שטח וכל החברים
בוצי אח שלי, אני יושב פה בבית בחאן יונס עם הצוות שלי וחושב עליך, לא מפסיק לחשוב עליך. לפני יומיים ב- 12.12 שבוע אחרי רק הודיעו לי את הבשורה הקשה ביותר שקיבלתי בחיים. בונצל נהרג.
בוצי היית באמת אלוף העולם תמיד כשנפלת קמת חזק יותר, לא מאמין שמזה לא תקום. כשסיפרו לי שנהרגת בכיתי כמו ילד בן שלוש והדבר שרץ לי בראש, זה שאם היית רואה אותי היית נותן לי שתי סטירות וצוחק.
בוצ זה כזה אתה ללכת ראשון. לא הפתיע אותי שסיפרו לי שנפלת כמו מפק״צ למען האמת, באיזשהו מקום זה נתן לי נחמה כי זה הדבר שהכי רצית לעשות בעולם, להיות מפקד ובאמת נפלת כמפקד גיבור.
בונצל אחי, זה המסר הקטן שלי אליך, ממני ומכל החברים מהבית נשבעים שבבוא היום כשיהיו לנו ילדים נחנך אותם לאור הערכים שלך, שכל כך האמנת בהם: התמדה וכוח רצון. לא התפשרת על כלום תמיד עשית את מה שהאמנת בו. והערך העליון שלך, הדאגה אחד לשני, החברות האמתית.
את הדברים האלו כתבתי אז וכשיצאתי הביתה ידעתי שצריך להגיד אותם כדי שכולם ישמעו ויזכרו אותך.
בוצי, איזה לב היה לך. כשהוקפצנו ביחד בשביעי לאוקטובר, בשבת שמחת תורה בה היינו כולנו יחד. בוילה לשמוח לכבוד החג. הבנו שיש בלאגן בדרום וכשנפרדנו, הבטחנו אחד לשני שנשמור על עצמנו זה לא נתפס שזאת הפעם האחרונה שראיתי אותך ומאז עברו כבר 30 יום שאתה לא איתנו.
בוצ אח שלי, נר ראשון של חנוכה לא יהיה שמח יותר. נזכור אותך לעד אחי. נזכור אותך כי אתה בוצי חלק מהחיים שלנו, מהילדות המשותפת שעברנו יחד. מהיסודי באבני החושן, והישיבה של שי פי, והשעות שבילינו יחד בבני עקיבא, היציאות לבילויים, הנסיעות משותפות לטיולים כשסיימנו את הישיבה בקיץ שלפני המכינה הייתה קורונה ואי אפשר היה לעשות את התוכניות הגדולות אז לא ויתרת וארגנת אצלך בבית ערב רב כיף עם שף לכולנו איציק ונעה אירחו אותנו כמו שהם יודעים מכל הלב ואנחנו היים היינו יחד כחבורה ולא ידענו אז מה צופן לנו העתיד.
אנחנו החברים משוהם מבטיחים לך, שתמיד נהיה עם המשפחה שלך
איציק נועה, נדב ועדי.
ונקיים את הדבר שהיית דורש וזה להמשיך להילחם בנבלות האלה ולחסל את החמאס.
אסיים בשיר שתמיד שמענו בטקסים וביום הזיכרון אבל עכשיו קיבל משמעות שונה עבורי ועבור כל החבורה -
“כשתמות, משהו ממך בי.
ימות איתך
כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו
ומשהו, נשאר איתו.״
בונצל עם לב הזהב, נאהב אותך לנצח.
נשבעים לסיים את מה שהתחלת במלחמה ולחיות יות לפי הערכים שלך- חברות, התמדה וכוח רצון. כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
שלך לנצח
שטח וכל החברים
https://www.instagram.com/p/C2sS4__obB3/
ראה עוד > >
אזכור אותך תמיד רועי דולב
מי שמכיר אותי מקרוב יודע כמה פציעות עברתי בשנים האחרונות. כל פעם זה נחת עליי ב300 קמ״ש דוך לפנים בדיוק בזמן הכי לא מתאים. הפעם זה היה ארוך וחייב אותי לעשות ניתוח ברך מורכב. עשרה חודשים של שיקום, הרבה כאבים, שעות על גבי שעות של אימונים ופיזיותרפיה, חוסר וודאות מוחלט בנוגע להמשך השירות שלי בצהל וכמובן אנשים שדאגו להוריד ולומר שלא אחזור אותו דבר וכל מיני בולשיט כזה. אז חזרתי, והרבה יותר חזק.
אני יכול להמשיך ולכתוב כמה זה היה מייאש וכואב עד מחר - כי זה באמת היה מייאש וכואב, אבל זה לא החלק המעניין. קלישאתי ככל שיהיה אבל זה פשוט ככה - אין דבר העומד בפני הרצון.
בוצ, את החזרה שלי ואת המשך השירות אני רוצה להקדיש לך. אתה ידעת מה עובר עליי והיית אוזן קשבת במהלך השיקום, החל מהימים הכי נמוכים ועד לחזרה. לא הפסקת לעודד ולתמוך והכי חשוב פרגנת לי מהלב. אבל באמת מהלב. כמה שאני מתגעגע
לנצח אחי
אזכור אותך תמיד
https://www.instagram.com/p/C2VE5G-otPX/?img_index=5
ראה עוד > >
גלעד בישיץ חבר של עמית.
עמית היה הבן אדם הכי נעול שאני מכיר, ברגע שהוא החליט משהו, הוא יקרה לא משנה מה זה דורש.
בערב יום הזיכרון האחרון היינו בבסיס, ועמית התלונן שהוא לא מספיק מרגיש אווירת יום הזיכרון.
חמש דקות לפני כיבוי אורות, עמית תופס אותי, ואומר שהוא רוצה שנקח חלק בפרוייקט, שניצור שולחן אוכל ריק לזכר נופל. אמרתי לו שאין לנו את המצרכים, אין מדפסת, ומאוחר מדי בשביל זה, אבל עמית בשלו, הוא דפק לי את הפרצוף שלו, והבנתי שאין עם מי לדבר.
במשך שעתיים השתרכתי אחרי ההליכה המהירה שלו ממקום למקום ברחבי הבסיס, משיג מפתחות, פותח דלתות, ומוצא את הכל.
הלכנו לישון שלוש שעות בלילה הזה, אבל עמית הלך לישון עם חיוך, הוא הסביר לי איך הוא מעריך אנשים שהקדישו את החיים שלהם לטובתנו, ושהמעט שהוא יכול, זה להחזיר להם לפחות קצת, להשקיע בהם את השעות שינה שלו.
האמת היא שהלכתי לישון עם חיוך גם אני.
https://www.instagram.com/p/C1PKJdmIWmu/?img_index=1
ראה עוד > >
אוהבים אותך, מעריכים את הגבורה שלך ואומרים תודה
עמית היה ילד מיוחד, אחד שנהג לעשות רק טוב.
אני זוכר את הפעם האחרונה שראינו אותך זה היה ב7.10 באותה שבת שחורה היינו כל החברה ביחד בוילה מחכים שהשבת תכנס, כולם לבושים יפה ונערכים לשבת ואתה ביקשת ממני שאצלם אותך מול הנוף.(התמונה הראשונה)
היית מספר לנו שהיית מתאמן על 2 ב’ לבד בבית כדי שתוכל לעמוד בקריטריונים, ולא להיות הבחור
שמעכב את כולם בהקפצה.
והנה הצלחת לעמוד במשימה שלך, מאותו רגע שהוקפצת, תוך 2 דק היית מאורגן ליציאה, נפרדת מכולנו, ואמרת ״יאללה חברה נפגש בעזה”. עם אותו חיוך ממזרי שלך.
מאז תחילת המלחמה דמיינתי את היום שאחרי שכל החברה יושבים מרימים כוס וחוגגים את הניצחון , ככה כולם יחד.
זה עוד יקרה, אבל זה לא יהיה אותו הדבר בלעדיך.
חלק מחברינו עוד בעזה, לא יודעים על הדבר הנורא שפקד אותנו.
אבל מה שבטוח הם לא נחים לרגע בכדי לנקום את נקמתך ולהביא את הביטחון אל הבית כמו שתמיד רצית.
יש משפט שאני מאוד אוהב-״אין חזק מחייל המגן על הבית״.
היום לימדת אותי שיש יותר ממשמעות אחת למשפט הזה. מה שבטוח היית חזק, ואף הגנת על הבית.
אוהבים אותך, מעריכים את הגבורה שלך ואומרים תודה, החברים.
ה’ יקום דמך! יהי זכרו ברוך.
רועי יום טוב חבר של עמית
https://www.instagram.com/p/C0wTCgmCFAZ/?img_index=1
ראה עוד > >
יומן הלוחם שהפך לצוואה
ביום רביעי בבוקר הגיעו קצינים מיחידתו של הלוחם עמית בונצל ז"ל לביתו בשוהם, עם קופסאות ובהם חפציו האישיים. כאשר בני המשפחה החלו לפרוק אותן, בין שלל הדברים של עמית, לוחם בסיירת צנחנים שנהרג בהיתקלות עם מחבלים ברצועת עזה ב-6 בדצמבר, הם גילו גם יומן שבו כתב על תחושותיו, מחשבותיו ורשמיו מאז תחילת המלחמה. ביומן הדגיש עמית כמה הוא וחבריו לצוות מחויבים לשתי מטרות המלחמה – הכנעת חמאס והחזרת החטופים.
"יש שם פנקסים ויומנים שלו עם משימות לקרב, לצד משימות שהוא הציב לעצמו למהלך המלחמה ולימים אחריה, כמו החלטה שלו לסיים קורס קצינים בהצלחה", מספר ל-ynet אביו, איציק בונצל. "בין השאר הוא סיפר כיצד בזכות העובדה שאין להם טלפונים שם, הוא יכול היה להכיר לעומק את חבריו ואת דעותיהם השונות. זה מסמך חשוב ומרגש שמראה את עוצמת הדור הזה ואת עוצמתו של צה"ל".
https://www.ynet.co.il/news/article/b1svvlc5a
ראה עוד > >
0
1
1
