סמ"ר איתן דב רוזנצוויג, בן אלון שבות שבגוש עציון, הוא קודם תלמיד חכם, אוהב את הבורא וברואיו, יצירתי, משכיל, טוב לב למד בישיבה התיכונית אור תורה נווה שמואל
אביו של איתן "איתן היקר שלי, האהוב שלי, בן שלי, בכורי. המשענת של כל המשפחה, אתה ילד כ"כ מיוחד, אי אפשר לתאר. אין מספיק מילים שיכולות לתאר עד כמה, יצירתי, משכיל אוהב דואג לכולם, טוב לב, בחיים לא אמר 'לא' לאף אחד. אתה גם בן שלי וגם המורה שלי. בכל דבר שנגעת – הצטיינת. אני כ"כ גאה בך, בפוטנציאל שלך. תמיד ידעתי שתגיע רחוק אבל עכשיו הכל נגדע. אתה כל כך חי בתוכנו זה לא יכול להיות שאתה לא כאן יותר. איתן יקר שלי, הפרידה קשה מנשוא. תהיה מליץ יושר על כל המשפחה ועל כל החיילים ותתפלל שיעקר הרוע הזה שגורם לאבות לקבור בנים."
חגית רוזנצוויג, אמו של איתן:
"אנחנו צריכים לעמוד כאן ולקבור את הבן שלנו, זה לא הגיוני, זה לא הטבע. איתן, בני בכורי. הפכת אותי לאמא, ילד מוכשר ויצירתי, פאר היצירה. אתה היית כמה רמות מעל כולם. כמה רמות מעלינו. הדור הבא יותר חכם מאיתנו ואיתן, היית כל כך חכם. היית מוכשר בהכל, תלמיד חכם, אוהב את התורה והלימוד, הסתכלת בכל בצורה רחבה: באומנות, ספרות, היסטוריה. גמרת לימודים בהצטיינות וקיבלת ממשרד החינוך תעודת הצטיינות.
אהבת מאוד אומנות והיצירות שלך זכו בפרסים ומלגות. הן עוד יתגלו וידוברו. אבל יותר מכל נזכור את האהבה אלינו, למשפחה ולכל הסובבים אותך. נתת כבוד לכל אדם מכל המגזרים. לכולם.
אי אפשר לתאר מה זאת דאגה של עזה כשאתה בעזה. כל כך רצית לחזור לישיבה אחרי יו"כ, היינו אמורים לטוס איתך לחו"ל והכל בוטל. בשבת השחורה גוייסת ומאז לא חזרת הביתה. חודש שלם אתה בעזה. בשיחה האחרונה הבטחת שתחזור ותספר לנו הכל. אמרת שיש לך כ"כ הרבה מה לספר. אתמול בבוקר אמרתי לאבא שיש לי הרגשה שתבוא לשבת. סידרנו את החדר שלך והלכנו לקנות את כל הדברים שאתה הכי אוהב. איתן, אתה באת אלינו אבל לא בצורה שרצינו.
היית גאוותי. לכל מי שפגשתי סיפרתי עליך, כמה אתה מוכשר. שאלו אותי איך אני מתפקדת ואיך אני מחייכת. הכל היה הצגה. אני נקרעתי מבפנים, חשבתי על הגרוע מכל. יש לנו ילדים מדהימים: אורי, אלעד, נווה ועמית. אנחנו נהיה משפחה חזקה, מלוכדת, עם כל המשפחה המורחבת. אנחנו נתחזק יחד. אני מתחננת שזה יהיה הקורבן האחרון. שעוד הורים לא יעמדו בניסיון שאנו עומדים בו. "
האח אורי רוזנצווייג:
"איתן, זוכר אותך מאז שנולדתי. תמיד היית שם. תמיד עשינו הכל ביחד, משחקים יחד, אוכלים יחד ורבים יחד. תמיד רבנו על המחשב בבית. אני זוכר שהייתי בכיתה א' והתפרסמת בחדשות כי מצאת ממצא ארכיאולוגי באיזה טיול. קינאתי בפרסום שלך וכל טיול ניסיתי למצוא גם ממצאים ארכיאולוגים בעקבותיך. אחרי מספר שנים סיפרתי לך על ספר שהתחלתי לכתוב, קראת אותו ואהבת אותו ואמרת לי להמשיך לכתוב ושאתה בטוח שהספר שלי יתפרסם. בכיתה ח' כשנבחנת לישיבות תיכוניות התקבלת כמעט לכולן בגלל שהיית כזה מוכשר וחכם ובסוף החלטת ללכת לאור תורה נווה שמואל של אור תורה סטון. עשית קורסים של אוניברסיטה בתיכון, עשית עבודת אמנות מדהימה שזיכתה אותך במלגה לאוניברסיטה. ואז התגייסת לצבא, אמא ואבא היו כל כך גאים בך וגם למרות שפחדתי חלילה שיקרה לך משהו. כל פעם שהתקדמת בצבא הפחד שלי התגבר, אבל בכל פעם שחזרת הבית הבאת איתך אור ושמחה שכל הפחדים שלי נעלמו."
האח אלעד רוזנצווייג:
"איך מספידים אח שהוא גם המורה שלך? איתן היה כל כולו תורה, כל כולו שירה וספרות וכל כולו אומנות. ביד אחת החזיק גמרא או ספר חסידות ובשנייה ספר פילוסופיה, כשבכיס תמיד ישנה מחברת קטנה, ציור ועיפרון. תמיד אמרו שאנחנו קופי אחד של השני. אמא היתה קוראת לנו "צמד שטוטניקים. כל כל רצית לחזור לישיבה ואחרי שנה להתחתן, אבל אתמול נכסנו אלינו 3 חיילים הביתה ובלי שהם אמרו כלום ידעתי שמשהו רע קרה. רק מדמיין מה עוד יכולת לעשות, איזה פסגות היית כובש. זה אמנם כאב פרטי שלי אבל היית גיבור של כל עם ישראל.
יאיר חברו הטוב של איתן "הוא היה אומן. הוא אהב את עולם היצירה. בכלל לא מתאים לו שיהיה לו נשק ביד. זה לא מסתדר. ברור שהוא יהיה ביחידה קרבית וישרת עם כולם, אבל מצד שני הוא לא אדם של כעס או כוח, הוא אדם של הומניות, פשטות, אמת. היינו ביחד במגמת ספרות ושם הוא פרח. פיתחנו שם חבורה ממש יצירתית ומשמעותית של כתיבה. הוא היה גם מצייר מדהים. מצד שני הוא היה בחור של בית המדרש. אוהב תורה, אוהב את הקב"ה, אוהב את עולם הרוח. זה היה חלק ממנו. הוא פשוט היה בן אדם מיוחד. אדם עניו למרות שהיה מלא בכישרון ואומנות. עכשיו, בזמן הלחימה, הוא לא ביקש אף פעם במבה או עוגות או כלום, רק ספרי לימוד. וחגית, אמא שלו, שלחה לו תמונה של הבית, מחברת לימוד וגמרא קטנה. היא אמרה לי – שלחתי לו דברים שהוא אוהב".
רב היישוב אלון שבות, הרב יוסף צבי רימון, ספד: "איך אפשר לדמיין שאיתן לא כאן? איתן שהיה ניגש אלי בחיוך מתוק בעדינות, לשאול לברר עוד שאלה ועוד שאלה? לא מעכשיו, מאז שהיה ילד קטן. ובגיל 15 הוא שואל אותי אם מותר לו בחול המועד לכתוב שירים. איתן שתמיד שואל בעדינות מיוחדת אבל לא מוותר עד שהוא מקבל תשובה מלאה. לדעת עד הסוף, להבין, לברר. דמותך שמסוגלת לאחד את כל עם ישראל, וזה מה שיביא את הניצחון, בע"ה".
שלמה נאמן, ראש מועצת גוש עציון:" איתן, קדוש, תמים, טהור, עמוק, גיבור, גיבור חייל, מה קשור איתן לגיבור חייל? גיבור חיל! מסר את נפשו על העם והארץ, על קידוש השם. גיבור חיל הכי רחוק ממנו כי הגבורה שהכרנו בו זה גבורת התורה, גבורת השירה, גבורת הציור. איש תם יושב אוהלים. יצא מהאוהל ומצטרף לעוד אבן יסוד".
עוזיאל ריבקין, חבר ילדות של איתן:
"שיחת הוואצפ שלנו נחתמת בכמה מילים בודדות זה היה מייד לאחר ההלוויה של פדיה מרק, סיפרתי לך שחזרתי מהלווייה והוספתי בקשה: אני מתחנן בפניך שלא תעמיד אותי להספיד אותך. עכשיו אני פה ולא מסוגל להאמין. זה פשוט לא נתפס .מעולם לא תיארת את הצבא כמרכז עולמך, אתה איתן עם מאור הנפש, מגוון הכישרונות ותחומי העניין בהיסטוריה, בפילוסופיה, בציור ובתורה. היית מלקט תורה בעולם החרדי עד בלי די. לימדת אותי על העולמות שם בעוד שבי זה פחות נגע, כזה היית, כשמשהו נגע בך היית בו עד הסוף. איתן, נכנסתי אתמול לחדר שלך והדהים אותי עד כמה הספרייה שלך מקיפה וכוללת כל תחום אפשרי. היית חברי הטוב ביותר, עם שיחות אל תוך הלילה בשבת ובדיחות פנימיות רק שלנו. איתן, היו לי כל מיני מחשבות לגבי העתיד והקמת משפחות ובכולם ראיתי אותך, התעלית עליי בשלל תחומים אבל מעולם לא התנשאת או השמצת. אני מתפלל לקב"ה: "חשוף זרוע קודשך וקרב קץ לישועה. נקום נקמת דם עבדך מאומה הרשעה. תחסר לי אחי, חבר אהוב".
הקורונה נחתה עלינו דווקא כשהתלמידים הגיעו לפרויקט הגמר. להרבה חבר'ה זה עצר את התנופה, ואצל איתן זה היה הפוך", הוא נזכר. "הזמן הזה של הבידוד בבית אִפשר לו להתכנס בבית ליצירת חייו. הוא אמר לי שהוא הולך לשפוך על קנבס את כל התת-מודע היהודי. הוא אמר - 'אני לוקח קנבס ארוך, ונראה לאן אגיע'.
כך, בדיו על קנבס, נולדה יצירת הגמר של איתן רוזנצוויג במגמה. הוא קרא לה "קומא, מי-עפעצים, וקנקנתום", על שם שלושת המרכיבים שמהם לפי המסורת מכינים דיו סת"ם - דיו לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. היצירה, שמתפרשת על פני שלושה מטרים ו-60 סנטימטרים, זכתה בפרס הצטיינות בתערוכה הארצית של מגמות אמנות.
רמת הפירוט והעושר של הציור הזה מדהימה, אפשר להסתכל עליו שעות", אומר סלומון. "על כל פרט הוא ידע להסביר - 'זה מהגדה של פסח מהמאה ה-12', ו'זה דיוקן של הרודן הזה' ו'זה מהפרעות האלו והאלו'. זו יצירה שהיא על-אישית - בדרך כלל בפרויקט אמנות בגיל הזה ובשלב הזה, עסוקים מאוד ב'אני', בחוויה שלי וברגשות שלי, וכאן הסיפור שונה.
תמיד הסתכלתי עליו כתלמיד צעיר ומבטיח שאני לא יכול לחכות לראות לאן הוא יגיע עם האמנות שלו בהמשך. פתאום כשהדבר עומד בפני עצמו, בעיניי זו יצירה שיש לה משקל סגולי אדיר. זו יצירה שבשקט יכולה לשבת במוזיאון ישראל, כיצירה יהודית", הוא מציין. "הייתי אומר שהוא הפך לאחת הדמויות בציור שלו. הוא צייר את הגורל היהודי, יש שם את הפרעות ואת מסעות הצלב, והוא הפך לעוד דמות בתוך הסיפור הגדול הזה.
יצירת הגמר הייחודית גדושה בסמלים ובדימויים, וקצרה היריעה מלתאר את כולם. בולטת במיוחד מנורת שבעת הקנים שבמרכזה, שמעליה ציטוט מהגמרא. במספר הזדמנויות שתועדו בווידאו, הסביר רוזנצוויג על פרטים מתוך היצירה. כך למשל מופיעה בחלקה התחתון של היצירה מחווה לאיור של האמן החרדי גדי פולק מתוך הגדה של פסח שאייר, המתאר את הסבל של בני ישראל כשהיו עבדים במצרים. חלקו השמאלי של הציור, החל מהמנורה, מוקדש לזהות היהודית ולתשובה היהודית למאורעות שקרו לעם. הוא הסביר כי טכניקת העבודה של שימוש בדיו וציפורן על פני מגילת קנבס נועדה לתת את האשליה של טקסט מקודש.
באחד המקרים הסביר רוזנצוויג: "ציירתי כאן נרטיב יהודי. כשהייתי בסוף כיתה י"ב, עברתי תהליך מסוים ועמדתי בפני משהו חדש. בחרתי להמשיך ללמוד בישיבה ורציתי לחפש את המקום היהודי שלי, ולבטא את הסיפור היהודי דרך אמנות. במקרה באותה שנה התחיל הסגר הראשון, ומה שהיה אמור להיות שבוע של עבודה נמשך לכמה חודשים של עבודה. פרסתי את זה על השולחן הגדול בסלון ופשוט ציירתי, כמה שעות בכל יום. בעבודה יש סיפור מתמשך, אולי שלי - ואולי של כל העם היהודי".
ראה עוד > >
חנה שפיגל
איתן דב רוזנצוויג למד בישיבת ההסדר ירוחם והתגייס לגדוד שקד בחטיבת גבעתי. איתן היה אמן בכל נשמתו, יצירותיו שהתפרסמו לאחר נפילתו עוררו הדים בקרב אמנים מן השורה הראשונה, שראו ביצירותיו ראויות לבמות אמנותיות מהנחשבות ביותר. מלבד עיסוקו בציור היה איתן גם משורר, התעניין במוסיקה, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובעצם בכל תחום. בקיאותו הרבה בעולמות הנפש והאמנות לא גרעו בכהוא זה משקיעותו היוקדת בעולמות של תורה ושל קודש, ודמותו מיזגה בין העולמות.
כתלמיד צעיר בישיבה התעקש להצטרך לשיעור חסידות הנמסר לתלמידים הבוגרים בלבד, שיעור זה הגביר את תשוקתו אל העולם החסידי, הוא השתתף בטישים והגיע בקביעות לשיעוריו של רבי שאול אלתר מגור, ר' שאול אהב את איתן וראה בו אחד מבני החבורה, תלמידיו מספרים כי אמר עליו שהוא: "זך וטהור".
בתחילת המלחמה היה עם הכח הראשון שנכנס לעזה ולאחר שבוע וחצי של לחימה התקלקל המזגן בנמר של איתן וחבריו, 40 מעלות החום ששררו בנמר לא אפשרו לחבר'ה להמשיך והם יצאו לתקן את המזגן, כשהם מחכים בחוץ מצא איתן שלוש גמרות שוטנשטיין על המסכת הנלמדת בדף היומי, הוא שמח מאד ולקח כרך אחד כשאת השניים הנוספים הוא מחלק לחבריו בנמרים אחרים. לאחר המלחמה סיפר חברו כי בלילות כשכולם נפלו שדודים נשאר איתן ער ולאור הפנסים הכחולים הקטנים של הנמר למד את הדף היומי בלי לפספס אף יום!
ראה עוד > >
פרוטפוליו
לפני כשלוש שנים שלח איתן רוזנצוויג לכתב העת ״בר״, לאמנות ושירה לבני ישיבות, עבודה שצייר בעקבות ״למען איתן״, אחד הפיוטים המוכרים של הושענא רבה, ערב שמחת תורה. הוא אייר את החלק הראשון של הפיוט:
לְמַֽעַן אֵיתָֽן ﬣַנִּזְרָֽק בְּלַֽהַב אֵֽשׁ׃
לְמַֽעַן בֵּֽן ﬣַנֶּֽעֱקַֽד עַל־עֵצִֽים וָאֵֽשׁ׃
לְמַֽעַן גִּבּֽוֹר ﬣַנֶּֽאֱבַֽק עִם־שַׂר־אֵֽשׁ:
לְמַֽעַן דְּגָלִֽיﬦ נָחִֽיתָ בְאֽוֹר וַֽעֲנַן־אֵֽשׁ׃
לְמַֽעַן הֹֽעֲלָֽה לַמָּרֽוֹﬦ וְנִתְעַלָּֽﬣ כְּמַלְאֲכֵי־אֵֽשׁ
שלוש שנים לאחר מכן, נהרג במלחמה שפרצה בשמחת תורה, והיצירה קיבלה רובד נוסף של משמעות וכאב. בעבודה נראה יהודי עוטה טלית ואוחז בכוח בארבעת המינים המסתירים את פניו. מאחוריו יצורים ומפלצות בתוך החושך, ובצד מופיע השעיר לעזאזל עם החוט האדום, שעומד לצאת מהתמונה.
ראה עוד > >
משפחתו
עולמות הרוח של איתן היו מפותחים מאד. כילד שלט בתרבות היוונית, הרומית והמצרית, לימד את עצמו כתב חרטומים והירוגליפים, הוא היה סקרן בצורה בלתי רגילה, והעמיק בכל מה שגירה את האינטליגנציה שלו. גם כשבגר הוא דקלם את שושלות החסידות מצד אחד, והיה יכול לתקן אותי באיזו אנקדוטה היסטורית על מלחמת העולם הראשונה״.
הקריאה העשירה את עולמו הייתה לו שפה גבוהה, אפילו בוואטסאפים שכתב לנו. אני עומדת עכשיו מול הספריה בחדר שלו וזו לא ספריה רגילה של נער מתבגר. יש פה ספרים מעולמות האמונה, החסידות, הפילוסופיה, והרבה ספרות יפה – טולסטוי, עגנון, ביאליק, שלום עליכם. גם לצבא ביקש שנשלח לו ספרים של אהרון מגד ומאיר שלו, מה שכבר לא יגיע אליו.
איתן לקח קורסים באוניברסיטה הפתוחה, בסטטיסטיקה, מתמטיקה וכלכלה, בתיכון למד במקצועות ריאליים מוגברים והצטיין בהם, אבל הנפש שלו נמשכה לעולמות הספרות, ההיסטוריה, והאמנות. משרד החינוך הזמין אותו לכנסים שיספר איך הוא משלב למידה ריאלית לצד אמנות.
הוא כל הזמן הסתובב עם הפנקסים שלו ורשם. הסתובב איתם במוזיאונים, בקונצרטים של הפילהרמונית, בפעילויות בית ספר. וברישומים האלה אפשר להיחשף לעולמות השונים כל כך מהמציאות, שעסק בהם.
מבט ברישומים של איתן מראה עולם של דימויים בדיו ובעט, בהם מוטיבים מהיהדות, אלמנטים נורדיים, דרקונים ויצורים מעולמות רחוקים, עתיקים ובעיקר לא מוכרים.
איתן דיבר שפה פנימית ייחודית, שנראה שמהדהדת את הציטוט של חוקר המיתולוגיה ג׳וזף קמפבל: ״לדבר את הדברים לפני שהיו המילים, ומעבר להם״. ללא ביטוי מוכר בעולם, הוא המציא את השפה שלו דרך הרישומים, השירים, השימוש בכתבים העתיקים. בבסיס השפה היה ניסיון לחבר את ערכי עולם האמנות לערכי היהדות והתורה.
0
0
1
