סמ״ר אביאל מלקמו הי"ד

רחל אחות של אביאל מספרת:

אביאל היה בן 21, הוא נפל שבועיים לפני יומולדת 22,
נולד פה בקרית אתא כל החיים גדלנו כאן
הוא החמישי אנחנו 7 ילדים, אחותו התאומה היא הרביעית
כשהיינו ילדים [אביאל היה בן 7] אבא שלנו נפטר,
אמא גידלה אותנו לבד, אמא התחתנה שוב ויש לנו אחות קטנה בכיתה ב'

אביאל לפני צבא היה חניך ב"אחרי" היה שם 3 שנים
המשיך למכינת גל, לפני זה עשה יום סיירות אבל לא התקבל ואז דחה את הצבא בשנה , עשה מכינה ושם פגש מישהו מיחידת אגוז, זה היה מפגש מאוד מכונן עבורו, ושם החליט שמתגייס לאגוז ועושה הכל להגיע ליחידה הזאת.
לאגוז מגיעים או דרך יום סיירות או דרך גולני
אז הוא התגייס לגולני עשה גיבוש עבר, הגיע לאגוז
והתחיל את המסלול ,
מסלול ארוך מאוד של שנה ו3 חודשים.
סיים ובגלל שהיה מאוד גדול בצוות הוא קיבל את הנגב הוא היה הנגביסט בצוות.

בשביעי באוקטובר עשה סופ"ש עם חברים בתל אביב, הקפיצו אותם ביום שבת נסע לבסיס בשרגא, להתארגנות.
ביקש מאחי הגדול שיקפיץ לו את הדברים לבסיס, המשפחה שלנו שומרת שבת, אז אמא מאוד התלבטה מה לעשות , בסוף החליטה לנסוע למרות השבת – מעולם לא נסעה בשבת, הרגישה צורך לנסוע, פגשו אותו בש"ג וזה היה בעצם פגישתם האחרונה, הספיקו להיפרד ממנו.
אמא שלי ביקשה ממנו שישמור על עצמו, אחותי בכתה, הוא אמר מה אתם בוכים? אנחנו הולכים לנצח, תראו מה קורה בעוטף? אנחנו הולכים לשחרר את כולם, ולהציל את כולם!
והוא נסע עם חיוך! אמא לא הורידה ממנו את העיניים.
וגם כשהתקדם לשער – אמר תפסיקו אנחנו נחזור עם דגל ישראל ואנחנו ננצח ונחזיר את השקט למדינה!
כשהוא הגיע לבסיס הנגביסט חוד של הצוות שבר את היד, ואביאל התנדב להחליף אותו והוא היה בראש הצוות שלו.
הם ירדו לעוטף, קיבלו משימות, בשבת הגיעו לניר עוז , היו אנשים נעולים בבתים ושיחררו אותם, קפצו למוקדים שונים בהתאם לדיווחים
ביום שני הקפיצו אותם לכיסופים להתקלות של כח אחר, הם קופצים לשם ומחסלים את המחבל, זה קיבוץ שהצוות כבר סרק יום לפני או שהמחבלים התחבאו או שינו מיקום והצליחו להגיע לכיסופים.
הגיעו, קיבלו גבולות גיזרה חדשים לסריקה
מבצעים סריקה ואז 2 מחבלים שהיו על מדי צהל התחבאו מאחורי שיח,
אחד החברים זיהה אותם, זיהה שהם על מדי צהל אבל לא היה בטוח שזה לא כוחות אחרים שנמצאים בקיבוץ, ושניה לפני שהוא מספיק לדווח,
הם נותנים צרור
אחי מקבל כדור בצלע ימין, ועוד 6 חברים מהצוות נפגעים
הפרמדיק טיפל בו, אבל הוא היה במצב קשה, והוא נפטר
ב9 באוקטובר נפטר,
הספקנו לדבר איתו ביום שני בערב, עם אחותו, עם אמא, ואיתי, הוא סיפר לי מה הם עושים.
שאלתי אותו עם הם לוחות קרמיים אמר לי כן, אמרתי לו אל תפחד לירות כשצריך.
פגע בו כדור אחד, ממש סנטימטר מהלוח קרמי , והוא נהרג.
מצאנו את הפלאפון שלו, ובתוך הפלאפון מצאנו רשימת חלומות, חלק הוא הגשים, וחלק הוא לא הספיק אז אנחנו נעשה בשבילו!

רחל אחות של אביאל:

היה לו גם רשימת משפטים שממש מתארים ומאפיינים אותו.
הם מצורפים פה בתמונה,
* תמיד תעזור ליד מושטת,
* תיהיה צנוע
* תעריך כל אדם שעובד בכל סוג של עבודה
* תיהיה הכי חיובי –
וזה הכי אפיין אותו תמיד היה חיובי
כל מי שהגיע בשבעה ציין שתמיד היה שמח, חייכן,
כל התמונות תמיד מחייך לא משנה איזה סוג משימה הוא קיבל

הוא היה אח בוגר , של המכינה של השנתון מתחתיו
ופעם בחודש היה עושה איתם שבתות ומייעץ, מכוון, מסייע
במהלך השבעה הגיעו הורים ממודיעין וסיפרו שהבת שלהם היתה שנתון מתחתיו והוא היה לה אח בוגר, וכשהיא רצתה לעזוב כי היה לה קשה במכינה , ההורים לא הצליחו לשכנע אותה להישאר, אבל אביאל דיבר איתה, והצליח לתת לה כוחות ולעזור לה לסיים את השנה, וכשהיא התגייסה הוא בא לבקר אותה בשבתות בבסיס, לא ידענו שזה מה שהוא עושה בזמן הפנוי שלו – היה לו מסלול ממש מפרך ביחידה,
לא יודעת איך הוא מצא זמן בסופ"ש גם להתפנות לחניכים מהמכינה, גם עבד במלצרות כשהגיע הביתה, לא יודעת איך הספיק הכל מהכל?
אחד החבר'ה שהגיע בשבעה סיפר, שהיה לו בעיות חברתיות בבית הספר וכשאביאל זיהה את זה הוא לקח אותו תחת כנפיו ודאג שלא יציקו לו.
אביאל היה מאוד אהוב בכל מקום שהגיע, אז הזמין אותו לצאת ושינה לו את כל הנושא מההיבט החברתי.
היה לו ממש קשה לראות חוסר צדק, ויחד עם זה היה עקשן ונלחם על האמת שלו ועל מה שהוא מאמין, אי אשר היה להזיז אותו מילימטר אם החליט משהו אפילו שכולם חשבו שונה או אחרת,
וכולם יגידו שהוא טועה הוא הולך עם האמת שלו!
אפיין אותו העקשנות לצד החיוך והאנרגיות החיוביות, הרצון לעזור הרצון לסייע
זה היה מאוד חזק אצלו

תחביבים – אהב משחקי מחשב , לא היה רואה טלוויזיה אבל משחק משחקי מחשב
ורץ , מרחקים ארוכים – 21, 22 קילומטר מהבית עד החוף בקרית חיים, אהב מאוד ספורט וכל מה שקשור לספורט.

שבועיים אחרי שהוא נפל בקרב, היה לו יומולדת לו ולבתאל יומולדת 22,
ערכנו לו יומולדת בפארק, באו הרבה מאוד אנשים הפרחנו בלונים לזכרו, גם במיאמי גם בפריז – המדריכה מהמכינה, גם באשדוד גם בנתיבות כל מי שהכיר אותו הפריח בלונים לזיכרו!
זה היה מאוד עוצמתי ומרגש.
מצד אחד יש את בתאל שהיא כאן איתנו ומצד שני אביאל, קשה לבתאל, היא הרגישה לפני,
יום שני כבר לא הלכה לעבודה אמרה לאמא: משהו לא טוב עם אביאל, יש לי דקירות בחזה,
ביום שני ב5 היתה ההתקלות ידענו מזה רק בין שלישי לרביעי הגיעו לאמא שלי דפקו בדלת...
פעם אחרונה דיבר עם אמא בהודעות – ביקשו מהם לכבות טלפונים אז הוא הודיע לאמא שהוא מכבה את הטלפון, ושלא יהיה זמין,
אבל בתאל שלחה ביום שני בערב למפקד צוות, והוא לא ענה לה, היה נראה לה מוזר והרגישה שמשהו לא בסדר.

בילדותו –
היה ילד שמח, מאוד שמח!
לפני שהוא התגייס היה לו חשבון טיק טוק עם 15 אלף עוקבים
הוא היה מאוד אוהב לעשות סרטונים מצחיקים, לפני שהתגייס הסיר הכל,
היה מאוד מוכר, שטותניק, אוהב לעשות שטויות , היו באים אלי מה את אחות של אביאל?
מאוד אהב לצחוק, לבלות, לטייל, מאוד אהב שקיעות הטלפון שלו מלא בשקיעות מכל מיני מקומות שהיה בצבא אהב לטייל, אהב את הטבע רצה לעבור לקיבוץ ולהתנסות בחקלאות – אבל לא הספיק לעשות זאת.
גם בילדות היה עובד, לומד, מתנדב, הספיק לעשות המון
ילד מאוד מאוד שמח כל מה שהדבר שהכי אופייני שאמרו עליו זה החיוך והשמחת חיים לא משנה כמה קשה, הוא מחייך!
אופטימיות, שמחת חיים, אהבת הארץ, אהבה לטייל
וגם המפקדים שלו ציינו שאף פעם לא שמעו אותו מתלונן אומר שקשה לו
היה מאוד אחראי, נתנו לו המון תפקידים בצוות שלו
היה אחראי על השמירות והתורניות בצוות שבמסגרות רגילות המפקדים עושים זאת
אבל בצוותים שכל כך מגובשים שהצוות הוא כמו משפחה, החיילים עושים זאת.
וגם המפקד והחברים אמרו שאביאל יעשה הכל בשבילם, הראשון להתנדב.
כשהמפקד סיפר שאביאל התנדב להיות הנגביסט חוד, כי החבר נפצע
היה ברור שאביאל התנדב להיות במקומו.
הספיק המון לא ישב בבית דקה, מגיע הביתה, יוצא לעבוד, יוצא לטייל, יוצא עם חברים קופץ למכינה היה מספיק הכל.