0
1
1
היינו סגל שהוא אגרוף מחץ
שלום חנוך.
אני אבא של סמ"ר דרור חן ז"ל שנפל בדרום לבנון לפני עשרה חודשים. פרסמתי פוסט עם מכתב ששלח לי חבר שלו, חייל מהמחלקה, היחיד שיצא בחיים מאותו אירוע שבוא נפל בני ועוד חמישה חבריו.
ארבעה חיילי המחלקה, איתי מרקוביץ ז"ל, שריה אלבוים ז"ל, שלו יצחק סגרון ז"ל, ויואב דניאל ז"ל נתקלו ונפגעו בקומה תחתונה בבית שהמחלקה סרקה, דרור ועוד שני חברה ניר גופר ז"ל ועילי ציוני יבדלח"א, שסרקו את הקומה העליונה שמעו את הירי והתקלות, דרור הודיע בקשר שהוא יורד לחלץ את חבריו. דרור ירד ראשון, גופר שני ועילי שלישי, למזלנו הרב עילי שהיה מעבר לפינה לא נפגע בהתקלות השניה.
ציוני שלח לי את המכתב הבא שריגש אותי מאוד.
ביקשתי את רשותו לפרסם את הדברים. אשמח שתפרסם אותם, לזכר הנופלים
**
דרוריק זה לא שם שקראתי לך בו אף פעם תמיד היית דרור חן בישבילי אבל אם נגיד את האמת דרוריק הרבה יותר מתאים לך.
היינו סגל שהוא אגרוף מחץ
נשענו אחד על השני בתקופות הכי קשות בשירות
תמיד ידעתי שיש לי עוגן
אני לא אשכח לעולם את השיחות שלך על המיטה שאני ושריה היינו מציקים לך קבוע ואז מקבלים ממך חיוך רחב ופשוט היית מסתובב ומפנה לנו גב כדי שנפסיק.
את השיחות סגל שלנו, כמה המחלקה היית חשובה לך תמיד רצית לעלות אותה למעלה,
את השיחות צד שלי ושלך אם זה במוצב בציפורן
במארבים שהיינו יוצאים לילות שלמים אם זה במחנה קרן או אם זה באיתור בלבנון
ותדע לך דרוריק לקחתי מהשיחות האלה הרבה,
זכיתי להכיר בן אדם ערכי, חבר אמיתי , 100% כוונות טובות, הייתה המנצח של הסגל ליכדת את כולנו בכמה מילים גם שהיינו קרובים לרגעי שבירה.
אומנם אני ואתה העברנו רק 5 חודשים ביחד אבל זה הרגיש כאילו אנחנו חברי ילדות, אנשים כל כך שונים שנפגשים בסיטואציה כל כך קרובה ומלכדת ונפתחים אחד לשני, אני חושב עלייך בכל רגע בחיי ואני יודע שאתה במקום טוב ושומר עלינו.
את מעשה הגבורה שלך אזכור תמיד
העדות הנצחית שרק אני מחזיק בא עוד תסופר לעולמים ודרוריק מאז שנפלת אין יום שאני לא כותב עלייך בפתקים והינה משהו שכתבתי -
זה לא שאלוהים לוקח את הטובים,הטובים בוחרים להתייצב.
הטובים יודעים את גודל המשימה והאחריות
הטובים יוצאים פיקוד.
וברגעי אמת הטובים יוצאים לאש לחלץ חבר בידיוק כמוך דרוריק.
הטובים מודעים לפגישה עם אלוהים ויוצאים עם ראש למעלה וגב זקוף ובהזדמנות הראשונה הם יכנסו בדלת בלי לתקתק ולהסס כי ככה הם חונכו.
הטובים עושים באהבה מתוך אמונה בטוב
את מה שאחרים לא רוצים לעשות.
לצערי הטובים משלמים את המחיר הנורא מכל
וכל מה שעלינו לעשות זה לעבוד יום יום על עצמנו כדי שנהיה ראויים לאנשים כמוך דרוריק
להתייחס למתנה שקיבלנו בכובד ראש, ובאחריות.
**
אני חייב לציין, עילי ציוני, אחרי הטראומה שעבר באירוע הזה, בו איבד חברים קרובים, התעקש לחזור ליחידה ולא ויתר גם כשסורב.
היום הוא חזר ומשרת בגדוד, גדוד 51 גולני.
