סמ"ר חנוכייב שי (שנדה) ז"ל

אודות

שנדה-שי, בנם של תמרה ואיזרו (עזרא) ואח לדניאל, ויטלי ועופרה, נולד בברית המועצות (רוסיה) ביום כ"ט בתשרי תשמ"ד (06.10.1983). הוא נקרא "שנדה" על שם סבו מצד אביו. בשנת 1987, כשהיה בן שלוש, עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בפרדס חנה.

כילד יפה תואר בלט כבר ב"גן פרחים", שם היה דמות מרכזית ואהובה. את דרכו הלימודית החל בבית הספר היסודי "שילה" בפרדס חנה. על אף שהיה נער ביישן, שקט ונחבא אל הכלים, הופעתו המאירה וטוב ליבו הפכו אותו לאהוב ומקובל מאוד על מוריו וחבריו, והוא אף כיכב בתפקידים ראשיים בהצגות בית הספר.

בסיום כיתה ה' עבר לפנימיית בית הספר היסודי "נווה הדר" בנתניה. שם התגלה כישרונו הספורטיבי הבולט, ובעיקר אהבתו הגדולה למשחק הכדורגל. שי שיחק ככדורגלן מחונן בקבוצות "מכבי נתניה" ו"בית"ר טוברוק נתניה", וזכה במדליות ובגביעים רבים. בתקופה זו גם התאהב בים ובטיולים. מוריו ב"נווה הדר" ספדו לו בחרוזים על שקדנותו בחשבון, חיוכו המלאכי וכישרונו הבלתי נלאה על מגרש הכדורגל.

את לימודיו התיכוניים המשיך בכפר הנוער "יוהנה ז'בוטינסקי" בבאר יעקב, שם למד עיצוב גרפי ואמנות שימושית, גילה כישרון אמנותי רב וסגר מעגל עם תעודה טכנולוגית. לאורך השנים המשיך לשחק כדורגל והיה אוהד נלהב של קבוצת "מכבי תל אביב". בשיא בחרותו בלט ביופיו, בשמחת החיים שלו ובחברותיותו.

חלום ילדותו של שי היה לשרת במשמר הגבול. ב-8 באוגוסט 2002 הגשים את חלומו והתגייס לצה"ל ולמג"ב. בתום הטירונות שובץ כלוחם ביחידת "איו"ש חליף" בחברון. שי היה לוחם מסור, אהוד וגאה בתרומתו, וזכה בתעודת הוקרה על תפיסת אמצעי לחימה ואקדחים במהלך פעילות מבצעית.

שי היה קשור נימים עמוקים למשפחתו. הוא ניהל קשר קרוב במיוחד עם אימו, שהרעיפה עליו אהבה ומאכלים אהובים בכל שובו הביתה, וכן עם אחיותיו דניאל ועופרה. כשנולדה אחייניתו הבכורה לוטן, שמחתו לא ידעה גבול והוא מיהר לרכוש עבורה שלל מתנות, צעצועים ובגדים.

לקראת תום שלוש שנות שירותו הסדיר, שבוע לפני שחרורו המיוחל ומפגש חברים בחתונה, יצא שי עם חברו לבלות בים. שם, במקום שכה אהב, אירע האסון – שי טבע בים ושקע בתרדמת עמוקה.

במשך שנה ותשעה חודשים שכב שי על מיטת חוליו, כשבני משפחתו סובבים אותו במסירות אין קץ, מטפלים בו, משמיעים לו את השירים והקולות האהובים עליו ומייחלים להתעוררותו. ביום כ"ח באדר תשס"ז (18.03.2007) נדם ליבו.

שי היה בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפרדס חנה-כרכור. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

זיכרונות ומילות פרידה
עופרה, אחותו, ספדה לו על קברו:

"שי, אח אהוב שלי... היית בשבילי אח גדול, תומך ומקשיב... שי שלנו, אתה היית האור של המשפחה, הילד האהוב של אימא. היו בך תכונות כל כך טובות, ילד שקט, עדין, אוהב, שלא פגע באחרים... הגעגועים תמיד בלב ודמותך לעולם לא תיעלם."

דניאל, אחותו הגדולה, כתבה לזכרו:

"פרידה היא תמיד קשה... אני מקווה כי ידעתי לנצל את הזמן איתך נכון ושהצלחתי ללמוד ולהפנים את התנהגותך המרהיבה. עומדת אני ברגע הפרידה ברגשות מעורבים..."

יהי זכרו ברוך.