איתי.
ביום קשה זה, אנחנו שולחים מכאן גם תפילה להחלמת החיילים הפצועים ולהחזרת כל החטופים.
תותו שלי, אתה בנשימתי ובנשימתי בכל רגע. הלב והמחשבות מאז צבועים בך. אנחנו מזכירים אותך בכל מקום כמו שהבטחנו. בארץ ובעולם. מקיימים את צוואתך ומנציחים את אהבותייך ותחביבייך וכך נמשיך ככל יכולתנו. כולם ידעו ויזכרו מי אתה. גליסקו האגדי והבן שלי הפרטי.
סליחה ילד שלי שלא דאגתי לך מספיק באותה שבת, שלא הספקנו לדבר, כי הרי דאגת לא להדאיג אותנו ולכתוב לנו שהכל בסדר איתך ושלא נדאג. סליחה שלא הבנתי נכון באיזה תופת אתה נמצא ושלא הגעתי להציל אותך. סליחה על כל המילים שלא נאמרו. יש לי עוד כ"כ הרבה דברים לומר לך. יש לי עוד כ"כ הרבה אהבה לתת לך , מכל סוג שתבחר. תודה על שבחרת בי להיות אמא שלך. רק תחזור כבר. אני מחכה לך.
אני לא עוזבת אותך לעולם.
אמא
ראה עוד > >
איתי, אחי
בדיוק לפני שנה שמענו את צמד המילים הנוראיות
איתי נהרג
והנה, שנה אחרי שוב אנחנו עומדים כולנו פה סביבך
אז אחי תגיד לי מה איתך שם?
ב6 באוקטובר, יום לפני היום הנורא מכל, הכל עוד היה רגיל, צחקת איתנו ושלחת לנו תמונות של
מקרר מפוצץ בבייגלה מצופה שוקולד כי מי אם לא אתה הסרס״פ הכי טוב ידאג לחברה שלו בבסיס?
ואז, יום אחרי פתחנו את הבוקר בחוסר ידיעה, מתחילים לשלוח הודעות בקבוצה שלנו כדי לבדוק
איפה כולם ואם כולם בסדר.
לא נשכח שלקח לך זמן להגיב והקפצת לנו את הלב אבל אחרי שענית הבנו שבזמן הזה כבר היית
עסוק בלחימה מול אותם המחבלים הארורים.
היית עסוק בלהגן על חברייך, על חיילך, על אזרחי המדינה ואיך לא? אפילו עלינו. הודעה ראשונה
שלך הייתה בשעה 9:47 כתבת לנו: ״היה אצלי מחבלים במוצב, אנחנו עדיין במלחמות מולם״ ומיד
אחרי זה שלחת ״היה פשיטה על כל המוצבים של עזה, זה לא רק כיסופים, היה לי 30 מחבלים
במוצב עם אר פי גי והכול״
ואחרי זה שאלנו אותך שוב אם הכל בסדר ולצערנו שלחת את ההודעה האחרונה. ,9:50 7
באוקטובר ,2023כתבת לנו ״לא, יש לי הרוגים ופצועים בפלוגה אני מטפל בהם״
ואת המשך הסיפור כולנו כבר יודעים, המשפחה החזקה שלך יחד איתנו דואגים בכל רגע שכולם
ידעו מי היית, איזה מלאך היית, איזה גיבור היית.
קצת לפני האסון הנורא הלכנו כל החברה לנהר הירדן, בין הפעמים הבודדות שהצלחנו לרתום את
כולם באופן די מפתיע וכמובן שאתה היית הראש שהוביל ודחף לזה שזה יקרה.
כמעט הכל היה מושלם
הבאנו בשר, אבובים, שש בש...
רק דבר אחד שכחנו, לבדוק את מזג האוויר וכמה מפתיע שירד עלינו גשם.
וברור לכולנו שזה לא עצר אותך, כרגיל ברוח השטות שלך נכנס ראשון נסחף יחד עם הזרם תוך כדי
שיורד גשם, קופץ למים שוב ושוב, כי כזה היית מלא שמחת חיים, מלא ברצון להנות מכל רגע בחיים,
מלא באומץ וביטחון.
יום אחר היינו רק אנחנו הבנים בנהר הירדן, אוהלים ציוד גנרטורים וכל מה שצריך ובלילה דפקו לנו
את הגנרטור ובבוקר שקמנו הדבר הכי הגיוני שהיה נראה לנו זה שהפלת את זה למים, לא אשכח
איך צחקנו עלייך.
היום אנחנו שואלים את עצמנו, אולי כל זה היה סימן? אולי כל הפעמים האלה היו בעצם מסיבות
פרידה? אולי קפצת למים כמו שהסתערת על המחבלים? והגשם שאז ירד זה הבכי שלנו עכשיו?
אשכרה שנה.. חבר שלי אתה לא יודע כמה כולנו מתגעגעים וצמאים לאיזה מסר ממך, שתבוא
באיזה חלום רק להגיד שלום, לראות שאתה עדיין מחייך עם העיניים המלאכיות שלך.
מצד אחד אנחנו כל כך מתגעגעים אליך ומצד שני בזכותך, זכינו בעוד משפחה, המשפחה שלך.
כמה שאתם חזקים משפחת גליסקו אנחנו אוהבים אותכם ומעכשיו ולתמיד נהיה שם איתכם נשמח,
נצחק, נכאב, נבכה והכי חשוב ננציח את איתי שלנו כי ביחד אנחנו משפחה חזקה יותר. אוהבים
אותכם
ואוהבים ומתגעגעים אליך חבר שלנו..�
ראה עוד > >
נועה- בת דוד
איתי אהוב ליבנו
שנה עברה מאז היום ההוא, היום שבו השתנו החיים של כולנו, המציאות כפי שהכרנו אותה השתנתה ולעולם לא תהיה אותו הדבר.
מחר ערב ראש השנה תותו ואני מוצאת את עצמי יושבת וחושב על הפעם ההיא, האחרונה שבה עוד המציאות הייתה רגילה.
היית איתנו בחג סוכות, ישבנו ודיברנו.
מי דמיי לעצמי ששבוע אחד אחרי אתה לא תהיה פה?
שהחיים של כולנו יתהפכו ובחיים לא יחזרו להיות מה שהיו?
אני בעיקר מוצאת את עצמי חושבת מה היה קורה אם היית פה.
משוועת ומייחלת למציאות אחרת, מציאות שבה השכול לא עוטף כל חלקה ופיסה בחיינו.
מציאות בה אין מדבקות שלך , אין תמונות שלך בכל פינה בבית, אין מצפה ואין טורניר, פשוט מציאות רגילה.
מאותו היום איתי שבו הכלת, עמו ששרו בהלוויה שלך אנחנו שבורי לב.
כל אחד ואחד בדרך שלו.
משהו בנו יהיה שבור לנצח.
משהו בי תמיד ידמיין שאתה גם בא לשבת אצלי בגינה, מספר לנו שהשתחררת ועל התוכניות שלך לעתיד.
כל פעם שאני את כולם אצלי, אני תמיד חושבת עליך ואומרת לעצמי שהלוואי והיית פה איתנו.
אני חושבת עלייך כל בוקר שאני קמה וכל לילה לפני שאני הולכת לישון.
אפילו חלמתי עליך תותו.
היית זורח, עם חיוך ענקי על הפנים ולבוש בלבן.
אני מקווה שזה אומר שטוב לך למעלה.
גם מלמעלה אתה ממשיך להיות בלב של כולנו ואתה ממשיך להקרין עלינו את הטוב שלך.
אני יודעת שאתה תמיד איתי, דואג ומסדר הכל, המלאך השומר שלנו.
הכאב שהרגשתי ביום שהלכת הוא כאב שאי אפשר להסביר המילים.
אני תמיד אמצא את עצמי מחכה לך.
למרות שהראש מבין ויודע שלא תחזור, ללב עדין קשה.
מבטיחה להנציח ולהזכיר אותך בכל הזדמנות.
תמיד אספר שהיה לי בן דוד הכי גיבור וטוב בעולם וככה כל מי שיכיר אותי יודע.
אני מבטיחה תותו.
אוהבת ומתגעגעת אליך כל יום יותר ויותר.
נועה
ראה עוד > >
09/08/2024
ליאת האמא
איתי כל שישי 💚
מתכון לאסקפיזם:
קייקפופס שוקולד של ירין שמואל
החיים מזמנים לנו רגעים בהם אנחנו עוצרים את הנשימה, משתהים נוכח אנשים מסויימים, מעשים, אוצרות טבע ואהבה. מתפעלים מפלאי תבל ולאו דווקא אלו המפורסמים, אלא הפשוטים, היומיומיים, אלו שמחזיקים את הלב. כל אחד ונפלאות היקום המיוחדים לו. האמונה. השורשים . התבונה.
השבוע זימן לנו ציוני דרך קשים: 10 חודשים מאז.. , חברים מהמחלקה שלך שמשתחררים והיום בדיוק היית צריך להשתחרר ולגזור חוגר. כל מיני מספרים ותאריכים שמזמן כבר אין בהם שום הגיון ורק חורטים יותר ויותר את הלב. את הנפש.
אז אין לנו חוגר וקשה נורא להכיל את ״היית צריך ״ ״ומאז״.. ובאמת באמת? ההתמודדות עם כל זה מתאפשרת, רק עם רגעי אסקפיזם מהמציאות שנכפתה עלינו בחבלים עבותים בלתי נגמרים. אסקפיזם עם רגעים קטנים כאלו של החיים, שעוצרים את הנשימה ומנכיחים אותך. כמו נסיעה לכנרת עם חברים אותם ואותה כל כך אהבת מילדות, זכרונות של קמפינג ודייג. של ביחד משפחתי. של מקלוני קייקפופס שוקולד, שביס אחד מהם מאפשר להזכר בכל הטוב והמתיקות שיש בך ולרגע להתנתק ולחלום. חלק מנפלאות היקום. אסקפיזם.
אז לא גזרנו היום חוגר, אבל בהחלט ברחנו למרחבים עם אהובים , נשמנו אותך ונכחת איתנו בכל עוצמותייך. כמו תמיד.
לנצח איתי💚💚💚 לרגעים עוצרי נשימה. לנפלאות היקום. לביחד אינסופי.
ראה עוד > >
16/08/2024
איתי כל שישי💚
נתחי פילה עוף בטמפורה מוקפצים בירקות ברוטב חמוץ מתוק
בשבוע שעבר ביקרה אותי חברה ותיקה. אחת חכמה כזאת, מצחיקה, שעוזרת לזקק את המחשבות בין לבין לבין, מתבלת משפטים בהומור לבן או שחור או בכל צבע אחר ורוקחת תכנונים עכשוויים או לזמן הרחוק. נותנת תקווה. כזאת שאפשר לנוח לידה בשיחה, כי היא יודעת להקשיב ולשים את הדברים בדיוק בארגזים המתאימים (ואני הרי כל כך צריכה סדר בבלגן של החיים בחודשים האחרונים).
אז דיברנו ודיברנו , יותר נכון שיחנש״נו (שיחת נפש). היא לא הכירה אותך אישית תותו, אבל בהחלט מכירה אותך דרך המילים הכתובות ואלו שבעל פה. בין היתר דיברנו על התחביבים שלך, הטיולים , אהבתך לטבע ולמרחבים, לבישול ולשמחה. דיברנו על המתכונים, על רוח השטות שלך והשובבות. ואז היא פתאום פסקה: ״אוקיי הבנתי, היה לו תיאבון מיוחד, תיאבון לחיים!״
ואני עצרתי לרגע, חושבת על המונח החדש שיצקה לאלף התבניות המוכנות כבר אצלי, הופכת בו והופכת ואז מחייכת ואומרת: ״יוווווו כמה שאת צודקת!״.
תותו,
היית שובב חינני, מלא שמחה, רץ, קופץ, נופל (והרבה!), מאיר את החדר בנוכחותך, אוהב לבלות, להיות עם חברים, לטייל את הארץ ולטרוף את החיים דרך חוויות של הנאה וכיף- נכון שתיאבון לחיים!?
אז חושבת על התיאבון הזה ונזכרת בנתחי עוף מוקפצים בטמפורה וירקות שאהבת. משום מה הם אלו שמזכירים לי היום את רוח השובבות והאנרגיות שלך, צחוקך המתגלגל והמדבק כמו רוטב טמפורה על נתחי העוף, הדבק של החבורה ושלנו.
הקופצניות המגוונת וחדוות הנעורים שבך כמו הירקות המוקפצים הצבעוניים במחבת והטעמים הנוספים שהבאת איתך לכל מקום.. מתכון קופצני ומתקתק כמוך!
לנצח איתי💚💚💚 הגעגוע הוא אינסופי לתיאבון החיים שלך. אליך💔
ראה עוד > >
23/08/2024
איתי כל שישי💚
עוגיות שוקולד צ׳יפס נצחיות של נאוה
נועם חורב כתב בספרו ״טיוטה של אושר״, על האנשים הזמניים בחייו, אלו שהגיעו לרגע אחד או שניים , נכחו, נגעו, השפיעו ועזבו. לא בגלל שהם לא בסדר, אלא פשוט כי הם זמניים. דרכם הוא למד על עצמו ועל יכולותיו.
מאז שהלכת תותו, יש בחיינו כמה אנשים כאלו זמניים, שזה בסדר- כי כל אחד ויכולת ההכלה שלו. הפניות. הסבלנות.
אבל בעיקר בעיקר, יש את אלו כמוך תותו- הנצחיים. על זמניים!
האנשים הנצחיים, הם אלו שתמיד נמצאים שם , הם לא עוזבים. נוכחים איתנו פיזית ורגשית, ביומיום המתיש וגם ברגעים הכי קשים, הם פשוט שם, מחבקים. אלו, כמו המשפחה שלנו , שעוזרים באומץ רב להחזיק לנו את הלב - כמו שאתה היית - הדבק הזה בלב לנו ולחברייך. עם אומץ ונאמנות אין קץ!
את נאוה הכרתי לפני מספר שנים. התאמנו יחד, צחקנו, חלקנו חוויות על ״גולני שלי״ ובסופי שבוע החלפנו מתכונים שווים.
ביום הנורא ההוא, צלצלתי אליה בלילה, כי הבנתי שאולי שמעה משהו… מאז היא לא עוזבת אותנו. נצחית כזו תותו, כמוך.
בכל שבוע מאז, היא מביאה את אהבתה ארוזה יפה יפה בסל, בצורת תבשילים, מאפים, עוגות לשבת או לימי הולדת, פיצה משובחת שאפתה (ליאתי, שתהיה לכם לארוחת ערב , את שומעת?), צמחים ופרחים- העיקר לעשות קצת טוב ולהזין את הלב והנשמה. נשמע מוכר? נשמע איתי!
והיא נוכחת! וואוו כמה שהיא נוכחת! היא לא מתייאשת: בסבלנות אין קץ, מגיעה, מקשיבה.
היא אומרת שזו מצווה. אני קוראת לזה חברות, נאמנות ואהבה. או: איתי.
האנשים הנצחיים האלו, הם היסודות תותו. אנשי לב, אנשי עמל ועבודה קשה, ללא פחד. אנשי אהבה. כמוך. כמו נאוה.
אז האהבה שלה ארוזה כל פעם בעטיפה אחרת ופעם פעם אפילו טעמת את עוגיות השוקולד צ׳יפס שלה וכל כך אהבת! אז שלחתי אותם איתך, כדי שתתפנקו כל החברה בפלוגה.
לנצח איתי וכל האנשים הנצחיים💚 אתה הרי נצחי בכל מעשייך. בנתינתך. בעוצמותייך. בהיותך אתה.
ראה עוד > >
30/08/2024
איתי כל שישי💚
מחבואים עם עוגת גלידה של נועה גליסקו
תותו,
אתה בטח יודע, שבחודשים האלו מאז, אנחנו משחקים מחבואים עם החיים. מחרתיים יעברו כבר 11 חודשים והלב כבר לא באמת לב הרי..
לפעמים אנחנו מסתתרים מהכל, לפעמים מציצים ומסתכלים למציאות בעיניים (ואז נפלטת אנחת אוףףףףףף והדמעות מציפות וזולגות),
לפעמים נחים שם במחבוא בשקט, לפעמים פשוט מעיזים ואז יוצאים ומנסים אותם. בנסיונות האלו אנחנו עוטפים עצמנו בזכרונות, בחוויות משפחתיות של יחד, של אותו ילד ביישן וצנוע שאהב לטרוף ולרקוד את החיים, לטפל בכולם, להשתובב ולצחוק. אהבת לאהוב, לפנק. היית הbackup של כולם. תמיד שם, לא תמיד בפרונט.
שי לב שלך, מספר שוב ושוב, איך הייתם בורחים מהכל כשהיית צריך אויר, נוסעים ככה באוטו לסיבוב במרחבים האלו, מוסיקה קצבית מתנגנת ופחות רעשי מציאות..ואז כשעוצרים לרגע מהחיים, מתפנקים בגלידה. לא חייבת להיות מפונפנת של גלידריה, כי אהבת הכל גם את אלו הפשוטות. העיקר שיהיו מתוקות. וכמובן שחושב על כולם וחוזר עם שקית לחבר׳ה.
נראה לי שגם בגלידה יש שילוב מדוייק שלך: ״היחד״ המדבק שלך וזכרון של מחבואים מהמציאות…של טעמים מתוקים שכל כך אהבת. שלך.
לנצח איתי💔 לזכרונות ולטעמים מתוקים של יחד איתך
ראה עוד > >
06/09/2024
איתי כל שישי💚
ירוק לבן בנשמה- עלי גפן ממולאים אורז של שיראל
במירוץ של החיים או בין לבין, כולם יודעים שאצלנו בבית חיפה ירוקה. צבעים של ירוק לבן מושרשים אצלנו מגיל צעיר, שירים של אוהדי מכבי חיפה מתנגנים תמיד בקולי קולות (פעם הייתי מבקשת להנמיך, היום אני החנונית שרה איתם ואפילו יודעת את המילים ״שוב אנחנו כאן, חיים את החלום, הכל ירוק היום..״). יש חולצות, צעיפים, כובעים סרוגים בירוק לבן וגם ערבי בנים סביב טלוויזיה עם משחק חשוב של הקבוצה. יש אימוני כדורגל בהפועל יקנעם וסתם גם על הדשא בשביל הכיף.
תותו הוא מהאוהדים השרופים האלו של מכבי חיפה. בשבילו משחק כדורגל של חיפה זה לונה פארק רגשי:
התרגשות, מתח, שמחה ולפעמים גם אכזבה כשהפסידו. תמיד צרוד מהמשחק כי שר לקבוצתו האהובה את השירים וההמנון, הוא זה שהקרין על מסך ענק את המשחקים לחברי הפלוגה שלו, אי שם באחד המוצבים בגלדיולה או בפגה. אוהד שרוף כבר אמרתי? אוהד ירוק לבן בנשמה .
במאי 2023 מכבי חיפה הוכתרה לאלופת המדינה בכדורגל. ווי ויי ויי איזו חגיגה זו היתה! היה כזה ערב נצחון מושקע עם האוהדים וכשיצא בהפתעה הביתה מהבסיס, לא היה מאושר ממנו כשחיכה לו כרטיס משיראל לחגיגה. ״ אין עלייך בעולם״ הוא כתב לה..
והאמת תותו?
אין עלייך אוהד ירוק שלי 💚
אז זיכרונות של אהבה ענקית לכדורגל ובמיוחד לקבוצה ״הירוקה מהכרמל״ מתחברים לי היום עם עלי גפן ירוקים ממולאים באורז לבן- מתכון של שיראל, ששמחה כל כך לשמח אותו אי שם בתקופה שלפני…
(מומלץ לנשנש אותם ישר מהסיר כמו שתותו אהב..)
לנצח איתי💚 לזכרונות של שירים ״בשביל כל החברים שכבר לא איתנו״..ללונה פארק ירוק בנשמה.
תחזור כבר תותו, מבטיחה לשיר איתך בצעקות את כל השירים ואפילו להיות קצת צרודה💔
ראה עוד > >
13/09/2024
איתי כל שישי 💚
הבוקר שוב נגמרו לי המילים. על אמת. מוצפת געגועים ומחשבות עליך שם בקרב, נכנסת למטבח ולא מסוגלת. מנסה לכתוב. מרגישה אילמת . בדיוק אז מצלצלת סימה שלי. הרגישה אותי. בתוך ההצפה הבלתי הגיונית הזו והכואבת להחריד, אנחנו מנסות להחדיר הגיון ואולי גם רוח למחשבות.
מדברות על הא ודא וגם על מה שאחרים גורמים לנו להרגיש. ״אנשים ישכחו מה אמרת וישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש״, היא אומרת לי בחוכמה ומזכירה אותך. אני מהרהרת.
אתה תותו שלי, גרמת לכולנו להרגיש אהובים, שמחים, נחוצים, חיוניים. בעצם היותך אתה .
בתוך כל ההצפה והחיכיון כבר לבואך, מוצאת תמונה אחת ששווה אינספור מילים גדולות. אינספור רגשות של אהבה אליך ושמחה מקופלים בתוכה. ללא מילים ..רק חצי החיוך שלך ושלי מסגירים הכל . לי תמיד גרמת להרגיש ״הכי״: הכי קשובה, הכי חזקה, הכי אוהבת, אמא הכי הכי..
אז בשביל ״ההכי״ הזה, כותבת את המתכון לעוגת השוקולד שלי שהכי מצליחה.
לנצח איתי💚
לכל הרגשות שנתת לכולנו להרגיש. לתמונה אחת ללא מילים גדולות. רק עוגת השוקולד שלי ולטבוע בכחול ירוק הזה של עיניך💔
ראה עוד > >
20/09/2024
איתי כל שישי💚
גרנולה ביתית של אמא
יש משהו מוזר כזה באוויר..יש מכם שיצקצקו בלשונם ויגידו ״נו ברור״ ! אבל מרגישה שקורה כאן משהו עוד יותר גדול וחזק: אולי אלו הימים שמתקצרים סופסופ מסמנים את הסתיו וההתקררות, אולי אלו החצבים שהקדימו לפרוח השנה (הכל הרי כל כך מבולבל וגם החי והצומח), אולי הכאוס במדינה בכל רגע נתון (אידיאולוגי ?חברתי? כלכלי? צבאי? מדיני? תבחרו אתם), אולי מנעד תחושות של אובדן שליטה וייאוש, כטבמ״ים וביפרים שמתפוצצים (איפה היו לעזאזל כל המוחות הטכנולוגיים שלנו מפוצצי הביפרים ומכשירי הקשר מרחוק, כדי לבצע מהלך כזה כבר לפני שנים בעזה?)
ואולי זה בכלל השינוי בנרטיב שלנו כעם, כחברה.
משהו גדול ואחר קורה כאן זה בטוח.
הכל נראה כאילו לקוח מאיזה סרט. סרט רע. מדע בדיוני.
אז בימים האלו מאז תותו, כשהתסריטים הבדיוניים קורעים את הלב, המוח והמחשבות,
כשבטוח קורה משהו גדול סביבנו ובתוכנו, אני מכינה בקטן גרנולה ביתית כזו. מכינה, חושבת ומתחברת אלייך. מכינה בעיקר כדי לחלק לכולם.
כדי לחלוק ולהעביר הלאה את הטוב שלך, את הלב והמחשבות עלייך.
מחלקת כדי להנציח את הלב הרחב שלך, כי הרי הנתינה מחייה אותך ילד יפה שלי ואולי בעצם גם אותי?
כל כך היה חשוב לך להזין אחרים, במעשים של נדיבות, עזרה, רוחב לב ואחד למען כולם. יש משהו בהזנת האחר שמוביל להדדיות, להמשכיות, לנצח.
לנצח איתי💚💚
לרגעי הזנה בתוך הכאוס שסביבנו ובליבנו ובתוך המשהו הגדול הזה שמתרחש כאן.
ראה עוד > >
27/09/2024
איתי כל שישי💚
דלעת ערמונים חגיגית במילוי אורז ופרגיות
פעם פעם, לפני כל ״זה״, כשהספינינגים התקשורתיים עסקו בעיקר בשגרה של ימין נגד שמאל ובתוכניות ריאליטי שמהנדסות לנו את התודעה, ראש השנה נחגג תמיד אצלנו בבית.
היתה מן התרגשות באוויר של שנה חדשה, התחדשות, הבית נצבע לבן, המפה חגיגית כזאת שנבחרה בקפידה כדי שתתאים למפיות, צנצנות דבש קטנות מקשטות את השולחן ואפילו שוקולד בצורת דג. כי העיקר שנהיה לראש ולא לזנב, לא?!
כמה שבועות לפני כן, מתכננים תפריט כזה מפונפן של מנות שוות, כי ראש השנה זה חג עם נוכחות, עם משמעות להמשך השנה , אז צריך שיהיה מושקע ושירבו מצוותינו כרימון.
בשנה שעברה, עוד ערכנו הכל יפה יפה. השולחן התמלא בכל טוב ובעיקר במשפחה ובך ילד שלי. חגיגה ללב ולעיניים. טבלנו תפוח בדבש, קראנו את השיר של נועם חורב ״שתהיה לנו שנה רגילה״ (כן כן ..שיר שנכתב בקורונה אבל מתאים בול לכל תקופה..), כתבנו כמו בכל שנה איחולים לשנה הקרובה (גם בבית אני יועצת נודניקית.. אבל הם מופלאים ומשתפים תמיד פעולה) ושרנו ״שבשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות…״. ייחלנו גם לשובם הביתה בשלום של כל חיילנו ובמיוחד שלך יפה שלי..
אז פעם פעם, לפני כל ״זה״, הכנתי גם דלעת ערמונים מפונפנת וחגיגית. מלאה בקסם של אורז ופרגיות. מתכון מושווץ וטעים. מתכון לשנה חדשה. אחרת זה בטוח.
מתגעגעת כל כך ללפני כל ״זה״, לשנה רגילה כזאת, שבה ארגיש את ליבי דופק מהתרגשות כשאני רואה אותך לצד השולחן החגיגי. או פשוט לימים האלו, שכל מה שהיה חשוב זה תפריט החג וצבע המפיות לשולחן .
לנצח איתי💚
כמו בכל שנייה מהשנה החולפת ״הזאת״, שאין לה שום שם שאני מכירה, בשום שפה, אני מחכה ללב שלי לדפוק שוב מחדש.. כשאתה כאן.
ראה עוד > >
עמית גליסקו
היי איתי..אני פעם ראשונה מעזה לכתוב לך.
אנחנו לא מכירים אבל לפי הסיפורים אם כן היינו, היינו חברים ממש ממש טובים!
גם אתה כמוני ילד אמצעי שאוהב חברים וחברה אוהב טיולים מסיבות ואת הים..
הצלחת לחבר בין משפחות רחוקות (הבנתי שזה מה שאתה תמיד עושה מחבר בין אנשים) וגם פה, קיבלתי במתנה את המשפחה שלך שמעולם לא זכיתי בהכרות איתכם.
קיבלתי את הזכות להיות הקול השבור של כל הקרובים אליך, שהשארת מאחוריך.
מקווה שאתה מסתכל מלמעלה ורואה כמה המשפחה שלך עושה למענך, כמה החברים שלך שם בכל רגע ולא עוזבים כמה אתה עטוף ובעיקר כמה אתה חסר.
זה כבוד גדול עבורי לספר את הסיפור שלך ולהפיץ אותו בעולם.
ובעיקר לציין את היותנו משפחה.
כל כך מצטערת שלא הכרנו. ועדיין, הכאב גדול מנשוא.
מקווה שאתה מזמזם את השיר שלך שם למעלה כל מילה נכתבה מתוך הלב..והוא שלך.
תשמור על ההורים והאחים המדהימים שלך! ❤️🩹
ראה עוד > >
07/10/2024
אייל בן חיים
עברה שנה
קולאג' לזכרו של איתי, התמונה מהככר החדשה בשדרות רבין והנר מתוך מיצג מרגש של נרות נשמה מעוצבים בבית טרומפלדור בתל יוסף
יהי זכרו ברוך!
תותי שלי, חיים שלי, הלב הפועם של כולנו
אני מתקשה להאמין שעברו כבר 11 חודשים מהיום הנורא בחיי, 11 חודשים מהרגע שדפקו בדלת והחיים של כולנו התהפכו, התקווה נגמרה, האיחזות ברגע שתפתח מתי שהו את הדלת נעלמה, 11 חודשים של ניסיון, תהייה, הדחקה, הנצחה, או בקצה המנרה ואז זה מכה שוב, כל הניסיונות פוסקים, ההדחקה גדלה והאור? האור שוב כבה.
תותי זה קשה, רק בדיעבד הבנתי איזה חלק ענק מלאת בחיים שלנו עם השקט העוצמתי שלך, הענווה והצניעות שלך שהיו חלק ענק מהאופי שלך, יש לי אולי אלף שאלות למה אתה, למה זה מגיע לך, מה עשית רע, איך מתמודדים, איך משלימים, אבל עדין אין לי אף תשובה, הכל מרגיש כל כך טרי, כאילו רק אתמול דיברנו בטלפון בפעם האחרונה, אפילו בפעם הזאת לא נתת לנו לדאוג, ולא בכל חייך, היית פשוט ילד של נחת להורים שלך, לחברים שלך, למשפחה כולה.
אמרתי לך ואגיד לך את זה עוד הרבה פעמים אם הייתי לי את האופציה לתת את חיי עבור חייך, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.
אתה מסוג האנשים העולם הזה חייב שיהיו בנינו.
אף פעם לא האמנתי שיש חיים אחרי המוות, אבל מאז שהלכת אני מאמינה בזה בכל ליבי, כי אני יודעת שרק ככה אזכה לראות אותך שוב, ואוכל להגיד לך כמה אני גאה בך, כמה אני אוהבת אותך, כמה אתה חסר ליו כמה הנשמה שלך ריקה בלעדייך.
רק מאז שהלכת אני מבינה כמה הכל בחיים האלה הבל הבלים, כלום לא שווה אם הבן אדם שאתה אוהב לא נמצא יותר, הכל רגעי הכל מתגמד והכל נעלם.
המשימה שלך בחיים האלה הייתה להציל את כל החיילים והאזרחים שהצלת באותו היום, תמיד אמרתי ותמיד אגיד, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר כמוך, אתה היית חייל, אני שוטרת והתפקיד שלנו בחיים האלה זה להציל ולעזור לאלה שאין ביכולתם להגן על עצמם גם במחיר של חירוף נפש.
אתה הגיבור של חיי, אתה ההשראה שלי, אתה התגשמות כל החלומות של חסרי הישע.
לעד תפעם בליבי, אני אוהבת אותך עד האין סוף ומעבר לו.
ראה עוד > >
איתי ילד גיבור- ילד אהוב
עבר חודש
עבר חודש קשה מנשוא
עבר חודש לא הגיוני
חודש שאנחנו נמצאים בסיוט הכי גדול שיכול להיות.
חודש מלא בסיפורים מרגשים עליך, על הגיבור שאתה, על הלב שאתה, על התעוזה, הגבורה, והאומץ.
כל השעות הארוכות שהם נלחמת כדי להגן על כולנו.
בחודש העצוב הזה באת אלי בחלום, נכנסת הביתה כאילו כלום לא קרה ופשוט היית אתה- נקי, מחייך וחיי.
אל תדאג איתי- אנחנו עם ההורים שלך ועם האחים שלך.
אנחנו איתם כמו שאתה זוכר ויודע אבל בכל זאת אני מבקשת שתשלח להם כוחות.
תשלח להם כוחות לקום כל בוקר ואיכשהו לעבור את היום.
הם שבר כלי- תשמור עליהם.
אני מתגעגעת אליך- אני מתגעגעת לקול שלך-אני מתגעגעת לריח.
אבל הכי מתגעגעת לחיבוק שקיבלתי ממך כל שבועיים.
חיבוק קצר- חיבוק חם-חיבוק ששווה עולם.
אני אוהבת אותך איתי
גיבור שלי
נוח על משכבך בשלום
ראה עוד > >
מה קורה גליסקו? מה איתך תגיד לנו? תספר לנו קצת איך שם למעלה? אתה מבסוט? מצאת כבר את המקום שלך? כמה דברים כבר הספקת לשבור?
כל כך הרבה שאלות שיישארו עם סימני שאלה.
כבר חודש חושבים על מה נכתוב ועל מה נספר , אבל לא מצליחים למצוא את המילים הנכונות כי איך אפשר לספר על החבר שהיית בכמה משפטים בודדים.
איתי שלנו, 11 חודשים מלכתך, 330 ימים בדיוק, 330 ימים שקיים בנו חור שלא מצליח להתמלא, צלע חסרה בחבורה.
אומרים שמטבע האדם בהתמודדות עם אובדן , אנחנו לומדים לשכוח ולהתגבר עם הזמן, אבל מהרגע בו הלכת הזמן עצר מלכת.
מחכים לך בישיבות, הכיסא שלך ריק ומחכה שתמלא את מקומו.
בכנות, מחכים לצאת איתך למסיבות, מחכים לשבת איתך על כוס של ערק בחפלה של שישי בצהריים, או סתם שתתעצבן כי אנחנו מאחרים בזמנים.
מתגעגעים למנגל שרק אתה היית יודע איך כל אחד אוהב את הסטייק שלו.
מתגעגעים לשטויות שלך ולידיה שברגע שנשבר משהו בישיבה כל העיניים כבר עליך.
כל התקופה האחרונה לא מפסיקים להריץ את כל הזיכרונות, החוויות והשטויות איתך ותמיד מרגישים כמה אתה חסר.
היית אומר כבר להיות משוחרר , לטרוף את העולם עם הבנים בטיול הגדול שתכננתם אבל הדברים ישתנו.
הגעת להרבה מקומות בעולם שרצית אבל לא פיזית, הגעת בתמונות, בחולצות, בדגלים, במדבקות.
כל אחד שפוגש את התמונה שלך מסתכל ישר על העיניים הרי איך אפשר שלא, ולרגע משתתק, העיניים שלך שמספרות עלייך ואומרות הרבה מעבר.
אתה הגאווה שלנו, הגיבור של ל כך הרבה אנשים.
אם רק היו יכולים להכיר אותך בתור איתי כמו שאנחנו זכינו ולא בתור הדיבור שהקריב את חייו בשביל מדינת ישראל.
איתיוש אנחנו עוד מנסים לעכל את שהלכת ולא תחזור, זה קשה, קשה להבין את זה או יותר נכון מסרבים להבין את זה.
הלוואי והגלגל היה חוזר לשנייה אחת אחורה
אז איתי איך אפשר לסיים את זה?
איך אפשר לעכל את זה שחייך היו כה קצרים, איך אפשר לחיות עם הידיעה שהחיים שלנו ממשיכים אבל שלך במכה אחת נעצרו.
אנחנו עדין לא מאמינים ומסרבים לעכל את זה.
11 חודשים קשים וכאובים עברנו, הלכת מאיתנו ללא התראה והכנה מוקדמת, אז איתי מה אומר על לחזור לשנייה אחת?
לעוד צחוק אחד קטן?
לעוד ישיבה?
לעוד חיבוק?
ואולי לעוד נשיקה?
אנחנו עומדים כולנו סביבך יחד עם המשפחה שלך , אורן, ליאת, אורי ויהלי שהפכו להיות גם המשפחה שלנו והדמעות לא מספיקות.
עדיין לא התרגלנו לחיות בלעדייך וכנראה שלא נתרגל לעולם.
11 חודשים שמרגישים כמו נצח ומצד שני כאילו רק אתמול עוד יצאנו כולנו למסיבה יחד.
כנראה שלעולם לא נשלים עם החוסר והריקנות שהשארת לנו.
איתי שלנו אנחנו רוצים להגיד לך תודה, תודה שבזכותך אנחנו עומדים כאן היום, וממשיכים את חיינו.
מתגעגעים אליך ואוהבים אותך תמיד
החבורה שלך
ראה עוד > >
25/10/2024
אזכרה 13 חודשים
היום כג בתשרי תותו, 13 חודשים ויום מאז שהלב שלנו התנפץ יחד איתך יפה שלי. הבוקר שמעתי משפט, שלוחמי חוד רצים מהר מדי, חזק מדי וטובים מדי- בדיוק כמו שאתה היית בשביל אחרים יותר מדי באותה שבת. מאז תותו, כולם יודעים מי אתה, מה קרה שם במוצב הארור. אני רוצה שתדע שאתה בכל מקום ילד שלי. בארץ ובעולם. בדיוק כמו שרצית להיות כשתשתחרר. חופשי ומאושר.
אין יום ודקה שאתה לא בליבנו, ברגשותינו במחשבותינו. הגעגוע לא נרגע. לא חיים לצדו ולא לידו. הוא כואב. כמו האהבה הענקית אלייך. כמו כל המילים שלא הספקתי לומר לך. כמו כל אהבותייך שאנחנו משתדלים להנציח . יחד עם כולם כאן. חברים ומשפחה שלא עוזבים אותנו אז אל תדאג חמוד שלי.
במשך החודשים האחרונים, כתבתי את הצוואה שלך. צוואה בעל פה שכתובה במעשים שלך, בדם ליבך, באופייך:
תאהבו את כולם- איתי ידע לאהוב, את הכל ואת כולם. היה לו מקום בלב גם לאלו מביננו שקשה להם יותר. המיוחדים. הוא ידע לגעת בכולם. לחבר.
תרקדו את החיים- היתה לו שמחה כזאת מכל דבר. מדבקת. הוא תמיד מצא סיבה למסיבה. הוא אהב את החיים.
תשקיעו בנתינה- אין משהו שמישהו ביקש ואיתי לא היה שם בשבילו. הוא נתן ודאג לכולם. בבית ובפלוגה.
תהנו מהרגעים הפשוטים- כמו לשבת מול הים כמוהו עם חכה, להנות מהנוף, מרעש הגלים, או לצאת עם פק״ל קפה לטבע. מביחד משפחתי. ככה פשוט ככה איתי.
תלחמו עבור המטרות שלכם- איתי נלחם עד הרגע האחרון על מטרות גדולות כמו אחריות, ערבות הדדית, נאמנות וחברות. עבור מדינת ישראל! עבורנו כולם.
תנו חמצן לסובבים אתכם- בדיוק כמו שאיתי הסתער קדימה כדי להחדיר חמצן לחיילים בתוך חדר האוכל הבוער, תנו חמצן גם אתם: חמצן בדמות מעשים טובים, בנדיבות, באהבת הזולת. באחד למען כולם.
תהיו יותר: חברים טובים יותר, תאהבו יותר, תכבדו יותר, תדאגו יותר, תשמחו יותר. תהיו נוכחים אחד בחיי האחר יותר- אבל באמת. כמו שאיתי היה יותר בשביל כולם ובטח באותה שבת ה 7/10.
הלוואי וכולנו נהיה ראויים לך ילד שלי הלוואי ויהיה לנו משהו מהצוואה שלך. הלוואי ולכל אדם יהיה משהו ממך. הלוואי ילד שלי, שלא היית כזה גיבור.
מתגעגעים ללא הפסקה ילד שלי, רוצים אותך כאן איתנו. לא עוזבים אותך לעולם.
לנצח איתי!
ראה עוד > >
מקומות הנצחה
מצפה איתי
ביום רביעי הקרוב, 28/8, כ״ד באב, בשעה 17:30 נתאחד בבית העלמין בנתיבות עם עמיתוש שלנו לאזכרת 11 חודשים מהסתלקותה מאיתנו. נעלה לקברה, נתחבק ונזכור. אוהביה ומוקירי זכרה מוזמנים.
1
5
6
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
1.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpeg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
