סמ״ר גל רודובסקי הי״ד

אודות

גל רודובסקי נולד ב־11 בינואר 1977 ברמת גן להוריו סמדר ומשה. אביו, איש חיל הים, קרא לו “גל” בהשראת צוללת חדשה שהגיעה אז לחיל, ובכך סימן את הקשר העמוק של גל לעולם הים והמים כבר מיום היוולדו. מגיל צעיר בלט באהבתו לספורט, במיוחד לשחייה. הוא החל לשחות בגיל שבע בבריכת רמב”ם בגבעתיים ובהמשך הפך לשחיין תחרותי בקבוצת מכבי קריית אונו, שם זכה להישגים רבים ואף השתתף באליפות ישראל. בנוסף, הצטיין גם בכדורגל, כדורסל וריצה. חבריו סיפרו שהיה ספורטאי שקט ונחוש, שלא אהב לדבר הרבה – אבל תמיד עמד על שלו.

גל למד בתיכון “היובל” בהרצליה והיה תלמיד מצטיין. הוא הצטרף לחוגי גדנ”ע וכושר קרבי, ובמהרה החליט שמטרתו היא להתגייס לשייטת 13 – אחת היחידות המובחרות והקשות ביותר בצה”ל. במאי 1995 התחיל את גיבוש השייטת, ובאוגוסט התגייס והחל את מסלול הלוחם. המסלול נמשך שנה וחצי וכלל אימונים פיזיים קשים, מסעות מפרכים, תרגולים בלחימה ימית ויבשתית, אימוני צלילה ומבחני קצה. בתקופה הזו רשם על דלת הארון שלו שלוש מילים שהפכו לסמל עבורו – “לא פורש”.

באפריל 1997 סיים את המסלול וקיבל את כנפי העטלף, סמל ההשלמה של שייטת 13. חבריו מספרים שהיה לוחם אהוב, שקט, חזק ואכפתי, שידע להרים את מצב הרוח כשצריך, אך תמיד שמר על רצינות ומיקוד. הוא היה אדם צנוע, משפחתי, שאהב לעזור ולתמוך בחבריו.

ב־4 בספטמבר 1997 יצא גל עם צוות של 16 לוחמים למבצע סודי בדרום לבנון – מבצע “שירת הצפצפה”. מטרת הפעולה הייתה להניח מטענים שיופעלו מרחוק נגד כוחות חזבאללה. אך לפנות בוקר של ה־5 בספטמבר, בשלב החילוץ, התרחש פיצוץ עז בשטח הפעולה, ומטעני החבלה שהונחו התפוצצו בטעות. בפיצוץ נהרגו 11 לוחמים משייטת 13, קצין רפואה ולוחם מיחידת החילוץ. גל היה בין ההרוגים. האירוע נודע מאז כאסון השייטת באנצריה, אחד האסונות הכואבים בתולדות היחידות המיוחדות של צה”ל.

גל הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות – חן, טל ושי. לאחר מותו, המשפחה והחברים פעלו כדי להנציח את דמותו ומורשתו. בעיר הרצליה הוקם “גן גל” – גן זיכרון סמוך לבית הספר היסודי שבו למד, שבו ניצב עמוד בטון משופע ועליו סמל הסנפירים של השייטת, לזכרו של גל ואהבתו לים.

מאז שנת 1998 מתקיימת מדי שנה תחרות שחייה לזכרו בפארק המים “רעות”, בהשתתפות מאות שחיינים מכל הארץ, חלקם מיחידות מובחרות, תלמידים וחברים של גל. תחרות זו הפכה למסורת מחבקת שמחברת את דמותו של גל לאהבתו הראשונה – המים. גם בתיכון שבו למד ובמוקדים שונים בעיר מוצבים שלטי הנצחה עם סיפורו.

חבריו מספרים שגל היה אדם של מעשים ולא של מילים. בשקט שלו היה הרבה כוח. המילים “לא פורש” לא היו רק סיסמה, אלא ביטוי לאופי שלו – לא מוותר, לא נשבר, הולך עד הסוף. רוחו של גל ממשיכה לחיות דרך הסיפורים, דרך השחייה, דרך הגן – ובלב של כל מי שהכיר אותו