סמ"ש טהיו ממויה (יונתן) ז"ל

אודות

ממויה-יונתן, בנם של יזבניש ויוסף, נולד באתיופיה ביום ח' באלול תשמ"ד (5 בספטמבר 1984). בשנת 1991 עלה לארץ ישראל עם משפחתו במסגרת "מבצע שלמה", וזכה לשם העברי יונתן. בתחילה התגוררה המשפחה במלון "שלום" בירושלים, שם למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "רמות". בהמשך עברה המשפחה לאתר הקרוואנים בקיבוץ חולדה, וממויה המשיך את לימודיו בירושלים עד לכיתה ו'.

בשנת 1996 קבעה המשפחה את ביתה ברחובות. ממויה למד בישיבת "הדרום" בעיר מכיתה ז' עד י"ב. מתוך שאיפה להתקדם ולהצליח, המשיך לשנת לימודים נוספת ב"מרכז שפירא" ליד קריית מלאכי כדי לשפר את ציוני הבגרות. ממויה אהב מוזיקה ומחשבים, התאפיין בשמחת חיים, בענווה ובחרוציות, והיה בן ואח מסור ותלמיד משקיע.

בסוף חודש מרץ 2004 התגייס למשמר הגבול. בתום ארבעה חודשי טירונות והכשרה שובץ בפלוגה י"א בירושלים. הוא נזכר כלוחם אמין, נעים הליכות, צנוע ונכון תמיד לסייע לרעיו. ממויה טיפח שאיפות להמשיך לשירות קבע ואף לחלום להפוך לקצין.

שבועיים לאחר יום הולדתו העשרים, ביום ז' בתשרי תשס"ה (22.09.2004), ניצב ממויה יחד עם חברו לצוות, רב-שוטר מנשה קוממי, בעמדת הבידוק בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים. המתחם היה עמוס באזרחים וחיילים בשעות אחר הצהריים, כאשר למקום התקרבה מחבלת מתאבדת שנשאה תיק ובו כחמישה קילוגרמים של חומר נפץ. כשזיהו את החשודה המנסה לעקוף את עמדת הבידוק, יצאו ממויה וחברו לעברה והורו לה לעצור. משסירבה לפתוח את התיק, פוצצה את עצמה. ממויה ומנשה בלמו את המחבלת בגופם ושילמו על כך בחייהם, אך תגובתם הנחושה ומסירות נגדעו אסון כבד בהרבה והצילו עשרות נפשות.

ממויה הועלה לדרגת סמל-שני לאחר מותו. על גילוי אומץ לב, הקרבה ודבקות במשימה הוענק לו עיטור המופת.

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים, חמש אחיות – מטוקו, שרה (יננש), אביבה, הדסה ומעיין, ושני אחים – שלמה וישעיהו.

דברי הספד וזיכרון
אחותו, מטוקו, ספדה לו בשם המשפחה:

"ממויה עזב אותנו כל כך מהר... ממויה, תמיד נזכור אותך, את החיוך היפה שלך ואת העיניים המקסימות... הייה שלום אח וחבר. לנצח אחי, אזכור אותך תמיד!"

רב-ניצב משה קראדי, מפכ"ל המשטרה:

"היית סמל ומופת לדבקות במשימה. בהישירך מבט אל העיניים המרצחות נתת ביטוי לערך הנעלה ביותר: סיכון והקרבה למען הגנת אחרים... לולא גבורתך וקורבנך, רבים אחרים לא היו ממשיכים היום את חייהם."

מנהל ישיבת "הדרום":

"אתה היית מלאך. אלו תכונות נפלאות! אלו מידות! איזו ענווה! איזו חברות! איזו שתיקה מעוררת כבוד."

חברו הטוב, אמרה:

"לא איבדתי חבר – איבדתי אח... ראיתם איזה גיבור – הוא נתן את הגוף שלו כדי להציל אחרים."

הנצחה
הפיגוע וגבורת הלוחמים סוקרו בהרחבה בכלי התקשורת.

בני המשפחה והחברים הנציחו את זכרו בשירים ("תספר לי איך למעלה", "געגועים לך חבר").

ספר תורה הוכנס לעילוי נשמתו בתרומת הנדבן יצחק לייב רננרט ורעייתו רות.

אנדרטת זיכרון לזכרו הוקמה על ידי המשפחה במקום נפילתו בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים.

יהי זכרו ברוך.