סמ״ר אופק ארביב הי"ד

אודות

אופק (פוקו) גדל והתחנך בירושלים. ילד שובב, מלא חן וקסם ששבו את ליבם של כל מי שפגשו בו. למד בבית הספר היסודי "תל"י מזרח פסגת זאב" ומכיתה ז' עד ט' למד בתיכון "טדי קולק".

בהיותו בן שש נפרדו הוריו, ומאז התגורר עם אימו ועם אחותו בר. אימו נישאה שוב והבנות של בן זוגה, טל ושחר, היו עבור אופק אחיות לכל דבר.

בגיל חמש-עשרה עבר עם אחותו לבית אביהם בבת ים, ושם למד בתיכון "מקיף שז"ר". בחר במגמת מִנהל וכלכלה. בינו ובין המחנכת שלו רינת נוצר קשר קרוב, היא השפיעה עליו לטובה ועודדה אותו ללמוד ולהצליח בבחינות הבגרות. הם שמרו על קשר גם לאחר שסיים את לימודיו.

בתקופה זו הכיר את ארין שלמדה עימו, ובין השניים ניצתה אהבה והתפתח קשר זוגי. עד מהרה היה אופק בן בית אצלה. אף שכעבור שנתיים נפרדו, הם נותרו חברים טובים והסכימו באופן בלתי שגרתי שבגיל עשרים וארבע, אחרי שיטיילו ויתחילו את מסלול חייהם, ישובו לזוגיות ויינשאו. כבן זוג וגם כחבר טוב ידע לפרגן לה, עודד אותה ונסך בה ביטחון.

אופק התנסה בתחביבים רבים, בהם צילום ואגרוף תאילנדי, אהב להאזין למוזיקה ועסק באימוני כושר גופני. הוא אהב ים, טבע וטיולים, ולעיתים קרובות ישב בטיילת של בת ים בשעת שקיעה. במהלך התיכון טייל רגלית בשביל ישראל עם חבריו.

בגיל עשרים הוציא רישיון נהיגה באופנוע, קנה אופנוע כבד ורכב עליו, בין היתר, לאורך חוף הים. הוא חלם לצאת למסעות ברחבי העולם, וכבר תכנן עם אביו רכיבה משותפת במרוקו ובאיטליה. לשניים היה חלום נוסף – להיות בעלי אופנוע "הארלי דיווידסון".

אדם משפחתי וחם, שמר על קשר קרוב עם אֶחיו ועם הוריו. כן היה חבר טוב ונאמן לחבריו, שהיו רבים ומגוונים. בקלות התחבר לכל אחד.

בלט בחיוכו ובאנרגיה הגבוהה שלו, שמח בחלקו והיה "הלב בכל מסגרת", כפי שתיארה אחותו בר. רומנטיקן מטבעו, בילדותו כתב לאימו מכתבי אהבה, ואת בנות הזוג שהיו לו פינק מאוד. הייתה לו יכולת לדבר ולנהוג בדרך מצודדת כדי להשיג את מבוקשו. נגע באנשים רבים והתאפיין בנתינה, שבאה לידי ביטוי בתרומה כספית, בעזרה לזולת ובהגנה על החלש. כך למשל עזר בילדותו לילדים שסבלו מהצקות, ובאוגוסט 2023 גייס תרומה של אלפי שקלים למשפחה נזקקת. "לא היית מבזבז דקה ביום מבלי לחשוב מה הלאה, מה עכשיו אני לומד, על מי עכשיו אני משפיע, למי עכשיו אני עוזר", תיארה אחותו שחר.

בסיום התיכון הצטרף למכינה הקדם צבאית החצי-שנתית "ירוחם" עם שניים מחבריו הטובים. בתקופה זו במיוחד הפגין יכולת מנהיגות, כריזמה, עוצמה ושאפתנות, השפיע לטובה על חבריו ודרבן אותם להתמיד. אופק קיווה שההשתתפות במכינה תסייע לו להתמיין ליחידה מובחרת בצבא ולאחר מכן להתקדם לקצונה. במכתב לעצמו כתב: "אני מאמין ומאחל לעצמי שאגיע למקומות טובים רק בדרך של עבודה קשה והתמדה ודבקות במטרה ... בכל חיל ומקום ותפקיד שאהיה, אני אתן כל מה שאפשר והכי טוב, לא משנה כמה קשה וכמה באסה ... בעבודה קשה מגיעים לתוצאות טובות. לא משנה כמה קשה, זה לא סיבה לוותר. תוכיח לעצמך מי אתה באמת. תמיד תישאר נאמן לעצמך".

ביום 4.4.2021 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "פתן" (101) של חטיבת הצנחנים בחיל הרגלים. הוא הביע שביעות רצון מהשירות הצבאי וחש שההגנה על המדינה היא זכות. עם גיוסו נפתחה קבוצת "ווטסאפ" משפחתית שנקראה "יומן מסע הטירונות של אופק", ובה תיעד את חוויותיו מדי יום בהקלטה. מלבד זאת הכין לעצמו יומן אישי של הקלטות. בפעם האחרונה הקליט את עצמו בקיץ 2023 ובדבריו ניסה לעודד את עצמו לקראת המשך ההכשרה בצבא. "אתה זוכר למה אתה פה. זו זכות. את העוצמה, את הכוח, למה ציפית, למה חיכית, מה רצית לעשות – אתה לא שוכח את זה ... לא לוותר. גם עכשיו הכי קשה ... עכשיו צריך לתת את ה'פוש' האחרון, להרים את כולם ... יאללה ארביב, תן בראש". בדיעבד ראתה משפחתו בדבריו מעין צוואה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בערב הקודם יצא אופק מארוחת חג משפחתית אצל סבתו ונסע עם חברות וחברים למסיבת טבע ליד קיבוץ רעים הסמוך לרצועת עזה. הוא ציפה בכיליון עיניים למסיבה ודיבר עליה רבות. בפרוץ המתקפה היה בין הראשונים שהצליחו לברוח ברכב וצילם את רגעי המנוסה. מייד שוחח בטלפון עם אחיו שניר וסיפר לו על הירי, ולאחר מכן התקשר לחבר שנשאר על רחבת הריקודים, הזהירוֹ מפני המתרחש וכך הציל את חייו. בשעה שבע בבוקר באזור צומת יד מרדכי נקלע לירי מחבלים עם שתי הידידות שהיו עימו ברכב. אופק הציל אותן ונפגע מקליע בבית החזה. במשך חמישה ימים חיפשו אותו בני משפחתו וחבריו עד שנמצאה גופתו.

סמל ראשון אופק (פוקו) ארביב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר הורים, אח ושתי אחיות.