סמ"ר שרון חג'אג' ז"ל, בן רותי וישראל. נולד בפתח תקווה. שירת במג"ב ברמאללה בפעילות מבצעית והתכונן לימ"מ. בלט בנדיבותו, בשמחת החיים, בחריצותו ובאהבתו למשפחה. נפל בעת שירותו בכ"ה באדר א' תשנ"ה (25.2.1995). בן 21 בנופלו. הותיר משפחה.
שרון, בנם של רותי וישראל, נולד בפתח תקווה ביום כ"ה באייר תשל"ד (17.05.1974). הוא גדל כילד הרביעי מבין חמשת ילדי המשפחה, אח לאייל, דרור, גלית ואוריאן, בבית מסורתי וחם המאופיין באהבת אחים עמוקה.
את דרכו החינוכית החל בבית הספר היסודי על שם הוברמן והמשיך בחטיבת הביניים "עלומים" בפתח תקווה. מילדותו ניכר בחריצותו, בנדיבות ליבו ובנכונותו לסייע לסובבים אותו. כבר מגיל אחת-עשרה עבד בבריכת השחייה העירונית והמשיך לנהל בה את המזנון בזמנו החופשי. שרון נמשך לעולם הרכב, גילה עניין רב בספורט ובפעילות גדנ"ע ואף התנדב למשמר האזרחי. לאחר כיתה ט' החל לעבוד בקונדיטוריה מתוך שאיפה לרכוש מקצוע בתחום האפייה והבישול, תחום שבו הפגין כישרון רב והביע רצון להמשיך ולהתמחות בעתיד בפיסול בסוכר בבית הספר "תדמור" ו his ובחו"ל.
שרון בלט בקסמו האישי, בחוש ההומור שלו ובנדיבותו העצומה – תמיד נכון היה להשאיל, לתת במתנה ולסייע לכל אדם. הוא הפגין בגרות ועמדות ערכיות נחרצות, ועודד את חבריו לשמור על אורח חיים בריא ולהתרחק מנזקים.
בחודש מאי 1992 התגייס לשירות חובה במשמר הגבול. את עיקר שירותו עשה בגזרת רמאללה, שם לקח חלק מגוון בפעילות המבצעית, בשמירה על הביטחון השוטף, במרדפים ובפיזור הפגנות, ואף עבר קורס הכשרה ליחידת המסתערבים. לקראת סיום שירותו עבר בהצלחה גיבוש ליחידת הימ"מ, שם התכוון להמשיך את דרכו המקצועית לאחר השחרור. בחופשותיו אהב לנגן בדרבוקה ולסייע לחברו התקליטן, ובחודשיו האחרונים חלק זוגיות קרובה עם חברתו.
חודש ימים בלבד לפני שחרורו מצה"ל, בעת ששהה בחופשה במועדון, נדקר ונרצח בידי אדם חמוש בסכין אשר ניסה להיכנס בכוח למקום וחשב בטעות כי שרון הוא שומר המועדון.
סמל ראשון שרון חג'אג' נפל בעת שירותו ביום כ"ה באדר א' תשנ"ה (25.02.1995). הוא היה בן עשרים ואחת בנופלו. שרון הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי "סגולה" בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.
הנצחה וזיכרון
חדר הנצחה: לזכרו הוקם חדר הנצחה מיוחד בבסיס שבו שירת בבית אל.
מפעלי הנצחה משפחתיים: בני המשפחה הוציאו אלבום וקלטת וידאו לזכרו, וחברתו ערכה אלבום מיוחד לשימור דמותו.
דברי אחותו אוריאן: ספדה לו בכאב עמוק על האובדן, על יופיו, נשמתו והגעגועים העזים לצחוקו ולנוכחותו שהאירה את הבית.