סמ"ש חמד חאטיב ז"ל, בן סמייה וגאבר. נולד בבית ג'אן. שירת בקבע במג"ב צפון ולחם בלבנון. בלט בצניעות, ברודף שלום, במסירות נפש לתפקידו ובאהבתו לכתיבה ולמשפחתו. נפל באסון צור השני בכ"ח בחשוון תשמ"ד (4.11.1983). בן 26 בנופלו. הותיר רעיה ו-6 ילדים.
חמד, בנם היחיד של סמייה וגאבר, נולד ביום 10 בפברואר 1957 בכפר בית ג'אן. הוריו השקיעו בו את כל יהבם כדי שיצליח במסלול לימודיו. את חינוכו היסודי רכש בבית הספר בכפרו, ולאחר מכן המשיך בבית הספר התיכון בכפר ראמה, שם סיים בהצטיינות כיתה י"ב. חמד בלט מאוד מבחינה חברתית והיה תלמיד מבריק. הוא טיפח שאיפה עמוקה להמשיך ללימודים גבוהים, אך עקב נישואיו בגיל שמונה-עשרה לאשטייק, פנה להקמת ביתו ומשפחתו.
בחודש נובמבר 1974 התגייס לשירות חובה במשמר הגבול. בתום הטירונות שובץ כלוחם בגזרת יהודה ושומרון. בחודש נובמבר 1977 סיים את שירות החובה והתנדב להמשיך בשירות קבע באותו אזור. בחודש נובמבר 1978 עבר לשרת במג"ב צפון כלוחם בפלוגה כ"א, עמה יצא בהמשך ללבנון במהלך מלחמת שלום הגליל. מפקדיו העריכו אותו מאוד על מסירותו, נאמנותו וביצוע משימותיו על הצד הטוב ביותר.
חמד היה איש משפחה מסור שבגיל עשרים ושש כבר היה אב לשישה ילדים, ועמל בשקידה על גידולם וחינוכם בתנאים המיטביים. הוא נקשר בקשרי רעות אמיצים עם צעירי הכפר ששירתו עמו במערכת הביטחון. באופיו היה אדם צנוע, פשרן ושוחר שלום, ששאף תמיד לפתור מחלוקות בנועם ובמהירות. בזמנו החופשי אהב לקרוא ספרים, לחבר שירים ומאמרים בהשראתם, לתעד אירועים מחייו ולהתחבר לשמחת החיים – לשירה ולריקוד.
ביום שישי, כ"ח בחשוון תשמ"ד (04.11.1983), בשעה 06:00 בבוקר, נפל סמל שני חמד באסון צור השני. במהלך מלחמת שלום הגליל שוכנו לוחמי מג"ב שפעלו לצד השב"כ בפירוק תשתיות חבלניות בצור, במתקן שכלל שני מבנים בני שתי קומות. טנדר שברולט ממולכד שנסע במהירות מכביש ראש הנקרה–צור פרץ את שער הכניסה המוצב בין המבנים, על אף אש תופת שפתחו לעברו זוקפי המאבק והשומרים במקום. נהג מכונית התופת הפעיל חצי טון חומר נפץ שגרם לקריסת המבנים. באירוע קשה זה נהרגו כשישים איש, בהם עשרים ושמונה אנשי כוחות הביטחון.
חמד היה בן עשרים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקת הקבר המשפחתית בבית ג'אן. הותיר אחריו רעיה ושישה ילדים: תאייר, שירין, מאג'דה, ג'בר, בולאל ועיטאד (שהיה כבן חודש וחצי בלבד בעת נפילת אביו).
דברי הספד
מפקדיו ספדו לו בהערכה עמוקה:
"זמן רב יעבור עד אשר נתרגל לעובדה אכזרית שלא נותנת מנוח, שמקומו של יקירנו חמד נפקד מאיתנו ולא נראה אותו בנופה של פלוגה כ"א. כישורים רבים היו לו. איבדנו סמל ששקט, מסירות ונכונות למלא כל פקודה אפיינו את דרכו במשמר הגבול."