יוני נולד בשנת 2001, להילה ז"ל, ורן ועדי.
נפל בתאריך 7.10.2023 בקרב במוצב נחל -עוז.
נולד וגדל עד גיל 5 בבסיסי חיל האוויר, ולאחר מכן בנווה מונסון.
תמיד היה ילד של טבע, היה חניך, מדריך ומרכז בשבט הצופים "מכבים".
כמדריך יוני תמיד התייחס ודאג לכל חניכיו ולא ויתר על אף אחד מהם גם כאשר היה להם קשה.
היה בקשר עם ההורים שלהם ואפילו ישן איתם באוהל כשהיה להם קשה כחניכים צעירים במחנה.
המוזיקה והנגינה היו אצלו בדם. יוני למד במגמת מוזיקה בתיכון והיה בעל חוש וידע מוזיקאלי מדהימים.
יוני הכיר קשת רחבה של מוזיקה, החל ממוזיקה קלאסית, ג'אז וסגנונות רבים נוספים כולל מוזיקה ישראלית והכיר באופן אישי לא מעט זמרים ויוצרים בארץ. בכל מקום שאליו הגיע תמיד מצא גיטרה, ניגן וחיבר בין הלבבות.
לקראת סוף התיכון יוני בחר לדחות את הגיוס והצטרף למכינת "מנשרים קלו" במעגן מיכאל.
שנת המכינה הפגישה אותו עם חברים חדשים אשר עם חלקם אף חלק חדר (חדר 7).
בשנת המכינה יוני וחבריו השתתפו בפעילויות רבות לשם הכרת העם והארץ, עבר והתארח בקהילות רבות ופגש אנשים מגוונים שונים של החברת הישראלית.
במהלך שנה זו יוני החליט להתגייס לחיל השריון יחד עם חבריו הטובים מחדר -7 מתוך רצון עמוק ואמיתי לתרום למדינה ולהיות מהמובילים הצעירים בחיל השריון.
יוני התגייס לחיל השריון ב 10.08.2021 ועשה את כל המסלול משריונר צעיר ועד למפקד טנק בכיר.
השרות היה קשה ויוני נשאר בבסיס שבתות רבות ונתקל בקשיים רבים עליהם תמיד התגבר ברוח החיובית המאפיינת אותו. תוך כדי השירות הוא יצא לביצוע תרגילים בהיקף גדול, ביצוע תעסוקה מבצעית בחברון, בחיזמה, בקו עזה ובמקומות נוספים בארץ.
במהלך שירותו יוני שרת כלוחם בגדוד 82, גדוד 75 וגדוד 77 כולם של חטיבה 7.
בסוף יולי 2023 יוני הוצב בקו עזה בתפקיד ותיק בכיר בפלוגת "מלכות חרמון" בגדוד 77, חטיבה 7, והמתין לצאת לקורס קצינים במחזור הבא.
ביום שישי 6.10.2023 , יוני התנדב להישאר שבת. בערב הוא דיבר איתנו ובפשטות שמאפיינת אותו הוא אמר שצריכים אותו אז הוא נשאר.
ב7.10.2023 , שבת בבוקר של שמחת תורה, בשעה 6:30 , מיד כשהתחילו הטילים והפצמ"רים ליפול על נחל עוז, הוא היה הראשון בטנק, כבר התניע והכין את שני הטנקים ליציאה וכאשר הצוות שלו הגיע הם יצאו מהמוצב.
כבר בשער המוצב הם נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו מולם קרב קשה וארוך. הם חטפו אש והרגו עשרות מחבלים.
משם המשיכו בנסיעה לעבר עמדות קו האש וירו על מטרות חמאס בעזה וכל רכבי מחבלים.
בהמשך הם נסעו לעמדה שניה תוך שהם תחת אש, טנק יחיד כל הזמן. אחד הטילים פעם בהם מטווח קרוב וגרם נזק למערכת "מעיל רוח".
לאחר כשעתיים נקראו לחזור למוצב נחל עוז כי הם תחת התקפה קשה וחייבים עזרה בעיקר במיגונית של חיילי המוצב שאינם לוחמים.
הטנק לוקח כוון אל המוצב וממשיך להילחם כל הדרך לבד מול עשרות מחבלים.
בתוך המוצב הם מבצעים פטרולים והורגים מחבלים נוספים עד שבנקודה מסוימת וקרובה למיגונית מלאה חיילים הטנק נפגע במנוע מטיל שנורה עליו מטווח קרוב והטנק מושבת.
מיד אחר כך טיל נוסף פוגע בצריח והורג את התותחן.
הצוות מחליט לפרוק מהמסדרון האחורי לכיוון המיגונית.
יוני פוקד עליהם לצאת תוך שהוא מחפה עליהם וצוות הטנק מגיע למיגונית (חייהם ניצלו).
יוני מבין שנהג הטנק נשאר מאחור וחייבים לחלץ אותו, הוא חוזר לטנק אבל הנהג היה לא נגיש ובכל הרעש הוא חשש שמי שנכנס לטנק הוא מחבל ולא יוני , לכן הוא התחבא. כשיוני יוצא מהטנק כדי לרוץ למיגונית הוא מנהל לבדו קרב מול עוד מחבלים, נורה ונופל צמוד לטנק שכה אהב.
יוני אשר גדל במשפחת חיל האוויר, בחר ללכת לשריון כי הוא האמין שצריך להשקיע דווקא במקומות הפחות זוהרים.
הוא היה מצטיין חטיבתי והמקצוען הכי גדול בנושא טנקים.
הוא היה מפקד נערץ שתמיד עשה הכל למען חניכיו ופקודיו, תמיד עזר והיה חבר לכולם ותמיד חייך גם כאשר היה קשה. לכל מקום אשר הלך הוא הגיע מתוך רצון עז לתרום ותמיד פעל מתוך ערכים מדהימים של כבוד ונתינה.
כמה שבועות לפני נפילתו חברה שאלה אותו אם הוא לא חושב שלחתום קבע ולהשקיע כל כך בצבא זה לא מוגזם, הוא ענה בפשטות :"עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה"!
הספד ליוני
״עדים 70 הלפידים הבוערים והגיבורים שהשארנו בשדה הקטל. אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו״ כך ספד מחט 7 גורודיש במלחמת ששת הימים את לוחמיו שנפלו בקרב. אני זוכר כל מילה כי השבעת אותי שלא אשכח.
יוני אחי התאום והיקר לי מכל
ברור לי ששמת את עצמך בקו האש ללא היסוס, כשדגל המדינה מתנוסס מעל מעשיך כדוגמא ומופת.
תמיד היית ותהיה החצי השני שלי, תמיד יהיה לי חור בלב שחרוט עליו שמך.
היית איתי בכל החלטה, בכל כאב, בכל שמחה בכל שניה ושניה- חיינו היו קשורים אחד בשני כאילו חיינו את אותם החיים.
תמיד תמשיך להיות איתי, אתה חי בי בדיוק כמו שראיתי אותך בפעם האחרונה, מחייך שר רוקד ואוהב מכל הלב.
היית לי לסמן הדרך המשמעותי ביותר בחיי, אחפש אותך בטיפות הגשם, בשקיעות הכתומות ובשמיים כחולים בפסגות ההרים ובנופים רחבים, אקשיב לך ברשרוש עלים במבערי מטוסים ובתווי הנגינה שכל כך אהבת וכמו שהרוח לעולם לא מפסיקה לנשוב, אני יודע שאתה במפרשיי לעולמי עולמים.
לו הייתי יודע לפני שבועיים שזו הפעם האחרונה - הייתי מחבק אותך מעט חזק יותר, הייתי מביט בעינייך לקצת ארוך יותר, הייתי אומר לך שאני מפחד, ושאני אוהב אותך ללא גבול.
העולם שלי מהיום אפור בקצת, הצלילים יהיו עמומים, והלב ישאר חסר.
אמרת לי פעם: יותם תדע לך שאם יקרה משהו ואמות בטנק, תדע שמתתי עם חיוך מטומטם על הפנים. אני מקווה שצדקת.
איש טהור, חבר אמיתי, לב שאין איך לתאר כמה גדול היה, הבאת לי נחת והיית הכל בשבילי.
בדיוק כמו בחייך כך גם במותך, אני גאה ומתגאה להיות אחיך.
תודה על הכל אחי האהוב, מי אני בלעדיך.
ראה עוד > >
דור -האח
הספד לאחי הגיבור יוני (יונתן) גולן
יוני שלי, אחי היקר. אתחיל מהסוף, כמו שאתה היית רוצה שזה יהיה.
ואעביר דרכך מסר- הכאב יהיה נצחי אך כעת הזמן להכות בעוצמה, לנצח ולמנוע עוד דפיקות בדלת. לאחר מכן הנצחתך תהיה
חלק מאיתנו.
אני אוהב אותך ולנצח אחיה את חיי למענך ובשבילך, אנציח אותך בכל ליבי ומאודי.
אחי, אני יושב על הכיסא שלך, בחדר שלך והדמעות לא מפסיקות לזלוג.
שיחתנו האחרונה הייתה ביום שישי, יממה לפני שהכה בי היום השחור ביותר בחיי. אמרתי לך שאני רוצה שתחזור הביתה
בסוף השבוע כי כבר סגרת בשבת שעברה, אבל התשובה שלך מתארת את מי שאתה- "לא יכול דור, צריך אותי.".
מילים לא יוכלו לתאר את פועלך ואת האדם המיוחד שהיית. לוחם ערכי ומסור שהיה מוכן לעשות הכל למען חייליו ופקודיו.
אדם שחתירה לניצחון ונחישות הם נר לרגליו, כריזמטי ויפה תואר, גיבור ישראל.
הערכים שלך, הנפש הטהורה והרגישות הם הדברים שמייחדים אותך. אתה תהיה חקוק בליבם של כל כך הרבה אנשים אחי!
להיכנס למשפחת השכול זו תחושת כאב וזעם שבוערת בך מכף רגל ועד ראש. יוני שלי, אני יודע שאתה שומר עליי ומסתכל
על צעדיי שם מלמעלה. ודע לך, כי ארים את הראש למענך ואזכור אותך עד יום מותי.
בלכתך ציוות את החיים למשפחות שלמות עם תושייתך וגבורתך. כולם אחי, ידעו איך לחמת כאריה. סיפור הגבורה שלך
יהדהד בכל מקום בו כף רגלי תדרך. אנו חיים פה בזכותך ואנו נמשיך לחיות פה לזיכרונך!
בהשמע האזעקות השכם בשבת בבוקר אתה וצוות הטנק שלך הוקפצתם במהרה לגדר המערכת.
ללא כל התראה מוקדמת, תפקדת בקור רוח ובעוז. הכוונת את כל הצוות לאיומים המרובים וחיסלתם בני מוות.
דאגת שישתו, הרמת את המורל ולחמת כמו המפקד האמיץ שאתה, נורה לעבר הטנק נ"ט ולא עצרתם! הייתם עמוד התווך,
המלאך השומר על הגדר של אזרחי ישראל.
המשכתם בלחימה, שיניתם ציר לעבר מוצב נחל עוז ובתושייה רבה לחמתם וחיסלתם מחבלים ובכך הצלתם חיים.
לאחר קרב ממושך בו נורו לעבר הטנק 2 טילי נ"ט נוספים נאלצתם לפרוק מן הטנק.
גם בפריקה לחמתם ומנעתם מהמחבלים להגיע אל עבר תומכי הלחימה בבסיס.
לאחר קרב ממושך בו פעלת בגבורה, יישמת את כל ערכי צה"ל בלחימתך והצלת עשרות חיים, נפלת.
לעד תהיה מלאך ישראל, מלאכי שלי.
בכל דפיקה על דלת, נגדע לב פועם.
ובכל לב פועם שנגדע נגדעים עמו לבבות נוספים. דע לך אחי שליבי לעולם לא יפסיק לפעום, ליבי יתעצב בדמותך, ילדיי
יתעצבו בדמותך ואת כל חיי אחיה למענך.
משפחתנו לא תהיה משפחה שכולה, היא תהיה משפחה שורדת!
שורדת עבורך כרצונך.
אחי הגיבור, תודה לך. תודה על השנים לצידך. השיחות העמוקות שלנו, הרגעים היפים שעברנו ביחד, כל כך הרבה זיכרונות.
היינו בלתי נפרדים ונישאר כך כי אתה חלק ממני.
תודה על הזכות להיות אחיך הגדול. תודה על האושר שהענקת לי בכל רגע שהייתי לצידך, תודה על האור התכול והזורח
שהפצת עם עיינך היפות והטובות. יוני שלי, אני אוהב אותך ואתה תהיה לי חסר בכל רגע ורגע.
מדינת ישראל תנצח את המערכה הקשה הזו עבורך. כפי שאתה נלחמת עבורה. כעת זו השעה לשנות את המציאות, למנוע
דפיקות נוספות בדלת.
יוני שלי, אני מבטיח לך. אהיה חזק למענך. ארים את הראש ואדאג שכל מי שאוהב אותך יעשה את אותו הדבר בשבילך.
נחיה את חיינו כשאתה לפיד האש המכוון אותנו. כל צעד שלנו יהיה בהשגחתך.
אני אוהב אותך אחי הגיבור ויודע שאתה מחכה לי שם למעלה.
"אחי אל תדאג, הכל יהיה בסדר. הלב יתעורר והרוח תשרוק, מנגינה חדשה."
לנצח אחי,
דור
ראה עוד > >
הספד האחות מאיה בהלוויה
החלק הראשון שאני הולכת להקריא לא היה מתוכנן, ונכתב ממש לפני כמה
שעות אחרי שאתמול בלילה קרן שהייתה המורה של יוני לגיטרה שלחה לי
התכתבות שלהם לגבי ההחלטה שלו להתגייס לשריון, והרגשתי שאני חייבת
לשתף אותה. כל מילה בהודעה המצמררת שכתב מתארת בדיוק מי היה אחי,
אילו ערכים הניעו אותו, ואיזה אור ענק של טוב, נתינה, ואהבה היה.
יוני כותב ״במכינה היינו מדברים המון על ערכים של שליחות ופיתוח עצמי
תוך כדי נתינה,ועם הזמן התחלתי ממש לחשוב על איך אני נותן מעצמי
לחברה ולצבא בצורה המיטבית ולא איך אני מגיע לתפקיד שיתרום רק לי
באופן אישי. עשיתי גיבוש טיס שיצאתי ממנו באמצע כי פשוט לא הרגיש נכון
להיות שם. דיברתי עם חברים מהמכינה וחתמנו על גיוס גרעין ביחד 3 חברים
לשריון. להתפתח דווקא במקום שיש לו כרגע תדמית לא משהו בחברה,
ושאנשים לא ממש רוצים להגיע לשם. כל אחד מאיתנו מגיע לעשות את
השינוי הקטן בסביבה שלו, בתקווה שאצליח לגרום לחברים מהצבא לשאוף
קצת מהמוטיבציה הענקית שיש לי לשירות בצהל״. המילים האלו הן המורשת
שלו. וממש כמו שכתב, גם במותו חשב רק על איך לעזור לכולם לפני עצמו.
מתוך תחושת השליחות המדהימה שלו יוני ניהל את המאבק בגבורה, בקור
רוח, ובאומץ אינסופי.בחר להשאר ולהגן על עשרות חיילים שלנצח יחיו את
המורשת הזאת. גם במותו יוני עשה את מה שכל כך אהב, וכמו שכתב
בהודעה הגשים את חלומו לתת מעצמו לחברה ולצה״ל בצורה המיטבית.
ברור לי שגם אם היה יודע את מה שאנחנו יודעים היום הוא לא היה משנה
דבר, כי כזה הוא היה, מלאך וגיבור.
יוני שלי, אחי שלי, חבר הנפש שלי.
אני לא מאמינה שאני כותבת את הדברים האלו, הכל מרגיש לי כמו חלום רע.
כאילו בעוד רגע אקום ואגלה שאתה בכלל היית בחדר כל הזמן הזה, מנגן
בגיטרה שעות על גבי שעות כמו תמיד.
מילים לא יכולות אפילו לה תחיל להסביר איזה אור ענק היית, ואיך היית מביא
איתך שמחה לכל מקום שנכנסת אליו, כל-כולך היית טוב.כל מי שכותב לי או
מגיע אלינו הביתה מספר איך היית הנפש הכי מדהימה שהוא אי פעם פגש,
כולם מרוסקים.
לא נשאר לי אלא להוכיר תודה על שזכיתי לאח כמוך - שהיה לי לחבר אמת
לפני הכל, שהיה הולך איתי להופעות וצורח יחד איתי את כל השירים, שהיה
מתגאה בי ומספר על אחותו הגדולה לכל בן אדם שהכיר, שהיה חוזר לסופש
בבית ומספר לי את כל החוויות מהשבוע שהיה בפלוגה עם ניצוצות בעיניים,
שכל-כך אהב את מה שעשה שהתנדב לסגור את השבת הזאת, שהפכה
לנוראית מכל.
מה לא הייתי נותנת כדי להיות שוב בחדר שלך כשאתה מנגן לי על הכיסא
ואני יושבת על המיטה שלך, מזמזמת ומסתכלת עליך, בהשתהות ופליאה
ממך, מהכישרון המטורף שלך, ומההילה שעטפה אותך.
איך רק לפני שבועיים היינו יחד בהופעה של ליילי, שכל כך אהבת. הם שרו
קאבר של אחד השירים האהובים עליך של ג׳ף באקלי בביצוע שריגש את
שנינו עד דמעות. אחרי שהשיר הסתיים ורגע לפני השיר הבא התחבקנו ולא
שחררנו במשך כמה דקות למרות שההופעה כבר המשיכה מזמן. כאילו הזמן
קפא אל תוך מה שהיום מרגיש לי כחיבוק הפרידה של הנשמות שלנו, שסידר
הגורל עוד לפני שידענו מה העתיד צופן לנו.
השבוע הבנתי שבהופעה צילמו את התיעוד האחרון שלנו יחד, ודיברתי עם
הלהקה בניסיון להשיג אותו. כמה היית שמח אם היית יודע כמה הם חשבו
עליך השבוע ואיזה מילים אמרו עליך. אחרי מאמצים שלהם, קיבלתי סרטון
שבו אנחנו שרים יחד עם יותם וצורחים בקולי קולות את הבית השני מהשיר
״הינה״ שכל כך אהבת, את המילים - ״לא לנשום, לא לכעוס, להתאפק,
להתאמץ, זה מה יש , אין מה לעשות. לסגור את הקומה, להמציא את
השגרה״. אלו המילים האחרונות שהשארת לנו, להתאפק, להתאמץ ולהמציא
שגרה. להיות חזקים.
מתת גיבור ולא פחדת לשנייה, כל כך אהבת את מה שעשית והאמנת
בשליחות שלך שלא חשבת בכלל על עצמך ומה יהיה איתך. וזה כל כך אופייני
לך, תמיד לחשוב על איפה אפשר לעזור עוד, איפה אפשר להגדיל ראש. נתת
את כל כולך, ואני בטוחה שהיית שלם עם כל צעד בדרך. כי כזה אתה - גיבור
אמיתי.
אתה היית ותשאר האור הכי גדול שהיה בחיינו, המלאך המיוחד והמדהים
שלנו כל כך.
לעולם תשאר חי אצלי בלב, צוחק, מנגן, שר, אוהב.
תמסור לאמא חיבוק ממני שם למעלה,
אני אוהבת אותך עד אין קץ וגאה בך כל כך,
אחותך הגדולה מאיה
ראה עוד > >
עדי האמא לאזכרה של ה-30
קטע שכתב אב שכול לבנו החייל שנפל:
בראשית
היו החיים.
והחיים- אין בהם שויון.
יש מי שבצריף דולף - מאשר
ויש מי שעם תהילה וזוהר- מרגיש אומלל.
ויש שכול, ובשכול
כולם
שווים.
טלטלה חזקה,
סערה מתנפצת,
הלם!
היקר מכל-
איננו.
נשארה רק מצבת אבן-
נפל..
בראשית-
היו החיים.
אבל השכול
לא איחר לבוא.
ומאז, לאלה מוכי
הגורל-
השכול הוא המוביל
והחיים הם הנלווים,
הם
התפלים.
יוני שלי,
לפני קצת יותר מחודש, 35 ימים ליתר דיוק, נשמטה הקרקע מתחת לרגלינו.
מאז, הכל מרגיש כמו יום אחד ארוך מוכה יגון וצער.
בשבריר שנייה הצטרפנו למשפחת השכל, העצב ממלא כל פינה בגוף ובנשמה והחיים שהכרנו הפכו לנילווים... לזיכרון רחוק..
כבר 35 ימים שאני מנסה לקלוט שלא אשמע את הצחוק שלך, שלא אצחק מהשטויות שלך, שלא אקבל ממך יותר את הברכות הכי מרגשות בעולם ליום ההולדת, שלא אצעק עליך שתנגן יותר בשקט או שתנמיך את המוזיקה, שלא אתעצבן שאתה שם רגליים יחפות על הספה בסלון כי בוא.. הריח היה מאתגר.. שלא אכבס יותר את ערמת הכביסה המאובקת שהבאת מהצבא, הכביסה עם הריח של הטנק שכ"כ אהבת..
קראתי איפשהו שהשמש אמנם זורחת אבל החושך של אותה שבת ארורה מסרב להתפוגג..
וחשוך לי כל כך.. ואני מתגעגעת אליך ילד קסם שלי והגעגוע שורף לי בלב , אבל אני מבטיחה לך שאבא ואני נעשה כל שביכולתינו כדי לא לתת לשכול להוביל ולא נאפשר לחיים להיות תפלים.
הגעגוע לעולם לא יעבור והעצב לא ירפה אבל הוא יהיה נוכח לצד הרגעים השמחים שעוד מצפים לנו.
אני מדמיינת אותך מנגן שם למעלה בגיטרה ביחד עם הרוש ואתם עושים שמח לכולם.. קצת מבואסים שלא הספקתם להיכנס לעזה ולהראות להם מה זה.. אבל עדיין מרימים את האווירה כמו שעשיתם תמיד..
מקווה שאתה במקום טוב ושלו ילד אוהב שלי, תשמור עלינו ותן לנו את הכוחות להמשיך כאן בלעדיך..
אמא
ראה עוד > >
פוסט שדור אח של יוני כתב
יותר מחצי שנה שצריך לתאר את יוני בלשון עבר,
תקופה בלי החיוך הכי יפה וגדול שיש.
ללא ההומור השנון והאופייני, הריח מהבושם הקבוע והבגדים המסריחים שהחזיר לכביסה אחרי 28 ימים בטנק.
יוני השאיר חור גדול בלב לכל האנשים שזכו להכיר אותו.
ולנו, חור ענק שלא ייסגר לעולם.
את יוני צריך לזכור ברוח חיובית,
ברוח זיכרון מהול בגאווה, גאווה שליוותה אותו בכל צעד ודרך במהלך חייו.
יוני חי ונפל בדרכו שלו, כשהוא עושה את הדבר שהכי אהב בתחושת שליחות אמיתית.
העצב שלנו גדול אבל הגאווה גדולה יותר.
יוני אהב לחייך וכך גם נהיה אנחנו!
יוני רצה שהכל ייעשה בדרך הטובה ביותר ולכך אנו נדאג.
יוני שאף להיות האדם הטוב, הערכי והראוי מכולם, וכך נשאף להיות כולנו- בשבילו ולמענו.
יום הזיכרון הוא היום הקדוש והקשה ביותר בשנה, אני רואה את זה כמו שיוני היה רוצה שכולנו נראה את זה.
יום בו נתייחד, נאחד וניישם- ניישם שכולנו כאן בזכותם וחובתנו היא להיות ראויים למענם ולמען יוני.
זכרו להרים את הראש בגאווה ובגעגוע. יוני תמיד יהיה כאן, נוכח בלב של כולנו- הזיכרון שלו יהווה רוח עליונה שתכוון את כולנו להיות אנשים טובים יותר.
אני אדאג שהדרך שלו תהיה בכמה שיותר מקומות ושהזיכרון שלו יהדהד בכל קיר.
זו חובתי ואעשה אותה באותה השליחות שכל כל אפיינה אותו.
יהי זכרו של יוני ושל חללי מערכות ישראל ברוך.
ראה עוד > >
עדי האמא- אזכרה שנה
יוני שלי
מערבולת של זיכרונות.. שברי תמונות שמתערבבים לי בראש מטיולים משפחתיים, ארוחות שישי, אתה ילד, אתה נער, אתה חייל, מחייך עם שיניים צחורות והעיניים.. העיניים בצבע תכלת שמצליחות לראות את כולם... ואני רואה אותך כל הזמן ובכל מקום ובזיכרונות שלי אתה כל כך חי, ואני שומעת את הצחוק שלך ואני נאחזת בזה בכל הכוח ומפחדת שככל שיעבור הזמן אזכור אותך רק מהתמונות והזיכרון החי יתעמעם ויהפוך לזיכרון מאלבומים..
ועברה כבר שנה שבאופן מוזר הרגישה גם כנצח וגם כאילו זה היה רק אתמול..
אני מתגעגעת אליך יוני שלי, מילים לא יכולות לבטא את הגעגוע הזה, לא יכולות להעביר את התהום העמוקה שנפערה לי בלב ואבא והאחים שלך עוזרים לי להמשיך לנשום, אני מוצאת נחמה בהנצחה שלך, בביקורים של החברים שלך שממשיכים להגיע כל הזמן, שנושאים אותך בליבם ומפיצים את האור שלך, מוצאת נחמה בידיעה שהשארת פה חתיכת מורשת בזמן כל כך קצר.
בפנים היפות שלך שמונצחות על הקיר האולם כדורסל, מוצאת נחמה בחברות נפש עם שלהבת שחולקת איתי את אותו גורל אכזר שלקח אותך ואת עידו החברים הכי טובים, והפך את שתינו לחברות הכי טובות, אני מוצאת נחמה בידיעה שנפלת כגיבור ושהיית חוזר על מעשה הגבורה שלך שוב ושוב כי כזה אתה..
ילד קסם ופיזרת טונות של קסם לכל עבר... נגעת בחיים של כל מי שפגשת והשארת חותם בכל מקום בו היית.
ואני מבקשת סליחה.. סליחה שלרגע לא הטלנו ספק ושלחנו אותך לצבא בביטחון מלא שתחזור אלינו בשלום, שסמכנו על המדינה שתעשה כל שביכולתה להגן עליך ועל חבריך בשעה שאתם הגנתם על כולנו.
בשבעה חלמתי עליך פעם אחת ויחידה.
באת הביתה לבוש מדים עם קיטבג עם הכתף ושאלתי אותך בהפתעה מה אתה עושה פה , אז ענית לי בפשטות "התגעגעתי אז באתי.." וחיבקתי אותך חזק חזק.. מאז לא באת אלי בחלומות אבל אני מרגישה אותך כל הזמן.
נוח על משכבך בשלום יוני שלי ומדי פעם תמשיך לשלוח לי סימנים קטנים, מבטיחה להיות ערנית ולשים לב אליהם.
אוהבת אותך עד אינסוף
אמא
ראה עוד > >
07/10/2024
דור -האח, הספד לשנה.
צ'רלס אקסבייר (הדוקטור על כיסא הגלגלים מסרטי אקסמן למי שלא ראה) אמר, "כאב יחזק אותך, אם תרשה לעצמך להרגיש אותו".
לפני שנה חשתי בפעם הראשונה בחיי כאב מהו.
365 ימים בהם כל יום היה קרב מייגע, כל יום היה גדוש בתחושת בדיעבד שהעלתה את שאלת "המה היה קטרה אם לא" או "מה יוני היה עושה". ימים בהם נאלצתי לשחרר פיסת חיים תומכת ומחבקת ממני, לנער אותה ולהחיות אותה מחדש כזיכרון.
שנה בה אובדן הופך לחיסרון, חיסרון שנהפך לגעגוע, געגוע שמביא עמו את מכלול הרגשות שהנפש האנושית מסוגלת להכיל.
האובדן של יוני היווה התמודדות שלרוב לא הרשיתי לעצמי להתמודד עמה.
משהו בי השלים עם רוע הגזירה, הורדתי את מתג ההרהורים הפילוסופיים ולא נתתי לעצמי להיכנס לקדירת המחשבות המעובה.
אך התברר לי שכמו מוקש צבאי עתיק, אחד מיני רבים שחפור עמוק באדמה בוצית. סופה של התמודדות להתגלות.
הגשמים, הסופות העזות, רקיעות הרגליים באדמה.
מתישהו המוקש נחשף לשטח השטח ומשם אין דרך חזרה.
ההבנה שלי וכך גם תפיסתי החדשה אל העולם, היא שכדי באמת להתחזק ולצמוח מהשכול הנורא, אסור לרגע לעצור.
יש להסתכל למציאות בשתי העיניים, לכאוב אותה ואפילו לכעוס. אך לזכור ולהנציח את האדם שהיה ולא את האדם שאינו.
הרוח הגבית שמניעה אותי היא הרוח של יוני
ההתמודדות נהפכה לשותפות גורל, שותפות בה יוני מקבל איתי את כל החלטותיי, יוני מתווה לי את סל הערכים ויוני בוחר את הדרך בה אבחר לקחת.
יוני הוא הלפיד איתו אני בוחר להעיר את האור במקומות חשוכים.
הבריחה שלי מהתמודדות הקשה השתנתה לריקוד טנגו עם המציאות, ריקוד שיקרין אור עצוב אך חיובי, וגדוש בתיק האור והשמחה שיוני סחב על גבו בכל שנות חייו.
לא אתן לכאב ולכעס לעוור אותי, אקח את החיוך הגדול שנמרח על פניו של יוני, אעביר את החיוך הזה לילדיי, לנכדיי ולכל פינה חשוכה על פני האדמה, כדי שזיכרונו יהדהד כפי שהוא היה רוצה. בצחוק ובנתינה אינסופית.
יהיה זכרו ברוך של האח הכי אוהב ומיוחד שיצא לי להכיר בחיי
ראה עוד > >
09/10/2023
דור -האח
אחי הגיבור הוא לוחם בגדוד 77 בחטיבה 7 של שיריון (פלוגת מלכות חרמון).
בתפקידו מט״ק משה״ד ומתפקד בלחימה בטנק סמ״פ.
נותק עמו הקשר בבוקר ה7.10 עם תחילת הלחימה.
אני מאמין בכל לבי שהוא עדיין נלחם בגבורה ולכן לא מתקשר!
אשמח למידע ופרטים בנוגע לגדוד.
מתפלל ומחזיק אצבעות לאחי ומחכה שיחזור אליי במהרה.
לפרטים- 0528048914
שתפו כדי שיגיע לכמה שיותר אנשים
ראה עוד > >
09/10/2023
דור- האח
הבשורה הרעה מכל דפקה בדלת ויוני הגיבור שלנו נפל בקרב.
פרטים לגבי הלוויה יפורסמו בהמשך
ראה עוד > >
26/10/2023
דור- האח
״אִם תִּתֵּן לִי חֶלְקִי בְּאֵימַת מַחֲשַׁכֶּיךָ
אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט״.
רק מי שתופס את הזוגיות כשלם יכול לראות את עצמו כחלק.
לאה גולדברג כתבה את השיר ״אם תיתן לי חלקי״ בו מדובר על קשר בין -זוגי.
השיר פותח בשורה החוזרת: “אם תיתן לי חלקי”. ה”חלק” שלה הוא לא רק בטוב אלא גם ברע.
מעטים האנשים שבוחרים לקבל על עצמם גם את הצד הרע, ששמים עצמם לפני אחרים, מצפים מעצמם למצוא את המשמעות במקום אליו הם נכנסים ולא לוותר על הערכים שלהם.
מעטים הם האנשים שבוחרים בקשר בין- זוגי, בין לוחם למולדתו- כזה היה יוני אחי.
כשמדברים על גבורה, על ליפול בקרב תופת בדרך הירואית ולהציל חיים רבים נוטים לשכוח מהמיקרו ומדברים בעיקר על הטקטיקה ועל הקרב שהתרחש.
לא מדברים על גבר צעיר, ערכי, מלח הארץ בכל רמ״ח איבריו. לוחם ומפקד שנושא עמו -בקרב, קרוב לליבו, בתוך החוגר שלו- את הדלק לציונות שלו.
פתק עליו כתוב שיר של לאה גולדברג, פתק ״לזכרם״ בו כתובים חבריו לשירות שכבר לא בין החיים ומכתב קטן ומצ׳וקמק מהמכינה הקדם הצבאית- ״הייתי משאיר במכינה את התלותיות שבי. אני מוצא את עצמי תלוי באנשים אחרים כדי לקבל סיפוק, שמחה או תחושה טובה. מצפה מעצמי למצוא את המשמעות במקום אליו אני נכנס ולא לוותר על הערכים שלי בשביל קבלה חברתית.״.
אבל כזה היה אחי. יוני לא היה רגיל, יוני היה אחד ומיוחד. וכשמדברים על האנשים שעיצבו בגופם ובדמם את הארץ הזו אלו הם הגיבורים, אשר חרפו נפשם.
מילים יכולות לספר ולשנות עולם ומלואו, ומילותיו של יוני, ,המילים ששמר קרוב לליבו. הן הפרידה האחרונה שלו מאיתנו. כי יוני עובר למקום אחר. שקט יותר, שלו יותר.
כך נראה מלאך בדרכו לגן עדן. שם הוא ימשיך לעשות את מה שידע לעשות יותר טוב מכולם. לשים את ״אנחנו״ לפני ״אני״. את עצמו בחזית לפני אחרים.
אוהב אותך ואזכור אותך לנצח. ויודע שאתה מסתכל מלעלה, משגיח וממשיך להפיץ את הערכים והמילים שלך במקום טוב יותר.
יוני (יונתן) גולן ז״ל. לוחם. מפקד. אחי הגיבור❤️🩹
ראה עוד > >
07/11/2023
דור -האח
לנצח אהיה פה.
עד שהיא תגיד לי חדל,
בטוב וברע, אני כאן בשבילה.
מוכן את עצמי להקריב עבורה.
לב נגדע, של גיבור, הוא לא חושב על כולם.
בליבו, רק היא שם נמצאית בראש מעיניו.
עד הסוף, מסתער.
מכלה את כולם.
האדמה מקודשת, עליה הוא שם את רגליו.
מטרתו, הגנה, לחרף את נפשו.
לעמוד על המשמר זו היא משימתו.
בליבו הוא ידע, זה הזמן, זו העת.
לעלות לגן עדן, שם כבר שום דבר לא ישתנה.
הגיבור לא חושב. על האם, האחות.
מול עיניו, שם הוא רק את אדמתו.
למענה הוא נברא ואת הקרקע הוא מרווה.
זיכרונו שזורם בה, נוטע עוד עץ.
עץ זיכרון, ערכים וגבורה.
עץ בו היא תחזיר לו קצת בחזרה.
הגיבור כבר למעלה, שואף אבק כוכבים.
שקט ושלווה עבורו, כעס ועצב אצלנו הסובבים.
עבורו ניזכר, נתייחד ולנצח נזכור.
על העץ יש לשמור כפי שעשה אחי הגיבור.
מטרתנו אחת, להגן.
לאהוב.
לשמור על העץ,
ולעולם לא לעזוב.
(לזכרו של אחי יוני גולן 🇮🇱🌳💙)
ראה עוד > >
10/11/2023
דור- האח
שלושים ימים, תקווה גדולה.
לעולם אוטופי, בו המציאות תהיה שונה.
ללא אויבים, חיים פשוטים.
עולם בו לא מחלקים לילדים רובים.
עולם שליו, רגוע ועדין. עולם בלי הדק, נשק ושרשיר.
עולם אחר ספק אופטימי, עולם בו שוב נפגוש את יוני.
מציאות אחרת, בחברה חדשה- בה כל כתף נכנסת מתחת לאלונקה.
תקווה אמיתית, רצינית, לא מתייפייפת. תקווה בה דפיקה על הדלת היא קונוטציה לזר פרחים מהמאהב או מהמאהבת.
עולם אחר, בלי חטופים. עולם בו כולנו ניוולד להיות אחים.
עולם אחר, עולם בלי זק״א. עולם בו לא מלמדים טירונים לעשות פזצטא.
שדות פורחים, עולם נעים, עולם בו הקירות נשארים לבנים. ללא חורים, של כדורים. ללא כתמי דם ארורים.
עולם אחר, מעט הוליסטי. עולם בו אין שום דבר פודמנטליסטי.
מציאות שונה. בלי צק״פים ופקודות. מציאות בה לא משפצרים את הכומתות.
עולם בו הילדים משחקים במשחקים של ילדים, עולם בו לא לומדים להתחבא בארון מאויבים.
אחרי אסון כל כך נורא. כולי תקווה שהמציאות תהיה שונה.
תקווה בה השבת לעולם לא תהיה שחורה. תקווה בה נוכל לחיות כאן בשקט בחזרה.
תקווה בה לא יהיו חללים לזכור. תקווה בה לא נקרא יותר את ה״יזכור״.
תקווה שתיצור עולם מתוקן. תקווה במצב קצת יותר מדושן. תקווה עם שדות חרושים, מלאה בטרקטורים עם עובדים חרוצים.
תקווה בה המנהיגים יישאו באחראיות. תקווה בה תינוקות לא יירצחו באכזריות.
תקווה בה אחים יישארו אחים, תקווה בה לא נלבש יותר את המדים.
כולי תקווה, כולי אופטימי. מלא בציפייה שלא אחזור להיות פסימי.
שמות אחי אינו לשווא, שאוכל להמשיך להרים את הראש בעולם מתוקן.
אחרי האסון, ניזכר וננציח. אך עכשיו נתאחד גם אם על הקירות עדיין יש פיח.
לזכרם נילחם, נמוטט, ננצח.
לזכרם נלמד את הצד השני לקח מנצח.
לקח בו התקווה שלנו תהפוך להיות שונה, לקח בו הם כבר לא יהיו צד במשוואה.
בשש אחרי המלחמה, נחזור הביתה ונזכור.
יוני גולן אחי, היה ולנצח יהיה גיבור.
חצי שנה של זעם מלווה בעצב.
תקופה בה הבושה עדיין מכסה את ההכרה של מה שקרה באותו היום, ההבנה שאנחנו אפילו לא קצת ראויים ליוני ו603 הגיבורים האחרים שבזכותם אנחנו פה.
לאבד אח זה סוג של פצע שקשה להסביר, משהו שרק מי שעובר וחווה יכול להבין. העולם ממשיך להתקדם, אנשים מתחילים לשכוח אבל אצלך זה פצע שאף פעם לא יגליד.
אני באמת מאמין שגם עצב זה עניין רציונלי. אני מנתב את העצב לעולמות חיוביים, לזיכרון חיובי, לעובדה שזכיתי לחיות עם יוני 22 שנים, לזיכרון שאיתו העולם היה טוב יותר.
אבל להמשיך לחיות במקום שממשיך להתנהל בצורה כזאת, פה מתחילה הבעיה.
אני כועס על האנשים שהביאו אותנו למחדל הזה, אני כועס על הממשלה הגרועה ביותר בהיסטוריית מדינת ישראל, אני כועס על כל מי שעדיין לא לקח אחריות וממשיך להתנהל בזחיחות מעוררת בחילה. אני כועס על חוסר השיוויון בנטל ועל העובדה שיש מי שנלחם ומת ויש מי שמתעסק בעיקר בעצמו.
חצי שנה שאני מחזיק את עצמי מלכתוב דברים פוליטיים אבל הבושה והכעס מתחילים לצאת מאיזון.
אם הייתה לי משאלה אחת, משהו קטן שהיה יכול להתגשם. סך הכל הייתי רוצה שנהיה ראויים בשבילם.
שנחיה פה בצורה בה כולם תורמים, כולם לוקחים אחריות, האחדות תהיה לא בסיסמאות ״ביחד ננצח״ אלא בשדה קרב בו ״כולם יילחמו״. המנהיגים שלנו יהיו כאלו שטובת המדינה מניעה אותם ולא הגחמות הפוליטיות שלהם. מאותו היום המקולל ידעתי שאתחיל להילחם על הדברים האלו עבור יוני.
אבל גם ידעתי שהכוח שלי לבד הוא זניח. כולם צריכים להתחיל להיות ראויים, אסור לאף אחד לשכוח בזכות מי הוא עדיין עומד ונושם, על המדינה הזו ועל עתידה הגיע הזמן להילחם. ויפה הייתה השעה ב6.10.23.
אני אעשה את זה כל חיי למען יוני, ואני מקווה שגם אתם.
ראה עוד > >
12/05/2024
דור-האח
כל שנה מאז שאני זוכר את עצמי היום הזה הכי קשה שיש. משהו בו שמצליח לתת סטירת איפוס חזקה, כזו שמצד אחד גורמת להרבה גאווה- הרי אנחנו כאן בזכות הגיבורים שהחליטו לעלות למעלה ומצד שני עצב שמחלחל לכל תא בגוף.
קשה לי לתאר את התחושות שאני חווה השנה. היום נותר קדוש עבורי, לא רק עבור יוני, גם עבור משפחות רבות שהצטרפו למעגל השכול.
משהו בעצב שמחלחל מביא עמו גם תחושות קשות של כעס, תסכול וזעם מכל מה שעברנו ועדיין עוברים.
אני מודה שהשנה אפילו יש לי תהיות בראש, האם זה שווה את זה? האם טוב למות בעד ארצינו? ובכנות אין לי תשובה חד משמעית…
אבל אני כן יודע שיש המון דרכים להתמודד עם התהיות האלו, בגדול אני חושב שיש לי מה להציע והדרך התמודדות שלי אולי תתרום למישהו אז מנצל את הפלטפורמה.
אמנם הניסיון שלי בלהיות אח שכול עדיין מועט ביחס למדינת ישראל אבל חושב שיש לי כמה טיפים לתת… להלן:
1) בכל פעם שאני מתעצבן או כועס אני מזכיר לעצמי שזאת הייתה הבחירה של יוני, וכנראה שהוא לא היה משנה כלום (פעם גיבור, תמיד גיבור).
2) בכל פעם שאני עצוב אני מסתכל על ההתכתבויות שלי ושל יוני, הוא היה בן אדם מאוד משעשע וההומור נשאר מצחיק (כן, גם אחרי שאין עוד עם מי לדבר).
3) להוריד את הפלייליסט של המנוח. בכנות את רוב השירים מהפלייליסט של יוני אני לא כל כך אוהב.. הרבה גאז׳ ושירים של אמנים שגם מורה למוסיקה לא יכיר אבל כיף לדעת שיוני בחר אותם אז אני זורם.
4) החדר של יוני הפך להיות המשרד שלי. אני לומד שם ויש בזה משהו שהופך את החוויה הקשה לסיטואציה שיותר קל להתמודד איתה.
5) אם יש עוד מישהו או מישהי כמוני שחושבים שהם הפסיכולוגים של עצמם אני ממליץ בחום. א׳ זה חוסך כסף כי פסיכולוגים בימינו מרוויחים יפה מהטיפולים וב׳ אין אף אחד שמכיר אותי יותר טוב ממני. פשוט חשוב לפתוח הכל, כן גם אם זה בראש שלנו.
6) לראות חדשות אבל רק בשביל להתעצבן! יש לי יחסית פתיל קצר, ואני יכול להיות לא כל כך נעים בלשון המעטה. זמני הפריקה שלי הם מול החדשות (חושב שאחד האנשים שהכי מעלים לי את הסעיף זה הפרשן הזה ב12 שמעודד השתמטות חרדים, לא זוכר את השם שלו…).
7) לקלל, לקלל ולקלל!!! בכל רגע שאפשר וכמה שיותר. לשמור על גבול הטעם הטוב ולנסות להמנע מזה כשאתם בסביבת אנשים כדי שלא יחשבו שנפל לכם איזה בורג. אצלי זה בא לידי ביטוי בעיקר כשאני רואה כדורגל או במהלך נהיגה. תנסו זה משחרר.
8)אמנם אני לא כל כך מצליח בסעיף הזה, אבל כדאי לבכות ולשחרר. כנראה שחסר לי נתרן כי דמעות אני בקושי מוריד אבל מי שיכול כדאי להוציא, אין סיבה שיישאר בבטן.
בגדול אין עוד טיפים שעולים לי לראש אבל אני תמיד מנסה להסתכל על עניין השכול באופן חיובי. כמובן שזה חרא ואני שונא ומקלל את היום שהפכתי להיות אח שכול אבל אני מנסה להפוך את הסיפור של יוני למקור גאווה עבורי כי הוא היה בן אדם מיוחד.
היום הזה הוא יום רגיל עבורי, שכן בכל יום מאז שזה קרה אני זוכר את יוני, אוהב אותו ומתגעגע יותר ויותר.
אבל אתם הקוראים יכולים להפוך את היום הזה לאחר, להנציח, לזכור ובעיקר בעיקר להוקיר תודה לכל הגיבורים וליוני שבזכותם אנחנו כאן💙
ראה עוד > >
13/12/2023
דור-האח
אם הייתה לי רק משאלה אחת, ברור לי מה הייתי מבקש.
הייתי רוצה שלא יודיעו יותר לאף משפחה.
כשיוני נהרג חשבתי לעצמי שאצליח לקבל את המוות בדרך קלה יותר, רציונלית יותר.
אבל לא, כל חלל רק פותח מחדש את התפרים שרק לפני 60 ימים סגרו את הפצע.
כל חלל הוא משפחה שלמה, עולם ומלואו שבשבילם הדפיקה על הדלת הולכת לשנות את הכל.
המציאות הישראלית הזו היא משהו שלא ניתן לנתח גם בחוגי הפסיכולוגיה הטובים בעולם.
החוש שמתפתח אצלך, שהשמע רוטור של יסעור שטס בשמיים מעל הראש בדרך לשיבא מביא עמו חדשות רעות, השמועה ששמעת מחבר שהופכת בבוקר להותר לפרסום.
המציאות שכל מדבקה שהודבקה על רכב שראית בפקק היא קשר משפחתי לאחד הנופלים, ההכרה שמה7.10 הכל לא בסדר.
אז שואלים אותי, מה שלומי ואיך אני, ואני חזק. אבל האם הכל בסדר? הכל הרי לא בסדר וזה לעולם לא ישתנה.
ומאחר שמשאלות הן רק פרי דמיון וכדי להגשים דברים צריך לנקוט במעשים, אני מבטיח שאעשה הכל בשביל זה.
אני מבטיח שהגיבורים שלי לא יהיו איירון מן וספיידרמן. הם יהיו הלוחמים והמפקדים שמחרפים את נפשם בחיוך כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן. השיריונר שלא התקלח כבר חודש בתוך הטנק, המג״ד שהסתער לקו האש כדי להגן על החיילים שלו, הטייס שלא ראה את המשפחה כי נמצא כל הזמן באוויר.
אני מבטיח שלא אתן לאף מפלג ומשסע להמשיך ולזרוע עוד הרס במדינה היפה שלנו.
בזמן שאנשים לא ראויים יושבים למעלה, מקבלים החלטות רעות ומלוכלכים מדברי הבלע והשקר שיוצאים להם מהפה.
הגיבורים האמיתיים מלוכלכים מהבוץ, מהפודרה, מהחול ומהפיח של התותח בטנק.
הם הגיבורים, הם הכוח והם העובדה שהמדינה הזו היא רק שלהם ורק בזכותם.
אני מתחייב שאעשה הכל כדי שהיא תהיה ראוייה עבורם, לזכרם ולהנצחתם.
כל לב שנגדע הוא עולם ומלואו, כל הורים שכולים שגידלו גיבור הם קדושים, וכל הותר לפרסום זה עוד חץ ענק בלב.
חץ שנכנס לחור שלעולם לא ייסגר❤️🩹
ראה עוד > >
10/10/2023
עדי - האמא
הלב שלי מרוסק!!!
תנוח על משכבך בשלום ילד אהוב שלי ותשמור עלינו מלמעלה
ראה עוד > >
10/10/2024
עדי - האמא
התכתבות בין הבן שלי וחברה..
כמה ערכיות ורצון לתרום בילד הזה! אנחנו גאים בך מלאך שלנו
ראה עוד > >
16/11/2023
עדי - האמא
מצאתי היום על הקבר של יוני. כתבה כ״כ יפה חברה שלו מהמכינה 😢💔
ראה עוד > >
10/12/2023
עדי - האמא
איך חוגגים יום הולדת לתאומים (זהים) כשאחד כבר לא איתנו? איך מצליחים לחגוג לזה שנשאר בשעה שהלב בוכה על זה שהלך?
באופן ככ לא הוגן, זה שנשאר מזכיר כל הזמן את העובדה שהשני חסר…
והלב שמח, שמח מאד על זה שנשאר והמצפון עובד שעות נוספות על העובדה שהשמחה הזאת מהולה בהמון עצב.
אז איך בכל זאת חוגגים יום הולדת לתאומים כשאחד כבר לא איתנו?
מקשטים את הבית בבלונים ושומרים אחד כדי לקחת לזה שכבר לא פה…
שותים לחיי זה שנשאר ומברכים אותו מכל הלב והנשמה במזל טוב ויודעים שהקושי שלנו הוא כאין וכאפס לעומת הקושי שלו…21 שנים שהצמד חמד חוגגים ביחד ולא עוד..זה שאיננו לנצח ישאר בן 21 וחגיגות יום ההולדת תמיד יהיו בסימן חסר ואנחנו, נאסוף את עצמנו, נחבק את זה שנשאר חזק חזק ונעטוף אותו באהבה.
מזל טוב יותם אהוב שלנו ויום הולדת 22 שמח..כן שמח כי יוני לא היה מסכים שתהיה עצוב ביום שלכם…וגם אנחנו לא…
ראה עוד > >
16/12/2023
עדי - האמא
בתור אחת שפחות אוהבת לכתוב אבל מאד אוהבת לקרוא, בכל יום הולדת שחגגתי התעקשתי רק על דבר אחד, לקבל ברכה כתובה מהילדים..מכל ילד בנפרד..בהתחלה היה מרמור, אח״כ השלמה והכי חשוב בכל שנה קיבלתי ברכות מרגשות ומחממות לב שהייתי (ועדיין) קוראת שוב ושוב, ומבין כל הילדים, את הברכות המרגשות ביותר כתב לי יוני.
בכל יום הולדת כ״כ חיכיתי לברכה שלו ובכל שנה היא הצליחה לגרום לי לדמוע מחדש.
איזה מזל שהספקתי לקבל ברכה גם בספטמבר האחרון…בפעם האחרונה…
בחרתי לקעקע על גופי את שתי השורות האחרונות, בכתב ידו…
הלוואי ויכולתי לחבק אותך עכשיו חזק חזק ילד שלי. מזל שנשארו לי החיבוקים של האחים שלך…
ראה עוד > >
19/12/2023
עדי - האמא
בימים הראשונים אחרי שיוני נהרג בעודי מוכת צער ויגון מייסר, הרגשתי דקירות קנאה בכל פעם ששמעתי על מישהו שניצל מהמסיבה או מהקרבות העזים שהתחוללו בעוטף. ברור ששמחתי על כל ניצול אבל בכיתי על יוני שלי שלא הצליח להנצל בשעה שאחרים כן…והתביישתי, ממש התביישתי בהרגשה הזאת שלי…והייתי גם בטוחה שמאחר והלב השבור שלי מלא בצער על הילד הפרטי שלי הוא לא יהיה מסוגל להכיל עוד צער על חיילים נוספים שנפלו בקרב…וואו כמה שטעיתי…הכאב על כל אחד הוא עצום, הלב מתפרק בכל פעם מחדש והדמעות יורדות. אני בוכה על החיים שהסתיימו כ״כ מוקדם, על המשפחות שהדפיקה הנוראה על הדלת הגיעה אליהם וחייהם יישתנו לעד, על אחים שנוספו למעגל השכול ועל עצמי…
כל ״הותר לפרסום״ נוגס בעוד חתיכה מהלב שלי, מתפללת שיגיעו ימים טובים יותר 🙏🏻
ראה עוד > >
23/12/2023
עדי - האמא
ילד אהוב שלנו ❤️💔
ראה עוד > >
28/12/2023
עדי - האמא
אני לא בן אדם רוחני, 100% רציונאלית ותמיד חייבת הוכחות כדי להאמין במשהו אבל מאז שיוני נהרג אני מוצאת את עצמי מחכה לסימן מהילד המת שלי…משכנעת את עצמי שהאנרגיה שלו נמצאת כאן איתנו ושאיכשהו הוא רואה ושומע אותנו…רואה כמה שהוא אהוב על כולם, ראה שאלפים הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה, שרוצים להנציח את זכרו בכל דרך אפשרית ושחסרונו מורגש בכל מקום, כל הזמן..
אני הולכת לקבר שלו בכל יום חמישי בבוקר ומבקשת ממנו לשלוח לי סימן, משהו…פעמיים בא אלי פרפר לבן ופעמיים ראיתי שם עגור לבן…אולי זה סתם פרי דמיוני הקודח אבל אני נאחזת בכל הכוח בידיעה שזה אולי קשור ליוני..זה הסימן שהוא שלח לי וזה מנחם את ליבי השבור.
מתפללת שהוא נמצא במקום שקט ושלו, מנגן בגיטרה ומרים את האוירה שם למעלה עם החברים החדשים (והישנים) שלו ושמדי פעם יבוא לבקר אותנו בחלומות או איך שיבחר…רק שיגיע כי הגעגוע קשה מנשוא…
היום אגב, לא קיבלתי סימן חוץ מזה שגם השמיים בכו כשביקרתי את יוני..
ראה עוד > >
14/01/2024
עדי - האמא
מאה ימים ימים מאז שהלכת. בסופשים הראשונים זה הרגיש כאילו שוב נשארת שבת אבל ככל שעוברים הימים, הגעגוע הופך לכאב ולהבנה שלא תחזור יותר הביתה.
בארוחות שישי זה הכי קשה, חסרונך מורגש באופן שאי אפשר לתאר במילים. כשליקוש שואלת מי בבית אני לא מרשה לרן לומר שכולם בבית כי אתה לא…התפשרנו על כולם החדש... מלא הומור שחור רץ פה בבית, גיליתי שלמרות שבשבועות הראשונים היה לי ממש קשה עם זה, עכשיו אני זורמת לגמרי ומשתפת פעולה, לא יזיק קצת לצחוק בין כל רגעי הבכי..
מפחיד אותי לשכוח…לשכוח את הצחוק שלך, את ריח הבושם שלך, את הריקודים המצחיקים שרקדת לי במטבח, את הקול שלך…ברור שאותך אי אפשר לשכוח, ילד קסם שלי, אבל מפחיד אותי שהזמן יעמעם את כל המסביב, את כל הדברים הקטנים שהפכו אותך ליוני..ליוני שלי…
וכל השכול הזה עדיין חדש לי, ורכבת ההרים הרגשית מפתיעה אותי בכל פעם מחדש..יש ימים טובים יותר וטובים פחות ורק דבר אחד נשאר קבוע, הגעגוע…
ראה עוד > >
21/01/2024
מיכל כספית
סמ"ר יוני גולן, בן 21 בסך הכל, הקריב את חייו למען חבריו במוצב נחל עוז.
אמא שלו, עדי, שלחה לי שלוש חולצות שלו וביקשה שאתפור לזכרו משלושתן.
היא ביקשה שאכתוב שיוני היה מדריך ומרכז בצופים, בוגר מכינת 'מנשרים קלו', מפקד טנק בחטיבה 7, גדוד 77. ילד קסם ערכי וגיבור שביחד עם צוות הטנק שלו הציל חיילים במיגונית במוצב נחל עוז ב 7.10. לאחר שהטנק נפגע ממספר טילי נ״ט, יוני חיפה על חבריו לטנק בשעה שרצו למיגונית. לאחר שיצא אחרון הוא נורה ונהרג.
יוני אמר לחברה טובה: ״עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה״ וזה הכי אפיין אותו בעולם…
יהי זכרו ברוך ❤
--- במאמץ להקל על משפחות הנרצחים בטבח והנופלים במלחמה אני תופרת עבורן בובת זיכרון ללא תשלום, אפשר לפנות אלי ולבקש.
--- ובקשה ממני: השיתופים והתגובות שלכם עוזרים לי מאוד, אנא שתפו כדי שיגיע למי שצריך, תודה רבה!🙏
ראה עוד > >
03/02/2024
עדי - האמא
יוני ועידו הכירו במכינה הקדם צבאית מנשרים קלו והיו החברים הכי טובים. הם התגייסו יחד לגרעין שריון ונפלו ב 7.10 בהפרש של דקות בודדות (יוני במוצב נחל עוז ועידו במוצב יפתח).
שלהבת הרוש, אמא של עידו ואני סיפרנו לגדעון אוקו מחדשות 12 על הקשר יוצא הדופן שהיה בין הבנים ועל הקשר המיוחד שנוצר ביננו האמהות…
יוני ועידו, בחייהם ובמותם לא נפרדו 💔
ראה עוד > >
19/02/2024
עדי - האמא
היום, 136 ימים אחרי השבת הארורה הזאת קיבלנו את הדיסקית של יוני. מבין כל הפריטים שלו שהגיעו אלינו בטפטופים (בקופסאות הכחולות שעומדות סגורות באחד מחדרי הבית וכ״כ מנציחות את האין) חיכיתי בעיקר לדיסקית שלו וכבר השלמתי עם העובדה שהיא לא תמצא לעולם…
אבל היא הגיעה…הדיסקית שיוני ענד במהלך הקרב האחרון בחייו, הדיסקית שהייתה על צוארו בשעה שנפל על הקרקע, שהייתה קרובה לחזהו וללבו שהפסיק לפעום ועכשיו היא עלי, קרובה לליבי הכואב, המתגעגע…
*באחת התמונות- יוני תופר כיסויי דיסקית לכל החברה שלו 😌
ראה עוד > >
10/03/2024
עדי - האמא
אנשים באמת חושבים שהאובדן הולך ופוחת עם הזמן. מעבר לעובדה ששואלים אותי כל הזמן מה שלומי, יש כאלה (ואין לי שמץ של ספק שכוונתם טובה) שאומרים לי ״הזמן יעשה את שלו״ או ״אתם מצליחים להתאושש?״ אז זה המקום לעדכן את כולם-
1. האובדן קיים ועצום וכואב ואני בכלל לא רוצה שיפחת עם הזמן. חסרונו של יוני תמיד יורגש ותמיד יכאב ולנצח אתגעגע אליו באופן שאי אפשר להסביר
2. כן, החיים ממשיכים ואפילו יש ימים ממש טובים (שמלווים בנקיפות מצפון…איך אני מעזה לצחוק, להנות מאוכל, להפגש עם חברות…). החיים פשוט ממשיכים להתקיים לצד האובדן ולאט לאט גדלים מסביבו
השכול הוא בהחלט עניין מורכב, לא ביקשתי להצטרף למועדון הזה אבל ברגע שהפכתי לחברה בו אני מנסה לגשש את דרכי וללמוד איך חיים לצידו..
ראה עוד > >
12/04/2024
שלי יהודה בירן
יוני גולן ז״ל, מפקד בעל ערכים גבוהים, איש של כבוד ומפקד נערץ. גדוד 75 חולק לך כבוד.
יהי זכרך ברוך🙏🏻
ראה עוד > >
02/05/2024
יום אחר יום, שני טקסים, השם שלך נחשף בשתי אנדרטאות…כ״כ מוחשי וכ״כ כואב.
וכל טקסי יום הזכרון עוד לפנינו…
הלוואי ויכולתי ללכת לישון ולהתעורר אחרי יום העצמאות 💔
ראה עוד > >
11/05/2024
עדי - האמא
יום הזכרון…זר לא יבין זאת…אירוע שחקוק בעוצמה בלב הישראליות…החל מגיל צעיר, להגיע לגן ולבי״ס עם חולצה לבנה, לעמוד דום בצפירה, להשתתף בטקסים ולבכות על הנופלים שבדמם ספוגה האדמה שלנו ותמיד, בכל שנה, בכל טקס, הכסאות הלבנים בקדמת הבמה שממתינים למשפחות השכולות מפרידים בין הצופה מהצד שעם כל הכאב והאמפתיה הוא עדיין צופה מהצד, לבין אותן משפחות שאיבדו את היקר להן מכל.
בטקס בשנה שעברה ליקי ראתה את הכסאות הריקים ואמרה כבדרך אגב ״איזה מזל שאנחנו לא יושבים שם…ואיזה מסכנות המשפחות השכולות״. אמרה ולא ידעה את העתיד לבוא וגם אנחנו לא…אני לא קולטת שהשנה ישמרו לנו מקום בקדמת הבמה, אני צורחת בתוכי שזאת טעות, זה לא יכול להיות ומה אנחנו בכלל קשורים והצער על כלל הנופלים מתערבב לי עם הצער על יוני שלנו, יוני שבשנה שעברה עמד דומע על הדשא מול הבמה וחיבקתי אותו כ״כ חזק עם תפילה בלב שרק ישמור על עצמו…
אז השנה הצטרפנו למעגל השכול…״זכינו״ בכרטיס למועדון שאף אחד לא רוצה להצטרף אליו…מועדון הלבבות השבורים שלא יתאחו לעולם…
וכל אירועי יום הזכרון שמגיעים עוד רגע כל כך כבדים על הנשמה ואנחנו רק רוצים להיות אחרי…
אמן ומעגל השכול יפסיק לגדול ויפסיק לקבל אליו חברים חדשים 🙏🏻
ראה עוד > >
13/05/2024
חיילים מצייצים
יוני גולן ז״ל נפל ב7.10 במוצב נחל עוז לאחר שנלחם והרג עשרות מחבלים, הגן על מיגונית הפלסם וחיפה על חבריו מהטנק כאשר נאלצו לפרוק.
שירת בחטיבה 7 גדוד 77.
יוני היה הבן אדם הכי מדהים שקיים, כל מי שפגש אותו אפילו פעם אחת הושפע ממנו ומהאור שבו.
המשפט שהכי מזוהה איתו זה:״ עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי אני פה״ ומאז זה המשפט שכולנו משתמשים בו כדי להנציח את הילד המדהים שהיה.
ראה עוד > >
04/06/2024
עדי - האמא
מה עושים עם החדר שלו?…משאירים כמו שהיה? מעין מקדש שנכנסים אליו בחרדת קודש? מתי פותחים את המגירות, את הארון, את ערימת הדברים שצבר ואחסן מתחת למיטה?
כבר ב 7.10 כשהחשש ותחושת האסון התגנבו לליבי נכנסתי לחדר שלו…אז, הריח שלו עוד היה שם, תערובת של הבושם שלו וריח הטנק ושאפתי את הריח הזה עמוק לקירבי ופתחתי את הארון המסודר באופן מופתי והתפללתי, כמה שהתפללתי שיהיה טוב.
ואחרי שקיבלנו את ההודעה המרה, שוב נכנסתי לחדר שלו, הסתכלתי סביב, ראיתי את הגיטרות שכ״כ אהב לפרוט עליהן, את הפוסטר של ג׳ימי הנדריקס, את המנורה של לד זפלין שרן בנה לו והבנתי שאני לא מוכנה שהחדר החי כ״כ של הילד המת שלנו יגווע לו לאיטו. רציתי שהחדר ימשיך לחיות, שלא נפחד להכנס אליו, שנצחק בתוכו ומתישהו כשנרגיש מוכנים אז נתחיל לפתוח מגירות ואולי נגלה דברים חדשים על הילד קסם הזה…
אז החדר של יוני ממשיך לחיות…דור לומד רק שם, ליקי פותחת את הארון ולוקחת לו בגדים ואני, אני נכנסת ונשכבת על המיטה ומדמיינת שאני שומעת את הצחוק המתגלגל שלו…
*היום דור עשה שם קצת סדר והוציא מתחת למיטה שלו את שני ספרי המחזור מהחטיבה ומהתיכון. כמה נאיביות הייתה שם…העולם היה פרוש לרגליו והכל היה כ״כ מבטיח ועכשיו הכל כ״כ עצוב.
היום הגעגוע קשה מנשוא והעצב לא מרפה…💔
ראה עוד > >
06/06/2024
עדי - האמא
איכשהו, נוצה הייתה הסמל של יוני…לא בגלל איזה סיפור יוצא דופן אבל גם לא ככה סתם…
לפני כמה שנים רן ואני החלטנו לעשות קעקוע עם חמש נוצות, נוצה עבור כל ילד. אני קיעקעתי על האמה לוכד חלומות עם חמש נוצות ורן קיעקע על הכתף עיטור ראש של צ׳יף אינדיאני עם חמש נוצות…יוני ראה ואהב והחליט שהקעקוע הראשון שיעשה הוא נוצה (בטח כשלדייב גרול מהפו פייטרז ומנירוואנה יש קעקוע כזה על כל יד).
כשקמנו מהשבעה החלטנו כולנו לעשות בדיוק את אותו קעקוע על האמה בתוספת החתימה שלו (ליקי תאלץ לחכות עוד שנתיים בערך) ומאז הנוצה הפכה בעצם לנוצה של יוני…ואחת היצירות הראשונות של רן הייתה נוצת ברזל שהוא חתך ועיצב וריקע וריתך והיא תלוייה על הקיר בכניסה לבית.
ואז, לפני חודש בערך, פנתה אלי סיוון שרון (sivan diamond) המדהימה בהצעה מרגשת ונדיבה, לעצב לכל אחד מאיתנו תכשיט שיזכיר לנו את יוני…הבחירה הייתה כ״כ טבעית וקלה ופה אחד בחרנו בנוצה. נשארתי חסרת מילים כשראיתי את התוצאה הסופית, נוצה עדינה ויפה כשבצידה האחורי אותה חתימה של יוני שלנו בכתב ידו…ועכשיו הנוצה מקועקעת על האמה שלי ותלוייה לי על הצואר וטבועה עמוק בליבי, הנוצה של הילד הנדיר הזה… סיוון, את מדהימה ומרגשת ומוכשרת בטירוף ואין לי מספיק מילים כדי להודות לך…אני בטוחה שיוני סופר מבסוט…רואה אותנו מאי שם ושמח שהמחוות המדהימות האלה מנחמות כ״כ את
ליבנו 🩷
ראה עוד > >
13/08/2024
יוסף חאדר
זהו סיפורו של סמ"ר יוני (יונתן) גולן ז"ל.
יוני גדל והתחנך בנווה מונוסון, הוא היה בוגר מגמת מוזיקה ונגן גיטרה מוכשר, מדריך ומרכז בצופים בשבט מכבים.
טרם גיוסו היה חניך במכינה הקדם צבאית ״מנשרים קלו״ במעגן מיכאל ושם קיבל את ההחלטה להתגייס לשריון מתוך הבנה שצריך לחזק את המקומות הפחות ״זוהרים״ בצבא. וכך יוני התגייס לחיל השריון ושירת כמפקד טנק בחטיבה 7, גדוד 77 והיה אמור גם להמשיך ולצאת לקורס קצינים.
יום לפני השבת השחורה של ה-7 באוקטובר יוני התנדב לסגור שבת על אף שהיה אמור לצאת הביתה. ״צריכים אותי״ הוא הסביר להוריו...
בבוקר ה-7.10 כשהחלה מתקפת הפתע של חמאס, יוני וחבריו לצוות היו מהטנקים הראשונים שיצאו להילחם בהם, הם ניהלו קרב קשה והירואי על הגדר ובהמשך בתוך מוצב נחל עוז. לאחר שהטנק נפגע, יוני חיפה באש על חבריו לצוות בשעת מנוסתם מהטנק למיגונית הקרובה, אך כשהוא ירד אחרון מהטנק וניסה להגיע למחסה בעצמו הוא נורה על ידי המחבלים ונפל. כל חיילי המיגונית ושלושה מחבריו לצוות עליהם חיפה ניצלו.
מספר ימים לפני שנפל אמר לחברה טובה את המשפט שכ״כ מזוהה איתו- ״עד שהמדינה תגיד לי שהיא לא צריכה אותי יותר, אני פה״.
יוני היה שם עד הרגע האחרון ונפל למען המדינה שכל כך אהב.
יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל🇮🇱🕯️
שנהיה ראויים.
ראה עוד > >
21/08/2024
עדי - האמא
אז טסנו הכי רחוק שיכולנו…כאילו שהקילומטרים יגרמו לכאב לדעוך טיפה…ובכל זאת החלטנו להשתדל להנות והגענו לארה״ב לטיול טבע מהמם במדינות ניו יורק, ורמונט, קייפ קוד וניו המפשיר.
והטבע באמת היה מהמם ומזג האויר היה ברובו מושלם ויוני היה ככ חסר…
והעיניים משתאות לנוכח הנופים המדהימים, עוצמת המים במפלים והעולם ממשיך להתקיים ויוני לא…ושום מרחק לא יכהה את הכאב ואני?…אני המשכתי לחפש סימנים גם בצד השני של הגלובוס…
התמונה הראשונה צולמה בשנת 2017 בסיומו של road trip מושלם בן חודש שעשינו עם הילדים בארה״ב.
התמונה השנייה צולמה עכשיו ומפלחת את הנשמה
ראה עוד > >
16/09/2024
עדי - האמא
היום אני בת 52…לא חיכיתי ליום הזה כי אין הגיון בלהתבגר כשהילד שלך לנצח ישאר בן 21. אני יודעת שהשנה לא אקבל ברכת יום הולדת מהילד שבכל שנה כתב לי את הברכות הכי יפות ומרגשות שאפשר…יודעת שהברכה ״מזל טוב״ תרגיש לי כמו דקירה בלב בכל פעם שתאמר ויודעת שכלום כבר לא אותו דבר..
עצוב לי.
אני לא יכולה להסביר את תחושת הריקנות וכמה שאני מתגעגעת.
מאחלת לעצמי למצוא נחמה במשפחה שלי ובחבריי הטובים…לא הייתי מצליחה לנשום בלעדיכם ואמן שישוחררו החטופים ויגיעו ימים טובים יותר 🙏🏻
ראה עוד > >
31/10/2024
איריס קאופמן
סמ״ר יוני גולן ז״ל נקבר ב-12.10.23 בהלוויה צבאית. הוא היה מפקד טנק שנלחם ונהרג בנחל עוז בבוקר ה-7.10.23, אבל נקבר רק ימים אחר כך.
ככה זה כשיש תור. היו המון הרוגים, הזיהוי לקח זמן, הצבא היה צריך לארגן משמר כבוד, ורובים, ואנשים של הרבנות הצבאית, וכל מה שצריך להלוויה צבאית.
חלף הרבה זמן מאז שהייתי בהלוויה צבאית. לפני יוני זאת אומרת. עד עכשיו התמחיתי באזכרות בעיקר. את הקפיצה כשמגיעות היריות אני זוכרת היטב, כמובן. כולם יודעים שזה מגיע ובכל זאת הגוף קופץ.
חוץ מזה, אבל, ההלוויות השתנו קצת אחרי ה-7.10. הן ארוכות יותר. נותנות לאנשים החיים שמסביב לשהות עוד קצת עם ה-אין. מחברות כאבים אישיים לאבל קולקטיבי, שלא היה כאן קודם. זה היה כמעט מוחשי, איך שזה נח על המוני האנשים שהיו שם. המונים.
קצת אחר כך הצעתי להורים של יוני שאכתוב את סיפור חייו. לא יכולתי לעשות שום דבר אחר. כמו כולם. רק לנסות לאחוז במי שכבר לא.
הזכות הגדולה הזו התאפשרה דרך מיזם ״סיפור.חיים״ – פרוייקט שהקימה דנה בן שלומי, שמטרתו להנציח את סיפוריהם של הנופלים והנרצחים במלחמה.
זו משימה בלתי אפשרית, כמובן. לנסות לתפוס במילים יוני חד-פעמי כזה. לאסוף יחד אותיות זו לזו עד שנהיית הוויה של מישהו. לחלץ את מי שהיה מתוך מה שאמרו עליו ההורים שלו, האחים והאחיות שלו, החברים שלו, חיילים ומפקדים ששירתו איתו, אוהביו הרבים. והם אכן רבים.
זה שבר מסוג אחר, מותו של ילד. אין ממנו תקומה ושום מעגל לא יכול להיסגר. לא רציתי – וממילא גם אי אפשר ולא הצלחתי - לסכם אותו.
אבל כן הכנסתי אותו אל ליבי לתמיד. ואני מקווה שגם אל ליבם של האנשים שלו.
ככה זה עם אנשים ולבבות. שום דבר לא יכול עליהם.
Adi Peleg
ראה עוד > >
15/06/2024
רן- האבא
מה המשקל של זכרון ?
לזכרונות יש מראה קטן נקי ותמים. כל זכרון כמו קוביה של זהב או פלטינה. לקוביה הזו יש מימדים קטנים, והיא באמת יפה טהורה ויש לה משקל מסויים. אבל המסה שלה גדולה פי 20. קופסת נעלים קטנה מלאה תמונות וזכרונות אולי לא שוקלת הרבה אבל המסה שלה כל כך כבדה. הזכרונות יפים, טהורים וקלילים כמו פרפרים. המסה תצמיד אותך לקרקע בזעם כמי ששוקע במים עמוקים ומסתכל למעלה על הבועות הקטנות של אוויר העולות וצפות מעליך מעלה מעלה כשאתה יורד מטה מטה .
אני לא עוזב את הקופסה הזו.
מפחד שתישמט לי ואצוף בלעדיה.
ראה עוד > >
13/06/2024
רן -האבא
טופוגרפיה של ה"אין".
בטיול המשפחתי שלנו בארה"ב, בגובה 10,460 רגל על פסגת הר גראנד טיטון צילמתי את יוני.
לפני כשנתיים קעקע יוני מפה טופוגרפית על הרגל,
היצירה הזו (עשויה ברזל שחושל באש) מכילה הכל, את ההר, קווי הגובה, ויוני שנוגע בעננים.
ראה עוד > >
01/08/2024
רן -האבא
02:40 בלילה. קמתי, לא ישנתי עמוק ולבסוף החלטתי ללכת לשרותים. החדר של יוני נמצא מהעבר השני של חדר האמבטיה, חלון מול חלון. פעם הייתי קם כשהיה לוקח לי את האוטו ויוצא לבלות, כשהיה בצופים או רואה NBA.
האור הזה בחלון שממול היה מרגיע אותי. הילד בבית.
תמיד הייתי מופתע עד איזה שעה הוא ער...
300 ימים עברו מאז.
אני עדיין קם בלילה. אני עדיין מצפה, מייחל לאור הזה, כאילו מנסה בכוח המחשבה לגרום לו לדלוק.
האור הזה שמסמל אותך, בחדר.
האור היה כבוי הלילה.
ראה עוד > >
05/10/2024
רן -האבא
שיניי הזמן.
הזמן החולף, 300 ימים ועוד 65 נוספים.
אצלי בראש מתקיימת דחיסת זמן חזקה מאוד,
כאילו רק אתמול דפקו בדלת,
שלשום היית בבית,
ורק ממש לפני עוד קצת אחורה ראינו ביחד זריחות.
בסלקטיביות של הזמן יש חוסר הגיון עבורי.
מעכל ומשאיר.
מעכל את הגוף לאט לאט, כאילו הוא בונה על זה שלא תרגיש.
ומה על הזכרונות, כל כך הרבה ימים ורגעים שהיו רק שלך, אותם הוא בכלל מחק לבלי שוב. מה חשבת כשהלכת ברגל קילומטר עם שני תיקי ענק ונשק כדי להגיע ברמה"ג לבסיס? על מה הסתכלת ומה חווית כשנסעת באוטובוס למכינה? מה הרגשת אחרי שטיסן הבאלזה הראשון שבנית הצליח להמריא ולעוף? מה עברו עליך בכל אותם 21 שנות היותך?
האם בראש ובזכרון שלנו אתה תהיה כמו תמונה או קטע וידאו ?
הרי אותה תמונה, מודפסת על נייר שדוהה עם השנים, מקבלת גוון אחד ואחר נעלם. חלק מהניירות הללו עפים ברוח ונעלמים, ואלה רק הזכרונות שנמצאים אצלי.
אנחנו יכולים לנצור ולספר רק חלק, והזמן ששמע וראה הכל, שומר הרבה דברים לעצמו ומוחק אותם אצלנו.
קרונוס.
הזמן מעכל הרבה דברים, גוף, נפש, זכרון. יתכן שחושים מסוימים הוא מחדד, אבל הם לא קשורים לזכרון אלא למחשבה.
ולמרות שנהוג לומר, הזמן לא עוזר ולא מקל, הוא רק מאפשר להבין כיצד להתמודד. וגם זה עד גבול.
ולי, הוא לא עושה חיים קלים, הזמן. אני לא יודע איך להגן על כל הזכרונות מפניו ובוחר לשמור על מה שיש וגם לחפש ולמצוא בתוכי עוד זכרונות שאוכל לנצור לליבי.
נראה מה יחליט הזמן. Time will tell .
ראה עוד > >
סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
היי חברים איזה כיף שאתם פה ❤️מטרת הקבוצה היא לשתף סיפורים, תמונות וסרטונים *שיעלו חיוך*.
מוזמנים לשתף כל מה שעולה לראש, עם התמקדות בחיובי וטוב. הקבוצה לא נועדה למטרות הספדה ועצב אלא לשמחה וזכרון הטוב.
אז סיפורים עצובים, אימוגים בוכים ולבבות שבורים וחבריהם, וכל מה שמסביב פחות מתאים.
בבקשה תעזרו לנו לחייך ולצחוק ❤️
ראה עוד > >
13/10/2023
סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
ליוני היה קטע כזה לדמם מהאף… עד שהחליט לתקוע חתיכת נייר או טמפון
מאיה גולן- האחות ,סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
לפני שנתיים וחצי נסענו לחרמון המשפחה.
יוני רצה לזרוק עליי כדור שלג ענק שמצא על הרצפה,
בפועל הוא זרק עליי גוש קרח ענק במשקל של כמה קילוגרמים נכבדים.
הבנו את זה רק אחרי ששמענו את הבום על הרגל שלי.
יוני סגר שבת עם עוד כמה חברה שלא הכיר, ולא היה לו נייר , אז לפי התמונה אתם רואים מה הוא הקריב.
המשך השיחה הייתה וואלה מפתיע דווקא הרגיש לי נעים.
קיצור אמרתי לו טוב לפחות תלך תתקלח , הוא אמר לא אני חייב לעלות שמירה.
כמו שאתם רואים יוני שמר על היגיינה בצבא
ראה עוד > >
17/10/2023
ניקול משל סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
אחרי 28 יוני יוצא הביתה עם לישמניה על הפנים( מדבק) כשהוא לא יכול לגעת באף אחד😂אז הוא היה צריך להיות בריחוק חברתי
אין נאחס כזה כמו יוני!!
ראה עוד > >
13/10/2023
יותם - האח סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
יוני נהג להגיד לי שאני מכוער (מי מספר לו) כל הזמן, גם כשהוא היה נראה ככה היה לו חשוב לציין שלרגע לא אשכח
ראה עוד > >
17/10/2023
ניקול משל סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
יוני אמר לי שהוא הולך לקנות דברים אז ביקשתי שיעשה לי הול קניות
להלן יוני:
ראה עוד > >
18/10/2023
עופרי משה סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
היינו בישבצ (צוות ד) והייתה משימה להגיד מהר 3 דברים ש..
ויוני קיבל להגיד 3 דברים שמוצצים.
בין הדברים שהוא אמר:
מוצץ
ותיון.
כמובן שכולנו צעקנו עליו שהוא ממציא וזה לא נחשב, ומסתבר שיוני באמת היה מוצץ תיונים.
יוני החליט באמצע כיתה י לטוס לראות משחק nba וזכה בגופייה הזו וב 50 דולר מתנה, זה עלה לו בירידה לארבע יחידות מתמטיקה ובכמה נכשלים יפים.
ניצחנו במשחק למעוניינים
כשהתחלתי לנהל את "משלוק" במונוסון יוני היה שביעיסט ולא ברור למה אבל הוא הראשון שעשה לי סיור בשבט ומאז היה סוג של איש קשר שלי עם מכבים, עזר תמיד בלי לבקש שום דבר חוץ מסלפי עם גיא מזיג כשגיא התארח אצלנו (לא יודע אם הוא השיג את הסלפי, אבל הרשנו לו להסתובב חופשי בחדר האמנים). כשהתחילה הקורונה עשינו שידורי לייב לנוער כדי להעלות את המורל. ביקשתי מיוני להתארח כדי לשמח קצת את החניכים והשכבג, לדבר ולהשמיע שירים שאוהב והוא ישר הסכים, ולשמחתי שמרנו את הסרטון.
סבא עם יוני ויותם על הקלנועית של סבא ישראל בקיבוץ דגניה ב.
ראה עוד > >
13/11/2023
סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
בטייסת לפני העליה לקוקפיט.
ראה עוד > >
15/10/2023
שי שלו סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
כשהייתי בכיתה ה׳ יוני היה בו׳, היינו ביחד בחוג כדורעף בשחף.. הייתי מחכה ליום שישי שעה שניה רק בשביל שיוני ימסור לי את הכדור (קראש ילדות רציני). למי שלא יודע יש לי פוביה מכדורים ויוני ממששש הכריח אותי להשתתף במשחק.. יוני כשהוא יוני.תודה יוני על התשומת לב למרות שהייתה לך ״חברה אחרת״ 😂
ראה עוד > >
14/11/2023
זכרי שריד סיפורי יוני- עמוד זיכרון בפייסבוק
יוני וסבא נסעו למשחק nba .
היו כמה דברים מצחיקים בנסיעה הזאת.
המשחק היה בקליבלנד בחודש ינואר. הטמפרטורה היתה מינוס 11 מעלות.
המדרכות מלאות קרח.
הגענו לאצטדיון בערב שעה לפני המשחק. אומרת הפקידה בכניסה- "אתם לא נכנסים".
סבא: למה? מה קרה?
הפקידה: "יש לכם תיק על הגב, אסור להכנס עם תיקים".
סבא: "אין פה תאים?"
הפקידה: לא.
יוני וסבא בישיבת הנהלה: "מה עושים?"
יוני: "סבא, תן לי את התיק אני רץ למלון שם את התיק וחוזר" ( המרחק בערך 1 קמ).
יוני רץ וחוזר על המדרכות הקרחיות. חוזר בתוך חצי שעה.
המשחק היה מדהים . האוירה.
יוני שהיה משוגע על כדורסל. נהנה עד השמים.
קרן אור שלנו, מלח הארץ שנלחם בגבורה והגן בגופו על חיילים במוצב נחל עוז. החיוך שלך ילווה אותנו תמיד ילד קסם תכול עיניים.
ראה עוד > >
עדי סעייד Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אחי , היה לי העונג להיות פקוד שלך ולהפוך עם הזמן להיות חבר שלך . היית בשבילי כאן גם בזמנים הקשים , תמיד אוזן קשבת ועצה טובה . עדיין מחכה לבירה איתך . אוהב אותך , שמאלי 3
ראה עוד > >
מלי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
גיבור אמיץ מלח הארץ בזכותך בזכות חיילות צה"ל אנחנו כאן יהיה זכרך ברוך
ראה עוד > >
אורית Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
הכרתי את אביך ואמך עדי אך לצערי לא נפלה בחיקי הזכות להכיר אותך. נוח בשלום על משכבך גיבור ישראל ושמור עלינו מלמעלה כפי ששמרת עלינו פה למטה. יהי זכרך ברוך. ננצור אותך בליבנו לעד!
ראה עוד > >
ענבל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
יוני היה תלמיד שלי במגמת המוזיקה במקיף יהוד. סקרן, חכם, חייכן, חברותי, תמיד בא ברוח טובה. אהב מוזיקה ואהב ללמוד על מוזיקה. אזכור אותך תמיד.
ראה עוד > >
אזרחית Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
לא מכירה, רק רוצה לומר תודה, תודה שהגנתה על חיינו. דמך זורם בדמינו.. וליבך פועם בליבנו לעד.. תודה..
ראה עוד > >
יעל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
נסיך. תמיד מחייך, מלא אור. רגיש לאחרים במיוחד לכאלה מיוחדים. הלב נשבר ושוב ושוב.
ראה עוד > >
א.ג Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
היה המדריך של הבן שלי בצופים. קסם של בחור, טוב לב. יהי זכרו ברוך.
ראה עוד > >
מיכל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
יונתן תודה גיבור ישראל , לעד נזכור תנוח על משכבך בשלום💖💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם ינקום דמך.
א.ג
ראה עוד > >
מ.נאוי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
יוני אהוב שלנו, נכנסת לביתנו בחטיבה ומיד הפכת לבן בית. היית חבר נפש לביתי ובהמשך לשרת איתה בשריון. נזכור תמיד את החיוך הרחב, העינים הטובות והלב הגדול.
ראה עוד > >
אנונימי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אחי על תדאג, הכל יהיה בסדר. הלב יתעורר והרוח תשרוק, מנגינה חדשה. כך כתוב על הסטיקר להנצחת גיבור ישראל! תודה לך שהגנת עלינו בבוקר ה7/10. תודה.
ראה עוד > >
אודליה Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
עלם חן, משכמו ומעלה, אהוב על כולם בנווה מונוסון. יהי זכרו ברוך
ראה עוד > >
צביקי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
יהי זכרך ברוך גיבור חבל על תום הנעורים ת.נ.צ.ב.ה
ראה עוד > >
אביב Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
יונילה כולנו מתגעגעים אלייך פה. לסקרנות לראיית החיים הכה יחודית, לאור בעיניים והתשוקה שתמיד הייתה לך לדברים שאהבת. האור שלך לא יכבה ותמיד ילווה אותנו❤️🩹
ראה עוד > >
טל Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
יוני יקר מאד, זוכרת איפה הייתי כשאמא הילה סיפרה שאתם ויותם בבטן. שאתם שניים. עמדתי בסטודיו בבצלאל והילה אמרה לי בטלפון "טלק'ה! 2!!" זוכרת כשנולדתם שניכם. זוכרת שרק הילה הצליחה להבדיל ביניכם בהתחלה, והאמת די בקלות. כוו היתה, אשת הפרטים הקטנים. זוכרת את קוד הלבוש השונה, אפילו בפעוטון, כדי שלכל אחד תהיה זהות משלו! שיקראו לכל אחד בשמו! זוכרת כמה היא קראה ולמדה על תאומים ואיך לגדל שניים נפרדים. וכמה זה היה לה חשוב. כי כל אחד מכם עולם ומלואו. אחרי כארבע שנים נלקחה ממך, ומכם, ומאז היה חור בלב. לך, ולכולם, ולכולנו. קיבלת עוד ככ הרבה אהבה לאורך כל השנים, וטוב שכך, אבל את החור בלב הזה אי אפשר לסגור. צריך היה ללמוד לחיות איתו. ואני בטוחה שהילה לא היתה רוצה שתחיה בצילו, אלא רק שתמלא את עצמך באהבה מכל כיון. ועכשיו אצל כולנו יש 2 חורים בלב.
ראה עוד > >
נעמי Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
אני לא מכירה אותך, אבל רק להסתכל לתוך העיניים שלך גרם לי לשבת עכשיו דקות בבכי באוטו. מורגש בפנייך העדינות, הרוך, החוזקה, האהבה, הנעימות, המסירות, החום, הגבורה. תודה על שהיית. תודה על הדרך שהלכת.
ראה עוד > >
ליאור Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
גיבור ישראל שאין דברים שכאלה.. תשמור עלינו מלמעלה.. תודה ענקית ששמרת עלינו
ראה עוד > >
עמית Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
יונצ׳, החבר הכי טוב שלי מגיל 4. אי אפשר לכתוב מילות פרידה כי זה בכלל לא הגיוני שצריך להיפרד, רק רוצה להגיד תודה על 17 שנים של חברות אמת טהורה ומלאה באהבה. אתה באמת הבן אדם הכי טוב, חכם, מצחיק ואוהב שהכרתי בחיי. מתגעגעת אלייך מאוד, לשיחות ולצחוקים, לחיבוק הכי טוב בעולם. היית קרן אור בכל מקום שאליו היית נכנס ותמיד כבשת את כולם. תודה ששמרת עלינו גיבור שלנו. לנצח תהיה חלק ממני ומהלב שלי, יודעת שאתה שומר עלינו גם מלמעלה❤️
יוני אהוב, היית המדריך של בתי בצופים. כמה היא אהבה את הפעולות איתך. מצחיק, שנון, אדם ערכי. פשוט זכינו. כל כך עצוב לנו. כל כך צעיר, והשארת חותם אחריך. נוח על משכבך בשלום ילד גיבור. מצדיעים לך, אוהבים אותך, ומתגעגעים בלי סוף אצלנו בשבט הצופים.
ראה עוד > >
אביב Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
איך ספד לך על הקבר הפעור יותם אחיך תאומך על החיוך המטומטם והיפה והעמוק והמחבק והתמים והמרגיע והמידבק והמסנוור והבלתי נשכח. הכרתי את אבא אי אילו שנים לפני שנולדת וכשנסעת עם יותם על הבימבות שלכם מסביב לאחותכם הבכורה הייתם קסומים ואבא ואמא היו בעננים וגם אנחנו, וכשהיינו ארבעתנו על חוף הים ברגע של שפיות קצת לפני שנפרדתם מאמא הייתם קסומים (ומרוחים היטב), וכשהתארחנו אצלכם לפני בערך שנתיים – כבר עם משפחה מורחבת וגדושת אהבת אם ואב ועוד אח ועוד אחות קטנה, ושמעתי ממך כמה אתה מושקע בהגנה על עם ישראל - היית קסום. וכשאבא כתב לי בשבע בבוקר בשבת הארורה שאתה משיב אש והכל בסדר, היית גיבור על. ישבנו בשבעה עם אמא, עם אבא, עם האחים, עם סבא וקצת עם סבתא, ולא עיכלנו. ורק שמענו עוד עליך – אני חושב שבעיקר על כמה הבעת, ונתת לכולם: על הנגינה למי שרק רצה להקשיב (ולא חסרו), על המכתבים המיוחדים והמרגשים לאמא שגידלה אותך לתפארת מגיל חמש, על הבילויים עם אבא והאחים בכל מירוץ מכוניות אפשרי, על הפינוקים לאחות הצעירה ועל אינספור חבריך מכל השנים שגם הגיעו יחד עם אלפים (נשבע לך) ללוות אותך בדרכך האחרונה. כל בוקר, יוני, ולפעמים בערב, ולפעמים סתם בגלל משהו שאני רואה – הקסם שוב צף, ולא נתפס. נוח בשלווה ובשלום על משכבך נסיך גיבור, ותודה שהגנת עלינו תמיד.
ראה עוד > >
עידו Ynet - הנרצחים והנופלים – כתבו לזכרם
תמיד אזכור. תודה על הכל, גיבור ישראל! שמור עלינו מלמעלה
ראה עוד > >
17/09/2024
עיריית יהוד- מונסון
ערב הנצחה מרגש לזכרו של יונתן (יוני) גולן ז"ל🎨🕯️
הערב נערך בבית הספר "אורנים" במונוסון ערב הנצחה וחשיפה מרגשת של ציור קיר לזכרו של יונתן (יוני) גולן ז"ל, תושב העיר שנלחם בגבורה במלחמת חרבות ברזל בעת מילוי תפקידו.
הערב כלל נאומים של בני משפחה וחברים, והשתתפות של תושבי העיר, תלמידים ובני נוער. האירוע היה מרגש ועמוק, והציור שהוצג מבטא את רוחו של יונתן ואת האהבה וההערכה שהוא הותיר אחריו.
תודה לכל מי שלקח חלק והשתתף בערב המיוחד הזה.
יהי זכרו ברוך. 🙏
ראה עוד > >
28/08/2024
כאן ב
רן גולן, אבא של סמ"ר יונתן גולן שנפל בקרב ב-7/10: "החלום של יוני היה להגיע לכוכבים, עכשיו הוא בכוכבים. הוא הכוכב שלנו"
להאזנה לפרק מתוך ההסכת "הקרב על נחל עוז": https://kannews.org/3Z1R0ja
לכל פרקי ההסכת: https://kannews.org/3TqB4DJ
ראה עוד > >
06/02/2024
חלל אחד ביום
נא לשתף
ראה עוד > >
12/09/2024
עיריית יהוד-מונסון
נמשיך להנציח את גיבורינו ולשמור את זכרם בלבנו לנצח.🕯️
הציבור מוזמן להשתתף בטקס הנצחה עבור יוני (יונתן) גולן ז"ל, שיכלול טקס חנוכת ציור קיר לזכרו.
הטקס יתקיים ביום שלישי, 17.09 בשעה 17:00 בית ספר אורנים.
בואו לכבד את זכרו ולהשתתף במעמד הקהילתי המיוחד הזה.