סמ"ר דולב אמויאל הי"ד

אודות

סמ"ר דולב מויאל הי"ד, בנם של יניב ויעל ואחיו של אור שהה בבית בנתניה בבוקר שמחת תורה. כשהבין מה המצב בדרום התקשר לחבריו מחטיבת גולני וניסה לעזור ככל יכולתו מרחוק, הוא כיוון אותם היכן למצוא תחמושת נוספת ומיד התארגן ליציאה. ההסעה שהיתה אמורה לצאת מנתניה התעכבה אך דולב התעקש לצאת לעזרת החיילים הגיבורים וביקש מאביו להסיע אותו, כשמעליהם שורקים הטילים הגיעו האב והבן לאשדוד ונפרדו זה מזה בחיבוק.

דולב המשיך דרומה לעומק הלחימה ועדכן את אביו כי הוא מפנה פצועים, בשלב מסוים ביקשו מתנדבים לסייע בלחימה הקשה על מוצב נחל עוז, דולב התנדב מיד אך גילה כי כל המקומות ברכב כבר תפוסים, הוא התעקש להצטרף בכל זאת ואכן חבר שהיה ברכב ירד ואפשר לו לעלות במקומו. במהלך הנסיעה נורה טיל אל עבר הרכב ורסיס שחדר לליבו הרג אותו במקום, חבריו ניצלו.

האופן בו נהרג מהווה השלמה לחיים אותם חי: חיים של מנהיגות, עזרה לזולת וראיית האחר, חיים של רגישות למצוקתם של הסובבים ומתן סיוע במאור פנים וחיוך. דולב אהב את החיים וניצל בהם כל רגע פנוי, שלושה ימים לפני שנהרג שינה את הסטטוס שלו בוואטסאפ וכתב: "המרגיל את עצמו לשמחה, לעולם לא נופל לעצבות" – בני משפחתו וחבריו רואים משפט זה כצוואה שכה אפיינה את אישיותו השמחה והמוארת. תנצב"ה.