סמ"ר עדי צור S.Sergent ADI TZUR

אודות

סמ"ר עדי צור נפל בשבת ה-7.10 בהגנה על קיבוץ כיסופים.
עדי נולד בירושלים ב-2.12.2002, גדל והתחנך בשכונת בית הכרם. הוא היה הבן השלישי ובן הזקונים של המשפחה, אח קטן לרועי ולעמית והיה מבחינתנו מתנה גדולה. קראנו לו עדי, שפירושו התכשיט שהעניק אלוהים לעם ישראל במעמד הר סיני ואכן הוא היה תכשיט נדיר ביופיו ובייחודו, פרח לאיטו ונפתח כמו פרח יפה.

אופיו ואישיותו I
אישיותו הטובה של עדי, מזגו הנוח וחברותו האמיתית, הקנו לו חברים רבים מכל המסגרות בהן היה, הוא חיבר ביניהם והיה אהוב מאוד. משחר ילדותו, הוא היה ילד של מעשים, הרבה יותר מאשר של מילים ואת מרבית הדברים והחסדים הטובים שעשה בחייו, עשה בשקט שלו. הייתה בו צניעות דרך, אמונה ויראת כבוד לכל אדם באשר הוא, עם חמלה ונדיבות לב גדולה. הוא היה מונע מאהבה , סייע ברצון לכולם והיה ילד מלא אור, שהרבה לחייך. קראנו לו הנסיך הקטן ואחרי לכתו גילינו שהיה הנסיך הקטן של כל כך הרבה אנשים.

אבני דרך משמעותיות I
החיבור העמוק עם בעלי חיים I
ככל שבגר עמדנו בקרוב על טוב ונדיבות לבו, לכל ייצור חי. הוא אהב ודאג לבעלי חיים בעיקר כלבים. הוא התנדב בעמותת "ירושלים אוהבת חיות" ודאג שיימצא להם בית. בשנים האחרונות התוודע לעמותה "חיים של אחרים" ממנה אימצנו את לני, כלבה שעברה התעללות קשה והיה לא פשוט להתקרב אליה. אך הנתינה, החום והחיים החדשים וללא תנאי שעדי העניק לה, החזירו לה את האמון בבני אדם. כל פעם שהוא חזר הביתה, היא שהתה אתו בחדרו עד שחזר לבסיס. עדי היה הנסיך הקטן הפרטי גם שלה.

אהבתו לספורט ולמחשבים I
עדי אהב ספורט. הוא היה שחקן כדור-עף בנבחרת הבית ספרית ונסע לשחק בברלין מול קבוצות אחרות. אך יותר מכל אהב כדורגל, העריץ בנשמתו את ריאל מדריד ומילדותו שיחק בכל מסגרת אפשרית.. מעבר לכך הוא היה אלוף במחשבים ובמשחקי הסוני (גיימר) למיניהם ושיחק עם ילדים מהארץ ומחו"ל. כמו בכדורגל כך גם במחשב - כולם רצו להיות איתו כדי לנצח.

בדרך שלו I הלימודים והצבא I
עדי התחנך ולמד בבתי הספר בשכונת מגוריו בבית הכרם. לאורך כל דרכו הוא בחר ללמוד ללא הקלות, על אף שהוצעו לו, לא רצה להיות שונה והצליח בדרכו .
כשהגיע הזמן להתגייס, הוא בחר ללא היסוס ביחידה קרבית מתוך רצון לתרום ולעשות תפקיד חשוב ומשמעותי. כחודש בלבד לאחר שסיים את לימודיו הוא התגייס לחטיבת גולני לגדוד 51 ואחרי חודשי הכשרה ארוכים, הפך לצלף הגדוד. בשנה האחרונה עדי נבחר על ידי חיילי הגדוד לשמש 'כסמוראי האחרון', התפקיד של הלוחם המוערך ביותר. חבריו מספרים שגם בשעות שהם נחו אחרי פעילות, הוא המשיך לדאוג ולעשות דברים למען הגדוד, הדריך וסייע לחיילים החדשים להתאקלם. הם העידו שגם בשבילם הוא היה הנסיך הקטן.

סיפור הגבורה מאחורי כיסופים ן השבת השחורה I
בבוקר ה-7.10.2023, עדי וחבריו הצלפים היו ליד גדר הגבול בעזה, כששמעו במכשיר הקשר את התצפיתנית זועקת כי יש חדירה של מחבלים לכיוון קיבוץ כיסופים. הם לא היססו ונסעו מיד לכיוון הקיבוץ. כשהם התקרבו הם הוקפו במספר חוליות מחבלים שפתחו עליהם באש כבדה. עדי פרק ראשון והסמל שלו מיכאל בן-חמו אחריו והם החלו בקרב מול חוליות המחבלים, דבר שאפשר לג'יפ לסגת עם יתר הלוחמים שנפגעו בעודם בג׳יפ, לחזור לבסיס ולהתריע שמחבלים רבים בדרך. בזכות המידע הזה, הספיקו חיילי גדוד 51 להיכנס לקיבוץ כיסופים ולהגן עליו ובכך נמענה הפגיעה הגדולה שהייתה בתושבי הקיבוצים האחרים – בארי, נחל עוז ואחרים.
עדי ומיכאל שנותרו בשטח , הסיטו למעשה את האש אליהם ונלחמו בעוז ובגבורה רבה מול המחבלים הרבים , הם הצליחו לעכב אותם והרגו רבים מהם, עד שלבסוף הם הוכרעו. במשך שלושה ימים לא היה ברור מה עלה בגורלו של עדי. היינו מאוד מודאגים וחששנו מאוד ככל שהשעות עברו, עד שהגיעו נציגי הצבא לעדכן שעדי שלנו נפל בקרב ולא יחזור שוב.
מפקדיו של עדי סיפרו על הגבורה של עדי וכי בזכות האומץ והגבורה שלו, שקפץ מהג'יפ אל מול המחבלים הרבים, הוא הציל את חבריו ואת תושבי קיבוץ כיסופים. הוא נחשב להשראה בדרכו ודוגמה ללוחם אמיתי.

מאז לכתו I
מאז הבית עצוב, שקט וריק בלעדיו, הוא חסר לנו בכל רגע והגעגועים אליו מייסרים אותנו. אנו מנסים לתעל את הכאב לעשייה, מנציחים את דרכו הטובה של עדי , את מעשיו, נדיבות לבו שלו שאיחדה ונגעה בכולם.
שמו של עדי מוזכר במיזמי זיכרון רבים לרבות שירים ויצירות וכן בפינה המוקדשת להנצחתו בבית הספר התיכון בו למד.

הולכים בדרכו I מיזמים לזכרו I

הבית הקסום I הגשמת חלום I
בימים אלו הוקם "הבית הקסום לזכרו של סמ"ר עדי צור", ע"י העמותה "חיים של אחרים" שאבלה את לכתו. העמותה מימשה את חזונו של עדי להעניק לכלבים את מה שהחיים לא העניקו להם, בית חם ומאפשר. משלהם.

אבני ספיר I בית הכנסת לזכרו של סמ"ר עדי צור I
נבנה בימים אלו וייחנך בחודש הבא.

במותו עדי הציל רבים וציווה לנו חיים, אכפתיות, שמחה, אחדות, קבלת האחר ואהבה שאינה תלויה בדבר.
שזכרו ודרכו של עדי ילוו אותנו תמיד.

Staff sergeant Adi Tzur , 2002-2023, was our beloved youngest son. His name Adi means jewel and indeed he was a rare jewel. Adi was endowed with with a big soul. Always kind and warm, he had a way of winning people’s hearts. He was always surrounded by friends who loved him deeply. Our home was always a place where all his friends used to gather. Adi had great sensitivity to people as well as to animals. For years he used to volunteer at an association that gave shelter and took care of abandoned dogs. This had led him to adopt Leni, a female dog who was severely abused and injured. Adi and Leni had a very special bond and very soon Adi had become Leni’s whole world. Adi was an athlete. He joined the volleyball team in his neighbourhood. He also absolutely adored soccer.
When it was time for him to enlist to the Israeli army, adi had a wish to join the Golani Brigade and to become a worrier. Although he could have left his combat course due to an injury that happened during his service in the army, he chose to stick to his original plan and continued serving as a fighter. Adi was trained to be a sniper. He served in the 51st Battalion of Golani Brigade.
Adi had many plans. He wanted to go on a trip to South America, to study and to start his life together with Inbal, his girlfriend for the last six years.
On 7.10.23 at about 6:30 a.m Adi and his fellow soldiers heard about the infiltration of the Hamas terrorists to Kibbutz Kisufim and hurried to get there.
The jeep they were in was attacked and some of the soldiers in it were wounded. Adi and another soldier jumped out of the jeep and fought the terrorists for long minutes. Their heroic action had made it possible for the jeep and the wounded comrades to retreat to the base and to give warning in time.
The warning gave his battalion the chance to fight back and defend the settlement of Kissufim. Consequently, a horrendous massacre, similar to those that happened in other settlements in Israel, was successfully avoided.
His heroic fighting did not surprise us. He was always a person of action rather than words.
Our loss is beyond imagination. Our hearts are broken. We miss him very much. Adi will live in our hearts forever.
May his memory be blessed.