סמ"ר יורם-יצחק מיכאלי ז"ל

אודות

סמ"ר יורם (יצחק) מיכאלי, בן גלדיס וגדעון (חנניה).
נולד ביום י"ד בתמוז תש"ל (18.7.1970) בנהריה, בן יחיד בקרב שלוש בנות.

יורם גדל והתגורר בבת ים, עם משפחתו.
למד בבית ספר יסודי ע"ש א"ד גורדון בבת ים.
את לימודיו התיכוניים החל בפנימיית 'מבואות ים' במכמורת, אך הניתוק מן הבית הקשה עליו. יורם סיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר 'אורט'. יורם שאהב מאד רכב, אהבתו הרבה הפנתה אותו ללימודי רכב.

יורם היה בחור יפה-תואר. עסק בפעילות ספורטיבית שונים כגון: שחייה, גלישת גלים, שיט במסגרת צופי ים יפו, במסגרת זו הפליג שבוע לקפריסין. בנוסף, יורם אהב מאד מוזיקה, היה חבר בחוג למוזיקה ובמסגרתו למד לפרוט על מנדולינה.


ליורם היו תכונות חברתיות בולטות:
תכונה בולטת של יורם היתה עזרה לאדם החלש. כשיורם הבחין בחלש, פנה אליו והצמיד אותו אליו. ליורם היה חוש צדק מפותח, לא סבל עוול ואי צדק, כאשר נתקל בתופעות מסוג זה – פעל נגדן נמרצות.
לזכר מעשיו הטובים של יורם תרמה המשפחה לבית ספר א.ד.גורדון שני ספסלי חברות.

יורם נודע בטוב לבו ובנכונותו הרבה לסייע לזולת. חברים ומשפחה ידעו כשפונים ליורם לעולם לא תשמע המילה 'לא יכול', 'לא עכשיו', 'עוד מעט'. יורם קם ומסייע, כאן, עכשיו, ומייד. נהג להקשיב לכל אחד וידע לעודד בשעת הצורך
יורם היה סוג של מנהיג, ידיד טוב ורע נאמן אבל גם ביישן וצנוע, נודע כחבר טוב של כולם, חברים אהבו לשהות במחיצתו, כי ידעו שבחברתו אין שעמום כלל. הזמן עם יורם עבר בצחוק, בבדיחות ובעצות טובות.
יורם אהב לשחק שח-מט, דמקה, שש-בש, המשפחה מקיימת לזכרו מידי שנה טורניר שח-מט, בבית הספר היסודי בו למד.

בשלהי אוגוסט 1988 גויס יורם לשירות חובה בצה"ל, הוא סופח ליחידת מודיעין שם שימש כמש"ק רכב.
בחודש מאי 1991 יורם נבחר לחייל מצטיין. את בקשת מפקדיו להצטרף אל שורות צבא הקבע קיבל יורם באהבה רבה.
חודש לפני שחרורו, ביום ל' בסיוון תשנ"א (12.6.1991) יורם נפל עת מילוי תפקידו.
זה היה ביום שלישי בלילה, יורם נסע ברכב צבאי בכביש מהיר מכיוון אשדוד לתל אביב. כשהכביש חשוך, ללא אור ירח, יורם שומע מוסיקה לועזית שקטה, כשהוא שליו ורגוע בדרכו הביתה.
ואז ב-12.6.1991, שעה חצות ועשרה... נהג משאית פלסטיני מעזה, העמיד את המשאית, באמצע כביש מהיר, תוך שהוא חוסם את שני נתיבי הנסיעה ואת השוליים. הנהג ירד מהמשאית, תוך שפנסי המשאית היו כבויים. יורם שנסע בכביש מהיר, בלם את רכבו – אך היה כבר מאוחר מידיי.
המשאית חיכתה ליורם כמו קיר המוות.
ביום 12.6.1991 בשעה 06:30 בבוקר, נשמעו "שלוש נקישות בדלת", היו אלה מקצין העיר שבאו להודיע את הנורא מכל: "יורם נהרג". זה היה בוקר נוראי. המשפחה לא הבינה מה מתרחש סביבם. אנשים רבים מאד התאספו, חברים ומכרים הגיעו, הלוויה, השבעה, החברים, השכנים, החיילים, המפקדים, כולם מספרים על יורם ועל מעשיו הנפלאים כבן אדם. רגעים קשים שהמח מסרב להאמין ולהבין המשמעות של המילים הנוראיות : "יורם מת".
יורם הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון.
הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות - אליזבט, ורד וקרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יורם בלט בתכונותיו הטובות... איפיינו אותו במיוחד השקט והצניעות, תוך גילוי יוזמה ואכפתיות במילוי תפקידו".
המשפחה ספגה זעזוע קשה, הלם, בלבול, כעס, כאב.
מאז המשפחה מנציחה את זכרו של יורם:
מאז שיורם נהרג, אבא גדעון כתב שני ספרים לזכרו, המשפחה וחברים הנציחו את יורם עם ספר לזכרו, המשפחה תרמה לבית הכנסת נברשת המאירה 24/7, וגם כסא אליהו הנביא עליו יושב הסנדק בעת עריכת ברית מילה ובבית הספר היסודי, א.ד. גורדון מתקיים פעם בשנה טורניר שח-מט לזכרו.