סמ"ר תובל יעקב צנעני הי״ד

משפחה

הורים:

צוריאל

מיכל

אחים/יות

רביד

אביה

גלריה

סיפורים

07/06/2024

חן

תודה רבה על ההקרבה. לא הכרתי ועכשיו מעריך ומוקיר מאוד.

ראה עוד > >

טקסט שכתבת המנוח ז''ל

אנשים לא באמת יודעים מזה להיות שריונר.
כשאתה אומר לאנשים "אני בשריון" מה הם חושבים?
הם חושבים שאתה איזה בחור שנתקע בשיבוץ. שנפל במנילה כי הוא חשב שהוא גבר. או יותר נכון בגלל שהוא לא חשב.
חושבים שאתה טוחן כמו מניאק, הם רק לא יודעים שחצי מהזמן אתה בכלל מנקה את הטנק או את המטבח או את השירותים. העיקר שתנקה משהו. הם חושבים לפעמים שאתה מצטער שאתה בשריון. כי אתה אי-שם ליד מצרים, ורואה את הבית פעם בחודש. הם רק לא מבינים שאתה מזמן עברת דירה. הבית זה הטנק ומי שצריך יותר סתם ג'ובניק, ולכל אחד יש את המקום שלו לישון ודיר-באלק מי שישן לי על הצריח, או מנסה לעקוץ את התא נהג, כל אחד והמיטה שלו. מיטות א' א' מיוצרות במיוחד בשבילך בחסות מדינת ישראל, וואלה ד"ר גב לא עושה כאלו מיטות. הם חושבים שאתה מבואס בגלל כל הגריז והשמן. חה! הם לא מבינים שהגריז זה מה שמשאיר לך את הטנק זז ושכל טפ"ש זה החלק שאתה הכי שמח לעשות עליו וי, והשמן? זה סתם לכיף. הם חושבים שאתה מתגעגע למשפחה שלך. תכלס' הם לא טועים, כולם פה מתגעגעים למשפחה השנייה שלהם. אבל המשפחה האמיתית שלך, זאת שהרווחת בדם זיעה וגריז תמיד איתך. כי בשריון הנהג שלך לא צריך בכלל לשאול אותך אם אתה בא לזחול איתו מתחת לטנק בפודרה ב4 בבוקר ובשיא הקור, שהשיניים שלכם נוקשות כל כך חזק שאתם לא מצליחים לדבר, אתה פשוט ניכנס איתו. וזה ברור לך ולו. כי אחרי שהצוות שלך ער כבר 38 שעות ומישהו מפליץ ואתה ישר אומר "וואלה טדי את הנודים שלך אני מזהה מקילומטרים" וכולם נקרעים מצחוק למרות העייפות והמחשבה שאחרי התרגיל אנחנו לא קרובים בכלל לשינה שלנו, כי יש לנו עוד 2 טיפולים לעשות הלילה. אנשים חושבים שאתה איזה חכם גדול שמצליח להפעיל את המכונה הזאת. תארו לעצמכם מה יקרה ברגע שהם יגלו שאנחנו חבורה של ילדים בני 18, חבורה של ילדים שקמה כל בוקר למציאות של טנקים, כמו איזה משחק מחשב מפגר. אנשים רואים אותנו ואומרים "וואלה אלה לא יודעים בכלל מזה קרב אמיתי, יושבים להם מוגנים בתוך הטנק, 60 טון של מתכת". לך תגיד להן שאת הלילה האחרון שלך העברת ביזומה עם קרמי וציוד מלא באמצע טול-כרם ושרעדו לך הביצים שעברת מתחת למסגד ושמעת את השריקות של הפאלחים, לך תגיד להם שהמעצר שעשית שבוע שעבר לא היה מוגן בכלל, ולמען האמת עדיין כואב לך מהמכות שבני-המשפחה של העצור נתנו לך, לך תגיד להם שמקפיצים אותך לעמדה באמצע נוהל-שבת רק בגלל שבסוריה יש באלגן. לך תגיד להם שהחבר הכי טוב שלך מת. בגלל שהוא קיבל פאקינג קורנט לחיבור טובה-צריח ש60 טון של פלדה זה מטרה גדולה. אנשים חושבים ששיריונרים רק חצי קרביים.
לך תגיד להם שאתה מוכן להקריב את החיים שלך בשבילם.
לך תגיד להם.
להיות שריונר זה יותר מסתם לנסוע בטנק, יותר מלישון על סרבל במשך שבוע שלם בלי להוריד נעליים או להחליף תחתונים, זה אפילו יותר מעוצמת האש שאתה מפעיל בלחיצת כפתור.
להיות שריונר זה הרבה דברים כמו מיקצועיות כמו משמעת. אבל להיות שיריונר בשורה התחתונה זה רעות, מילה קטנה עם משמעות גדולה. להיות שיריונר זה לאהוב את החבר שלך בכל לבבך, להיות מוכן למות בשבילו בלי לחשוב פעמיים, לחבק אותו ולבכות איתו כשהוא אומר לך "אחי. סבא שלי קיבל שבץ". זה לשמוע את הנחירות הנוראיות של השכן שלך למיטה ולא להעיר אותו, כי יש לכם בדיוק שעתיים לישון. לפתוח פחית טונה אחת ולחלוק אותה עם כל המחלקה, כי בדיוק "נתקענו עם המנ"קים ותסתדרו עם מה שיש". זה לדעת מה החבר שלך מרגיש רק על פי התזוזה הקטנה שלו בגבה. זה לריב עם הצוות שלך וכמעט ללכת מכות, אבל בסוף לתת כיף וחיוך ולשכוח מהכל.
כי להיות שריונר זה להיות חלק ממשפחה גדולה.